טון אנטישמי מובהק
כתבה מרגיזה ומדאיגה מאוד התפרסמה אתמול בצהובון הסנסציות השבדי, שהוא גם עיתון-הערב הנפוץ במדינה. מסתבר שטריקים (גם גזעניים וסקסואלים) של מכירות אינם חדשים לו, ולכן כשהפיץ סיפור אנטישמי לכול דבר, לא הייתה זאת הפעם הראשונה שהוא הקים מהומה. הכתבה מספרת כי "פלסטינים טוענים שחיילי צה"ל סוחרים באיברי גופות יקיריהם" אך היא נפתחת בכלל בסיפור אחר. היא מתחילה במילים "אני, מה שנקרא, שדכן" ומתארת שכך הקליט ה-FBI רב מברוקלין כשחשף רשת של סחר באיברים. אחרי התזכורת על פרשית ניו-יורק, עושה הכתב מעבר לא-מובן אל טענות המשפחה הפלסטינית, ונראה שהקשר היחיד בינן לבין הרב בניו יורק הוא היותם יהודים, כאשר ברקע מהדהדות עלילות הדם היהודיות הקשורות באיברי גוף של נוצרים. אם לא די בקישור המוזר, העיתון גם מציג בצד הידיעה רצף של תמונות (כאן משמאל), אחת של הרב האזוק, ומעליה גופת פלסטיני שעברה נתיחה, וכן תמונות של הפלסטינים שטוענים מה-שטוענים.
השגרירות השבדית בת"א גינתה את המאמר, ועיתון היום המתחרה, המתאפיין בכתיבה איכותית יותר, כתב כי מרגע שנחשפה פרשיתו של הרב מברוקלין ששכר באיברים, היה זה רק עניין של זמן לפני שמעשיות אנטישמיות נושנות על יהודים יקומו לתחייה, וכי העיתון הסנסציוני היה הראשון לעשות זאת. אבל זה כמובן, לא מוריד מחומרת האווירה אשר אִפשרה לעורך העיתון לקשר בין הדברים.
אינני טוען שמעולם לא ביזו חיילים ישראלים גופות של פלסטינים, וגם לא אצא להגן על שמם הטוב והמובן מאליו (בלי הצדקה) של חיילי צה"ל (לפחות בעייני ישראלים-יהודים). אולי באמת היה מקרה שבו חזרה גופה בלי איברים – ואולי לא צריך למהר ולשלול את הידיעה העקרונית. אך האופן שבו הכתבה ערוכה ומוצגת מתקשר ללא ספק אל האגדות האורבניות האנטישמיות, ולכן היא מטרידה מאוד. לא יהיה זה נדיר עבור ילד יהודי בשבדיה שחבריו בביה"ס ישאלו אותו כמה אמת יש בידיעה שיהודים עושים כך וכך; או שמבוגרים רבים, בהם גם משכילים, ימשיכו לשאול ולהניח הנחות גזעניות על יהודים.
הכתבה צריכה לעורר את כולנו לחשוב באופן רחב על עלילות דם וסטריאוטיפים, על יהודים ועל עמים אחרים, ובכלל זה מה שחושבים בארץ על ערבים ומוסלמים.
• • •
מאבק השמאל באנטישמיות ובשנאת זרים בכלל
אל לנו לטעות, האנטישמיות חיה ובועטת. שנאת-יהודים היא פן ותיק של שנאת-זרים. יש לה גם אלמנטים מיסטיים והיסטוריה ארוכה באירופה, הקשורים למקום שמייחסת הנצרות ליהודים לגבי הריגת ישוע (מאז איזה קיסר יווני), תפוצת היהודים הנרחבת, עיסוקיהם ודברים אחרים. אבל אין להפוך אותה לפלאית, נפרדת או עליונה לתופעות השנאה לשונה ולאחר בכלל.
העניין הוא שאנטישמיות היא מכה רצינית מאוד, אבל ישראל, בציניות, מנצלת זאת תכופות כדי לטעון שהביקורת כלפיה משמאל היא אנטישמית. כמובן שזה מגוחך להאשים את מי שרוצה לחסל את הגזענות ושנאת-הזרים בכללותה (השמאל) באחריות לליבוי התופעה של שנאת-יהודים. אחרי הכול, מי שאחראי תמיד ובכול מקום להסתגרות לאומ(נ)ית, ל"נאמנות" לַדומה לך, לקנאות דתית וכו' – זה הימין.
