האם שמתם לב שהאנטישמיות אף פעם לא בירידה או נסיגה?!
תמיד יש רק יותר ויותר ו – י-ו-ת-ר ממנה? אז איך זה בדיוק קורה, שתמיד ביום השואה מספרים לנו על שיא חדש ועליה חדה וחסרת-תקדים של אנטישמיות?! הנה דוגמה ממעריב, כפי שפורסם השבוע, ביום השואה:
לחצו להגדלה
התמונה בכתבה מציירת את מפת אירופה כרצף-אחד-אדום-ומאיים, החוצה אותה לכול אורכה. בפועל, המספרים (בכתבה עצמה) מלמדים סיפור קצת שונה. זה לא שאין אנטישמיות, או שהיא בהכרח לא בעליה, אבל יש גם הרבה דרמטיזציה. ברוב המדינות שנצבעו באדום יש אפס נציגים בפרלמנט, למפלגות האנטישמיות המובאות בכתבה, ובחלקן אף מצוין שהן מתקשות מאוד פוליטית. (יתרה מכך, המפלגה הבריטית היא יותר איסלאמופובית מאנטישמית, ובמקומות אחרים יהודים מהווים חלק גדול מהמפלגות הזינופוביות הלאומניות האלו).
אגב, בישראל כמובן, אין זינופוביה ולאומנות.
רבים מן הסקרים והנתונים האלו, כמו במקרה הזה, נאספים או נערכים על ידי הארגון הגדול בעולם למלחמה באנטישמיות, שנקרא "הליגה נגד השמצה" (ADL). ובכן, מהן "תקריות אנטישמיות" לפי הליגה? המושג הזה – כפי שאפשר להתרשם בקטע מן הסרט התיעודי עטור הפרסים של יואב שמיר – רחב ביותר:
הסרט באורך מלא זמין כאן. פשוט סרט חובה לכול יהודי (תודה לאיתמר).
הבנתם את זה? כל הנתונים שעליהם נשענת העיתונות בעניין זה מלאים באירועים שאין בינם ובין אנטישמיות דבר וחצי דבר.
כפי שאומר פינקלשטיין בסרט, יש משהו מאוד נרקסיסטי במחשבה שהקבוצה המובילה, המשכילה והעשירה בארה"ב, חושבת שהיא בעצם נרדפת, ונמצאת בפחד אובססיבי. ובישראל במיוחד, אנו מפתחים תרבות מורבידית עם נגיעות מרטיריות.
המאבק באנטישמיות הפך לפולחן היהודי החדש
בהמשך הסרט, בביקור בבית הכנסת שהותקף בקייב, אמר לו הרב המקומי, שמי שפחות דתי, הרבה פעמים נאחז במאבק-באנטישמיות ביתר אדיקות:
מאיזושהי סיבה יהודים חילוניים מוטרדיים יותר מאנטישמיות מאשר יהודים דתיים, אם שמת לב. העניין בלהיות יהודי… עבור יהודי אורתודוכסי, אנטישמיות זה לא חלק מלהיות יהודי. זה לא חלק מהיותו יהודי, שעליו להיאבק באנטישמיות. חלק מלהיות יהודי זה לשמור מצוות. אין מצווה בתורה המורה לשומר המצוות להיאבק באנטישמיות. בה בעת, המאבק באנטישמיות חשוב לעם היהודי, לקהילות יהודיות בעולם, ותכופות, אצל יהודים שאינם דתיים, שם הם מוצאים את "הקטע" שלהם. אז הם יבטאו את הזהות היהודית שלהם באופן שיתרום למאבק באנטישמיות, וכך יסיעו לקהילה במאבקה באנטישמיות.
