פשיזם תרבותי

פרופ' שלמה אבינרי הביא באחרונה ב"הארץ" נימוקים לכך שישראל קרובה יותר לדמוקרטיה מאשר למשטר פשיסטי. תהיה זאת טעות להתעלם מטעמיו שאין זה משטר-פשיסטי, כשם שלא נכון יהיה להתעלם מנימוקיו של יפתחאל לכך שאין זאת דמוקרטיה (אתנית, בתוך הקו הירוק), אלא אתנוקרטיה (ובהרחבה כאן). לא ניתן ולא ראוי לבטל בהינף יד את נימוקי שניהם, המבוססים עובדתית, ונכון יותר להתמודד עם המגמות הסותרות שעליהן הם המצביעים.

דרך אחת לעשות זאת היא להניח את הכותרות הפוליטיות בצד ולהביט אל תוך החברה, אל התהליכים והפרקטיקות. כך עשה לדוגמה קימרלינג, כשתיאר בכישרון את המיליטריזם בישראל (בעקבות בן-אליעזר). כשהוא דיבר על מיליטריזם הוא ראה קודם-כל חברה ותרבות, לא משטר. למעשה, היה עליו להסביר מדוע איננו רואים צבא ברחובות ונושאי-מדים בממשלה, ואיך בכל-זאת הקונצפט של מיליטריזם רלוונטי לעניין. לשם כך הוא השתמש במושג "מיליטריזם תרבותי" (או קוגניטיבי) כדי להסביר את דפוסי-המחשבה וההתארגנות של החברה, והביא שלל מאפיינים תרבותיים ראשונים-במעלה שמציירים לפנינו תרבות של מיליטריזם. אפשר וצריך לעשות זאת גם במקרה של הדיון בפשיזם ודמוקרטיה כמעצבים ערכים ונורמות תרבותיים ולא רק כאלמנטים של החוק, הרשויות והממשל.

ככלל, זה גם חשוב יותר להביט אל החברה והתרבות מאשר על החוקים וצורת המשטר, מפני שהחברה היא זאת שיוצרת ומקיימת את החוקים על-פי הנורמות והמעשים שלה. הרי אם כולנו נפסיק להישמע לאור הרמזור באדום (כמו שאף אחד לא נשמע למהירות המותרת בכביש, או ל"שתי ידיים על ההגה"), התוצאה תהייה שהחוק יתרוקן מכול תוכן. כל מה שיישאר לנו במקרה כזה זאת חתיכת נייר שבה מישהו כתב משהו, ועוד איזה מעגל חשמלי שנסגר במתקן שאין לו כבר כל משמעות, ממש כמו הכותרת "רפובליקה" בדיקטטורות רבות. אין איך להימלט מכך שהחוק מתקיים כל הזמן ואך ורק במעשי המשתתפים, ואין לו כל קיום בלעדיהם. לכן גם מדעני-מדינה לא מסתפקים בניתוח החוק הטורקי, אלא מנתחים את הנעשה בה בפועל, בבואם להחליט איזו מין מדינה זאת. זאת אומרת – תמיד החברה היא זאת שיוצרת ומפרשת את החוקים, מעדכנת אותם ואוכפת אותם (או מתעלמת מהם), לפי רוח הזמן והמקום, לפי מה שנראה לשופט/שוטר/אזרח באותו הרגע, ולפי המון הנחות סמויות של משתתפים רבים, שלא כולם אפילו מודעים לחוקים, אבל כולם מודעים לנורמות ומקיימים ויוצרים ומתחזקים אותן, בחיי היום-יום, בשיח, באמנות וכו'. במילים אחרות, לתרבות יש בכירוּת על החוק, והיא זאת שגורמת לכך שבעוד שחלק מהחוקים יהיו אות-מתה או תירוץ מצוץ (כמו "ערבית היא שפה רשמית"), ואחרים יהפכו לחוקי-דגל; או לכך שעל חלק מהאנשים או בחלק מהזמן, יש אכיפת חסר/יתר, ושדברים מסוימים נראים לנו פחות/יותר חשובים.

פשיסיזציה בישראל

מבחינה תרבותית החשש מפני פשיזם בישראל ממשי, גדול וגדל, ויש לו סממנים רבים (כתבתי על זה כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן).

אכן, בישראל התקשורת יכולה (בדרך-כלל, למרות המגבלות הרבות) לשאול שאלות נגד הממשלה. המשטר לא שולט בתקשורת באופן ישיר, ובכל זאת עיתונאים ואזרחים כאחד מתגייסים בעצמם, ובוחרים תכופות לא לעשות זאת, ולא רק בעיתות מלחמה. עיתונאים רבים גם נוקטים עמדה ברורה בראיונות או בשידור, או מגרשים חברי-פרלמנט מהאולפן, וזוכים לגיבוי של קולגות. והרי – איך יכולים פוליטיקאים או עמותות לשכנע את הציבור בצדקתם, אם כל העיתונאים, או רובם הגדול, שאמורים לשאוף לאובייקטיביות, אפילו אינם מאפשרים להם לדבר, או מכנים אותם בשמות המשפחה בזלזול, או מגחכים על דבריהם לפני הצופה? ולמה דווקא עמדות אלו הן בלתי-נסבלות בחברה? ומה ניתן ללמוד מכך שהעיתונים מסכימים וולנטרית ל"וועדת עורכים"? ומה לגבי העובדה שמשרד הפנים מנצל את סמכותו מתוקף התקנות לשעת חירום, סוגר עיתונים ומחרים את ציודם, כמעט כל שנה, ללא משפט? (אולי בגלל שכמעט כולם של עיתונים ערבים, אבינרי לא מודע לכך). ומה באשר לעובדת ההתעלמות של התקשורת בעברית מההפגנות בשטחים, מהריסות הבתים, ומהנפגעים האזרחיים הפלסטינים, כתוצאה מאלימות הצבא בהפגנות מדי שבוע?

