גרפיטי הכי מוסרי בעולם, שהותירו חיילי צה"ל בעזה
כש"שוברים שתיקה" פרסמה את דו"חותיה, המתבססים על חוויותיהם של עשרות חיילים מיחידות שונות שלחמו בעזה, העדויות נדחו מכול וכול. תגובת המדינה לדו"ח, במקום לבדוק, הייתה מסע באנגליה, הולנד, ספרד ועוד – בניסיון למנוע את המימון של ארגון של החברה-האזרחית. (תופתעו לשמוע שהלחץ הצליח מעל המשוער).
התגובות בתקשורת היו אוהדות את עמדת-המדינה, גם כן, בלי כול בדיקה עצמאית. בגלי צה"ל שדרים הסיתו להכות את השקרנים, וב-ynet לא חשבו כנראה שיש כאן סנסציה והגדילו להקצות חצי כתבה(!) לתגובת המדינה (כשבדרך כלל נותנים שורה או פסקה), וגם לסייג את הממצאים בנוסף. כל זאת, למרות שכבר ידענו על גרפיטי ועל ההווי בחולצות ועל הביזה, ועל בתי החולים והמרפאות, ועל הרס הבתים, ועל השתקת החיילים שתיעדו… ובכול זאת הממצאים נדחו לא רק בממשלה, בצבא ובתקשורת – אלא גם בציבור… מילא שלא האמנתם לעדויות הפלסטינים, (וגם כאן), אבל לעדויות החיילים שבעצמכם שלחתם?! – הרי הם דיברו גם במהלך המלחמה…
אז הנה שלוש סיבות טובות להאמין לדו"ח:
1. שוברים (לא רק) את שוברי השתיקה
"שוברים-שתיקה" היוו דוגמה בוטה, אך לא יחידה. המעניין הוא המשך התהליך של אבדן מראית-העין הדמוקרטית, שבו ישראל מצטרפת למשטרים שבהם הממשלה לוקחת בהדרגה מונופול על האמת, ומפעילה מערך תועמלני של אינדוקטרינציה כלפי ארגוני-אזרחיים מסוימים בטענה שזה פוגע במדינה, וכך הופכת אותם לאויבי-הציבור ולמוקצים מחמת-מיאוס, מונעת ביקורת פוליטית מסוימת ומגבילה את זכויות האזרחים.
סטלין: יש להגביל את התארגנויות האזרחים, המאיימות על "טובת המדינה".
לבני אמרה שזאת המדינה היחידה שבה הממשלה מנסה להפיל את האופוזיציה, אך הדבר איננו מוגבל לכותלי הפרלמנט, ולא רק לממשלה הנוכחית. גם אצל אולמרט חקרו והפחידו ארגונים אזרחיים ביקורתיים, למרות שהם כלל לא פעלו בניגוד לחוק. גם בשנה שעברה היה רצף של חוקים ותקנות בלתי-דמוקרטיים (תזכורת) שהיו חלק מהתהליך המוצהר של הצרת צעדי האזרחים מול הממשלה. מכאן, שבישראל, לא רק ארגוני החברה האזרחית מנסים להשפיע על המדיניות הציבורית, אלא גם הממשלה מפעילה את כול כוחה כדי לאיים/לההפחיד/להשפיע (ואם צריך, גם להגביל) את ארגוני החברה האזרחית, ובמיוחד אלו הביקורתיים. תקראו לזה איך שתרצו, אבל הארגונים צודקים כשהם אומרים ש-דמוקטי – זה לא.
ארגונים רבים (הממומנים גם על ידי ממשלות-זרות, בין היתר) רואים מה עושה משרד-החוץ למי שליברמן "חפץ ביקרו" ואמורים "להבין לבד" את המסקנה. ואם לא די בכך, הממשלה אף משגרת איומים כלפי ארגוני השמאל השונים:
בכירים במשרד החוץ הדגישו כי אין כוונה בשלב זה לפעול נגד ארגונים בלתי ממשלתיים אחרים שמקבלים מימון מממשלות זרות, במיוחד לא נגד ארגונים שמעודדים שלום או דו-קיום. (מקור: הארץ, 15.7.09; ההדגשה שלי).