גם האנתרופולוג ג'קי פלדמן (אונ' בר-אילן) מצא משהו פולחני, כשהצטרף לעשרות מסעות של תלמידי-תיכון ישראלים לפולין. הוא טוען שהמסע הוא ריטואל-דתי (מסע, עליה לרגל, ירידה אל בורות המוות) של הדת-האזרחית (מושג סוציולוגי, שבגדול אומר שחברות מקיימות פולחנות של קדושה גם בחיי היומיום החילוניים לכאורה). תלמידים רבים שהשתתפו במשלחות אלו בצעירותם וקראו את מאמרו, אומרים שהוא מדויק להפליא. פלדמן מתאר את הבניית המרחב והזמן, ואת האופן שבו המאבטחים והמנהלים מבודדים את התלמידים מן הפולנים, ומבנים את תפיסת הסכנה וייצוג של עולם המוות (אפשר לראות קטע כזה גם כאן). מסעות אלו הם בעלי משמעות מכוננת עבור תלמידי תיכון לפני צבא, אשר נחשפים גם למסרים צבאיים ולהיסטוריה סלקטיבית. נציין שבסוף שנות השמונים עדיין לא יצאו אפילו 500 נערות ונערים בשנה למסעות אלו, ואילו היום אנו מדברים על יותר משלושים אלף מדי שנה.
בסרט, אגב, יש הודאה של ראש הליגה נגד השמצה בכך שראשי מדינות בעצמם מסכימים להיפגש איתו, כי הם מאדירים את כוחו כיהודי-בעל-קשרים, באופן אנטישמי לגמרי, וכי הוא מנצל זאת, ומחזק אצלם את הרושם הזה. אחת אחרת בליגה אומרת ש"אנחנו חייבים כל הזמן לנצל את רגשות האשם" ויש שם גם הסברים לגבי המקום המרכזי והמדומיין של ישראל, כ"בייבי" של היהודים בעולם. וכך שמיר מוצא כל מיני דברים מעניינים, כמו אנשים שחושבים שהפרוטוקולים של זקני ציון זה לא זיוף ולא אנטישמי, ומצד שני עיתונאים ישראלים שמודים באינטרס להבליט עליה באטישמיות ולהצניע את ירידתה. הוא גם נתקל ברבנים שאומרים שלדעתם הגזמנו לגמרי, וששוד של אדם לבן, שהוא במקרה יהודי, או קללה – אשר תמיד מדווחים כאנטישמיים – אינם מעידים בהכרח על רמת אנטישמיות גואה, וכי הטיפול במקרים אלו כאילו זה פשע-שנאה מזיק יותר מאשר מועיל.
בנוסף, בהרבה מקומות יש בלבול מזיק מאוד בין ביקורת פוליטית (עניינית יותר או פחות) על ישראל, לבין אנטישמיות; והבלבול הזה לא פוסח על תומכים פוליטיים של ישראל או של הערבים, המשליכים את כעסם או אהדתם האוטומטיים על יהודים ומוסלמים בכלל. בסרט רואים מה קורה כאשר מישהו מזכיר לכול לוחמי האנטישמיות המקצועיים שביקורת על מדיניות של מדינה שקיימת בעולם המציאות היא דבר סביר והגיוני.
השאלה היא, אם אנחנו מסכימים שאנטישמיות קיימת ודורשת טיפול ענייני, אז מדוע אנחנו זקוקים במיוחד בישראל למסע ההאדרה הקבוע הזה, להפרזה חסרת כל פרופורציות? למה אנחנו מכורים לאנטישמיות? ייתכן שהתשובה היא שאם לרגע נחשוב שהאנטישמיות פחתה, אז היא שייכת לעבר, לא להווה, ואז כל הקיום שלנו בהווה לא ממש בסכנה, והמלחמה שלנו היא כבר לא אין-ברירה, ואז… מה נשאר לנו? מה כבר מיוחד בלהיות יהודים? ובמיוחד לחילונים… השואה (וצורתה המודרנית-ציונית, תפיסת הנאציזציה של איראן) משמשת בישראל לתחזוקה אידיאולוגית. האזרחים מוחזקים, מתוחזקים ומחזקים את הפחדים הקיומיים האלה (הם קיומיים, כי אין לנו קיום בלי הפחד הזה). הצוררים והצוררים-לכאורה כולם זהים, והקשר שלהם תיאולוגי-מיסטי-קוסמי לאורך הדורות: פרעה-נבוכדנצר-היטלר-נאצר-סדאם-נסראללה-אחמדינג'אד. סֵיים סֵיים. הפחדים נותנים לנו משמעות לחיים הקולקטיביים, כך שכל הזמן נהיה בטוחים שאנחנו לא בטוחים. שנהיה בסכנת השמדה, ברמת התודעה. שלא נשתחרר מהאפשרות של השמדה שמרחפת מעל, ואולי נחיה טוב יותר. שנדמיין איך ש"בחו"ל כבר יזכירו לנו" לא לשכוח, ונדקלם כמה גזירת הגורל הקדומה שלנו, מרה, אכזרית ואיננה-ניתנת לשינוי. שנשמע עוד רמטכ"ל נואם באושוויץ את אותו הנאום בדיוק, כמידי שנה, שעכשיו שיש את צה"ל ולא ניתן שזה יקרה שוב. במילים אחרות, שנדע שאין לנו אף פעם זכות-לחיים אלא עם הרובה, ובעין אחת פקוחה וחשדנית.
