אימפריות נופלות, לאט

א.     מיתון כלכלי

התרוששות היא תהליך איטי.

הרבה אנשים חושבים שאם לא יהיה להם כסף, הם פשוט יקנו פחות ממה שפחות נחוץ ויעברו למוצרי היסוד. הם יאמרו לך: העיקר שאתה לא רעב או חסר בית או משהו. ואתה באמת לא, תודה לאל. אבל כל ההנחה הזאת שיש איזה סדר עדיפויות מתוכנת שמארגן לנו את יכולת ההישרדות כשזה קורה, היא שטויות. האמת היא שאתה לא מייד יודע על מה צריך לוותר, ולהעריך לאן הרוח נושבת, ואף אחד לא מאמין שמעכשיו תהיה עני, או יודע עד-כמה.

בהתחלה זה נראה כמו סתם תקופה רעה. אתה רק מצטמצם קצת, וחושב שמשהו יסתדר בקרוב. שתמצא עבודה נוספת, שהדברים יחזרו לעצמם. גם הפשרות הראשונות הן זמניות. אתה מוותר על מה שממש יקר או לגמרי לא נחוץ. אתה יוצא פחות עם חברים, לא קונה בגדים, דוחה את התיקונים של מה שלא דחוף. אבל קשה לך להעריך מייד מה לא-לקנות בקניה לבית. הרי אתה לא ממש צריך לחיות רק מלחם, חמאה ומים, בכל זאת. נכון – על חסכונות בטח שאין מה לדבר, כמובן, אבל אתה מוצא את עצמך מתעסק בשאלות כמו – האם לקנות פירות הפעם או לוותר, עד כמה זה מיותר לקנות את הממרח האהוב עליך, והאם יהיה נורא להתפתות ולקנות הפעם גרעינים. אתה מגלה שהכי קשה זה לנהל את המאבק יום יומי עם הרצונות והצרכים: לא לשתות בירה כשממש מתחשק, לסרב בנימוס לחברים שהזמינו אותך לצאת, לשתות את הקפה רק בבית, ולמשוך עוד קצת עם הנעליים שהתבלו, ועם התספורת שמתחילה לפרוע צורה.

אתה מנסה לייצר כל הזמן כללים לגבי מה כן ומה לא, ובסוף מוצא את עצמך עם יותר חריגים לכלל משחשבת. בסופו של דבר הרי, יש דברים שאין להם מחיר. לא תעז לבוא לחג בידיים ריקות, או לא להציע לאורחים לפחות עוגיות, ותמיד תמיד תביא איזה פרחים, או יין, או משהו מתוק ליום-ההולדת או ארוחת הערב שאליהם הוזמנת. בכל זאת. אלא שגם למה ש"אין מחיר" יש מחיר. מסביב לא חושבים על זה, אבל הכבוד העצמי והנורמות החברתיות עולות. זה קשה להסביר לחברים ש"תקנה לי ואחזיר לך" פשוט יחנוק אותך, או ש"בוא ניפגש" דורש כסף לנסיעות שפשוט אין לך כבר כמה זמן.

באיזשהו שלב ההחלטות האלו מנהלות לך את החיים יותר משאתה יכול לארגן את החיים לכדי מוצא מהמצב. איכשהו אתה מקווה שבעוד חודש חודשיים תוכל לחזור לעצמך, ואז כבר תקנה נעליים, תסתפר, תקנה פח-אשפה חדש למטבח במקום זה שנשבר ונוזל, תלך לרופא השיניים. כמה חודשים של עבודה וגם תוכל לקנות ספרים.

כל הדברים יסתדרו, כך אבא מבטיח.

יהיה בסדר, אומרים כולם ומקווים. גם אתה. אבל בינתיים החיים יקרים. פעם עוד התלבטת אם להיכנס לאובר, לשבור חסכון, או להיכנס לעוד הלוואה, כדי לעבור "את התקופה", שסופה אף פעם לא ידוע. לא לקח זמן רב לפני שמצאת את עצמך עם שלושתם, מתלבט למי להחזיר קודם, או מאיפה להמציא את התשלום הבא, כדי שהבנק לא יתקשר לערבים שלך. כך הזמן חולף וההוצאות שוטפות את מצב הרוח והאופטימיות.

בינתיים סביבך הכול נרקב לאיטו. עוד ועוד מאבדים את עבודתם, וגם הדברים הדוממים ממשיכים להתפרק בזה אחר זה ולחכות לימים טובים יותר. והחודשים חולפים. כבר עברת לאוטובוס, ואז לאופניים, וויתרת על כל הסנדביצ'ים בחוץ 'פעם ב-'. מילא. אתה גם אוכל המון פסטה, מסתפר כשזה רק לגמרי מוצא אחרון, והחורים בגרביים לא מפריעים לך עוד.

ואז זה קורה. לאט-לאט התודעה מתחילה לחלחל אליך. רק אחרי שחלפו איזה שנתיים ככה עם אותן הנעליים הבלויות, ואותו פח-אשפה נוזל במטבח, אתה מתחיל להבין שזה לא זמני. שעכשיו זה ככה. אתה מתחיל להבין שהתרוששת, ושגם אחרים מתרוששים סביבך, ושבכלל לא בטוח כמה זמן תישאר כך.

אנשים נגמרים ברגע אחד.

ב. חייל האימפריה לקצה היבשת מגיע

להוציא דה-מרקר, נראה שבישראל לא מספרים לנו הרבה על המשבר הכלכלי העמוק, התופס את הכותרות הראשיות באירופה ובארה"ב כבר שנה וחצי לפחות. לא מדובר ב"האטה", או ב"מיתון", או במשבר חולף, כפי שמציגים זאת בעיתונות הישראלית, אלא בקריסה עולמיתבקנה מידה היסטורי. זה לא יהיה מוגזם לומר שהמשבר הזה מאיים איום של ממש להביא אל קיצו את העידן שבו אירופה וארה"ב נחשבות למדינות עשירות ויציבות (אלא אם הן יצליחו לתחמן משהו ברגע האחרון).

הסיפור ה"טכני" בקצרה הוא שהרבה מדינות מערביות לוות עוד ועוד כספים כדי לכסות על הוצאותיהן, בין היתר בגלל שהן היו טיפשות מספיק להפריט את החברות-הציבוריות שהניבו רווחים, לתת לענף הנדל"ן להשתולל, ולהפחית את המסים באובססיה מופרזת (בעיקר מהבנקים ומשירותים פיננסיים). כך, בלי שיש להן מספיק הכנסות, הן לא הצליחו לכסות את ההוצאות, נכנסו לחובות, וההלוואות גדלו וגדלו, עד שעכשיו יוון, אירלנד, איטליה וספרד נמצאות למעשה בפשיטת רגל, כלומר לא עומדות בתשלומי החובות. אם במשבר האשראי האמריקני לפני כמה שנים התמוטטו רק כמה בנקים וחברות אשראי קטנות, כאן אנחנו מדברים על מדינות שלמות, על היקף גדול בעשרות או מאות מונים, ועל תופעת דומינו חסרת תקדים ברמה העולמית. (כשנתניהו מדבר על שמירת המסגרת התקציבית, הוא מבטא מאמץ להימנע ממצב דומה אצלנו; אך זה יכול לכל היותר למנוע פשיטת רגל ישראלית, לא את ההשפעה של המשבר העולמי).

שאלות ותשובות שמסבירות בפשטות את המשבר הנוכחי.
קפיטליזם עולמי כמשבר: מעבירים את הבעיות למקום אחר.

חשוב לספר שכבר היום מיליוני אנשים באירופה חיים במציאות דומה לזאת של המשבר של שנות השלושים בארה"ב. בעיקר ביוון, בספרד ובאיטליה (וכל היתר נשאבות בהדרגה כלפי מטה, אל עין המערבולת). ערים שלמות ביוון סובלות מאבטלה של יותר מ-50%, ובמקומות רבים אפשר ללכת ברחובות הראשיים ולראות כמעט את כל החנויות סגורות. רבים מאבדים את בתיהם ונאלצים להתגורר בבתים חצי-מוכנים שבנייתם הופסקה בגלל שנגמר הכסף ואין משקיעים, והתורים לבתי התמחוי מתארכים מיום ליום, וכבר מכסים רחובות שלמים ושעות של המתנה. אומרים שהתורים שנודעו בתקופת קריסת הקומוניזם עוד יהיו כאין וכאפס לעומת התורים בעידן קריסת הקפיטליזם.

בנק בינוני בלונדון מודיע ללקוחות שאין להם אפשרות לקבל את כספם באופן זמין ובלי הגבלה. משבר נזילות בדרך?

גם צרפת, ארה"ב ובריטניה מראות סימנים של אוברלואד, ופונות למעין משטר צנע חמור בהוצאותיהן, שעלול דווקא להחריף את המצב (שכרגע לפחות אין ממנו מוצא). דירוג האשראי של צרפת ירד השבוע לראשונה בתולדותיו, יחד עם שמונה מדינות אירו אחרות, ויש סיכויים סבירים שהוא ימשיך להיפגע בחודשים הקרובים שוב. בריטניה אמנם עוד לא איבדה את דירוג האשראי שלה, אבל מצבה בפועל גרוע עוד יותר, ולמעשה חובותיה הם הגדולים באירופה. שיעורי האבטלה (במיוחד בקרב צעירים) שוברים שיאים של עשרות שנים. בסקר שפורסם בשבוע שעבר 52% מהבריטים מביעים פסימיות לגבי עתידם, כ-65% לגבי עתיד המדינה, וכ-74% לגבי עתידה של אירופה. זה לא מפתיע כשמסביב כולם רק מפטרים כבר שנתיים, ואפילו החברות הגדולות ביותר מדווחות על ירידות ברווחים ואף על הפסדים, אפילו בתקופת החגים. המדינה עצמה כבר כמעט שנתיים לא מגייסת אנשים למשרדי הממשלה השונים, ורבבות מפוטרים מהמגזר הציבורי, כולל מהמשטרה והצבא. תחזיות הצמיחה של לגוש האירופאי קובעות שיש סיכון של לפחות 40% למיתון באירופה בשנת 2012.

דילמות ומשמעויות של המשבר הכלכלי העולמי

המצוקה הכלכלית מכה הפעם בעיקר בצעירים. מי שעוד יש לו עבודה ו(עדיין) לא איבד אותה נהנה מיתרון לעומת מי שזה עתה נכנסים לשוק העבודה (או פוטרו אליו) ומנסים למצוא נקודת התחלה (או התחלה מחדש). גיוסי העובדים הם מיניאליים ממילא. בינתיים נמשכות הירידות ברווחים והתחזיות של המומחים השליליות. עם התחזיות הפסימיות גם אנשים משקיעים פחות וקונים פחות, וזה גורם לצמצומי משכורות ופיטורין, וכך יש פּחות כסף זמין אצל האנשים, שבתורם קונים עוד פחות, וכך עם הירידות ברווחים הכול חוזר חלילה. כדור השלג הקפיטליסטי של צמיחה מגלה הפעם את צידו האפל בעיתות מיתון.