אכן, בישראל ובשטחים מותר עדיין להפגין נגד הכיבוש, ולבקר את הצבא. אבל בפועל, בשטחים, הצבא פשוט סוגר כל איזור של הפגנה והופך אותו לשטח צבאי סגור. ובתוך הקו הירוק נמצאים פתרונות דומים, ביוזמתם של מפקדי משטרה. כשהתארגנו הפגנות חוקיות נגד המלחמות בלבנון ובעזה הן פוזרו בניגוד לחוק ובתמיכה ציבורית רחבה, לקול תשואת הטוקבקים. זה קרה שוב ושוב בפיזור הפגנות קטנות ושקטות מול בתי בכירים שהורו על פגיעה בחפים מפשע, תוך מעצרי שווא, ובלי שהדבר קיבל כל פרסום בתקשורת. בהפגנות גדולות יותר כבר דרוש אישור, וזה לא תמיד היה קל לקבל אישור להפגין נגד המלחמה. שוב ושוב נאלצים ארגונים למצוא מימון ולפנות לבג"צ כדי שיתאפשר להם להפגין. והאישור שבסוף הגיע, אגב, לא הספיק. העובדה היא שרוב החברה מרגישה שזהו איוּם-נורא להפגין נגד המלחמה ולא להתלכד מאחורי הצבא, גם כשהוא טועה – ולכן גם חיילים ושוטרים (כולל דרגות בכירות) מפזרים הפגנות חוקיות או מונעים אותן, בניגוד לחוק. כלומר, במקום שהמשטרה תפגין אחריות ותגן על זכותם של אזרחים להביע עמדות, ואפילו מרגיזות, ובמיוחד של מיעוטים, היא מנסה (ותכופות מצליחה) למנוע הפגנות וסיורים של אנשי שמאל (ולא רק של השמאל), וזוכה לתמיכה ציבורית ופוליטית על כך. לכן, אולי בכלל לא צריך לזרוק לכלא, לרצוח ולהעלים ללא משפט (למרות שבקצוות גם זה קורה, בחסות שעת החירום ומשטר הכיבוש הצבאי; ולעיתים זה מתחלף בהעלמת עין מהשיעור הגבוה מאוד של מעצרי-שווא, מהפרת זכויות העצורים ותקיפות שוטרים שלא מטופלות) כדי להשיג את המטרה. מספיק לראות את התכיפות שבה אומרים עוברי אורח למפגיני שמאל "תתביישו לכם" על דיעה פוליטית, כאילו הם הורה שמחנך את ילדיו; או להבחין בעוצמת ההערות, השנאה והאלימות של אזרחים ושוטרים כלפי אנשי שמאל; או של קצינים בכירים שאומרים לחייליהם להדק את האזיקים של המפגינים שעצרו, ו"להתנהג אליהם כאל מחבלים"; או של רופאים ובעלי תפקיד; ושל שאר הציבור. הכיוון ברור. זה לא רק "גל חקיקה" מקרי, זה שיקוף של הלכי רוח ציבוריים, שעוד ממשיכים להתחזק. נראה שבמקום שבו האזרחים ונציגי המדינה מדכאים את חבריהם-האזרחים על עמדות פוליטיות באופן וולנטרי, השלטון לא צריך להתערב ולהעלים אזרחים באופן פעיל.

אכן, על הנייר, לערבים יש זכויות מסוימות, כמעט כמו לאזרחים היהודים. ההגבלות החוקיות עליהם הן בעיקר בתחום ההתאזרחות, ההגירה אל/מן הארץ והבעלות על קרקע. אבל בפועל היד השלטונית קשה עליהם הרבה יותר, וברוח ימי הממשל הצבאי היא ממשיכה לרגל אחריהם, לסכסך בתוכם, לפגוע בזכויות התכנון והבריאות שלהם, לאכוף אכיפת-ייתר בבנייה ואכיפת-חסר באלימות ותאונות דרכים, ועוד. אבינרי כותב "פשיזם הוא משטר שבו משטרה חשאית עוקבת אחר האזרחים" והשב"כ באמת מקיים רישום קפדני ודקדני של מאות-אלפי אזרחים (לפחות), ובכלל זה מנהל משטר של "מגבלות על נסיעות לחו"ל" כלשונו של אבינרי, שכול אזרחית חובשת חיג'אב יכולה לספר לו עליו. אלא שהרבה מזה נובע גם מיוזמות מקומיות, מפרשנות מקובלת, מאווירה כללית ומרצון לא-מדובר; לא בהוראת החוק והממשל. אפשר לנחש שגם משטרי הבידוק בנתב"ג נבנו לאורך זמן, ביוזמות קטנות של עובדים וקצינים, בהדרגה, מלמטה למעלה. ובדומה, כך, למרות הפסיקות השונות של בתי המשפט, שגם הן לא נאכפות, רבנים ואישי ציבור אחרים מעיזים לקרוא במוצהר (ובניגוד לחוק) שלא להשכיר דירות, לא להעסיקם ולא להתחתן איתם – ועל אף הזעזוע המדומההציבור תומך בדברים ותומך בפוסקים. הציבור גם תומך בסנקציות ממשלתיות, בעידוד הגירה, בשלילת תושבות, במניעת זכויות הצבעה ובחירה, בצמצום חופש הביטוי, ובפגיעה בארגוני זכויות-האדם. אז מי צריך מדיניות רשמית, כאשר המדיניות הפשיסטית הבלתי-רשמית פועלת באופן מוצלח הרבה יותר?

אכן, המשטר לא מוציא להורג אזרחים, ולא כולא את מי שהתראיין לעיתונאי זר (אבל כן, אם הדליף ידיעות). ובכל זאת, הקולות הציבוריים כבר נשמעים היטב: בוגדים, סרטן, סכין בגב, צריך להוציא להורג, לשלול אזרחות, לכלוא, לגרש, לשלול זכויות הצבעה, לשלול זכויות פנסיה, למנוע מימון וכו' – והכול בשל עמדות פוליטיות. אז אולי גם זה רק עניין של זמן. לכאורה, אין אצלנו תרבות דקדקנית של פחד וחרדה קיומית בחיי היום-יום, אבל זה לא נובע מכך שהביקורת על השלטון נשמעת בנחת, אלא מפני שרוב היהודים בוחרים מאליהם לחזק את השלטון, ואין להם ביקורת עליו, ולכן אין להם ממה לחשוש. (וכל זה נכון רק ליהודים, ולא כל שכן אין הדבר תקף לנעשה בשטחים). למרות שאין סנקציה שיפוטית, יש אצל רבים פחד מפני מחיר חברתי גדול. והוא אף מתאושש תכופות, כשהנשאים שלו הם דווקא סוכנים וולנטריים של הלאומיות: כל מיני אזרחים ופעילי-לאומנות, חלקם ימנים מוצהרים, אחרים מכנים את עצמם מרכז ואף שמאל. מתברר שמי שמגנים על המשטר ומצדיקים את מעשיו באופן סמי-אוטומטי ובאלימות רבה הם דווקא האזרחים, ושהמגמה הזאת רק מתחזקת.