אם מישהו אומר שאנחנו עושים כיבוש, או יוצאים למלחמות מיותרות, אז זה בגלל שהוא אנטישמי.
ואם מישהו מפקפק בכך שהאנטישמיות היא מפלצת ענקית שרק גדלה בהתמדה, הוא לא פחות מאשר נאיבי, בוגד, שאנן, קאפו ומכחיש-שואה.
אמת מארץ ישראל 
זו מכונה שמייצרת כסף.
משתלם ליהודים (ישראלים או לא ישראלים) שיש אנטישמיות.
מנדי, אנטישמיות היא דבר רע ליהודים, וגם האדרתה רעה ליהודים. אבל בהחלט יש כאן אינטרסים כלכליים ופוליטיים של חלק מהם. וזה מדאיג.
הציונות היא ביטוי של אנטישמיות.
אין ציונות בלי אנטישמיות.
הרצל עצמו כתב שהאנטישמים באירופה יהיו בעלי בריתם הנאמנים של הציונים, אלה שידאגו לדחוף את היהודים לציון
הסכם ההעברה – הנאצים והציונות בשילוב ידיים היסטורי. עולם המושגים של הוגי הציונות אנטישמי בצורה מחליאה, למשל המושג הנוראי "הבעיה היהודית" שהנאצים ואנטישמיים אחרים אהבו כל כך להשתמש בו, הוא יצירה ציונית. פשוט קבוצה של פסיכים אנטישמיים שניסו (והצליחו לא מעט) לקחת על עצמם את תפקיד הדוברות של העם היהודי. גם ההתפלשות המתמדת של התקשורת הישראלית בשאלה מיהו יהודי מזכירה באופן מדהים את הדיונים על חוקי נירנברג.
הגיע הזמן להפסיק את ההתמכרות לסצנות אוננות על רקע המשמעויות הפורנוגרפיות שהשלטון שלנו נותן למושג אנטישמיות, ולהתחיל להבין מה קורה סביבנו.
מאמר מצוין איל!
הסרט "השמצה" הוא באמת סרט חובה. אני מסכים עם מנדי – "בעיית האנטישמיות" בימינו היא תעשייה נושאת רווחים. פינקלשטיין היה מי שהצביע על כך, במספרים, ועל כן הפך מנודה וחסר עבודה.
השאלה היא מהי באמת האנטישמיות. בהחלט יש סטריאוטיפים ועלילות-שווא שפוגעים מאוד. (לדוגמה). לכן אני לא מסכים לכך שהאנטישמיות היא רק תעשיית-רווחים, אבל אפשר לומר בזהירות, שבארה"ב לפחות היא יותר תעשיית-רווחים מאשר בעיה ממשית (ותפארת המשרדים של ה-ADL, וכרטיסי הטיסה השונים מעידים עד כמה רווחית).