ג. משברים מזככים: רגעים חברתיים

מספר דברים מאוד מעניינים מבחינה סוציו-פוליטית מתרחשים באירופה כיום, שעה שהכלכלה חסרת-הרסן "מתפוצצת להם בפנים".

ראשית, אפשר להבחין שמה שמשותף למדינות המשגשגות – גרמניה, שוודיה, נורבגיה ופינלנד – הוא שהן כולן מדינות רווחה מובהקות (השוק נותר חופשי, אך המדינה לא נעלמת מפעולה אקטיבית למען הכלל). המיסים בהן גבוהים יחסית, והממשלה משקיעה בתמורה בנדיבות בחינוך, אבטלה, תעסוקה, זכויות וכו' – לכולם, כל הזמן. הממשלה עושה ההפך ממה שעושים בישראל מאז שנות השמונים, וההשקעות האלו מייצרות יציבות במשק בעיקר במקומות שהוא זקוק לה. דווקא בהן, בניגוד לעמדות "המומחים לכלכלה", האבטלה נותרת נמוכה והתוצר גבוה ויציב. זאת עובדה. זאת גם עובדה שאיסלנד, שכן נכנסה למשבר, היא היחידה שמצליחה להשתקם ממנו – לגמרי בעצמה, דווקא בגלל שאצלה אסור לממשלה להציל את הבנקים, והממשלה מחויבת על פי חוק להתערב במשק לטובת הציבור כולו. במילים אחרות, המדיניות הכלכלית של המדינות המשגשות היא "שמאלנית". היא תומכת בשירות הציבור, מגינה על זכויות עובדים ומקפידה להגן באופן פעיל על החלשים, כדי לאפשר להם להשתקם, לשפר את מעמדם, ולהחזירם לתפקוד שיתרום לעצמם ולכלל. ההפך מהמדיניות הכלכלית של קדימה, הליכוד וליברמן.

שנית, יש שינוי בגישה הכללית כלפי אחריות הפרט והחברה. עד לא מזמן, אם לא הצלחת להשיג עבודה או להתפרנס, ראו בכך עדות לכישלון אישי שלך. הייתה מעין הרמת גבה סביב השאלה – למה מעסיקים לא לוקחים אותך, מה לא בסדר איתך, מה אתה עושה לא נכון, או איך ההתנהלות שלך לא אחראית כך שהשכר שלך לא מספיק. בהדרגה יותר ויותר מסתכלים גם על נסיבות המקום והזמן. חשבו על כך: הלוא, אישה שחיה במקומות מסוימים באפריקה, שבהם תוחלת החיים לנשים היא כ-30 שנה, גם אם היא משתדלת מאוד להשקיע בבריאותה, היא לא צפויה להאריך ימים. לעומת זאת, אישה שחיה ביפן, שם תוחלת החיים לנשים היא כ-90 שנה, יכולה להתרשל יחסית, ועדיין לצלוח את גיל הזהב בהצלחה. כל זה כמובן נכון גם להשפעה שיש לסביבה הפוליטית, האקולוגית והחומרית. לא רק מעשי הפרט משנים את סיכויי ההצלחה, אלא למעשה גם למקום ולזמן שבהם אדם נתון יש השפעה גדולה הרבה יותר. לכן, אם יש אינפלציה ואבטלה ענקיות, זה לא יעזור לך להיות מבריק/ה, חסכוני/ת וחרוץ/ה. רק שבתקופות משגשגות אנחנו שוכחים שאף אחד לא נעשה עשיר או עני רק בזכות עצמו, אלא גם בגלל ההקשר החברתי-פוליטי-אקולוגי שלנו. עכשיו זה פתאום נראה לאירופאים יותר ברור, כאילו מעולם לא חשבו אחרת.

שלישית, אם עד לאחרונה יותר ויותר אנשים במערב נמנעו מפוליטיקה, בא המשבר הזה ומעביר אותם תהליך של פוליטיזציה מזורזת. מי שלא רצה את הפוליטי, ולא התעניין "בדברים האלה", בסוף הפוליטי בא אליו הביתה, אל חשבון הבנק, אל חייו הפרטיים. מי שהיו שׂבעים זמן רב והייתה להם הפריבילגיה לא לדעת, פתאום מאבדים את עבודתם, או סתם לא סוגרים את החודש, ועכשיו אין להם ברירה. המצוקה נעשית מוחשית, ויש רצון להשפיע. בבת-אחת הפוליטי והאישי נפגשים, ופתאום הכול מעניין: סביבה, מלחמות, כלכלה. אחרי הכול, אנשים מבינים, המשבר לא נעשה מעצמו. לכלכלה יש כתובת, והיא אנושית.

עם זאת, להתעוררות הפוליטית יש שני ביטויים הפוכים. מצד אחד, השמאל-מרכז מתחזק, המחאה נגד יוקר המחיה גוברת, עובדים מתאגדים ודורשים מעורבות ממשלתית ומיסוי לעשירים, ואפילו בעלי הון ובנקים מגלים נכונות במיסוי כדי לצאת מהמשבר. חברות דירוג-אשראי בכבודן ובעצמן אף אמרו במפורש שמדיניות של צנע והידוק החגורה אינה מספיקה ואף מחמירה את המצב, ורמזו לצורך להשקיע בעבודות ציבוריות או בהשקעות ממשלתיות. מצד שני, גם הימין הקיצוני (והדתי) מתחזק מאוד בכול מקום, ונהנה מהאשמים הרגילים: ה"זרים". כלומר, מהגרים (בעיקר לא-מערביים, כי מי סופר את האירופאים והאמריקנים), הצוענים והיהודים. הלאומנים דורשים כהרגלם נאמנות, זכויות רק לאתנוס "הילידי", מקדמים בדלנות מהאיחוד-האירופי, ומשרתים את בעלי ההון (בתמיכה עממית רחבה). תומכיהם קשי-היום מתעניינים פחות בממצאים אקדמיים, ולכן אין השפעה לנתונים הסטטיסטיים של הממשלות עצמן, אשר מראים באופן די עקבי שדורשי העבודה המקומיים לא ממש מתחרים עם המהגרים מהמדינות המתפתחות (להפך, הם די נהנים מכניסתם לשוק העבודה, כי היא דוחפת אותם כלפי מעלה במדרג התעסוקתי; אבל, מצד שני, הם כן מתחרים עם המוני צעירים ממדינות האיחוד, בעיקר מספרד ואירלנד שקרסו, שבאים לחפש עבודה). כך לפחות בהולנד, בצרפת, בשוודיה, בדנמרק, באנגליה – הימין הקיצוני והניאו-נאצי חוגג ומתחזק מאוד(!), אבל בצרפת, ובשוודיה, לדוגמה, גם השמאל מתחזק במקביל.

ישראל, אפוא, בהחלט איננה "המדינה היחידה בעולם המערבי שבה עולות מלב העילית הפוליטית עצמה יוזמות לחיסול השיטה". ממש לא, פרופסור. זה הצייטגסט. משבר הניאוליברליזם הכלכלי הקיצוני, איננו מנותק מהפיחות בערך הליברליזם-הדמוקרטי. כך לדוגמה הונגריה בחרה במפלגת ימין, שמנסה, בין יתר הרפורמות, לדרוש נאמנות לממשלה, להגביל בהדרגה את הצבעה רק ל"הונגרים אתניים" (שלא לומר "ארים"), ולהכפיף את התקשורת ובתי המשפט לממשלה. האיחוד האירופי מאיים לתבוע אותה, ובינתיים הפגנות ענק לא ממש מרשימות את השלטון הכוחני החדש. נו, כל הגעשעפט, בקיצור.

ואם השיר הזה נשמע לכם מוכרזה לא במקרה.

(רק מפאת האורך, אני מדלג על המשמעות של סנטורום-סקורוטום והרפובליקנים האולטרא-שמרנים החדשים בארה"ב).

ד. אחרית דבר: שקיעתו של הליברליזם?

בישראל עדיין מכנים את המשבר הכלכלי חסר-התקדים "האטה כלכלית". ועל כך יש לומר: פחחחח. כאילו רומזים לנו שהביזנס אז-יוז'ואל, וסתם העסקים קצת חלשים, והריבית פה ככה, והאינפלציה שם ככה, והמחיר של הזה ירד, והביקוש של ההוא עלה. רק הסיפור האמיתי איננו: המערבולת האירופית-אמריקנית שמאיימת לינוק את כולם אל המצולות. קל להבין שגם ישראל מושפעת, ותושפע עוד הרבה יותר עם הזמן, הן מדמדומי הליברליזם במערב, והן מתאומו הסיאמי, הקפיטליזם, לפחות בצורתו הנוכחית. ישראל קשורה בטבורה למערב, ואם קונים ומוכרים פחות באירופה ובארה"ב, היצרנים היבואנים והיצואנים הישראלים מרגישים וירגישו את זה היטב, וגם עובדיהם. גם עמותות, ובעצם כל מי שתלוי בכספים מחו"ל. גם הפריחה של הימין הלאומני הניאו-נאצי (נו, תתבעו אותי!) – היא לא בלתי-קשורה, שם וכאן.

תהליך השקיעה של המערב יכולה להיות מהיר (כמו ברה"מ) או איטי (כמו העותומאנים). אבל משום מה, למרות שקל לנו יחסית לקבל את זה שארה"ב נמצאת בתהליך של ריקבון חברתי, כשמדברים על השקיעה של ישראל, ההכחשות רבות והמגננות נשלפות. ואף על פי כן, השקיעה של ישראל מתרחשת. ברקע ישנם כרגיל העלות הגדלה והולכת של הכיבוש וההתנחלות, הבידוד המדיני, הירידה בהשתתפות בכוח העבודה, והגירה גודלת בקרב צעירים; ובחזית שינוי עולמי בטכנולוגיות, בחלוקה הסוציו-כלכלית, וגידול מהיר בפילוגים החברתיים (הקצנה של זרמים דתיים מזה, ההומאניזם-הרדיקאלי מזה, ובתווך מה שנותר מהליברליזם). פתאום כולם מאוימים ומאיימים: החרדים, הערבים, הכהניסטים, המתנחלים, השמאל-האשכנזי, ההומואים, ה"זרים", מי לא. ודי בצדק. המנגנון עצמו מותח את שיתופי הפעולה שבהם הוא תלוי אל המקסימום.