אכן, בתי המשפט בישראל הם עצמאיים. אבל רוב השופטים לוקחים באופן וולנטרי חלק בתחזוקת הלאומי, לעיתים במוצהר, ואפילו ממש בניגוד לחוק ובניגוד גמור לראיות, כמו במקרה של צווי השעה לחוק האזרחות, או מעמדה של עזה. מבחינה חברתית, הסטטיסטיקה של הרשעות, זיכויים וחנינות מלמדת המון, ויש בשפע ביקורת (חסרת התועלת) על הציות הכמעט-עיוור של שופטים לדרישות השב"כ, המשטרה והצבא. יש שיאמרו: הנה, בעצמך אמרת שיש ביקורת. נכון, אבל נדמה לי שהתרבות הפשיסטית, בשונה מהמשטר הפשיסטי, היא להתעלם מהביקורת, ועל ידי כך לאיין אותה. (אגב, זאת שיטה שהומצאה בתקופת הממשל הצבאי ואומצה במקומות אחרים: "רוצים להפגין ולשבות? תהנו. אנחנו נחכה שתתייאשו").

ואכן, עדיין אין כאן מחנות ריכוז, אבל עוד אבינרי כותב עליהם, וכבר מדברים על זה ומתאמנים על זה.

ולסיום, "מערכת חינוך אחת הכופה את האידיאולוגיה השלטת" כפי שכתב אבינרי, במידה רבה כבר יש (וחלק מהאינדוקטרינציה נעשה בצבא), ובין היתר היא גם מנסה נואשות לשכנע בהיותה דמוקרטית, בחשיבות השירות הצבאי (כולל בשטחים), ביעילות הפתרונות ההרתעתיים ההתקפיים, ובהכרח ובלגיטימיות של שלטון הרוב-האתני.

פשיזם כתנועה חברתית: הייתכנו פשיסטים ללא פשיזם?

משום כך, בבחינה סוציולוגית, התקופה הנוכחית מבטאת פשיסיזציה. לא בגלל החקיקה האנטי-דמוקרטית, כפי שאומר אבינרי, אלא להפך – מפני שהחקיקה היא ביטוי שלה. היא נובעת מרוח גבית ציבורית חזקה ומתחזקת בעד שלטון מגביל, נחוש ו"גאה", ומפני שיש כאן תרבות-פוליטית אנטי-דמוקרטית, ותהליך של כינון ניאו-ציונות מתלכדת ואלימה. אנחנו רגילים לחשוב על פשיזם כמשהו שנכפה על האזרחים, ושאם ניתנת לאנשים האפשרות לזכות בחירות ובדמוקרטיה, אין שום אפשרות שהם יבחרו אחרת. והנה אחנו רואים תופעה של הגבלת-חירויות שלא נוצרת מלמעלה, אלא שמשקף הגבלות חברתיות שצומחות מלמטה, כתנועה פופולרית, ושיעילותן אינה נופלת מזאת של השלטון הטוטליטרי. ניתן ללמוד על המגמה הזאת לא רק מהצעות החוק (שאפילו שחלקן נופלות, הן תורמות לשינוי השיח), אלא בעיקר מעוצמת הצעקות, מתכיפות התעוזות ומקיצוניות ההתבטאויות נגד ארגוני זכויות אדם, נגד ערבים ונגד שמאלנים, בכול פינת רחוב ומעל כל במה ציבורית. התמיכה הציבורית בהגבלת זכויות הערבים והשמאל היא העיקר, ולמעשה, חברי הפרלמנט (מימין ומשמאל) רק בקושי מצליחים להדביק את המגמה.

זה לא פשוט לתאר לעצמנו את הפשיזם כמשהו שלא נכפה עלינו אלא שמגיב לדרישת הציבור, ומזה זמן שהתופעה שבה הרוב-בציבור תומך בהגבלת הדמוקרטיה – דורשת דיון מחודש במונחים. יש לפנינו כמעט-אבסורד, של מעין-פשיזם שהוא "וולנטרי" ושמתבטא לא (רק) בחקיקה, אלא קודם כל ובעיקר בסנקציות חברתיות אחרות, כמו לצעוק "בוגדים", לתקוף, לאיים או לשלול זכויות בסיסיות. אנחנו מגלים שתרבות של סנקציות חברתיות מתגלה כיעילה לא-פחות, ואולי יותר, מהסנקציות החוקיות והמשטריות שאותן מחפש אבינרי. שהרוע לא חריג למצב האנושי, אלא הוא חלק בנאלי ממנו. שהפשיזם לא מתרחש בבת אחת בצמרת השלטון ונכפה על היתר, אלא מתארגן באופן תהליכי בכול שדרות החברה.

הלוא חברות יכולות לארגן הסדרים פוליטיים שונים, ולהשיג את אותן המטרות. לחלקן אנחנו קוראים מדינה (לפחות כיום), או ממיינים אותן לצורות משטר שונות, אך בסופו של יום התהליך החברתי הוא מה שמשנה את המציאות. ובמקרה דנן זאת חברה, ותרבותה הפוליטית נעשית יותר ויותר פשיסטית. ולכן, השאלה אם ומתי תיאבד ישראל את מראית-העין הדמוקרטית, ובאיזה רגע יהיה ניתן להכריז סופית שמחליפים את הכותרת מ"דמוקרטיה" או "אתנוקרטיה" למשהו אחר, היא לדעתי פחות מעניינת, ואולי גם בלתי אפשרית או רלוונטית. זה לא יותר ממשחק בהגדרות, והצבת משתנים בנוסחאות שיצרנו רגע קודם. זאת תיאורטיזציה בשירות המסקנה ובדיעבד, בלי להתעמק בפרקטיקות ובתהליך. זה משול לחיפוש הסימפטומים ולא המחלה, למרות שסימפטומים לעיתים משתנים בין חולה לחולה, באותה המחלה. (והחולה הנוכחי שונה מאוד, כי הוא פוסט-טראומטי לשואה, קיים ממשל צבאי על אזרחיו הערבים שהשפעותיו ניכרות עד היום, החזיק בשטחים מסוריה, לבנון ומצרים, וממשיך לקיים כיבוש והתנחלות בגדה ומצור על הרצועה; והוא אף רואה בכל אלה דברים לגיטימיים).

מעניין וחשוב יותר להביט אל התהליך החברתי והתרבותי ולחשוב: איך עלינו לכנות את התופעה שבה הציבור (היהודי) בישראל הוא הסוכן הפעיל והאלים של הדיכוי הפוליטי, ושרק לפעמים זה השלטון עצמו, או שבמקרה הם גם לובשי-מדים או בעלי-תפקיד? איך נכנה מצב שבו הציבור נכון לוותר על חירויות אזרחיות וביקורת שלטונית (במיוחד בענייני ביטחון ושלטון-אתני) ומעדיף שלטון חזק ואלמנטים טוטליטריים ואלימים? איך נכנה מצב שבו אולי מותר להפגין ולהתראיין, אבל ממילא – בשל ההגכחה והסנקציות החברתיות – ולא בגלל הסנקציות החוקיות – החברה מאיינת באלימות כל יכולת להציע שינוי פוליטי?