מה שנקרא – איום בשיטת ה-"בינתיים"… כלומר, אנחנו לא צופים שום בעיה – כרגע. אם תתנהגו יפה, גם לא תהיה. אחרת… טוב, תחשבו לבד…
כך הממשלה עושה דה-לגיטימציה ציבורית וחוקית נגד עמותות שאינן לרוחה, ובהקשר זה אפשר להבין את דבריהם של מפקד משטרת ההגירה, ושל ראש הבולשת, על ארגוני החברה האזרחית. במסגרת זאת ניתן להבין גם את המניעה של סיוע הומניטרי אזרחי לעזה (על ידי ארגונים: מניעת כניסת משלחות רופאים; על ידי המדינה: שלילת זכויות של עובדים שנפגעו מהביטוח הלאומי או קופות החולים; ואף באופן פרטי: ע"י הגבלת חשבונות בנק של כל האזרחים שהיו תורמים כסף למשפחות של עובדים לשעבר). ארגוני ימין אף הגדילו לעשות, ובעוד שהממשלה מכחישה שיש או הייתה איזושהי פגיעה באזרחים פלסטינים, הרי שבימין יודעים היטב מה נעשה בשטח. לכן הם לא מציעים חלילה לא להכות/לפגוע/לגנוב, ואף לא טוענים שאלו שקרים – אלא הם פשוט דורשים – לא לדווח על כך. אלה שוברים-שתיקה, ואלה משתיקים.
2. מפקדים סדיסטים – חיילים סדיסטים
גרפיטי שהותירו חיילים ישראלים בעזה
כתבה נרחבת ומקיפה בערוץ 2 מספרת על התעללות בהכשרות ליחידת שיריון. בין היתר מצולמות בוידאו ובתמונות: הכאות עד זוב דם ועצמות סדוקות, אמבטיה של שמנים שרופים עם ביצים ושאר שפכים שחבריהם נזרקים אליה, חייל צעיר קשור למוט בשטח פתוח משך שעות, חיילים צעירים אזוקים וקשורי עיניים, חייל-צעיר שהמפקד שלו מכין קפה ישר בתוך פיו, חיילים שהועמדו בשורה ואולצו לשתות תערובת של קמח, ביצים, סוכר ותבלינים, וחייל שכוב על הרצפה בוכה כאשר חבריו יושבים עליו ומכים אותו כדי שלא "יספר למג"ד". אלו רק חלק ממיני ההשפלות שנחשפו, אך הן מציתות את הדימיון לגבי ההשפלות האכזריות שאיננו שומעים עליהן.
גרפיטי שהותירו חיילים ישראלים בעזה
נשאלת השאלה – אם ביחידות השדה מתגלים מפקדים וחיילים סדיסטים, וכולנו מזדעזעים מהתמונות של ההתעללות האכזרית והמיזנתרופית של עמיתיהם לנשק, מדוע קשה כל כך לשער שכאשר אין מצלמות, ומדובר באזרחים של "האויב" – קורות גם כן התעללויות מיותרות?
והנה סיפור נוסף, על יהודי צעיר שעשה מסיבה, ובתחנת המשטרה בת"א, בעוד שהוא כפות, פיצץ אותו קצין-משטרה במכות ושלח אותו לחדר מיון. – ושוב, אם קצין משטרה מפרק יהודי שעשה מסיבה, תוך שהוא אזוק, מדוע זה כל כך בלתי סביר לחשוב שהיה עושה כך לפלסטיני בעזה? או שוטר שאיננו קצין?
ואיך מסבירים את זה: סיפורו של ישראלי-יהודי שבשבוע שעבר הוזמן לחתונה של פלסטינים, והמשטרה שפרצה לחתונה, דאגה לשלוח גם אותו לבית החולים. (סיפור שכדאי לקרוא, אגב). אם לא די בכך, גם הצוות הרפואי שטיפל בו, דאג להסביר לו מה הוא חושב עליו.
כתבות אחרונות מתעדות בוידאו הפשטה, הכאה, טרטור והשפלה באיומים לצורכי שעשוע. נו, עדיין נראה לכם שהעדויות מעזה הן בלתי-סבירות?