לכן יש משהו בדבריו של בני קצובר, שהדמוקרטיה בישראל סיימה את תפקידה ההיסטורי. אכן, אף אחת מהקבוצות לא ממש מוכנה לדמוקרטיה מוחלטת וחסרת זהויות, בטח לא לנישואין עם בני דתות אחרות, וכולם מבוהלים מן היתר. מצד שני, "עם-הנצח" הישו"עי אולי לא-מפחד, אבל כן משקר לעצמו, מפני שבמציאות, המצב בישראל הוא כזה שלאף קבוצה אין הכוח לשלוט לבדה, ולכן כולם מסונדלים בבריתות פוליטיות בלית ברירה. (לדוגמה: אפילו שהימין לכאורה שולט כבר שנים, הוא מצליח לעשות זאת רק מתוך פשרה בין הדרישות החילוניות והקפיטליסטיות של ליברמן לבין המפלגות הדתיות). בלי ליברליזם ודמוקרטיה אין בסיס משותף, והמשברים המוכחשים, החברתי והכלכלי, רק מחריפים. כמו מחלה אוטואמיונית, הישראלים תוקפים את המערכת החיסונית של עצמם, שמאפשרת להם להיות קולקטיב פוליטי מתפקד. בשורה התחתונה, אין דרך לדעת אם אי-היציבות תביא בסופו של דבר לפירוק המבנה הפוליטי הקיים, ואם כן, מה יבוא במקום, איך, מתי ובאיזה "מחיר"; אך בכול תרחיש ברור שהמצב שבו "הישראלים" חיים רק על החרב מגדיל משמעותית את הסכנה, ושהיתרון הכלכלי והצבאי של ישראל לא מובטח, במיוחד בעולם שעובר תמורות גדולות כל כך.

http://wp.me/poOxh-19s
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה +כול הנושאים, דה לגיטימציה ושינוי השיח, ישראל והעולם הגדול, קפיטליזם וכלכלה, תקשורת לאומית ומסחרית, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

63 תגובות על אימפריות נופלות, לאט

  1. עדו הגיב:

    "ואפיו החברות הגדולות ביותר " צריך להיות 'אפילו'

  2. Eyal הגיב:

    תוקן, תודה.

  3. Assaf הגיב:

    אייל, תודה על פוסט מעולה, אנליטי ואפילו – ניתן לומר – זהיר. אני משתף אותו כמובן. תיארת במדוייק בחלק הראשון את מה שעובר כעת על חלק ניכר מן המעמד הבינוני האמריקני. על המעמדות הנמוכים יותר זה עבר כבר לפני כמה שנים – עכשיו הם כמעט זרוקים ברחוב.

    רציתי להקשות, באשר להקשר הישראלי. ביקרתי בארץ גם ב-2010 וגם זה עתה, וראיתי מקרוב את ההכחשה שאתה מדבר עליה (למרות שבאמצע קרה גל ההפגנות של הקיץ, שמעיד על חוסר-הנחת הבסיסי שההכחשה הזו מסתירה).

    אסור להתעלם מכך שלהכחשה הזו יש גם ראיות לכאורה בשטח. אחרי הכל, יחסית לכל שאר העולם – או כמעט כולו – ישראל יוצאת בינתיים מן המשבר הזה, שבארה"ב נמשך בצורתו החריפה כבר יותר מ-4 שנים ובשאר העולם שנתיים-שלוש, בלי שריטות אפילו. מה סוד הקסם?

    אולי הכיבוש הוא, באיזשהו אופן חולני, דווקא עוגן יציבות כלכלי במציאות הנוכחית? הנה כמה אפשרויות.

    גם מעין שסתום בטיחות כלכלי נסתר, שמאפשר לשחרר את הג'יפה בחצר האחורית שלנו ולהיפך (מכירות של עודפי ייצור שלנו, פיטור פלסטינים עם אישור, או ירידה בגיוס פלסטינים בלי אישור, הקלות כלכליות על הפלסטינים, שמאפשרות עלייה בפעילות שם, כשאת הקופונים גוזרים בעיקר עסקים ישראליים, וכו' וכו').

    גם מחולל של אימה ולחץ מסוימים במגזרים הימניים והמזדקנים של יהדות התפוצות, כך שיעדיפו לעת-עתה להיאחז בנדל"ן הישראלי שלהם ואפילו לרכוש עוד "ביטוח פוגרומים", למרות המחירים המופקעים שהיו אמורים לעודד (בהתחשב במשבר המעמיק במערב) דווקא גל של מכירות.

    גם שסתום בטיחות של "מדינת רווחה" התנחלותית (כולל מזרח ירושלים) שמאפשר לממשלה להמשיך ולהזרים בנדיבות כספי ציבור לכלכלה, תוך כדי שמירת פאסון של "קיצוצים" שחשובה כלפי "כוחות השוק" הבינלאומיים והמקומיים.

    אחרון אחרון חביב – גם הזדמנות שיווקית אדירה, כפי שציינה נעמי קליין ב"דוקטרינת ההלם", לשלל הטכנולוגיות לשליטה בבני-אדם שישראל התמחתה בהן מאז תחילת ההתקוממויות הפלסטיניות. אחרי הכל, חוץ מן התגובות לימין ולשמאל בציבור, די ברוב שבאליטות השלטוניות והכלכליות העולמיות אחת התגובות העיקריות למשבר היא לבצר את מנגנוני השיטור למיניהם.

    מה אתה חושב? אולי שווה פוסט נוסף. אני עדיין סבור שהטריק של ישראל קשור באיזשהו אופן לשילוש יתרות מט"ח בשנים 2008-2010, עד לרמה שוות-ערך ליותר מתקציב המדינה לשנה שלמה. מין הימור ספקולטיבי שפישר לקח בשם כולנו. צריך לזכור שלישראל יש גרעון סחר-חליפין, כך שאם אינני טועה היתרות האלה (או לפחות רובן) מתבססות על הלוואות. נראה שבחודשים האחרונים פישר מנצל את העלייה בשער הדולר (בערך לרמה בה הוא קנה את רוב הכסף) כדי להיפטר מכמה גרושים, אבל הר הגעש של דולרים שאולים עדיין מיתמר גבוה-גבוה מעל הנוף הפיננסי הישראלי.

    שוב תודה על פוסט באמת מעולה, אסף.

  4. Eyal הגיב:

    אסף,

    הסיבה שאינך רואה עוני בישראל היא שבישראל המעמד הנמוך הוא ערבים. הרבה יותר נמוך מזה של היהודים מבחינה כלכלית, מעמדית ויכולת ניעות. הם גם רוב העובדים בתעשיה, בבניין ובחקלאות, מה ש"מפנה" את היהודים למשרות מבוקשות יותר, נחשבות יותר ומכניסות יותר. בנוסף להם יש כ-70 אלף פלסטינים מהגדה (ועוד רבבות מהגרי-עבודה ופליטים) שעובדים בישראל או בהתנחלויות, בשירות הכלכלה היהודית-ישראלית. אחת הסיבות שישראל נחשבת לנס כלכלי היא שמחשבים את תרומת ההון האנושי והנדל"ני של הפלסטינים מהשטחים כחלק מההכנסה הישראלית, אך מתעלמים מהאנשים עצמם ומצבם הכלכלי בבואנו לחשב שכר, בריאות וכלכלה.

    שנית, אחריהם יש כל מיני מקומות בשוליים, שלא ממש רואים כשמבקרים בגוש דן ובישובים יהודיים לאורך החוף (להוציא בני-ברק). לך לצפת, קרית שמונה, ב"ש, אשדוד וישובים חרדיים וערביים. בפשטות, זאת הסיבה שלא תראה כ"כ הרבה עוני – אני מנחש – באזורים שבהם אתה מבקר.

    לגבי שאלת רווחיות הכיבוש (יחד עם ההתנחלויות וסיפוחן בפועל במכשול-ההפרדה), הרי ששתי בדיקות נפרדות של כלכלנים בנושא (מכון אדווה ושיר חבר) מעלות שהוא מהווה עול כלכלי יותר מרווח, ושהעול הזה רק גדל (ר' לינק). מזה שנים שהכיבוש כבר איננו מכוסה ע"י הסיוע האמריקני (לא בטוח לגבי תרומות יהודים), גם כשמתייחסים לכל מה שהעלית כ"רווחים". אני מוסיף לניתוח שלהם (א-) שאחת הסיבות המרכזיות לכך היא שרוב רווחיו של הדיכוי -כמה מוזר לומר- הולכים לכיסים פרטיים ולא ציבוריים בעיקר בעשור ומשהו האחרונים; ו(ב-) שהעלות הזאת משתקפת בכול תחומי החיים הישראליים (כמו קוטג'; ר' אותו קישור).

    לגבי סברות ההשפעות העקיפות שלך, קשה לי לומר בוודאות, אבל זה מה שהייתי מעריך כרגע:
    1) אכן, מנגנון הפיצוי של יישוב-יהודים בשטחים עזר למצב הכלכלי של היהודים, בעיקר מירושלים, כפי שטוען גוטווין, אבל די באופן זמני. רבים לא מתגוררים בשטחים, וההשפעה העקיפה עליהם קטנה.
    2) רעיון הנדל"ן שלך עומד בניגוד למיתון העמוק של ענף הנדל"ן והמחסור החריף בדירות במקומות המבוקשים. אם היה ביקוש יוצא דופן היינו רואים אותו, ובנוסף זה לא משפר את מצב הישראלים אלא מרע אותו.
    3) רעיון הנדל"ן שלך עומד בניגוד למיתון העמוק של ענף הנדל"ן והמחסור החריף בדירות במקומות המבוקשים. אם היה ביקוש יוצא דופן היינו רואים אותו, ובנוסף זה לא משפר את מצב הישראלים אלא מרע אותו.
    4) מבחינה רציונאלית זה ברור שביחסי שלום יש הזדמנויות כלכליות עצומות ורבות הרבה יותר (בעיקר בהינתן האזור, והוצאות הביטחון האימתניות), מאשר אלו של המלחמה ופיתוח השליטה באנשים. אני שטכנולוגיות הפיתוח והשליטה הן אמנם רווחיות ביותר, אבל אאני גם מאמין שכך הדברים נוצרו, ולא ממש מתוך כוונת מכוון ותכנון כלכלי.

    ולסיום, אינני טוען שהקריסה תבוא מישראל, אלא תשפיע וכבר משפיעה על המיתון בישראל. המשבר הוא מוחשי, בעיצומו וקרוב להגיע לשיא חסר-תקדים (כנראה). לכן – ולא בגלל שיש לנו מה לעשות בנדון – העניין שצריך להיות (גם) לישראלים בו – הוא רב.

  5. shunra הגיב:

    תודה על עוד פוסט מחכים.