פוסט זה פורסם בקטגוריה +כול הנושאים, דה לגיטימציה ושינוי השיח, השמאל הציוני-לאומני, מערכת החינוך (לצה"ל), עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

36 תגובות על פשיזם תרבותי

  1. פינגבאק: דמוקרטיה מתפוררת / יונית מוזס | מחשבה אורחת

  2. יריב מוהר הגיב:

    פאשיזם וולנטרי או תרבותי, זה אכן מיסגור קולע למצבינו.
    כרגיל, מעולה

  3. Assaf הגיב:

    אייל,

    תודה על פוסט מעולה ומעמיק. אני מציע לתקן את שגיאות הדפוס שנפלו פה ושם.

    לגבי המסקנה הסופית הנכונה כל-כך, שבעצם הרוב היהודי הוא סוכן מרצון של הדיכוי, אני לא חושב שזה כל כך יוצא מן הכלל. גם הבולשביזם נהנה מתמיכת רוב הציבור ותרבות ההלשנות על חתרנים-מבית היתה תרבות וולונטרית מראשיתה. כך גם בדיקטטורות אחרות.

    ברגע שהדיקטטורה היא בניגוד לרצון הרוב המכריע של האזרחים, היא נכנסת למגננה ויכולתה לעשות משהו חוץ מאשר להילחם על הישרדותה מצטמצמת כמעט לאפס.

    כמו שאמרו רבים וטובים: בסופו של דבר השלטון – כל שלטון, ללא קשר לסגנון המשטר – תמיד מתאפשר דרך הסכמת הנשלטים.

    ובשורה התחתונה, לא משנה איך נקרא לישראל, דמוקרטיה היא לא, אפילו לא בתוך הקו הירוק. לא לפי הקריטריונים המקובלים לדמוקרטיה מאז 1945.

  4. The Authoritarians

    מחקר של שנים אל נפשם של אותם "פאשיסטים וולנטריים" – הרי הם אנחנו.
    http://home.cc.umanitoba.ca/~altemey/

    קריאה מרתקת.

  5. ערן הגיב:

    מעולה.
    אני לא מבין את התפיסה לפיה פשיזם אמור להיות "נכפה מלמעלה", מהשלטון. הרי אחד הדברים שמייחדים את הפאשיזם כתופעה מודרנית באופן מובהק הוא ההמוניות שלו, העובדה שבין אם רוב מוחלט של האוכלוסיה תומך בו ובין אם לאו, הוא נהנה מתמיכה עממית רחבה. זה אחד הדברים המובהקים שמפרידים בינו לבין סתם דיקטטורה סמכותנית. פאשיזם שמגיע כולו מהשלטון, מלמעלה, אינו פאשיזם אמיתי.

  6. אורי סבח הגיב:

    תודה על הפוסט.
    ואולי הכל קשור גם לכך שהעם כולו צבא, הצבא הוא צבא העם? ממשלות של גנרלים וכו'.

  7. Eyal הגיב:

    לאסף: לא מצאתי, תכוון אותי?
    לאורי: https://eyalniv.wordpress.com/2009/02/27/militarism/
    לאחרים: תודה.

  8. פינגבאק: Tweets that mention פשיזם תרבותי « אמת מארץ ישראל -- Topsy.com

  9. אורן הגיב:

    אם נסכם, אתה למעשה מסכים עם אבינרי, וישראל היא לא "פשיסטית" ולא קרובה לזה, ו"טיעוני הנגד" פשוט חלשים או מגוחכים בהחלט:
    "אכן, המשטר לא מוציא להורג אזרחים, ולא כולא את מי שהתראיין לעיתונאי זר (אבל כן, אם הדליף ידיעות). ובכל זאת, הקולות הציבוריים כבר נשמעים היטב: בוגדים, סרטן, סכין בגב, צריך להוציא להורג, לשלול אזרחות"

    שלא נדבר על הטמטום של המושג האוקסימורוני "פאשיזם וולנטרי".
    פשוט המטרה ברורה (הכפשת ישראל, תוך שימוש במושגים לא קשורים עובדתית אבל פופלריים, כמו "פאשיזם"), ורק צריך לצייר אותה מסביב לחץ.

    "אבל ממילא – בשל ההגכחה והסנקציות החברתיות…"
    אולי תשאל את עצמך למה העמדות שלך מגוחכות\מחליאות 99% מהציבור.

  10. Eyal הגיב:

    זה שתשתמש במילים כמו "מטומטמות", "מגוכחות" ו"מחליאות" לא יעשה אותך צודק, כמו גם הפופולריות של העמדות שלך.

    המטרה שלי איננה הכפשה, אלא להביע את דעתי על באופן שמאבחן את החברה, ואם זה מחליא אותך, זה קצת מחזק את הטענה שלי לגבי אבדן הסובלנות.

    עכשיו לעניין המאמר. נראה שלא ממש הבנת למה אני לא מסכים עם אבינרי. אם כך, אסביר שאני לא מסכים עם האופן שבו צריך לבחון חברות. שאני לא חושב שיש רגע שבו חברה עוברת בבת אחת מדמוקרטית לפשיסטית, אלא שיש תהליכים; ואני לא חושב שכדי שחברה תהיה יותר פשיסטית היא מוכרחה להפעיל את הסנקציות שלה דרך מנגנוני המדינה בהכרח, אלא אפשר שהיא תעשה זאת גם באמצעים אחרים. אני גם חושב שעדיף לדבר על תופעות ומגמות, לא על כותרות. לכן, כשם שאפשר לחשוב על שוביניזם בלי להגיד שהכול שוביניסטי כל הזמן, או שהוא לא שוביניסטי בכלל, אפשר גם להגיד שהחברה (היהודית) בישראל מגלה יותר ויותר סממנים של חברה פשיסטית.

    עכשיו השאלה היא איך לכנות חברה בעצמה מעדיפה לצמצם את החופש, ושהיא המפעילה המרכזית של סנקציות "מלמטה", ואילו המדינה מפגרת אחריה. אם ההצעות הנומינליות שלי לא מוצאות חן בעינייך, אתה מוזמן לחשוב על אחרות.

  11. פינגבאק: יש טרולים טובים וטרולים רעים « רדיופוניה

  12. ehudg הגיב:

    יש לי שאלה אחת: מה דעתך על מעצרו של חיים פרלמן? האיש מהמחנה פוליטי הימני. האם התנגדת למעצר או תמכת בו?
    תודה.