ועם זאת, טענותיה לא לגמרי מופרכות. אי אפשר להכחיש שיש גורמים אנטישמיים רבים מאוד, שעבורם כל הזדמנות לדפוק יהודים היא טובה, והם ישמחו לתפוס טרמפ על כל מילה רעה שיש לומר עליהם, וגם על ישראל. אבל לא נכון לומר שכול ביקורת, וגם חריפה ונחרצת, על פעילותה של ישראל – היא אנטישמית בעיקרה (הגם שאנטישמיות היא שנאת כלל-העמים-השמיים, והדבר קשור בכך שיהודים באירופה הושמו על-ידי הנוצרים בקטגוריה אחת עם הערבים). אך הבעיה היא שצעקות הכזב "אנטישמיות-אנטישמיות!!" הפכו לטכניקה אדבוקטיבית מאוסה, אשר גורמת לזילות של הבעיה האמיתית. והיא מתחילה מהראש: נתניהו בעצמו השתמש במונחים נאציים כדי להצדיק את ההתנחלויות. גם חיים וייצמן עשה נפשות לציונות תוך שהוא מנצל ומשתתף בחששות האנטישמיים של הבריטים, והזהיר אותם שארצם עלולה להיות מוצפת ביהודים (זה גם מופיע תכופות בארכיוני הפרלמנט הבריטי, וגם בספרי היסטוריה ישראלים), ולכן ראוי שיעזרו ליהודים למצוא מקום נפרד. השימוש של וייצמן באנטישמיות מלמד אותנו שדברים מסוימים יכולים להיות גזעניים נגד יהודיים, ולפעול הן לרעת והן לטובת הציונות.
הנקודה החשובה היא שהדרך היחידה להבין את האנטישמיות, היא לא לשייכה לגורמים מסתוריים, אלא להבין אותה כחלק מהמציאות האנושית. כחלק מהגזענות בכלל.
• • •
להתנגד לגזענות ודיכוי זה הכי יהודי שיש, וטוב (גם) ליהודים
- ביזוי האנטישמיות
עם זאת, תכופות מאשימים פרו-ישראלים את השמאל בישראל ובעולם באנטישמיות, ואת היהודים שבהם מכנים "יהודים-אנטישמים" או "שונאי-עצמם". האמנם? למעשה זה בדיוק להפך – ההתנגדות לגזענות ולדיכוי זה הכי יהודי שיש, וטוב (גם) ליהודים. צריך להזכיר שהיהדות וזכויות האדם הולכות יחד דרך ארוכה – צדק חברתי ודאגה עמוקה לזכויות אדם ואזרח היא מה שמאפיין את העם היהודי כיום, בעיקר בגולה, ששם חיים רוב היהודים. רנה-קאסן, יהודי צרפתי שמזוהה מאוד עם הקהילה היהודית, חיבר את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שזיכתה אותו בפרס נובל לשלום בשנת 1968. יהודים היו פעילים בתנועות לזכויות אדם ואנטי-אפרטהייד בדרא"פ, יותר מגודלם היחסי באוכלוסיה (כל השרים של ממשלת מנדלה הראשונה היו יהודים, ושופט יהודי כתב את החוקה החדשה של דרום אפריקה). יהודים הובילו את הפעילות המהפכנית באירופה, בארצות הברית ובאמריקה הלטינית (ללאון בלום, ראש הממשלה היהודי של צרפת, מיוחסת האמירה ש”היהודים הם הדת של הצדק”). זה בלתי נתפס שהיהודים יביעו דאגה לזכויות אדם בכל מקום בעולם אבל ישליכו את העקרונות שלהם, כשהם נכנסים לארץ.
מה בעצם אנטישמי כאן? האם הטענה היא שזה אנטישמי לסיים את הכיבוש?! כי אם מי שמבקר את הריסות הבתים, המחסומים, ההוצאות להורג ללא משפט, המעצרים, שלילת זכויות האזרח וכדומה – מכונה אנטישמי – צריך לטעון שההפרות האלו של זכויות אדם והחוק הבינלאומי עולות בקנה אחד עם הציוויים ביהדות; אז מי האנטישמי פה בדיוק?