איל,
שים לב שלא כתבתי ש"האנטישמיות" היא תעשיית רווחים, אלא "בעיית האנטישמיות". זאת מכיוון שבממדים הנוכחיים שלה, האנטישמיות – כתופעה אותנטית – היא לא באמת "בעיה"; בשום מקום בעולם יהודים לא מרגישים מאויימים (חוץ מישראל, כמובן). החריג היחידי הוא אולי באזורים המוסלמיים בצרפת, ואולי במדינות מזרח אירופאיות כמו הונגריה, עם מסורת אנטישמית חזקה.
ברוב המכריע של מדינות העולם – כולל איראן, אגב – יהודים אינם נרדפים ואינם מאויימים. האנטישמיות בימינו הפכה ל"בעיה" הודות לפועלם הנמרץ של פוקסמן וחבר מרעיו. ושם המשחק שם הוא בפירוש כסף.
אחרי שיצאתי עם (הרוב המכריע של ) שכבתי לפולין באוקטובר השנה, הגעתי לאותה מסקנה כמוך- האנטישמיות, כיום ובעבר, נותנת ליהודים תירוץ לפעול בצורה שבה פועלים כיום- ללא דין וחשבון. היא משרתת מטרות פוליטיות, היא נותנת לאנשים סיבה להילחם בצורה דורסנית על חתיכת אדמה. אנחנו מכורים לאנטישמיות, צריכים אותה כדי להצטדק, כדי להאדיר את הצבא שלנו.
מנגד, בתור פעילת זכויות אדם אני לא חושבת שצריך להתעלם מגילויי שנאה כמו אלו בקירג'יסטאן (http://www.interfax-religion.com/?act=news&div=7154),באותה מידה שאני לא חושבת שצריך להתעלם מכל גילויי שנאת חינם ואפליה.
אין ספק שישנם גורמים רבים המשתמשים באנטישמיות לתועלתם הפוליטית והרווחית. אנשים אלה כמו חברי הליגה נגד השמצה רק יוצרים אנטישמיות. קיימת הפרזה בגודל הבעיה בתקשורת. אך מכאן ועד לומר שאין לנו קיום כיחידה במרחב בלי תחושת הנרדופות היא הגזמה פושעת. גם לי נמאס מטיפטוף נושא השואה המתמיד במערכת החינוך ובטלוויזיה אך עם זאת הבעיה עדין קיימת.
עדיין קיימים רבים בעולם כולל ראשי מדינות (אחמדיניג'אד) שלא מוכנים לקבל את זכותינו להגדרה עצמית במרחב גם אם היא תהיה בין חדרה לגדרה. חלקם אף פועלים בכדי לקדם את סופנו.
המילה יהודי עצמה היא עדיין מדינת גנאי ברוב ארצות מזרח ארופה ועדיין רבים בעולם מחזיקים בדעות אנטישמיות מסורתיות כגון היהודים כולם עשירים, חכמים, רכרוכיים וכולי, גם אם הם אומרים זאת כמחמאה. מספר הגינויים שישראל מקבלת באו"ם ומספר דוחות זכויות האדם עליה חורג מכל פרופציה ביחס לבעיות בעולם (ראה סין, סודן, אירן, ואפילו מצרים וסעודיה)
הבעיה קיימת ואין ספק שהדרך להלחם בה היא בהחלט לא לעלות אותה על נס כל שני וחמישי. מצד אחד עלינו להפסיק להשתמש בשואה כתירוץ למעשים מסויימים וכסיבה המרכזית לקיום מדינת ישראל. זכות קיומנו מושתת על זכות ההגדרה העצמית (וכן אני כן מאמין שזה לא צריך לבוא על חשבון מדינה פלסטינית שאני מאחל שתקום). מצד שני אל לנו לפתור את התבטאויות גורמים אנטישמים מובהקים ברחבי העולם כזניחים וכחלק ממסע הפחדה של השלטון. הבעיה עדיין קיימת ויחס העולם כלפינו שונה מהיחס לעמים אחרים גם אם אנו "עושים בעיות".
בתקווה שיקרב היום שנוכל להיות ככל העמים, אני עוד אופטימי
אני לא מבין, אתה טוען שזה לא נכון שהעולם מבקר את ישראל כשהיא עושה בעיות?