    אתמול קראתי פוסט בנושא שקיעת ברה"מ (והדמיון לתקופה הנוכחית במערב של תקופת השקיעה) אצל אמן הסרטים התיעודיים אדם קרטיס (ראה כאן: http://www.bbc.co.uk/blogs/adamcurtis/2012/01/the_years_of_stagnation_and_th.html ) – פוסט שמוסיף למה שאתה אומר ומחזק את טיעוניך, לדעתי – ואף מראה כיצד נראית קריסה. (וגם כיצד נראה כיבוש אפגניסטן שמבטיח שוויון לנשים – גם הגרסה הסובייטית, גם הגרסה הדמוקרטית; כולל, בגרסה הסובייטית, קריקטורה של בין לאדן יושב על ערימת גולגלות. אפשר היה להעתיק אותה לאמריקה בת-זמננו בלי שום שינוי למעט הורדת סימני הדולר שעל השטרות שבידו.)

    עוד חיזוק לתיאוריית הקריסה אני יכולה להביא מקצה ארה"ב, בעיירת מגורי: חנויות נסגרות, נפתחות, ונסגרות שוב. לפחות רבע מהחנויות ברחוב הראשי ריקות – אולי כבר שליש. בתי הספר מצמצמים, כמו גוף אדם קופא, מהפריפריה ועד הלב (או הליבה). מוזיקה ואמנות כבר ביטלו, ספריות כבר איחדו וסגרו, עכשיו סוגרים את הספורט – אבל רק ביסודי ובחטיבת הביניים. "אבל איך הם ידעו לשחק כשהם מגיעים לתיכון?" שואלים הורים ממורמרים. המחוז לידינו תבע את המדינה על כך שהתקציבים שהיא מספקת אינם מאפשרים מתן חינוך ברמה המחוייבת על פי חוקת המדינה (מדינת וושינגטון) ובית המשפט העליון של המדינה אישר סופית שזה המצב. על המדינה להעלות תקציבים או לשנות את החוקה.
    אחד הרופאים החביבים שבעיירה – שהיה גם ראש העיר במשך שנתיים – לקה בליבו ובו-זמנית בסרטן. קורה. אבל בגלל תנאי הביטוח שלו, הסתבר שמחיר ההשתתפות העצמית בטיפול היה גבוה מכל חסכונותיו. נערכה מגבית בעיירה – סכום כלשהו נאסף. זו לא דרך להבטיח טיפול רפואי לאנשים. והוא לא היה עני-אביון – מעמד בינוני גבוה, כדרך הרופאים.

    את מנורות הרחוב שצמצמו בלילה דווקא מברכים חלק מהתושבים. אבל חשוך כאן, ומחשיך יותר. גם ברחוב, גם בפוליטיקה.

  6. Alon Levy הגיב:

    You're making a big mistake when you're describing the crisis. It's not a crisis of public borrowing. Ireland and Spain ran budget surpluses until 2008. It's a normal cyclical depression, the kind that could be over in a year if governments were willing to engage in temporary deficit spending, on the model of Sweden in the 1930s, Japan in the early 1930s, or even the American New Deal, which was much smaller and therefore only led to partial recovery (for full recovery, try WW2 spending). This is more or less what was done in South Korea, which recovered fine. China did the same – in fact its policy was so successful it's fully recovered, and has problems with inflation rather than unemployment.

    The class issue is therefore different from what you're portraying. It's not some deep economic crisis of capitalism; establishmentarian parties can and have fixed such situations before. Rather, it's a deep political crisis, about the elite's unwillingness to do anything about mass unemployment. Instead, it's more worried about debt for purely moral reasons (see e.g. the British austerity plan, before which the UK was recovering fine), and especially about the prospect of inflation. If you're in the elite, then 10% unemployment does not affect you, but 5% inflation does. The credit downgrade comes from the same moralistic view of debt – for example, the US downgrade in the summer came from a $2 trillion computational error that the S&P didn't bother fixing. It was about sending a message, not about honest economic analysis. Thus the elites give up on economic growth and prefer stagnation that maintains their power and values.

    Thus, the European Central Bank is engaging in monetary austerity, and demanding that countries engage in fiscal austerity. Germany is doing well, not because of its welfare state (which is actually smaller than that of France), but because its currency is undervalued relative to that of the European periphery, which makes it easy for it to export to it. The proper solution would be to allow moderate inflation in the Eurozone, say 4-5%, so that Germany will have some inflation and get its prices in line with those of the more peripheral Eurozone countries; however, Germany thinks it's imprudent, for wrong political reasons. Tellingly, the countries that are doing best right now are those that control their own currencies: the UK, Sweden, Norway, Denmark, Switzerland. (Finland is doing okay, but in the last few months it's been doing worse than Sweden). That Germany's penchant for stable prices is leading to 20% unemployment in Spain is irrelevant to the German elites, which have convinced the world that Germany is a more serious country than Spain, never mind that before the crisis Germany was running budget deficits and Spain was running surpluses.

    On a more nitpicky note, the government in Hungary is center-right, not extreme right; the extreme right is a separate party. And it's not limiting the vote to ethnic Hungarians; that may be the ultimate intention, but right now what it's done is just redefine Hungarianness in the new constitution. Most of its more pernicious actions are economic and political rather than ethnic: loss of judicial independence, electoral constituencies frozen so as to maintain party rule, constitutionally mandated flat tax, nonpolitical regulatory positions stacked with party loyalists.

  7. א.ב. הגיב:

    …העלות הגדלה והולכת… (לא גודלת)
    …העול הזה רק גדל… (לא גודל)

    מעבר לזה מצוין כתמיד וגם מייאש כתמיד.

  8. יוסף הגיב:

    ההבחנה שכל המדינות שניצלו מהמשבר הן מדינות רווחה היא חסרת משמעות: גם המדינות שנפלו למשבר הן מדינות רווחה! ההבדל אינו טמון בכך, אלא בצורה שבה זה נעשה. המדינות שניצלו מהמשבר נבדלות מאלו שנפלו בכך שהן מספקות רווחה למי שצריך אותה, בעוד שמדינות כמו איטליה ויוון מספקות תמיכות פוליטיות לוועדי עובדים חזקים. לכן למערכת הפוליטית של האחרונות קשה להתאים את גודל השוחד הפוליטי ליכולת הכלכלית, ויותר מזה – נוצרות שם מערכות שמעודדות בינוניות, להבדיל מהמערכות החופשיות בגרמניה ודומותיה. גם ישראל יכולה ללמוד מזה עם הנמלים, הרכבת, עורכי הדין, הרופאים, הסגל הבכיר באקדמיה ושאר קבוצות הלחץ. אם ננהל אותן יותר כמו גרמניה (שבה יש פחות רגולציה, חסמי כניסה ומונופולים בחסות ממשלתית, ויותר עזרה ישירות לאזרח) מאשר כמו איטליה, אז אולי יהיה לנו כסף למטרות חשובות כמו נוער בסיכון וחינוך.

  9. Eyal הגיב:

    שונרא,
    תודה. תגובה מעניינת וכתובה יפה.
    צריך כמובן לדעת אם התופעה שאת מתארת מהעיירה פוגעת רק בשכבות חלשות, או במקומות שהיו בעבר משגשגים. כמו בישראל, כשהדור הצעיר מצפה למה שהוריו השקיעו ומקבל הרבה פחות – הוא נעשה כועס, ולכן צריך לחפש את הכעס/הדיכוי דווקא במעמד הבינוני.

    אלון לוי,
    תודה על תגובה נהדרת. חבל שהיא באנגלית, כי אחרים היו יכולים להנות ממנה.
    א. כלומר, הבעיה היא לא ההלוואות אלא חוסר-הנכונות של הממשלות מסרבות להערב במשבר?
    ב. המשבר הוא בוודאי פוליטי. אני מסכים. אלא שהקפיטליזם הוא בדיוק זה: גישה פוליטית.
    ג. העניין המוסרני (אסור להיכנס לחובות! צריך לעבוד קשה! הפנייה לצנע וסגפנות וכו') הוא בהחלט חשוב לעניין המשבר.
    ד. הטענה שחברות האשראי לוקחות לעצמן תפקיד מחנך, נשמעה השבוע ע"י צרפת וגרמניה, שטענו שההורדה בדירוג האשראי של צרפת איננה הגיונית, היות והמצב של בריטניה גרוע ממנה בכל המדדים. לכן, אתה טועה בהצבת אנגליה לצד המדינות הסקנדינביות, כמי שמצבן טוב. כך או כך, לחברות האשראי יש תפקיד חשוב ביצירת המציאות, לא רק בתיאורה.
    ה. שאלת הבנק האירופאי מעניינת, משום שהוא לא רק מקדם תכנית צנע, אלא גם מתנה קרנות סיוע אדירות בתכניות "התייעלות". שאלה שמעסיקה אותי למשל היא האם ייתכן בכלל בנק מרכזי אחד ו-17 ממשלות שמנהלות מדיניות שונה (בכלכלה, רווחה, תעסוקה, מיסוי וכו'). -שוב השאלה לגבי המצב המוצלח של מדינות סקנדינביה שלא אימצו את האירו.

    א"ב – תוקן. תודה.

    יוסף,
    אני מסכים שיש מודלים שונים של מדינת-רווחה, וזה הסקנדינבי מתבלט היום. אגב, גם שם וועדי העובדים הם חזקים מאוד. מאוד. למעשה, הם יכולים אפילו להתנגד למינוי מנהלים, לתכניות התייעלות ואפילו לתכנון פני העיר. גם בגרמניה הוועדים חזקים. בישראל הבעיה היא לא שאין כסף, אלא איפה הוא מושקע. (אגב, עובדים רבים מאלו שהזכרת, כמו רופאים והסגל האוניברסיטאי, חיים מפרוטות, ואם לא נטפח אותם ואת עתידם וביטחונם הכלכלי, הם ימשיכו להידרדר).

  10. Eyal הגיב:

    בהמשך לדיון על תפקידן של חברות דירוג-האשראי: http://megafon-news.co.il/asys/archives/11989

  11. אהבתי, בעבודה שחורה תמצא הרבה דברים בסגנון דומה שעוסקים במשבר אז אי אפשר לומר שאין התייחסות בישראל.
    מה שכן, למה לא מדברים על משבר עכשיו די ברור. האליטות רוצות את נתניהו בשלטון ולכן על ה"משבר" ידברו רק אחרי הבחירות הבאות. אחרי שיהיה לו שוב רוב. אז ידברו על משבר ויקצצו ברווחה של כולנו שוב לטובת כמה בעלי הון.

  12. דוד הגיב:

    אתה טועה ומטעה, ההשתפןת בעבודה עולה מאז גזירת נתניהו והקיצוץ בקצבאות
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4170341,00.html

  13. Yariv Mohar הגיב:

    פוסט שמששלב את המחכים עם המרגש. סחטיין. מעניין גם לנתח באמת את השונות במודלי הרווחה – מדוע זה הדרום קונטיננטלי הוא מהקורסים ביותר ואילו זה הצפון אירופי (סקנדינבי ליתר דיוק) הוא מהמשגשגים ביותר.