למעשה, זאת בדיוק האנטישמיות! כי האנטישמיות מוציאה את היהודים מכלל האנושות – ולכן, אם אדם שתומך בזכויות-אדם מביע דאגה כלפי מפעלי-דיכוי שונים בעולם, אך מתעלם מכך שישראל מפעילה שלטונות-צבאיים אתניים משך 60 מתוך 61 שנות קיומה, הרי שהוא… ובכן… אנטישמי. כן, אם המערב יבקר ויפעיל סנקציות כלפי דיכוי במקומות שונים, אך בגלל ההיסטוריה של היהודים יתעלם ממפעל הדיכוי בארץ, יש כאן מעין מעגל שני, מאוחר יותר, מודחק, של בחינת היהודים "באופן שונה" משאר בני האדם.
מה שמדאיג הוא, בעיקר נוכח האנטישמיות האמיתית, שפרו-ישראלים צועקים "אנטישמיות" כל כך הרבה, שזה גורם לזילותה של בעיה ממשית ומאיימת. הכתבה השבדית היא גזענית וקושרת בין עלילות דם מטורפות ומיתוסים ישנים. הביקורת על הכיבוש וזכויות-הייתר של היהודים בארץ מדאיגה בגלל שהיא נכונה ואמיתית.
• • •
"אנטישמיות חדשה: מפלים את ישראל לרעה" – האמנם?!
לשבור ולצעוק אנטישמיות בעת הצורך
טיעון נפוץ ששולפים במקרים אלו אומר שלמרות שיש כיבוש והפרות, האנטישמיות היא בכך שישראל מופלית לרעה בקהילה הבינ"ל. האמנם?! למעשה, אם כבר דנים בכך, ישראל תכופות מופלית לטובה בכמות העצמות-העין ממעשיה העוברים על החוק הבינ"ל (החריגה מהחלטת החלוקה, מהפליטים, מ-242 ו-338, מהתנחלויות, ממזרח ירושלים, מרמת הגולן, מדרום לבנון, מתאריכי אוסלו, מהגדר, מהריסות הבתים, מהגרעין, מהמצור על עזה, מהפלישות האוויריות והימיות לעזה ולבנון, מגזל מחצבי הגדה ועוד ועוד).
דוגמה נוספת לאפליה לטובה היא המענקים העצומים של ארה”ב לישראל, כאשר כל שאר המדינות שבהן היא תומכת הן מן העולם השלישי, וכלכלתן חלשה משמעותית מזאת של ישראל. ישראל היא גם היחידה המקבלת את כל התשלום כמעט בלי דיונים ובמכה אחת, ובהיקף עצום הרבה יותר מכל שאר המדינות שמקבלות מימון אמריקני. עולה השאלה: "האם יכולת מזדמנת של מדינת ישראל לנצל אינטרסים לטובתה (כמו סיוע כספי), או הזדמנות של מדינות אחרות להפעיל עליה אינטרסים לרעתה (כגון סנקציות) כדי לכפות את רצונן – יכול להיחשב כחלק משנאה מסורתית בין-דורית, או שזה באמת בעיקר אינטרסים ביחסים בין מדינות?"
קחו למשל את הסנקציות הכלכליות ו/או הצבאיות שהופעלו על מדינות רבות, בהן: צפון קוריאה, קובה, דרום-אפריקה, הודו (בעקות ניסויים גרעיניים), עיראק, איראן, סוריה, זימבאבווה, פקיסטן…. ועל ישראל לא. מדוע? כמה משטרי דיכוי צבאיים מהסוג הישראלי אתם מכירים, כאלה שמנסים במוצהר לא להשקיע באוכלוסיה הילידית ולגרשה – (חפשו במיוחד דוגמאות מאז כינון החוק הבינ"ל ואמנות זכויות האדם אחרי מלה"ע השניה)?