התייחסתי למיתוס הזה כאן
אני טוען שנכון לבקר את ישראל כמו שנכון לבקר כל מדינה אחרת, חוסר הפרופורציות המטורף גם בביקורת העממית וגם בביקורת הממסדית הוא הבעיה. בין אם זה ההגדרה הבעיתית של מיהו פליט פלסטיני, אחוז הגינויים ודוחות זכויות אדם המוגשות באו"ם או הפגנות מלאות שנאה ותעמולה אנטישמית מובהקת בקמפוסים ברחבי העולם.
שוב אינני טוען שאנו צדיקים (אלו אינם קיימים) אך קשה להסביר את העליהום שנעשה על ישראל כאשר חצי ממדינות העולם עדיין רומסות את זכויות תושביהן מדי יום ובמקרים רבים בצורה גסה וברוטאלית בהרבה מישראל. ישנם דברים רבים בישראל שלא תואמים את עקרונות הדמוקרטיה אך במצב יוצא הדופן כאן נקודות אור רבות שמועלמות בשיח העולמי.
כשחלק גדול מהעולם חושב שכל חייל בצה"ל רוצח ילדים פלסטינים להנאתו ושחיל האוויר מפציץ בכוונה ריכוזים אזרחיים בשביל ליצור מקסימום פגיעה ברכוש ונפש אינך יכול להתכחש לעובדה שהסתה קיימת. קרא לזה אנטישמיות או איך שאתה רוצה אבל משהוא ביחס לישראל ומעשיה, גם הם שגויים, מעוות.
כאמור, התייחסתי כאן למיתוס שישראל מבוקרת בדיספרופורציה, ובכול מקרה זה אל אנטישמי.
ראיתי את ההתיחסות שלך, אני פשוט לא מסכים איתה, זה לא מיתוס לא המצאה ולא תפיסה אלא המצב. אתה יכול לנסות לפתור את כל מה שכתבתי על ידי לינק לפוסט שלך שלא מסתמך על שום נתונים מבחוץ ולא להגיב ברצינות למה שטענתי, זה פשוט לא רציני. לא היה לי הרבה זמן ולכן לא מצאתי לינקים לאחוזים של החלטות ודיוני האום הנוגעים לישראל אבל הצלחתי למצוא קישור למאמר הזה
יש ללחוץ כדי לגשת אל 1995_4_bayefsky.pdf
שמדבר על העיסוק האובססיבי בסכסוך באזורנו הרבה לפני האינתפדה השנייה.
בנוסף ראיתי במו עיני איך במלחמת לבנון השנייה צוות של הBBC ראיין את חברי לצוות שבמשך עשר דקות שלמות כשהוא דיבר על איך כל מה שהוא רוצה זה לחזור הביתה לאשתו ואת תקוותו לשקט בצפון אך בסופו של דבר דבריו נחתכו הוצאו מהקשרם והציגו אותו המחרחר מלחמה תאב דם על מנת להגביר את הדמוניזציה של ישראל בדעת הקהל העולמית. סילופים כגון אלה נפוצים מאד בשיח העולמי על הסכסוך באזורנו.
בסקרים רבים הנערכים בעולם על איום על שלום עולמי ומדינות רודניות ומדכאות ישראל מוצגת במקום הראשון.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=356264&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0
אמנם מחמיא לי מאד שמדינה קטנה כמו שלנו מצליחה לגרוף ככה את המקום הראשון סקר אחר סקר אך אני לא יכול שלא לחשוב שלפחד האנטישמי המסורתי מפני ניסיון השתלטות יהודי על העולם אין יד בדבר.
אשמח אם תגיב ספציפית לדברי ולא תנפנף את הטיעונים שלי בקישור לעצמך והגדרתם כמיתוס כמו שאתה נוהג לעשות עם הרבה תפיסות היסטוריות שלא מתיישבות עם תפיסתך ה"פוסט ציונית".