  13. Eyal הגיב:

    כתבתי כאן על דמעות התנין סביב מעצרו המתוקשר, כאן על היחס למחבלים יהודים, כאן על ההתנהלות המשטרתית כלפי אנשים מימין ומשמאל, וכאן על חלק מההשפעות של התקנות לשע"ח.

    ככלל, אני מתנגד למעצר בלי הליך הוגן, ובישראל ההליכים אינם הוגנים.

  14. גיל הגיב:

    עצוב. לפי הקריטריונים שלך, אין מדינה דמוקרטית אחת בעולם. כולן פשיסטיות. כששיח מסויים מאבד את היכולת להבחין בין מדינות דמוקרטיות מתפקדות שמתנהל בהן שיח ציבורי ביקורתי ער, לבין מדינות שאינן כאלה, כדאי שהמשוחח יתחיל לפשפש במעשיו ובנשמתו. ויפה שעה אחת קודם.

  15. רונן הגיב:

    לי נראה שכל דעה שלא נוחה לשמאל ישר מתויגת כפשיזם.
    האם לחיילים\מתנחלים\אנשי ימין יש זכויות אזרח ?
    האם להביע דעה ציונית זה פשיזם?
    האם לחברי כנסת ערבים מותר לעשות כל דבר כולל תמיכה באויב ואם מישהו מבקר אותם אז זה פשיזם?
    האם בכלל אפשר \מותר לבקר את השמאל בלי להקרא פשיסט ?

    אתה פה מוזיל את המילה פשיזם וחבל.
    השאלות לא באות לקנטר.
    אשמח לקבל תשובות אמיתיות ואולי אשתכנע.

  16. Eyal הגיב:

    לבקר את יריביך הפוליטיים כן. לשלול את הלגיטימיות של זכותם לדבר (לומר שזה בגידה, שצריך לאסור אותם, או לתקוף אותם) זה פשיסטי. ר' כאן.

    אגב, ארגוני זכויות אדם עשו הרבה למען חיילים, דתיים ותושבי הפריפריה, שעה שבימין רק השתמשו בהם כנימוק. ר' למשל הזכות לבריאות, ניסויים בחיילים ועוד. יש מי שמדבר על זכויותיהם ויש מי שעושה.

    http://answersa2z.wordpress.com/2010/11/24/28/
    http://answersa2z.wordpress.com/2010/11/24/27-2/

  17. רונן הגיב:

    אם מותר לאנשים למשל בשעת מלחמה או בכל שעה אחרת לתמוך בחיזבאללה אז כן צריך לשלול את חופש הביטוי ואין לי בעיה להקרא פשיסט לצורך העניין.

    זכויות האדם של הרבה ישראלים אכן לא מעניינות את ארגוני "זכויות האדם" לדוגמא המאמר הבא שפורסם שלשום
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira201012113&log=true

    מי שיעז להגיד מילה נגד הפליטים ישר יוקע כגזען או פשיסט.
    אני אגב בעד לתת מקלט והגנה לכל מי שברח מרדיפות בארצו אלא שמבחינת ארגוני "זכויות האדם" כל מי שהסתנן לפה הוא פליט ומצידם אין פה אפילו אדם אחד שבא לעבוד פה.
    זה פוגע בי כי לדוגמא טיפול שלהם בבתי חולים הוא על חשבון המיסים שלי.
    זה פוגע בשכונות מצוקה חלשות כי לשם זורקים את הזרים והתושבים המקומיים סובלים.
    מי שלא מישר קו הוא פאשיסט וגזען

  18. ליאור הגיב:

    פוסט מעולה ומדויק. הבעיה היחידה שיש לי עם ההגדרה של ישראל כפאשיסטית היא אלמנט הדת. פאשיזם במהותו הוא חילוני, כמעט אתיאיסטי. מוסוליני אמנם אמר שהושפע מהכנסייה הקתולית אבל דיבר על חילוניות. בישראל לדת יש תפקיד מאוד חשוב במה שאתה מזהה כפרשיזם וזו בעיה קטגורית. יש כרן יותר זהות דווקא לתנועות שמכונות ימין חדש ולא כפאשיזם. מבחינה זו ישראל ביתנו וש״ס הן שתיהן מפלגות ימין חדש מובהקות משני טיפוסים שונים. אני לא מביע דעה ערכית אלאהרק מחדד את הקטגוריזציה. שלושת התופעות מבחילות בעיני אבל אי אפשר להכחיש אותן. החשיבות של ההבחנה ביניהן נעוצה בגורמים לעלייתן, שהם אמנם דומים אבל לא זהים, מה שאומר שגם ה״פתרון״ להן שונה

  19. Eyal הגיב:

    ליאור, שים לב שאני לא מגדיר את המדינה, אלא את החברה, ולא כ"כן" או "לא" פשיסטית, אלא כבעלת מגמות.

    ועם זאת, הקשר עם דת הוא מורכב יותר מאשר אתה מתאר כאן:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Fascism#Relation_to_religion

    והברית בין הימין הדתי והמתחלן אינה מקרית. היא יונקת מערכים דומים של סמכות עליונה וערכים מוחלטים של טוב ורע, חד כיווניים, הדורשים ציות.

  20. רונן הגיב:

    אני וראה שהתגובה שלי לא אושרה כי אני לא בדיוק בקו של המאמר.
    דיברתי בצורה עניינית ולא בשפה מלוכלכת.
    זה בדיוק הפשיזם מצד שמאל שעליו אני דיברתי.

  21. Eyal הגיב:

    נתחיל בזה שזה פרנואידי לחשוב שהתגובה לא אושרה בגלל סתימת פיות. בסה"כ לא היית לי גישה לאינטרנט (וזמן), ורוב התגובות גם לא זקוקות לאישור בכלל.

    שנית, ארגוני זכויות אדם הם מי שקידמו את הדיור הציבורי, הבריאות בפריפריה, הזכות למים, בריאות הילדים, בריאות החיילים מפני ניסויים של הצבא, זכויותינו לחופש ביטוי ועוד. לכן המאמר שאליו קישרת עוסק יותר בתחושות בטן מאשר במציאות עובדתית; והוא בעצמו לא ממש יכול להתחרות בקרדיט שלהן.