אתם יודעים מה, גם אם נניח לרגע שישראל מושכת יותר תשומת לב – הרי אם הכיבוש הוא רע, אזי כול הזדמנות להביא אל סופו שלטון כוחני הפוגע בזכויות פרט וקולקטיב משך זמן רב כול כך – מבורכת. הרי לא נגיד שזה "אפליה לרעה" לשפוט ולכלוא רוצח, רק בגלל שיש בחוץ עוד רבי-מרצחים סדרתיים שעדיין לא הצלחנו לתפוס ולהעניש. זה הסבר מוזר, כי אם מזהים את הפשע, אז לא לתמוך במה שיביא להפסקתו זה בוודאי לא "אנטישמי"… גיוס האנטישמיות לעניין הזה הוא ניצול של תופעה שלילית אחת כדי להסיט את הדיון מתופעה שלילית אחרת. אין מה להיתמם, כאשר נשלף קלף האנטישמיות אי אפשר להמשיך בביקורת. איך אפשר לומר למישהו – "אתה יכול להתנגד לזה, אבל עכשיו ההתנגדות כבר לא פרופרציונאלית?!?"… הרי הטענה עצמה משתיקה את הביקורת הקשה.
• • •
אנטישמיות זה רע, וגם כיבוש זה רע
רוב העולם היהודי לא חי בישראל, ורבים מהם מבקרים מאוד את ישראל. אז מה, הכי פשוט זה לומר שכולם אנטי-ישראלים ובעלי שנאה עצמית… אולי במקום זאת כדאי להתחיל לחשוב שביקורת היא בעצם יתרון. הרי אחד הדברים שהביא את ההוגים היהודיים למקום מכובד בפילוסופיה ובמוסר, היה היכולת להטיל ספק, לשאול שאלות, לבקר ולהשתפר. אל לנו להימנע משיפור-עצמי, או מענישת פושעים. יש סנקציות על מדינות רבות, ואפשר לצרף לרשימה גם את הכיבוש הישראלי, לפחות עד שהוא יפסיק. זה לא אנטישמי, זה לגיטימי.
הגיע הזמן להפסיק ללהק את ישראל בתפקיד הקרבן. למעשה, ישראל היא מעצמה אזורית, יצואן נשק מוביל בעולם, עם צבא של מעצמה בינונית, כלכלה חזקה, נשק-גרעיני ומפעילה כיבוש צבאי ומפעל נישול. לצייר אותה כקרבן זה אבסורד ולגלוג על הקרבנוֹת שלה. בערבית אומרים תדרובני ותבכא (אתה מכה אותי ובוכה). ניצול של האנטישמיות לרעה פירושו – לא להסתפק בדיכוייַם, אלא גם לגנוב להם את זכות הקרבנות. זוהי מעצמה כובשת הצועקת "אני קרבן!", ואגב כך מזנה את בעיית האנטישמיות.
די לציניות. מאבק בכיבוש לחוד, ומאבק בגזענות ואנטישמיות לחוד.
19/08/2009 at 14:28
סתם הערה: לאטוף, ששמת כאן קריקטורות שלו, הוא באמת שונא-יהודים. אני זוכר מהימים שבהם אינדימדיה ישראל תפקדה איזה קריקטורות הוא היה מפרסם, פשוט מגעיל. מדי פעם גם יצאו לו דברים בסדר. גם שעון מקולקל וגו'.
19/08/2009 at 15:02
[...] ניב מתייחס לפרשת הכתבה האנטישמית שפורסמה אמש בשבדיה, ומבקש [...]
20/08/2009 at 00:00
אתה אומר את זה על סמך היכרות אישית איתו, או כי ראית קריקטורות שלו שלא נעמו לך כישראלי (לא כיהודי)? כי אני, למשל, מדבר מדי פעם עם הבחור – הוא מכיר ביהדותי ובישראליותי ומעולם לא נראה שהיתה לו בעיה איתי בשום צורה שהיא (אדרבה – הוא אף פרסם סטיקר שעיצבתי, מתוך ידיעה מוחלטת שזה אני). מעב רלכך, הוא גם מוציא קריקטורות שלא הייתי מצפה מהאנטישמים המתונים ביותר לצייר – ילד יהודי וילד ערבי מחזיקים ידיים, הזוועה שבפיגוע התאבדות, יהודים בשואה וכו'. אני מסכים שהרבה מאד מהציורים של הבחור מוגזמים מאד, אבל את הביקורת שלו הוא מפנה גם כלפי ארה"ב, רוסיה המדינות הערביות
(http://latuff2.deviantart.com/art/Gaza-USA-and-the-Arab-regimes-109744761) ועוד – אנטישמיות זה לא.