    בנוסף, מעניין שהשתמשת במושג לא שגור של "הומניזם רדיקלי", זהו מושג שמכיל שיח רדיקלי מעט שונה מהמקובל בתיאוריה הביקורתית, שאנחנו מנסים לקדם כאן:
    http://www.facebook.com/groups/radicalhumanism/

  14. גיא כהן הגיב:

    תודה

  15. Eyal הגיב:

    ק. טוכולסקי,
    לא בטוח שאני מסכים איתך. יש עיתונאים שמבקרים את המדיניות הכלכלית, אבל לדעתי רובם פשוט לא מתעסקים ומתאמצים לא לדעת בענייני כלכלה.
    יתרה מכך, להניח שזאת התגייסות למען נתניהו זאת הגזמה (בעיקר לגבי וואלה והארץ). ממילא האלטרנטיבות לנתניהו מציעות את אותה הגברת בשינויים קלים. קדימה מציעה בדיוק את אותו הדבר, ליברמן מציע ניאוליברליזם עוד יותר קיצוני משל נתניהו, ויאיר לפיד ודאי לא שונה מהם. מפלגת העבודה ומרצ (אם אפשר בכלל להגיד שהן אלטרנטיבה למשהו) כנראה לא ישנו הרבה, בין בגלל הבנה מועטה ובין בגלל כוחן שולי.

    דוד,
    לא יודע על מה אתה מדבר ולמה אתה מתייחס בטקסט. הטקסט שלי כלל לא עוסק בנתניהו, ולהגיד שאנשים עובדים יותר או שמצבנו הכלכלי טוב מאי פעם זה די מנותק מהחיים. להזכירך, רק לפני שישה חודשים אנשים יצאו לרחובות בקנה מידה חסר תקדים.
    (אגב, הורדת האבטלה קשורה למשרות חלקיות ולשכר נמוך, לא לשיפור כללי בשכר, ר' השכר החציוני).
    כל אלו כמובן לא יעזרו במצב של אינפלציה עולמית, כפי שמצפים.

    יריב, תודה.
    זה מושג שהמצאתי כדי לבטא את האידיאולוגיה העל-לאומית, שמצד אחד מאמצת את הליברליזם הדמוקרטי האוניברסאלי, אבל מצד שני גם לא מוותרת למען הפרט על השאיפה לשוויון, וטיפוח החברה והקהילה. יהיה מעניין לראות אם חשבנו על דבר דומה… :)

  16. בועז כהן הגיב:

    "תהליך השקיעה של המערב יכולה להיות מהיר (כמו ברה"מ) או איטי (כמו העותומאנים)."

    הוא מהיר. התהליך הזה מהיר מאוד. במושגים היסטוריים, 15 שנה זה הרף עין. לפני 15 שנה, ב-1997, מצבי ומצבם של רוב חבריי הקרובים והטובים היה לאין ערוך טוב יותר מהיום. שמיים וארץ.

    אנחנו בעיצומו של תהליך היסטורי. מות הקפיטליזם כפי שהכרנו אותו. תודה על הפוסט הזה והניתוח הזה. הוא טורד מנוחה ועוכר שלווה אבל בו-זמנית, חשוב לקריאה ולשינון.

  17. Mosheshy הגיב:

    שונרא,
    Turning Off the Lights: Democracy in the Dark.
    http://www.huffingtonpost.com/benjamin-r-barber/turning-off-the-lights-de_b_1196967.html

  18. Yariv Mohar הגיב:

    אייל, זה אכן דומה מאוד, מוזמן להתרשם

  19. יעל הגיב:

    מאוד מסכימה עם אלון לוי – המאבק הוא בין האליטות ובין העמים (ולא בין עמים שונים) ואפשר לראות את זה באופי של המאבקים החברתיים שעיקרם טענת האזרחים שהם-הם הריבון ודרישה מהאליטות הכלכליות והפוליטיות לקחת את גורל האזרחים בחשבון.
    הבת שלי למדה על פרעה וחלום הפרות בבית ספר, וכשדיברנו על זה מה שהפתיע אותי בדיון היתה העובדה שלפרעה אשכרה היה אכפת מהשאלה אם העם שלו ירעב.

  20. דניאל ר הגיב:

    אחלה פוסט, ולצערי התגובה היחידה שיש לי היא ניטפוק: תוחלת החיים לנשים ביפן היא כ-90 שנה, בסין זה כמעט 75 (אני מאחל לכולן עד 120).
    טוב יש לי עוד: גם אם נסכים שהמשבר פסח על מדינות רווחה, היכולת שלהן להיות מדינות רווחה תלויה בהכנסות מיבוא מהכלכלות הבלתי יציבות, ולא בטוח שהן תוכלנה להמשיך להיות מדינות רווחה עם התמשכות המשבר.

  21. Assaf הגיב:

    יעל, באופן עקיף את מצביעה ומחדדת את הייחודיות של ישראל-פלסטין, ואת הסיבה מדוע כאן קשה מאוד להרים מאבק שישנה את הפרמטרים הבסיסיים של המציאות.

    בישראל עדיין מצליחים לשכנע את העם הישראלי-יהודי, שהמאבק העיקרי הוא *כן* בין עמים. ושהמאבק שלו עם האליטה שלו, נפרד לגמרי מהשאלה הפלסטינית. בקיץ ראינו ניצנים ורמזים לכך שההונאה הזו עשויה להסתיים סוף סוף, אבל עדיין היתה חסרה הנכונות לקרוא לדברים בשמם, כמו שאייל עושה בתשובתו להערות שלי (שבעצם, יש פרולטריון "ערבי-ישראלי" ותת-פרולטריון פלסטיני-כבוש, שמפמפמים את רמת החיים ושאר המדדים הכלכליים של הישראלים-יהודים).

    ועוד דבר: ההערה שלך לגבי פרעה מעניינת. אכן, פוליטיקאים כמו ביבי, ברק, לבני וליברמן לא מעניין אותם כהוא זה אם העם שלהם ירעב, ובטח לא אם הפרולטריון והתת-פרולטריון הפלסטינים ירעבו – אפילו להיפך. אבל זה לא נכון בכל מקום.
    אין ספק שלאובמה, למשל, כן אכפת אם העם שלא ירעב. אולי הוא מחושב וציני מדי לפעמים בצעד טקטי זה או אחר, אבל אין ספק שבאופן כללי ניכרת תחושת אחריות ציבורית מן הצורה בה הוא מנסה לנהל את העניינים. אבל תחושת האחריות והיכולות הניהוליות והפוליטיות של איש אחד, עדיין לא מספיקות כדי להציל ספינת-טיטאניק ענקית כמו ארה"ב מן השקיעה הנמשכת שבעצם החלה כבר לפני יותר מעשור.

  22. Eyal הגיב:

    דניאל, תודה, תוקן. לגבי מדינות הרווחה, וכלל המדינות בעולם, זה בהחלט נכון. בתרחיש של קריסה כלכלית עולמית, שהיום הופך סביר מאוד, אף אחד לא נשאר חסין. אולי צפון קוריאה, אבל אני לא מכיר את כלכלתה.

    לגבי דיון ה"פרעה" שהתפתח, אני חושב שמנהיגים פוליטיים שאינם מודאגים מהתרוששות עמם הם טיפשים. כוחם, אחרי הכול, נסמך על יכולתם לגייס את העם, בכול משטר שהוא.

  23. דוד איש שלום הגיב:

    התחלת יפה ומרתק, אך כשעברת לניסוחים מהן עולה כי את ********נמחק: נאצות ולשון הרע********* ותומכת באוטו-אנטישמיות ובטיהור אתני רק ליהודים רק ביהודה ושומרון, קבלתי בחילה, כי אינני אוהב אוטו-גזענים שמתחפשים לנאורים, ומתקשה לקרוא אפילו דברי טעם של הנגועים בפאשיזם. ובאשר למתקראי שמאל הישראלים, חוץ אולי משלי יחימוביץ שלה עוד בקושי אפשר להאמין, אצל כל השאר השמאל הוא בעיקר שנאת מתנחלים, שנאת דתיים ובעיקר בעיקר סיוע לאויב הפלשתיחמאסי. לא לחינם נבחר *****נמחק: דיבה ולשון הרע***** נועם שליט – האגואיסט האולטימטיבי שבגינו רבים עוד ישלמו בדם – על ידי יחימוביץ, היא יודעת מאיזה צד הגבינה שלה מרוחה. משום מה האיסלאם הפוליטי הפאשיסטי באירופה לא מטריד אותך, רק המפלגות שקמות להגן על האוכלוסייה מפני התשלטותו העריצה הם המושא לשנאתך. חבל שאנשים חכמים כמוך עדיין שבויים באידאות שאבד עליהם הקלח ורק ממיטות אסון. ודרך אגב, כותב שורות אלה היה מניח היסודות להסכם אוסלו והסדר שתי המדינות שכולכם כל כך מאוהבים בו. רק שהוא לא אטם את מוחו מראות את המציאות ומהסקת המסקנות וחזר בתשובה שלמה והוא גאה היום להיות שמאל אמיתי, לא מזוייף, מה שבעגה המקובלת בכלי התעמולה הממוסדים מתקרא הימין הקיצוני.

  24. Assaf הגיב:

    אייל,

    תודה על תשובתך המפורטת להערות שלי למעלה. אני חושב, עם זאת, שקצת פיספסנו זה את זה בכוונות. קודם כל: נראה לי שזה לא היה ברור, אז אני מצהיר מראש שאני רואה בכיבוש פשע מתמשך. גם אם הוא כביכול "משתלם כלכלית" מבחינה מסוימת, או לתקופה מסוימת, מדובר במשטר מרושע ומביש שצריך לחלץ את הפלסטינים והישראלים מצפורניו מה שיותר מהר. ומן הסתם אין לי גם מחלוקת על כך, שלטווח הארוך עדיף לאין ערוך לבסס את כלכלת ישראל והסביבה על שלום ולא על כיבוש.

    אין לי גם ויכוח על כך שישראל היא לא "נס כלכלי". ישראל היא נס כזה בעיקר במדורי הכלכלה של העיתונים בארץ, ובפירסומים של יהודי-גולה מסונוורים מהערצה. ישראל היא אולי המדינה שקיבלה הכי הרבה סיוע-חוץ לאדם לנפש לשנה לאורך תולדותיה, בהפרש גדול מכל מדינה אחרת (אני כולל לא רק סיוע אמריקני, אלא גם את השילומים מגרמניה, תרומות ו"השקעות" לא ממש משתלמות של יהודי חו"ל שהן למעשה תרומות). בהשוואה לכך התוצאות לא ממש מרשימות, בעיקר בהתחשב ברמאות החצופה בדיווח המדדים, רמאות שאתה בצדק מציין.