    שלישית – צריך להבין שאלו לא זכויות יתר, אלא זכויות אדם. כלומר, כולנו בני אדם שווים. אף אחד לא אמור להיות מוגבל במקומות הדיור והעבודה, ואף אחד לא גוזל פרנסה. כולם זכאים לעבוד, ובמקרה של מהגרי-עבודה ופליטים, הם בדרך כלל עושים עבודות שיהודים בישראל (בהכללה) מעולם לא עשו (כמו בניין וחקלאות, ובמידה פחותה גם תעשייה). מצביעים על כך המספרים. לכן, על עניינן הפליטים והפראנויה בעניינם כתבתי כאן.

    רביעית – הטיפול בבתי החולים, גם של תיירים ותושבם שלא שילמו מיסים, הוא על חשבון המיסים של כולנו, אבל, אם לדייק, חלק ניכר מתקציב בתי החולים, אם לא רובו, לא בא ממיסים. פתרון מצוין לכך יהיה לאפשר להם לשלם מיסים ולהיות מבוטחים רפואית באופן שווה לזה שלנו (גם אם בלי לתת אזרחות, רק תושבות, או כל הסדר הומאני אחר), פתרון שהמדינה מתנגדת לו.

    חמישית – אף אחד לא זורק את הזרים לשכונות מצוקה. הם הולכים לשם לבד, ולא מתוך ברירה. למעשה, אם היו משלמים להם שכר נורמלי (ובעצם גם ליתר התושבים בשכונות המצוקה), ואם היו דואגים לחינוך נאות, רחובות בלי הצפות וכו' – אין ספק שהם לא היו נאלצים לגור בהן (גם המהגרים וגם כל היתר).

    ולסיום – הפאשיזם לא נובע מהמחלוקת הפוליטית. להפך – הוא נובע מהרצון לחסל את הזכות לדיון פוליטי, כפי שמתואר כאן וכאן.

  22. נטליה הגיב:

    הצעה למחקר סוציולוגי היסטורי, שאני בטוחה שכבר נעשה – המתנגדים העקרוניים לגזענות, או להסתה, או לאי-שוויון זכויות, שמאשרים אותם בדיעבד, ובאיזשהו מקום הם אשמים בה יותר מהגזענים "עצמם", כי עליהם היה "מוטל" לעצרה, ולהפגין נגדה תחת כל עץ רענן. התימה השולטת בשיח הזה –

    (1) אין לנו זכות לשפוט אותם (את הגזענים) כי אנחנו (בני המעמד הגזעי השליט שגרים בשכונות הומוגניות) לא משלמים את המחיר. מי שמשלם אותו הוא מי שגר לידם (יהודים/ערבים/פלסטינים/סודנים, תלוי תקופה הסטורית, ומיקום גיאוגרפי).
    (2) בינינו (מילת קוד מעולה. מי שרשאי לומר אותה: החבר במעמד הגזעי השליט, לחבריו במעמד הגזעי השליט) – היית רוצה שכן יהודי/ערבי/פלסטיני/סודני (תלוי תקופה הסטורית, ומיקום גיאוגרפי)?
    (3) המצב מורכב. אני לא נגד. זה פשוט פוגע במרקם החברתי של הישוב/שכונה/עיר. כולנו הופכים לסוציוביולוגים ומדברים על תופעות מדעיות בתחום יחסי הקהילה. גזענות פרגמטית. מגיבים לגזענות במקום ללחום בה, וכך מאשררים אותה בדיעבד.

    דוגמה להיתממויות מהסוג הזה:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1200262.html

    כרוסיה, אני יכולה להגיד שנתקלתי, בשנות העליה הראשונות, בביטויים מסוג אלו ששולטים עכשיו בשיח התקשורתי לגבי ערבים וסודנים. זה עדיין קיים, אבל בשנים האחרונות נחלש וכמעט נעלם (אולי בזכות ליברמן, שהוכיח שגם הרוסים יכולים להיות גזענים, ולכן "טיהר" את מחננו? הו, איפה רומן ברונפמן..). המדינה הזאת גזענית בטירוף. פשוט כך.

    לגבי הפאשיזם – זה מעניין, אם כי הפאשיזם לרוב לא היה גזעני, אם אינני טועה. מוסוליני לא שנא יהודים, שוב, אם אינני טועה, כל עוד היו נאמנים לרעיון המדינה. כאן המצב שונה ויש איזו סגידה לטוהר הגזע. יש פה אובססיה יהודית.

  23. אמיר הגיב:

    ההצעה שלך לתת לפליטים לשלם ביטוח ולדאוג להם היא מאוד רעה.
    ככל שהיחס אליהם יהיה טוב יותר כך יותר ירצו לבוא לפה.
    דבר חיובי יצא מההפגנות האחרות :הרבה מסתננים חושבים אם להמשיך לחיות פה.
    הייתי אומר שיש הרבה חוצפה שאדם שהסתנן למדינה לפני חודשיים מאריתראה מארגן הפגנה ודורש זכויות.
    המדינה שלי נכבשת וזה מה שמרגישים רבים ואני אלחם בכל הכח נגד זה.
    קודם כל זכויות שלי ושל משפחתי אח"כ של שכני וחברי אח"כ מדינתי ועמי ואחרי זה כל האחרים.
    יאמר לזכותך שבניגוד לבלוגים אחרים פה יש חופש ביטוי ולא מוחקים תגובות וזה גם משהו.

  24. rogefen הגיב:

    פה כתבתי בדיוק למה באים הזרים הנה
    http://rogefen.wordpress.com/
    ברור שאני אקרא פשיסט וגזען
    לא מזיז לי

  25. נועה הגיב:

    אייל, לא נכון ש" מהגרי עבודה ופליטים … בדרך כלל עושים עבודות שיהודים בישראל (בהכללה) מעולם לא עשו (כמו בניין וחקלאות, ובמידה פחותה גם תעשייה)".
    אני לא מדברת על העובדה שלפני 67', יהודים עבדו כמו גדולים גם בבניין וגם בחקלאות, שלא לדבר על תעשיה – אני רואה המון מהגרי עבודה ופליטים בעבודות שעד לפני שנה-שנתיים, ישראלים יהודים עסקו בהן.
    בחנויות, בניקיון, בשווקים, במלונאות, במסעדנות…
    ענף המלונאות בערד, באילת, היה תמיד בידיים של ישראלים. היום רוב העובדים במלונות באילת הם זרים.
    והכניסה שלהם לתעשיה חמורה שבעתיים, שכן התעשיה המסורתית גם ככה בקשיים ואנשים נזרקים ממקומות העבודה שלהם בלי אפשרות למצוא עבודה אחרת. לא כולם יכולים להיות עובדי הייטק, ולא כולם צריכים להיות עובדי הייטק.