20/08/2009 at 08:18
אייל,
מספר דברים:
אני מסכים איתך באופן כללי שאנחנו שולפים את כלי האנטישמיות הרבה יותר מדי מהר לפעמים. ברור כי לא כל מי שמותח ביקורת כל הוא אנטי-ישראלי או אנטישמי.
מצד שני, אין שום ספק שהיחס לישראל נגוע בפוליטיזציה. הלובי היהודי בדר"כ יתמוך בנו ללא כחל וסרק, ואילו לאנשים מסוימים יש נטייה ברורה נגד ישראל. הביקורת כלפי ישראל נגועה פעמים רבות בצביעות. קל הרבה יותר לבקר את ישראל מאשר, נגיד, את סין. על ישראל ניתן להטיל אמברגו, ויציאה נגדנו מקנה נקודות בעולם המוסלמי/ערבי. מצד שני, אני רוצה לראות את הפוליטיקאי השוודי שייצא בקמפיין נגד המצב בסין או בעולם הערבי.
טענת שישראל מופלית לטובה למרות שהיא מפירה את החוק הלאומי ואף נקבת במספר מקרים. אינני מומחה לחוק הבינלאומי, אך הרעיון שיש חוקים להתנהלות בין מדינות אשר יכולים להיות ברורים חוקית ומוסרית כמו חוקים בתוך מדינה הוא אינו מציאותי בעיני. מציינים בעולם את הפרת החוק הבינ"ל בעופרת יצוקה. מצד שני לא ראיתי איזכורים להפרת החוק הבינ"ל של נאט"ו בהפצצות בבוסניה.
יש יחס ברור של איפה ואיפה בין מדינות העולם- למדינה גדולה ומקושרת "מותר" יותר מאשר מדינה קטנה וחלשה. באופן עקרוני, זה לא שונה מהותית מפוליטיקה פנימית, תרבות הסלבס וכו'- יש אנשים שמותר להם יותר. בעיני, זהו מצב עובדתי, או "חוקי המשחק" אם תרצה, שאני מכיר בהם, ולא חלילה אידיאולוגיה שאני מעלה על נס. ההכרה בחוקי המשחק והיעדרו של צדק או אמת אבסולוטית עוזרת לי כאדם להתנהל במרחב ולהשיג את מטרותיי תוך שמירה על הגבולות המוסריים שאני קבעתי לעצמי (שאינם מתירנים).
מכאן- מה שקרוי החוק הבינלאומי הוא לא יותר מעוד כלי פוליטי. חוק אמיתי עובד באמת ומחייב אותך מוסרית רק כשהוא באמת נחלת הכלל. על כך שיריבנו הם לא שומרי החוק הגדולים ביותר אין צורך להרחיב, אך מדינות מערביות המבקרות אותנו לא עומדות במבחנים באותה מידה של ישראל, באותן פעמים ובזמנים שהן כן עמדו- הן נכשלו בו.
אני קורא את הבלוג שלך זה זמן מה, ומוצא אותו מעניין, משכיל, מיודע וכתוב היטב, על אף שאיני שותף לחלק ניכר מהשקפותיך ומסקנותיך. השקפת עולמך, להבנתי, רואה ומחפשת איזה סוג של "צדק אבסולוטי" בעולם, שלדעתי אינו קיים. ההתייחסות שלך לנושא החוק הבינלאומי עוררה אותי לכתוב.
תמשיך לכתוב- אמשיך לקרוא
רועי
20/08/2009 at 08:40
תודה רועי.
אני לא מחפש צדק אבסולוטי, ובטח לא שם את התקוות בו בחוק הבינ"ל. אני גם מסכים שהוא לא באמת "חוק" (ואף אומר שחוקי המדינה הם לא ממש חוק). למעשה החוק מבטא בהמון מקרים בכלל אי-צדק, ועדיף באמת לנהל חיים צודקים ומאושרים, מאשר נאמנים לחוק. גם החוק, במדינות, בעולם ובכלל, הוא קודקס שיש בו יחסי כוח, שימור של יחסים חברתיים מסוימים וכו', וצריך להיות ביקורתי מאוד כלפיו, ולא להתרגש מזה שקראו לו חוק.