    אז ההערות שלי לא היו על עלות-תועלת כללית של משטר הכיבוש. אני מכיר את הדיון בנושא, ומסכים לגמרי עם הניתוח שהכיבוש השתלם מאוד למדינה עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה – ומאז, בגדול הוא מהווה נטל (אם כי מגזרים מסוימים עדיין יודעים לקצור ממנו פירות יפים מאוד).
    עם זאת, בשנים האחרונות, מאז ימי אריק שרון שיצר את ה"סטטוס קוו" הנוכחי של כיבוש-מחדש למעשה הנעזר ברשות פלסטינית שבוייה ומקוצצת, למדו הממשלה והעסקים הגדולים איך "לנהל" את המצב כך שיצומצמו הנזקים וחלקם הגדול יגולגל על צד שני (האזרחים הלא-מודעים) ושלישי (הפלסטינים, מדינות אירופה, נסיכויות הנפט, וכו') בלי לשלם על כך מחיר פוליטי משמעותי.

    אחזור איפוא ואקשה בעניין ההתחמקות הפלאית והבלתי-מובנת של ישראל מרוב רובו של המשבר הנוכחי. אחרי הכל, ישראל היא מדינה קטנה, רוויה באי-ודאות, שעוד הספיקה לארגן לעצמה בדיוק עם פרוץ השלב החריף ביותר של המשבר מלחמה שהזיקה לא מעט לעסקים ישראלים בפרט ולתדמית המדינה בכלל. זו גם מדינה – שוב צריך להזכיר – שמייבאת יותר משהיא מייצאת, ויתר על כן הייצוא שלה נשען על תחומים לא-הכי-יציבים כמו הייטק. איך בדיוק לא הרגישו בישראל יותר ממשב רוח חולף, בזמן שסביבנו בארזים עולה שלהבת?

    קל להגיד פשוט ש"כל כלב ביג'י יומו", ויכול באמת להיות שמדובר בסך-הכל באוסף של תכסיסים לטווח קצר שיתפוצצו לכולם בפנים עוד יומיים (בעצמי נתתי את הדוגמא של הר הדולרים השאולים). אבל סתם להגיד "תראו תראו, בסוף זה כן יקרוס" זה לא מספיק טוב מבחינתי. הבלוג הזה מסוגל ליותר.

    מכיוון שבניתוח עסקינן, אולי אפשר לנתח את המצב הזה בצורה קצת יותר זהירה? להבין מה, בדיוק, מבדיל את כלכלת ישראל לטובה (מבחינת העמידות למשבר הנוכחי) מאותן כלכלות שנפגעו, ואת בנק ישראל מאותם בנקים לאומיים שעומדים על סף קריסה. ולעשות זאת מנקודת מבט של דיווח-אמת וניתוח-אמת, בניגוד להתרברבויות הסרק ושיתוף פעולה עם ההונאה שבהסתרת הכיבוש, כמו שעושה התקשורת של הקונצנזוס.
    אז מה הסוד? האם זה הגב האמריקני? האם זה כסף זר פרטי של יהודי-גולה (ראה שוב למטה) וכל מיני אוליגרכים סובייטים-לשעבר (האם המערכת הפיננסית של ישראל הפכה עצמה לגירסת-שוק-שחור של שווייץ?)? האם זה בכל-זאת הכיבוש? האם זה ההימור של פישר על הדולר? או איזשהי קומבינציה? או דברים אחרים לגמרי?

    תשובה יותר ברורה, תאפשר לנו גם לדעת מתי, אם בכלל, יג'י יומו של אל-כלב הזה.

    לסיום בקשר ליהודי הגולה והנדל"ן: כאן לדעתי אתה מפספס לחלוטין. השאלה היא לא מה קורה מבחינת פעילות. יכול להיות שיש מיתון בפעילות בנייה ונדל"ן. אבל *המחירים* ידידי, המחירים בישראל מעל לשמיים, הם כבר בחלל החיצון. לפני שנתיים וחצי קנינו כאן (עם משכנתא אדירה כמובן) בית בשכונה לא-רעה בסיאטל, 250 מ"ר על דונם אדמה בתוך העיר בחצי מיליון דולר. באותו המחיר קנתה אחותי באותו זמן בדיוק דירת-מדורגים על 105 מ"ר בבית הכרם. ולאחר הוספת עלויות השיפוץ ההכרחי בשני הבתים, היא שילמה בסופו של דבר אולי 10 אחוז יותר מאיתנו. מאז, הבית שלנו איבד כ-5-10 אחוזים מערכו, ושל אחותי *עלה* ב-15-20 אחוז, אולי יותר. במחיר של הדירה שלה היום, אתה יכול לקנות את הבתים הכי טובים והכי חדישים בשכונה שלנו.

    בקיצור, ברמה הכלכלית הטהורה, ליהודי-גולה שמחזיק נדל"ן בארץ, ושזקוק עכשיו לקצת יותר מזומנים כי הפנסיה אפעס נשחקה, משתלם וחצי לממש עכשיו, עכשיו יותר מתמיד. אבל זה (עדיין) לא קורה, לפחות אני לא שמעתי על גל מכירות של יהודי חו"ל. ואל תגיד לי שאין יהודי חו"ל שנמצאים במצב הזה.

    עד כאן, ושוב תודה על ההתייחסות.

  25. orikatz הגיב:

    ההסבר שלך למשבר החובות מוטעה:
    "הסיפור ה"טכני" בקצרה הוא שהרבה מדינות מערביות לוות עוד ועוד כספים כדי לכסות על הוצאותיהן, בין היתר בגלל שהן היו טיפשות מספיק להפריט את החברות-הציבוריות שהניבו רווחים, לתת לענף הנדל"ן להשתולל, ולהפחית את המסים באובססיה מופרזת (בעיקר מהבנקים ומשירותים פיננסיים). כך, בלי שיש להן מספיק הכנסות, הן לא הצליחו לכסות את ההוצאות, נכנסו לחובות, וההלוואות גדלו וגדלו, עד שעכשיו יוון, אירלנד, איטליה וספרד נמצאות למעשה בפשיטת רגל, כלומר לא עומדות בתשלומי החובות"

    הממ… לא. ההפרטה לא פגעה באותן מדינות, ענף הנדל"ן השתולל בספרד ובאירלנד אבל לא ביוון או איטליה, וגם הפחתת המיסים היא לא זו שפגעה במשבר (חפש ב OECD סטטיסטיקות לגבי מיסים ותגלה שבמדינות האלו הם לא יותר נמוכים מאשר באחרות שלא נפגעו במשבר).

    אחרי זה אתה ממשיך ושוכח להזכיר שלל מדינות שהן אינן מדינות רווחה, ובכל זאת שרדו את המשבר בהצלחה. אלו כוללות בין השאר את ישראל, שוויץ, דרום קוריאה, ניו זילנד, אוסטרליה, ועוד. וכמובן שבמקביל לכך אתה שוכח להזכיר מדינות רווחה שכן נפגעו במשבר, ובראשן צרפת ההולכת וקורסת, לה אם אינני טועה הממשלה הכי גדולה בעולם מבחינת חלק ההוצאה הציבורית בתמ"ג. גם ספרד, איטליה, ויוון יכולות להיות מוגדרות בתור מדינות רווחה (הספרדים העיפו את הסוציאליסטים שגרמו למשבר, ובחרו במפלגת ימין), בעוד שאירלנד ואיסלנד לא. מה המסקנה מכך? במשבר נפגעו מדינות רבות מסיבות שונות, ומדינות רבות הצליחו לחמוק ממנו מסיבות שונות. אתה פשוט מנסה לעוות את כל העניין בהתאם לאידיאולוגיה שלך, תוך הסתמכות על הבורות של מרבית הקוראים.

    צר לי לאכזב, אבל הליברליזם לא פשט את הרגל. וגם הסוציאל-דמוקרטיות לא. יש שני סוגי מודלים שנראים מוצלחים יחסית לשילוב של מדינת רווחה עם שוק חופשי: הראשון הוא המודל הנורדי, המאפיין את מדינות צפון אירופה ואת הולנד, והשני הוא המודל האנגלו-סכסי, המאפיין את אנגליה, אירלנד, ארה"ב אוסטרליה ועוד. מודלים אחרים, כולל המודל הכלכלי של גרמניה, נראים לא ישימים בטווח הארוך. מערכת הפנסיה הגרמנית נמצאת בסיכון משמעותי לנוכח הזדקנות האוכלוסיה, בלי שום קשר למשבר הכלכלי הנוכחי, בזמן שהמערכות של מדינות צפון אירופה עמידות יותר.
    חבל שאנשים כמוך (וגם כמו כמה ניאו-ליברליים קיצוניים) מנסים להשתמש במשבר הנוכחי על מנת לתמוך באידיאולוגיות שלהם ללא הצדקה.

  26. דוד איש שלום הגיב:

    מעניין שהמינוח ואני מצטט: "הימין הקיצוני והניאו-נאצי חוגג ומתחזק מאוד(!)," שמות התואר שאתה מדביק לימין השפוי, (הנלחם כדי להגן על אירופה מפני השתלטות פאשיסטית חדשה בדמות האיסאלם הפוליטי) הם תקינים בעיניך? האם גרט ווילדרס תומך ישראל בהולנד הוא בעיניך נאו נאצי? בעיני הוא גיבור המסכן את חייו כדי להציל את הולנד משקיעה לתוך הברבריזם האיסלאמי, אך כשמשיבים לך באותו מטבע, זה נמחק. טול קורה מפני עינך לפני שהנך מוחק מילים של זולתך. ומדוע אתה עושה צנזורה לשם התואר המודבק ליקיר מתקראי השמאל נועם שליט? האם טחו עיניכם מראות שהמסע שהוא ערך בחסות כלי התעמולה הממוסדים המתקראים תקשורת, היה הסיוע האסטרטגי רב הערך ביותר שהוגש לחמאס ב5 השנים האחרונות? רב יותר מכמה ספינות טילים ונשק , ועל כך אפילו החמאס מודה שלא לדבר על אקורד הסיום שהיווה ניצחון מורלי, ואסטרטגי אדיר לחמאס ופגיעה חמורה באותו יחס בביטחון ישראל וכושר הרתעתה. יתר על כן, יותר ויותר נתונים מצביעים
    **************דיבה ולשון הרע (כמובן ללא כל הוכחות). המגיב טען ש"חלק מהכספים שזרמו לקמפיין שליט הגיעו ממקורות אסלאמיים בדרכים סיבוביות שאמנם קשה להוכיח" ******************. כל זה ידע גם נועם שליט, אך הוא בשלו. לכן שם התואר שהדבקתי לו הוא בבחינת אנדרסטייטמנט, מהיותי רגיש להיותו של הנ"ל פרה קדושה בקרב מתקראי "שמאל" בישראל שהם הם למען האמת ימין קיצוני טרנספריסטי שגולת הכותרת של מפעלו הוא המאבק לביצוע טיהור אתני רק ליהודים, רק ביהודה שומרון ועזה. לסיום כשאתה מדבר על הכיבוש, זכור שגם שייח מוניס, יפה, רמלה, עכה, חיפה, ביר שבע הם ערים כבושות. וכדי שהדברים לא יחמקו מתודעתכם הנה ציטוט מקצת מסעיפי האמנה הפלשתינית שאושרה לאחרונה:  סעיף 19: "חלוקת פלסטין משנת 1947 והקמת ישראל בטלות מיסודן, אחת היא כמה התמידה, משום שהן נוגדות את רצון העם הערבי הפלסטיני ואת זכותו הטבעית למולדתו, ומשום שהן סותרות את העקרונות הכלולים במגילת האומות המאוחדות, ובראשן זכות ההגדרה העצמית".
     סעיף 20: "הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם ייחשבו בטלים. טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, …, וכמו כן אין היהודים עם אחד, שלו אישיותו העצמית, אלא הם אזרחים במדינות שבהן הם מצויים".
     סעיף 21: "בבטאו את עצמותו במהפכה הפלסטינית המזוינת, דוחה העם הפלסטיני את כל הפתרונות שהם תחליף לשחרור פלסטין בשלימותה, ודוחה את כל התוכניות שמטרתן חיסול הבעיה הפלסטינית או בינאומה". ותמצית שלושים סעיפיה לטהר את עקבות התוקפנות הציונית האימפריאליסטית נצית מפלשתין הכבושה. ולאחר כל זאת מי אשם בכיבוש? כמובן ישראל, אליבא דמתקראי שמאל המגישים סיוע רב ערך לאויב הפלשתיחמאסי שואף השמדתנו.