    ויש כאן התעלמות מבעיה אחרת: ניחא עובדים זרים שמרוויחים כאן את מה שמרוויחים, שזה הרבה מבחינת משפחותיהם בתאילנד, סין והפיליפינים, ושולחים את משכורתם הביתה. מה יוכלו לתת לילדיהם עובדים שמשתכרים מתחת למינימום, ששני ההורים עובדים שעות ארוכות, ושעם משכורתם הדלה, חיים בעיר הכי יקרה בארץ? על הדור הבא חשבת?

  26. Eyal הגיב:

    יהודים גם לפני 67' היו חלק קטן מענף הבניין, ותעשייה בקושי הייתה. סורי.
    מחקרים בחקר שוק העבודה מלמדים שבהרבה מקרים כאשר יש מהגרים חדשים שתופסים עבודות נמוכות, זה לא גורם ליותר אבטלה, אלא להפך, "דוחף" את העובדים האחרים בשוק כלפי מעלה, לעבודות "נחשבות" יותר ומכניסות יותר. זה מה שקרה עם הפלסטינים מהשטחים, וזה קורה גם איתם. זה לא אומר שכולם הופכים לעובדי היי-טק, אבל יש הרבה באמצע בין מלונאות בשכר מינימום (במקרה הטוב) וכל מיני עובדי-קבלן, לבין היי טק.
    אני מסכים איתם שהעובדה שאנשים בישראל לא משתכרים מספיק היא מרכזית, אבל כאן השכבות החלשות הותיקות והמהגרים נמצאים באותו הצד הנעשק של המתרס, וכורעים תחת הנטל של המעסיקים. הבעיה היא שהפערים גדלים, וזה לא קורה בגלל המהגרים.

  27. נועה ו הגיב:

    למה תעשיה בקושי היתה?
    ב-2009, 407,700 איש הועסקו בארץ בתעשיה. שהיא בעליל מצטמקת, הואיל וב-2008 הועסקו 432,000.
    (הנתונים מכאן: http://www.cbs.gov.il/shnaton61/st12_11.pdf).

    וזה היום. בעבר, לפני שדלתא עברו ליצר בירדן, לפני שמפעלי נעליים כמו שורש וקליגולה עברו לסין, לפני שמפעלי מזגנים רווחיים לגמרי הועברו ליצר במקומות אחרים, זולים יותר. בתקופה בה גם רכבים יצרו בארץ – יותר אנשים עבדו בתעשיה. לא תאמין, אבל גם בתל אביב היו (כמדומני עדיין יש) מפעלים. ואנשים הולכים ועובדים בהם.

  28. Eyal הגיב:

    נתחיל בזה שנתוני הלמ"ס הם בעייתיים. הם לא כוללים את המועסקים בתעשייה בשטחים, למשל, ומדובר ברבבות, כולם פלסטינים שעובדים למען מעסיקים יהודים.

    שנית, גם בתקופה שהזכרת שיעור האנשים שהועסקו בבניין ובעבודות צווארון כחול היו הרבה יותר ערבים מיהודים. אני מציע לך לקרוא את עשרות מחקריהם של לוין-אפשטיין וסמיונוב (כצמד) ולפניהם של יורם בן-פורת.

    שלישית, אני מאוד מאמין. בדיוק בגלל זה כתבתי שאלו "עבודות שיהודים בישראל (בהכללה) מעולם לא עשו (כמו בניין וחקלאות, ובמידה פחותה גם תעשייה)".

    רביעית, ולסיום, המלצה. אנחנו מדברים יותר מדי בסיסמאות על עניין הפליטים, וזאת סוגיה עולמית. לצערי, העיתונות בארץ משאירה את זה ברמת הסיסמאות, וחבל. מי שרוצה להיכנס בעובי הקורה, מוזמן לצפות בכתבה מרתקת של ערוץ 4 הבריטי (ללא תרגום), על שלושה סיפורים של פליטים באנגליה, שהמדינה מנסה להחזיר. כאן מדובר באיראן, אוגנדה ואפגניסטן. הראשון טיפוסי, השני קורע לב, ועל השלישי, פשוט אין לי מילים.
    http://www.channel4.com/programmes/dispatches/4od/player/3145151

    ולסיום הדיון הזה, בבקשה, כתבתי על עניין הפליטים ואפשר להגיב שם. אני פשוט לא מבין מדוע זה קשור לעניין הפוסט הנוכחי, שעוסק במגמות פשיסטיות בחברה היהודית בישראל.

  29. נועה ו הגיב:

    כוונתך שהלמ"ס לא כוללים את המועסקים בשטחים במפעלים ישראלים בסטטיסטיקה? מה זה משנה? עדיין יותר מ-400 אלף ישראלים מועסקים בתעשיה. שישית (!) מהמועסקים בארץ. וזה היום (בעבר, כמובן היו רבים יותר).
    פי עשר, למשל, מכמות עורכי הדין (הרבה מדי, לדעתי), שיש בישראל. היית אומר שבקושי יש בארץ עורכי דין?

    לא קראתי את המחקרים הנ"ל. אבל מההתרשמות האישית שלי – בילדותי גרתי ביד אליהו. רבים משכני עבדו כפועלים. אבא שלי היה מהנדס במפעל "תדיראן" והלכתי כמה פעמים איתו לעבודה, כילדה, והסתובבתי שם. הפועלים היו, רובם ככולם, יהודים. חמי היה פועל במשך שנים רבות (עד שהמפעל בו עבד הועבר לפריפריה). אחרי הצבא עבדתי בחברת "מוטורולה" ונסעתי עקב כך למפעל שלהם בערד. העובדים היו, שוב, רובם ככולם יהודים.
    מן הסתם הרבה ערבים עובדים כפועלים גם. גם הם בני אדם וזכאים לפרנסה.

    לא ברורה לי מאין טענת ה"תעשייה בקושי הייתה".

  30. Eyal הגיב:

    סליחה, כתבתי את זה בשעה מאוד מאוחרת. התכוונתי שהייצוג של הערבים היה גדול בהרבה בתעשייה מאשר זה של יהודים. במובן הזה, עבור רוב היהודים, לא הייתה ממש התעשייה (רלוונטית). בבקשה לא להיטפל לתפל, אלא לעיקר. לאורך כל הדורות שיעור העובדים הערבים בתעשייה ובבניין הוא גדול מאוד, בעיקר בתקופת הממשל הצבאי, למרות שהם בכלל היו ברובם חקלאים. וכאן התרשמות אישית לא מספיקה, אלא דרושים נתונים מספריים.

    הואיל ואמרת שאת לא מכירה את הנתונים, הרשי לי להציגם. כאן מדובר על שנות השמונים והתשעים המוקדמות (כלומר, התקופה שקדמה למהגרי העבודה):

    * שיעור הערבים המשתתפים בשוק העבודה נמוך מזה של היהודים, אבל ליהודים יש ייצוג ייתר בכול "מקצועות הצווארון הלבן", ולערבים במקצועות "הצווארון הכחול והשירותים".