ולכן אתה גם צודק כשאתה קובע שהיחס לישראל נגוע בפוליטיזציה, אבל למעשה לא רק לישראל, אלא בכלל לכול המדינות (וה-לא-מדינות). אין ספק שקשה לבקר את ישראל ביחס לדע'פור, ועוד יותר קשה לבקר את ארה"ב, והדבר קשור גם לציפיות ולבריתות שיש. אבל, כפי שכתבתי, זה לא משנה את גודלו של הפשע. אם תפסנו אנס, לא נשחרר אותו בגלל שיש רוצחים שלא הצלחנו עדיין לתפוס, ושהם חזקים כרגע. השאלה היא לא החוקיות של הכיבוש, אלא המעשים שלו. ניסיתי להראות בדיוק את זה – הקהילה הבינ"ל מפלה לעיתים את ישראל לרעה ולטובה, ושזה נימוק שאיננו קשור ל"אנטישמיות".
עכשיו, אתה ואני איננו מדינות המערב, ולכן אם אתה שותף לביקורת על הכיבוש, הנישול והדיכוי, אתה לא צבוע לדעתי. (יש אירופאים רבים שיגידו, שזכויות-האדם והחוק הבינ"ל הם הלקח שלהם מהקולוניאליזם, מלחמות-העולם והשואה, ושהם בעצם דור שלישי שלא היה שותף ל… . אני לא בטוח שזה המצב. לדעתי גם ישראל וגם המדינות האחרות, אוהבות לתמוך בזכויות אדם ונושאים אחרים, כל עוד זה בחצרו של מישהו אחר. ואם כבר, אז שבדיה דווקא במקום גבוה מאוד, אם לא הראשון, בנושאים של מתן מקלט וזכויות סוציאליות לפליטים, מבקשי-מקלט ומהגרים, ולא הייתה קולוניאלית). מה שכן, במקום להסתכל על כמה גרועים-ממני יש, או לחכות ל"אכיפה" – אפשר גם להחליט שאתה רוצה להשתפר בלי קשר לכמות הפשעים של האחרים, ואפשר גם להסתכל על הטובים ממני.
הפוסט, בכול מקרה, איננו נוגע לחוק הבינ"ל, אלא לביזוי האנטישמיות באופן ציני ע"י ישראל. אומר גם שבהיבט הרחב יותר, ישראל מנכסת לעצמה כך את היהדות, ובעצם סמויה כאן ההנחה שכול יהודי מוכרח להסכים עם הציונות, עם הבית-"הלאומי", "עליה" וצבאיות, ועם כול המפעלים הכרוכים בהם(רוב יהודי, שליטה על רוב/כול הארץ וכו'…). אין אפשרות לחשוב על כך שהביקורת היא על הציונות, או על ישראל, ולא על היהדות/יהודים.
אייל
20/08/2009 at 15:56
למרות שרמזת על הקשר הסימביוטי הבעייתי מאוד בין ציונות לאנטישמיות, לדעתי מן הראוי לחדד את הקשר הזה יותר.
למעשה, האנטישמיות היא כלי חסר תחליף בקידום הרעיון הציוני ובהוצאתו מן הכוח לפועל.
הרצל אף כתב ביומנו שהאנטישמיות תהיה בת ברית נאמנה של הציונות.
למעשה, האנטישמיות היא סיבת קיום הציונות, ומדינת ישראל מנסה ללבות אנטישמיות ככל האפשר הן על מנת להצדיק את הרעיון הציוני ואת הפשעים שישראל מחוללת בשמו והן על מנת להפחיד ולזרז כמה שיותר יהודים לעלות לארץ "מאימת האנטישמיות". זכורים דבריו של שרון ליהודי צרפת ועוד ועוד.
יתרה מזאת, לדעתי, הרעיון הציוני הוא אנטישמי במהותו, שכן ביסודו עומדת ההנחה שיהודים אינם יכולים לחיות כאזרחים שווי זכויות במדינות אחרות, אלא זקוקים למסגרת מיוחדת להם.
שוב, לדעתי, אזרח ישראלי החותר ליושרה, אינו יכול לתמוך ברעיון הציוני.
21/08/2009 at 01:12
Eyal, excellent post as always.