  27. Eyal הגיב:

    אסף,
    ראשית, הייצוא הישראלי הוא קודם כל ביהלומים, תרופות וכימיקלים, תעשייה ונשק, ולא תלוי רק בהייטק. שנית, היעדים העיקריים לייצוא הם ארה"ב, אירופה, והשוק הפלסטיני השבוי (שמחוייב לקנות מישראל בלבד). שים לב: הנתונים של הסחר עם הרשות לא מופיעים בטבלאות אלו, אלא במאזן התשלומים. שלישית, הודות לגלובליזציה הכלכלית, חלק ניכר מהייצוא הוא לחברות בת של תאגידים בינ"ל, כלומר, הוא שבוי גם כן (אם כי ישתנה לפי הביקוש במדינות בהן הוא נמצא). רביעית, הם כן מרגישים זאת. במחצית השניה של 2011 הייצוא הישראלי רשם ירידה והוא אף צפוי לא-לגדול ב-2012 (דבר שלא קרה מזה 20 שנה, להוציא שנות המשברים: 2001-2, 2009;). חמישית, צריך לזכור שמדינות שאינן חברות בגוש האירו כרגע לא חשות עדיין במשבר (להוציא ארה"ב, המצויה במשבר משל עצמה). ושישית, יש לישראל מעמד עובדים ייחודי ולא רשום, של כ-70 אלף פלסטינים, העובדים בבניין, חקלאות ותעשייה, בשירות הכלכלה הישראלית. השכר שלהם לא רשום בנתונים הסטטיסטיים, וכך גם לא מוזכרים הפסדיהם, אבל פירות עבודתם כן. פלאי זה בוודאי לא, ואני מציע שלא נעודד מיסטיפיקציה של שאלות כלכליות, פוליטיות או חברתיות.

    לגבי עניין הנדל"ן, המחירים המטורפים בישראל קשורים בהרבה סיבות, כמו ביקוש גבוה והיצע נמוך (מצוקת הדיור). גם במדינות שכלכלתן קורסת זה מתרחש (יוון, בריטניה וכד'), וזה לא עושה אותן ליציבות או משגשגות. יש המון המון משתנים שמשפיעים על כך: חוקים, מקור המשקיעים, זמינות הבנאים (בישראל אלו בעיקר פלסטינים מהשטחים) וכו'. צריך לזכור שני דברים לגבי הדוגמה שנתת: האחד, לא-ישראלים שקונים דירות בישראל אינם הגורם היחיד למחירי הנדל"ן, ואני מנחש שגם לא העיקרי. שנית, לא כל היהודים בחו"ל עשירים מספיק כדי לקנות דירות במדינה אחרת, ומתוך אלו שכן עשירים מספיק, רק חלקם הקטן קונה דירות בחו"ל ודווקא בישראל (בעיקר בירושלים ות"א אני חושב), מסיבות של נוחות, תכנית-מפלט ודת. הקבוצה הזאת, של יהודים מחו"ל שיש להם די כסף כדי לקנות דירה בחו"ל ואכן עשו זאת בישראל, היא לא הראשונה שתחוש את המשבר, וגם אם חלקם כן, אין זה אומר שאנשים ימהרו בהכרח למכור את החלום שלהם לנדל"ן בארץ ישראל, ולא ימכרו קודם נכסים אחרים. ובנוסף לכל זה, אינני יודע, אולי יש מהם שמוכרים, או מנסים למכור, וזה שלא שמענו על כך לא אומר כלום.

    חוץ מזה, אני לא יודע למה "הבלוג מסוגל". אני יודע למה אני מסוגל, בערך, ולהגיד יותר מזה כרגע יהיה לשקר, להמר או לייצר חזות של סמכות חסרת תוכן במקומות של אי-ודאות. מאקרו כלכלה היא עניין מסובך, ואם כבר יש טובים ממני בלהשיב על שאלות לגבי העמידות הכלכלית הישראלית (אולי אורי), אם אכן היא כזאת. אני בסה"כ טוען שאווירת האיימים הנפוצה בעולם לא משתקפת מספיק בעיתונות העברית, ולכן הבאתי אותה כאן. אני חושב שאף אחד בעולם לא יודע מתי יבוא היום הזה שממנו חוששים כולם.

    אורי,
    ישראל, שוויץ, דרום קוריאה, ניו זילנד, אוסטרליה – אינן חלק מגוש האירו, או מהאיחוד האירופי. משום כך הן לא מוזכרות ומדינות סקנדינביה כן. הגם שלא מדובר רק על "שורדות את המשבר" אלא למעשה בשגשוג חסר תקדים שלהן. זאת ההבנה שלי את המצב, ולמרות שתמיד ייתכן שהיא אולי החמיצה משהו, היא לא נובעת מניסיון מגויס, אלא מהתבוננות. מה שחסר בתגובה שלך הוא הסבר חלופי: אם לא מחסור בהכנסות גרם להלוואות עתק שהמדינות לא יכולות לעמוד בהן, מה כן? מצד שני, אני מקבל ששוויץ (שאמנם איננה חלק מהאיחוד) היא בהחלט דוגמה מעניינת למודל אחר. לכן, אני מסכים שהיה מוטב לו דייקתי לציין שהמודל הסקנדינבי באופן ספציפי הוא זה שמגשג ומתגלה כיציב, אבל לא השתכנעתי בכך שהמשבר לא מוכיח כלום על מדיניות-הרווחה-הסקנדינבית בהוושאה למודלים הניאוליברלים. מדובר וודאי ברצף.

    שנית, מדוע אתה מחשיב את המודל האנגלו-סכסי (המאפיין את אנגליה, אירלנד, ארה"ב) למוצלח? אנגליה נמצאת בקריסה מהירה עוד יותר מצרפת, על ארה"ב מוטב שלא נדבר, ואירלנד בכלל על-סף פשיטת רגל. ומה בדיוק משלב מדינת רווחה בכלכלת ארה"ב (או – למה היא מודל מוצלח בכלל, כשהם בחובות עצומים, סובלים מעוני וכו')?

    ואכן, גרמניה מאוימת בהחלט, הן מהזדקנות האוכלוסיה (מכה כלל מערבית) והן מהמצב באירופה. כשהיא תסיים לחלץ את כל המדינות הקורסות, גם היא תהייה במצבן.

  28. Eyal הגיב:

    דוד,
    אני מגיב רק כדי שתבין למה קטעים מתגובותיך צונזרו (בד"כ אני מוחק לגמרי תגובות שלמות, ולהבא תגובות כאלו לא יפורסמו בכלל).
    בתגובה הראשונה כינית אותי (?) בלשון נקבה כניאו-נאצית, והאשמת אותי ברצון בטיהור אתני (המבוסס על הנחתך הלא-מבוססת והבלתי-רלוונטית שאני בעד פינוי התנחלויות). פיזרת גם שנאות כלפי נעם שליט, פלסטינים ושמאלנים. זאת בהחלט זכותך לתמוך בימין האירופאי, אבל קשה להגיד שתומכי לה-פן, או ה-EDL או הימין הקיצוני בשוודיה אינם ניאו-נאצים, או אינם שונאים זרים וגם יהודים.
    בנוסף אתה גם מפזר טענות דיבה ולשון הרע שאינני מוכן לארח בבלוג.
    כל אלו אסורים בבלוג, ואני מפנה אותך לקרוא את מדיניות התגובות.
    כל שאר הטענות והעניינים שאתה מעלה (כגון הסקת מסקנות לגבי כוונות אחרים ובחינת כליות ולב מתוך טקסטים בני-זמן אחר, או גזירת תובנות על הכלל מתוך הבנת קבוצותיו הקיצוניות ביותר) אינם רלוונטיים לעניין הדיון בפוסט, ולכן לא יזכו לתגובה.

  29. בלוגי הגיב:

    כאבתי איתך במהלך כל הפוסט, מי ייתן ויגיעו ימים מלאה תקווה עבור עם מגוון מכמוהו ונחיה יחד בכבוד הן כלכלית והן חברתית.

  30. orikatz הגיב:

    אז ככה:
    מדינות דרום אירופה החלו לקחת הלוואות ענק מאז שהצטרפו ליורו. זאת משום שההצטרפות ליורו אפשרה להן לקחת הלוואות בריבית נמוכה, מכיוון שהמשקיעים הניחו שהן מחוברות לגרמניה מבחינת הסיכונים שלהן. זה מה שגרם לגידול בחובות, היורו, ולא סוציאליזם או קפיטליזם או יוונים עצלנים או בנקאים מרושעים. הרעיון של איחוד מוניטארי בלי איחוד פיסקאלי הוא פשוט לא טוב כל כך.