3. דובר צה"ל מודה: אנחנו בוחרים מה יִראוּ האזרחים
מה הסיכוי שמה שראינו במלחמה בטלביזיה (ועזבו לרגע את העדויות הטלפוניות שאספתי בעצמי) הוא חלקי ו/או לא נכון? אם העלטה שהטיל צה"ל על כל העיתונאים שגירש מעזה לא מספיקה כדי לעורר בנו חשד, ואם לא די בצנזורה כלפי חייליו ובהפסקת החשמל הממושכת שמנעה תיעוד, הנה בסרט תדמית של דובר צה"ל מודים קצינים בכירים וכתבים, עד כמה העמדות והנתונים שמביא דו"צ משפיעים על עיצוב דעת הקהל הישראלית (=דעת הקה"ל). בסרטון מופיע אל”מ לבני (דקה 5) ומסביר את העוצמה שיש לדובר-צה"ל:
בלחימה הנוכחית הלחימה מתבצעת לא רק נגד האויב בשטח, אלא גם לחימה שלימה על התודעה (של האזרח). תקשורת היא בעצם האמל"ח המרכזי שבאמצעותו אנחנו משפיעים על התודעה. מי שעוזר לנו בתור מפקדים להשתמש בתקשורת זה דו”צ […] הרבה מאוד פעמים, האזרחים, כל מה שהם יודעים, זה מה שהמש”קים והקצינים של דו"צ חושבים שנכון להראות להם.
שימו לב גם לכתבים הצבאיים, שבמקומות רבים הופעתם בסרטון תדמית צבאי הייתה נחשבת לתעודת עניות ליכולתם לבקר את הצבא ולהצביע על שקריו, משום הקשרים שהם מחוייבים בהם עם בכירי צבא, כמקור למידע ונגישות להגיע למקום.
ועכשיו – חשבו שוב: האם, במיוחד נוכח הוצאת כל העיתונאים מרצועת עזה טרם המתקפה, סביר להטיל ספק בדיווחיי התקשורת הישראלית והצבא? האם יש מקום לבחון עדויות אזרחים בעזה, חיילים וארגוני מחקר עולמיים? ומה כבר יקרה אם נבדוק ונטיל ספק בגרסה הרשמית? לא שווה להקים וועדת חקירה? זה בוודאי יועיל לדעת הקהל העולמית…
אמת מארץ ישראל 
אהבתי את רוני דניאל בכתבה על ההתעללויות, תוהה על היתכנות שתיקה לגבי התעללויות, בצבא של המדינה שמגיעה על הולנד כדי לסתום את הפה לחיילים שלא רוצים לשתוק.
אני כל פעם מפליא את עצמי עם תחושת ה"לא יכול להיות" כשאני רואה מקרים כאלה של התעללות בחיילים, בפלסטינים, בחיות, בילדים. התחושה הראשונה שלי היא שזה פשוט לא יכול להיות, אין מצב. אבל מה לעשות – זאת המציאות, האדם הוא יצור סדיסטי, כל אחד עם נטיה גדולה יותר או קטנה יותר, ובעיקר עם תלות בסיטואציה. ככל שנפנים את זה יותר מהר – ככה נמנע יותר מלפגוע באמת.
כתבה מצוינת. כתבות כאלה מחזקות את המדינה. מי שהופך את ישראל למדינה לא-דמוקראטית ופונדמנטליסטית-דתית מחליש אותה.
שא ברכה, אייל
…ובעוד שלשוברים שתיקה לא מאמינים, את ארגון HRW שהתחיל דווקא בביקורת חריפה על חמאס, קשה לקטול. מחברי הדו"ח הם אנשי מקצוע שביקרו באתרי התקיפה, בחנו ראיות בליסטיות, עברו על התיקים הרפואיים וערכו ראיונות רבים עם עדי ראייה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3761265,00.html
פינגבאק: הימים הנוראים – זמן לחשבון נפש: מה באמת עשו החיילים בעזה? « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: חשבון נפש: אולי בכול זאת צריך לחשוב על מה שעשינו שם? « אמת מארץ ישראל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3841232,00.html
פינגבאק: למה כולם מצדיקים את התסבוכת בלב ים? ובעצם גם כל דבר אחר… « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: Why is almost everyone in Israel condoning the muck-up on the high seas? (and of everything else…) « Truth from Eretz Yisrael
פינגבאק: מה עושים כשמסתבר שוועדת גולדסטון צדקה? ממשיכים לשקר « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: למה ליברמן ו"אם תרצו" מצליחים כל כך? « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: Please, don’t send your child to “Birthright Israel”! « Truth from Eretz Yisrael
צה"ל קובע: חיילינו ירו על פלסטינים בגלל שדיברו בפלאפון
נורא..
ישר כוח אייל
המג"ד קבר תחקיר על רצח אזרחית
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1199306.html
הם לא מפסיקים להפתיע שם אהה. צריך יותר תחקירים כאלה שאנשים יפחדו לבצע מעשים לא הגונים