I attended a conference in Toronto on the New Anti-Semitism and it was a very bizarre experience to watch very intelligent people make logical leaps to support the claim that criticism of Israel =antiSemitism, including the former justice minister Irwin Cotler.
I am not sure that we can continue to romanticize the diaspora Jews as justice-seekers. Historically, the left has had a disproportionate number of Jewish leaders, but today many Jews in North America/ Europe are part of the upper middle class and those that are not, may still gain access to this relative privilege.
The discourse on the (New) anti-Semitism is related to Israel but not only. a) I think it's tied forming a secular Jewish identity through a process of "othering" non-Jews. Fear is a good way to keep the group separate and its proven to work.
b) in Canada it is also increasingly tied to a right-wing version of "multi-culturalism", that can effectively marginalize other (Muslim) minorities by accusing them of intolerance (towards Jews).
Israel obviously also plays a role since it needs to justify its undemocratic practices, and its position as a "refuge" for Jews in the diaspora, who return the favour by acting as loyal foot soldiers on its behalf.
The Swedish article seems to reflect that antii-Sematism is deeply embedded in Europe, and has gone a bit far making the links between New york Jews ( who by the way did launder money in Israel) and the Palestinians, who made the claims. It's bad journalism yes and sharp criticism is justified.
But at this point, the hyper-sensitivity to anti-Semitism has backfired. (If you cry wolf, wolf often, no one believes you when one actually comes).
On a personal note, I feel much more discriminated against within the Toronto Jewish community, as a Moroccan-Jew, with my liberal views, than as a Jew among other Canadians.
p.s I am happy translate the article for you.
Alizah
.
21/08/2009 at 08:43
Thanks Aliza for an enlighting comment!
(p/s – at least twofriends are starting to translate materials from the blog, and I'd love it if you want to join…)
(p/s-2 – i miss you)
23/08/2009 at 17:41
[...] באוזן. לנדאו וליברמן, לוחמים ידועים נגד גזענות, רואים בפרשייה השבדית עדות לתחיית השואה, לא פחות. עלילת דם של שונאי ישראל. [...]
23/08/2009 at 23:37
עוד נקודה מוזרה מאוד (בלשון המעטה) לגבי המאמר השוודי הוא תיאור ההרג של הפלסטיני שלפי הטענה האיברים שלו נגנבו- לפי המאמר הוא נורה בחזה ע"י צלף, מיד אחר כך פעם אחת בכל רגל, ואחר כך החיילים ניגשו אליו וירו בו בבטן בזמן שהוא שכב על הקרקע.
עכשיו- אני לא רופא, אבל נראה לי שאם יש משהו אחד שאסור לעשות כשמנסים לגנוב איברים זה לירות בקורבן בחזה ואחר כך בבטן מטווח אפס. זה מרגיש כאילו מנסים לדחוס יותר מדי האשמות על חיילי צה"ל לתוך סיפור אחד. מישהו צריך להסביר להם שחייבים להתמקד- או ירי בפצוע לא חמוש מטווח אפס, או גניבת איברים. ביחד זה לא הולך.
כתבת-
"זה מגוחך להאשים את מי שרוצה לחסל את הגזענות ושנאת-הזרים בכללותה (השמאל) באחריות לליבוי התופעה של שנאת-יהודים. אחרי הכול, מי שאחראי תמיד ובכול מקום להסתגרות לאומ(נ)ית, ל”נאמנות” לַדומה לך, לקנאות דתית וכו’ – זה הימין."
המשפט הזה נכון בתיאוריה, אבל למעשה אני חושב שהרבה פעמים הוא חוטא לאמת. יש יותר מדי דוגמאות של אנשים שבוחרים להגדיר את עצמם כשמאל בזמן שהדבר היחידי שמשותף להם ולשמאל הוא התנגדות למדיניות הכיבוש של ישראל. לתמוך בחמאס, למשל, זה שמאל? יותר מדי אנשים (למרבה הצער, גם בימין הקיצוני וגם בשמאל הקיצוני) יגידו שכן.
דוגמא אחת- האתר בו קראתי את המאמר השוודי בתרגום לאנגלית.
שווה גם לקרוא את ההקדמה ואת התגובות- http://palestinethinktank.com/2009/08/19/gilad-atzmon-the-idf-israels-organ-grinder/