יש משהו מאוד בסיסי שניתן לעשות כדי להפחית את האנטישמיות בצורה ניכרת, פשוט לסיים את הכיבוש.
הרי כל הפגנה ברחבי העולם כנגד המדיניות הישראלית (הפושעת) מסוקרת כהפגנה אנטישמית.
מזל שאני יהודי, אחרת היו אומרים שגם אני אנטישמי. מצד שני, כיהודי אוטומטית מגדירים אותי יהודי עם שינאה עצמית..
זה הרי מאוד הגיוני, כל מי שפוצה מילה כנגד המדינה היהודית הוא שונא יהודים, אפילו אם הוא יהודי.
האם אתה אי פעם חוויתי אנטישמיות מהי, שתרשה לעצמך להוציא דברים אלה מפיך? האם בדקת את מצב האנטישמיות, האם הבנת מהי, האם הרגשת אותה, האם היית צריך יום אחד לסבול ממנה? אם לא – מוטב שתימנע להבא.
אייל, הפוסט הזה אבסורדי:
"…. מדוע אנחנו זקוקים במיוחד בישראל למסע ההאדרה הקבוע הזה, להפרזה חסרת כל פרופורציות? למה אנחנו מכורים לאנטישמיות? "
אנחנו לא זקוקים לאנטישמיות. לא זקוקים לשנאת ישראלים ולא באלו מאמינים שאנחנו כת עם אג'נדה לנהל את העולם.
אם הצלחת להגיע למסקנה שלאוסף ולמסה של פעילות השמאל בישראל אין קשר למימדי הגזענות הבינלאומית תבדוק בציציות, כנראה שהפכת לסוג של בת יענה תקשורתית.
אני גם לא מסכים עם עצם העובדות והטענות. אם אתה רואה יותר מאזכור אחד בשבוע בעיתונות הפופלארית לאזכור של אנטישמיות אתה כנראה קורא עיתונות אחרת. אם אתה באמת חושב שלא שונאים אותנו יותר בגלל העמדות "המוסריות" שהשמאל הישראלי דואג לשווק בכל שפה, אתה באמת מנותק.
ניסיתי להראות בדיוק מה עומד מאחורי הכתבות האלו.
אינני טוען, ובשום מקום לא טענתי, שאין אנטישמיות. גם כתבתי שיש שעושים ניצול של הביקורת הפוליטית למטרות אחרות (למרות שהביקורת עצמה לגיטימית ונכונה). מה שכן טענתי זה שאנחנו עושים עליה "קופה" פוליטית, ובכך מבזים אותה, ומכניסים את עצמנו לאובססיית נרדפוּת, ושיש לזה סיבה.
בסרטו הוא מצטרף, בין היתר, לראש ה-ADL, ומה שהדהים אותי זה קטע שבו הם יושבים אם בכירים באיזו מדינה אירופית. מחוץ לפגישה, הוא מסביר שהם חושבים שיש לנו כוח, כיהודים, להשפיע על מהלכים בכול העולם, ושזאת בדיוק האנטישמיות, ושהוא מנצל אותה כדי להיפגש עם כל הבכירים האל. ואז בפגישה, הוא מבהיר להם באופן כוחני למדי מה "כדאי להם לעשות" כדי לדאוג ליהודים, ונותן להם להבין ש"זה ישתלם להם". וזה הדהים אותי, כי בעצם הוא אישש להם את המחשבות שהיהודים האלה באמת יכולים לשנות משהו, ושיש להם השפעה עצומה על הפוליטיקה העולמית. אילו הייתי בפגישה הזאת מטעם אותה מדינה, הייתי משוכנע שגיליתי איך העולם "באמת" מתנהל, וש"לא פלא" כמה היהודים יוצאים נגד כל אלה שמנסים לחשוף זאת.
במלים אחרות, זה לא שאנטישמיות לא קיימת, או גזענות ושנאת זרים בכלל – אלא שיש בעלי אינטרסים של זהות ופוליטיקה, אישיים ו"לאומיים", שעושים שימוש בכך, וזה הופך לחרב פיפיות.