    * בעוד שסיכוייו של גבר-ערבי להיות עובד כפיים ועובד לא מקצועי (לעומת יהודי) גדולים, וגדלים בכ-50-100% (מ-4.19 ב-1972, ל-6.09 ב-1990, ובבינוי מ-3.31 ב-1970, ל-6.7 ב-1990), הרי שסיכוייו להיות מנהל קטנים, והולכים ופוחתים בכחצי, (לכדי שיעור זניח, מ-0.3 ב-1972, ל-0.16-0.17 ב-1980 ו-1990).

    * בעוד ששיעור המנהלים היהודים עלה באופן חד בשנים 1972-90 (מ-5% ל-9.1%) אצל הערבים הוא נשאר סביב 1.7%. לעומתו, בשעה ששיעור עובדי-הכפיים היהודים ירד ביותר מ-20%, אצל הערבים הירידה קטנה יותר והמספרים המוחלטים גדולים יותר (מ-65.6% ל-60.2, שהם כ-8% מעובדי-הכפיים; באופן דומה, בבניין הירידה בקרב יהודים מ-7.1% ל-3.3%; ואצל ערבים מ-20.2% ל-18.6%).

    (חוץ מזה – ברור שעובדים ערבים הם בני אדם וזקוקים לפרנסה. לא הבנתי את האמירה הזאת. הרי גם פליטים הם בני אדם, וגם הם זקוקים לה).

    כלומר, מהגרי העבודה לא תפסו מקומות עבודה של יהודים, ובעצם, אפילו לא של אזרחים-ערבים, מפני שבשורה התחתונה שיעור האבטלה לא גדל בשנים שבהן הגיעו הפליטים, וההגבלות על מהגרי-עבודה כובלות ממילא למעסיקים, שהם הכתובת לעושק. אם כבר – אז העובדים היהודים קצת הרוויחו כאן כלכלית. הם משוחררים מעבודות עבדות ופונים לעבודות אחרות. בנוסף, כולנו נהנים מכך שצריך לשלם פחות עבור שירותים שהופכים מובנים מאליהם, מפני שהמחיר שמשלמים לפליטים נמוך מאוד, ואין פיקוח כמעט בכלל על שכר הפליטים. כלומר, כולנו יוצרים אינפלציה צרכנית ונהנים ממוצר דומה במחיר נמוך מהמינימום האנושי שהוא דורש.

    אגב, אם רוצים להתעמק בסוגיה, אז חוץ מהכתבה המדהימה בערוץ 4 שצירפתי, אפשר גם להתרפק על קצת סאטירה, אבל חכמה מאוד: http://www.southparkstudios.com/full-episodes/s08e06-goobacks

    ולסיום, שוב, פעם נוספת שאני מבקש, זה לא ברור לי למה את מתעקשת לנהל כאן דיון שלא קשור בעליל לנושא הפוסט.

  31. נועה ו הגיב:

    מה שהמחקרים אומרים, זה שסיכוייו של ערבי להיות עובד-כפיים גדלים מסיכוייו של יהודי, ושסיכוייו לקידום ולמשרת ניהול – קטנים.
    זה לא אומר שיהודים לא עובדים בתעשיה, או שבקושי היתה (יש) תעשיה.

    בשורה התחתונה – מנקי הרחובות בסביבתי היו יהודים, עד לא מזמן. גם הבחור שעבד עם המפוח והעיף את העלים בחצר האחורית של הבניין ממקום למקום. כיום הם כולם עובדים זרים מאפריקה, ואני בספק גדול אם היהודים שעסקו בעבודות האלה עברו להייטק וליעוץ פיננסי. לו יכלו לעסוק בעבודות אחרות, היו עוסקים בהן קודם לכן.

    אני לא רואה איך "כולנו נהנים מכך שצריך לשלם פחות עבור שירותים שהופכים מובנים מאליהם, מפני שהמחיר שמשלמים לפליטים נמוך מאוד".
    הואיל והם פליטים, ומטרתם להשאר, אנחנו נשלם ביוקר על תשלום נמוך לאוכלוסיה שמתקיימת משכרה כאן בארץ (בניגוד, נניח, לעובדים זרים, השולחים את רוב משכורתם הביתה, והוצאות קיומם בד"ך על מעסיקיהם).

  32. Eyal הגיב:

    מחקר על סממני הפאשיזם בעולם. נסו להעריך לבד:
    http://cafe.themarker.com/post/1968595/

  33. יגאל הגיב:

    "מעניין וחשוב יותר להביט אל התהליך החברתי והתרבותי ולחשוב: איך עלינו לכנות את התופעה שבה הציבור (היהודי) בישראל הוא הסוכן הפעיל " – דמוקרטיה
    "והאלים של הדיכוי הפוליטי" – דעה אישית שלך, חסר כל ביסוס, גם בקנה מידה אבסולוטי וגם בקנה מידה השוואתי
    איך נכנה מצב שבו הציבור נכון לוותר על חירויות אזרחיות – מסוימות – זה נקרא "המדינה מודרנית"
    וביקורת שלטונית (במיוחד בענייני ביטחון ושלטון-אתני) – אבסורד, הביקורת חזקה פי אלף ממספרם היחסי של מחזיקי הדעה, שסבורים כמובן למרות זאת שהם מושתקים, מפני שלא מצליחים לכפות את דעתם הבולשביקית על 99 האחוז האחרים

    איך נכנה מצב שבו אולי מותר להפגין ולהתראיין, אבל ממילא – בשל ההגכחה והסנקציות החברתיות – ולא בגלל הסנקציות החוקיות – החברה מאיינת כל יכולת להציע שינוי פוליטי? – דמוקרטיה (ראה לעיל)

  34. יגאל הגיב:

    אני מציע שלהבא, כל פעם שאתה טוען טענה בבלוג שלך, תבחן עם עצמך האם ניתן לסתור אותה: למשל – האם יכול להיות שיש דמוקרטיה, וזו הממשלה הנבחרת, או שמא אם הממשלה אינה מייצגת את עמדותיך, מניה וביה שאינה דמוקרטית
    או – האם קיימת מידה מסוימת של ביקורת (ואם כן – על כמה דקות שידור/טקסטים עיתונאיים מדובר) שהייתה מאיינת את הטענה שביקורת מושתקת

  35. פינגבאק: האור שבחושך « רדיופוניה

  36. פינגבאק: Repentance « אמת מארץ ישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s