בטח שעושים בזה שימוש
ועוד איזה שימוש…קרא פה על השימוש:
http://schmuckupation.wordpress.com/2010/04/23/%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%93-%D7%A9%D7%A8%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA/
או שתציץ בוידיאו המלבב:
http://go2.wordpress.com/?id=725X1342&site=schmuckupation.wordpress.com&url=http%3A%2F%2Fwww.memritv.org%2Fclip%2Fen%2F2443.htm&sref=http%3A%2F%2Fschmuckupation.wordpress.com%2F2010%2F04%2F23%2F%25d7%25a2%25d7%25a8%25d7%2591%25d7%2599-%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2593-%25d7%25a9%25d7%25a8%25d7%25a9%25d7%25a8%25d7%25aa-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%2590%25d7%25a6%25d7%2591%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2599%25d7%2594%25d7%2595%25d7%2593%25d7%2599-%25d7%25a7%25d7%2598%25d7%2595%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%25aa%2F
(בתקווה שהתקלות עם הקישורים יסתדרו- נראה אם יש תקלה במערכת)
פינגבאק: Victims in Our Own Eyes « Truth from Eretz Yisrael
יש גרמניה אחרת. והיא מתמלאת בישראלים
פינגבאק: מה עושים כשמסתבר שוועדת גולדסטון צדקה? ממשיכים לשקר « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: קרבנות בעיני עצמנו | העוקץ
תעשיית השואה הישראלית: אלפי קציני צה"ל מבקרים מדי שנה באושוויץ
מפקדים רבים מעידים שמדובר בחוויה המעודדת להמשיך בשירות הצבאי. מפקד גדוד שריון אומר "כשאני רוצה להשאיר קצין לקבע והוא מתלבט, אני שולח אותו ל'עדים במדים' ובדרך כלל הוא חוזר וחותם". תא"ל השכל, ממייסדי התוכנית, מודה שזאת אכן היתה אחת המטרות המקוריות.
בצבא מעריכים כי בעוד כמה שנים, כמעט כל קצין מדרגת סרן ומעלה יבקר בעת שירותו באתרי ההשמדה. עלות הפרויקט המרכזי של חיל החינוך שנקרא "עדים במדים" היא עשרות מיליוני שקלים
מזל שאני יהודי, אחרת היו אומרים שגם אני אנטישמי. מצד שני, כיהודי אוטומטית מגדירים אותי יהודי עם שינאה עצמית..
זה הרי מאוד הגיוני, כל מי שפוצה מילה כנגד המדינה היהודית הוא שונא יהודים, אפילו אם הוא יהודי.
פינגבאק: למה ליברמן ו"אם תרצו" מצליחים כל כך? « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: לא דיברנו עוד על "עלייה" « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: זאת אנטישמיות ושנאה עצמית « כולם מדברים על שלום
דו"ח האנטישמיות השנתי: ירידה קלה במספר האירועים האנטישמיים בעולם
על אף שניכרת ירידה במספר האירועים האנטישמיים בעולם לעומת 2009, אומר שר ההסברה כי "דבר לא השתנה ועדיין קיימת מגמת עלייה"
מקור: הארץ. לא נגענו.
פינגבאק: השבוע שהיה: סיכום ביניים בתהליך התמוטטות המערכת « אמת מארץ ישראל
סקר הבי בי סי: ישראל משפיעה על העולם לרעה – אבל לא בגלל שהם יהודים
למרות הניסיון לצייר תמונה של שנאת חינם ו/או אנטישמיות, בפועל 45% מהמשיבים ציינו כי מדיניותה של ממשלת ישראל היא שגורמת להם לראות בישראל גורם שמשפיעה בצורה שלילית על העולם. 27% נימקו את יחסם השלילי לישראל ביחסה של מדינת ישראל לאזרחיה. בה בעת, דווקא 29% מאלו שדעתם על ישראל חיובית טוענים שזה בגלל היחס של ישראל ליהודים, ולא בגלל מדיניות.
http://www.haaretz.co.il/news/barakravid/1.1709666