    מדינות ניאוליברליות כגון אנגליה, אירלנד וארה"ב נפגעו מהמשבר בגלל מחסור ברגולציה על המגזר הפיננסי. זה התגלה כעניין די הרסני, ועל כן הן צריכות להגדיל את הרגולציה. לקרוא לזה "ניצחון של המודל הנורדי" יהיה די מטעה, בדיוק כמו שהמשבר ששוודיה חוותה בתחילת שנות התשעים לא מהווה "ניצחון של המודל הניאו-ליברלי", ובדיוק כמו שהמשבר שארה"ב חוותה בשנות השלושים לא מהווה "ניצחון של הקומוניזם". המציאות פשוט קצת יותר מורכבת מהקצוות האלו… מדינות יכולות לבחור בין שלל שיטות שבגדול, "עובדות", מהבחינה שהמדינות מצליחות בזירה הבין לאומית, החובות שלהן קטנים יחסית (אם נתעלם מהמשבר האחרון), שוק העבודה גמיש וכו'. אם נורא חשובים לך הפערים והעוני – בחר בשיטה הנורדית. אם אתה בעשירון העליון ורוצה להרוויח כסף טוב – בחר בשיטה האמריקנית, השבדים העשירים מעדיפים לעבור למדינות עם מיסים נמוכים יותר ולא במקרה… מה שלא ברור זה עד כמה השיטה הנורדית תלויה באופי העמים הנורדיים ואפשרית ליישום במקומות אחרים.

    אנגליה לא נמצאת בקריסה יותר מהירה מצרפת, לפחות לא לפי הנתונים שאני מכיר. צרפת הולכת בדרכה של איטליה, ואילו אנגליה שאיננה מחוברת ליורו נהנית מהרבה יותר גמישות.

    ישנו מאמר נחמד על המודלים של כלכלן בלגי, אתה מוזמן לעבור עליו:
    http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1468-5965.2006.00627.x/abstract
    הגרפים שם די משכנעים.

  31. Eyal הגיב:

    החוב הלאומי הבריטי גדול מזה הצרפתי, ולדעתי גם שיעורי האבטלה. אני מסכים לגבי הבעיה שאיחוד מוניטרי בלי איחוד פיסקאלי ופוליטי הוא חלק מהותי מהבעיה, אבל בארה"ב יש את שניהם ועדיין היא הגיעה למשבר חוב עצום. כשאתה כותב ש"מדינות ניאוליברליות כגון אנגליה, אירלנד וארה"ב נפגעו מהמשבר בגלל מחסור ברגולציה על המגזר הפיננסי" אני חושב שזה נכון, אבל העניין הוא שיש מסע-צלב כוחני מאוד של תאגידים, קבוצות-חשיבה ופוליטיקאים נגד כל התערבות של המדינה, וזה, מן הסתם, רק מחריף את המשבר והכחשתו, ומקצר את המועד עד למשבר הבא.

  32. Alon Levy הגיב:

    אייל,

    תן לי להציע את ההסבר הבא להבדל בין מדינות שונות במיתון הנוכחי: איכות הממשלה, ובפרט הקונצנזוס הדמוקרטי (בניגוד לקונצנזוס של האליטה, כגון זה שבעד היורו, או זה של יאיר לפיד). בסקנדינביה יש סוציאל-דמוקרטיה ביחד עם ממשלה פתוחה ודמוקרטית. בדומה, בשוויץ יש קפיטליזם דמוקרטי, בו החלטות חשובות נעשות במשאל עם. באיטליה יש את מדינת הרווחה אבל אין את תרבות הקונצנזוס הסוציאלי של שוודיה – להיפך, איכות הממשלה בה היא ידועה לשמצה, ועל כן היא היתה כושלת עוד לפני המיתון, עם הצמיחה הכלכלית לנפש הנמוכה בעולם הראשון (זו של יוון היתה מן הגבוהות, וכנ"ל אירלנד); בנוסף, למרות המדיניות הסוציאלית, היא היתה עם שיעור אי-שוויון יחסית גבוה. מדינות עם קפיטליזם דורסני ואוטוקרטי, הכוללות את ישראל וסינגפור, הן בצמיחה, אבל יוקר המחייה עולה ושיעור העוני עולה למרות הצמיחה, וזה שוב טרנד מתחילת העשור הקודם. ארה"ב, מדינה קפיטליסטית דורסנית נוספת, היא במשבר יחסית קטן, אך צמיחתה הכלכלית היתה נמוכה בעשור הקודם, ויש לה בעיות ארוכות-טווח עם בריאות, איכות התשתיות, ואולי גם חינוך שהיא לא יכולה לתקן במצב הפוליטי הנוכחי.

    בנוגע לבריטניה, כלכלכתה חטפה מכה רצינית במשבר, אבל שילוב של פיחות גדול בערך הסטרלינג וסטימולוס כלכלי חילצו אותה מהמיתון מהר. היא היתה יכולה להיות כמו קנדה ואוסטרליה, עליהן המיתון די פסח. הבעיה היא 100% פוליטית: שיטת הבחירות הביאה את השמרנים לשלטון למרות שרוב גדול הצביע לשמאל (המפלגה הליברל-דמוקרטית היתה משמאל ללייבור על נושאים כגון חינוך, עירק, זכויות אזרח, והגירה), והלן פתחו במדיניות צנע פיסקלית והרגו את הצמיחה. למרות זאת, היא משלמת ריבית נמוכה על האג"ח שלה מאחר והיא לא בגוש היורו.

    בדומה, משבר החוב של ארה"ב הוא 100% תוצאה של המפלגה הרפובליקנית, אשר נשבעה לאחר נצחונה ב-2010 לעשות הכל כדי להכשיל את בחירתו השנייה של אובמה – במילים אחרות, לפגוע בכלכלה כדי שהבוחרים יאשימו את הנשיא ויבחרו ברפובילקן. לרוע מזלם, המועמדים שלהם כל אחד יותר גרוע מהשני, וכן יש חדשות המעידות על שיפור בכלכלה (האבטלה היא "רק" 8.5%, לעומת 9% ברוב 2011).

  33. Eyal הגיב:
    היומון הבריטי "דה-גארדיין" מדווח:

    קרן המטבע העולמית משנה את תחזיתה באופן קיצוני כלפי מטה. להערכתה, התוצר הלאומי של האיחוד האירופאי צפוי לרדת בחצי אחוז השנה, אנגליה יורדת מ-1.6% צמיחה (שזה גם ככה כלום) ל-0.6%, והצמיחה העולמית מ-4.1% ל-3.3%. הקרן טוענת: אין קריסה עדיין, אבל המשבר ייקח כמה שנים.

  34. דרול הגיב:

    תגיד, זה היית אתה שניבאת "צונמי מדיני" בספטמבר , או שזה היה נביא אחר?

  35. Eyal הגיב:

    לא אני הוא האיש. בכלל אני נמנע מנבואות. יש מספיק שוטים. גם בפוסט הנוכחי אין התנבאות, אלא תיאור של מה שהתקשורת באירופה מסקרת כל יום כל היום, והחיים כבר היום ביוון, אירלנד, ספרד, פורטוגל, ובאופן שונה: צרפת ובריטניה. פתח ביבי-סי או סקיי, או דה-גארדיין – המשבר בגוש האירו מעסיק אותם מאוד, וחשוב לספר למה, ומה המשמעויות האפשריות. צריך לכל הפחות לדעת מה הסכנה, בדיוק כמו התחממות כדור הארץ, שגם היא לא מובנת מספיק בישראל.

    וחוץ מזה, התגובות הציניות לא עושות אותך מגניב, אלא סתם צינקן וצקצקן. לא רק שאין לי כל קשר למה שכתבת, אלא גם אין לזה קשר לפוסט, וכפי שכבר אמרתי לך בעבר, לא אתן לך להמשיך לנסות להסיט את הדיון לדברים שאינם קשורים אליו.

  36. דרול הגיב:

    אני בהחלט רוצה להתייחס למאמר הזה. אם אני מחבר את החלק הקפקאי מורבידי של ההתחלה עם המשפט המסיים "אך בכול תרחיש ברור שהמצב שבו "הישראלים" חיים רק על החרב מגדיל משמעותית את הסכנה, ושהיתרון הכלכלי והצבאי של ישראל לא מובטח, במיוחד בעולם שעובר תמורות גדולות כל כך."
    החיבור של אלו נשמע לי כמו נבואה, אולי נבואה שמתביישת בעצמה , או כזו שמסרבת לקחת אחריות , אבל עדיין יש בה הרבה יותר משמץ של איום מרומז.
    העניין הוא, שמי שבקי ומעורה בהווי הכלכלי העולמי ומחובר אל מקורות מידע מקצועיים ומאוזנים יכול לקבל את הרושם ההפוך , למרות שגישה זו אינה רווחת במקורות אינטרנטיים מסויימים, בעלי הטיה פוליטית ברורה ובוטה.

    את הסיפורים על המשבר הכלכלי , לא שמעתי ב"דה מרקר", שמעתי אותם ממומחים כבר ב2007. מומחים שאמרו שביוון האנשים עצלנים וטיפשים וחיים ברמת חיים לא טיבעית , או מומחים אחרים שסיפרו שמחיר ביקתה עלובה בפריפריה הבריטית כבר הגיע לפי 16 מכל שווי ריאלי ושבאירלנד בונים ובונים בתים שאיש לא ירצה לגור בהם ושהטענה שמישהו יסכים לשלם שלושים מיליון אירו תמורת בית בבולגריה שמשקיף על הים השחור, היא נלעגת מכדי להקרא מגוחכת.
    את אלו שמעתי אז ושמעתי גם את התגובות בסדנון "מה אתה לא מאמין ללבייב" או "אתה רוצה שבגללך הבורסה תיפול?".
    אז הבורסה נפלה ולבייב נקלע למשבר אחרי משבר וכמוהו אלו שהאמינו לו ואילו המשק הישראלי עלה קצת וירד טיפה ובכך מצבו עדיף מכל המשקים הרציניים בעולם, כולל הענק הסיני שנאלץ לבלוע הפסדים איומים ועצומים ולבטל תוכניות גרנדיוזיות שעליהן עבדו מיליוני אנשים במשך שנים רבות והכוונה בעיקר לתעשיית הרכב.

    העניין שכמו שהייתה סיבה טובה להתמוטטות הכלכלה היוונית , כך ישנן סיבות מצויינות לכך שהמשק הישראלי עמד איתן , בסך הכל.
    אלו בדיוק הסיבות שהשמאלנים ממאנים להאמין בהן, המלחמה והכשרות הפכו את המשק הישראלי למשק היחיד בעולם שהוא גם מבודד וגם חופשי. במצב הזה הישראלים משלמים קצת יותר מאחרים על מוצרי הצריכה שלהם , אבל התשלום הנוסף הזה הופך למעשה לביטוח מפני אבטלה ואינפלציה.

    יש גם סיבה שלישית , שגם אותה השמאלנים לא אוהבים לשמוע היא שישראל היא מדינה מערבית ומתקדמת ואילו שכנותיה הן מהנחשלות בעולם השלישי והמרכיב הזה גם כן יוצר בידוד כלכלי , שכאמור תורם ליציבות.

    מה הגורם הרביעי ? אותם אנשי עסקים בינלאומיים שעומדים בפני כל כך הרבה שקתות שבורות , בדרך כלל לא "מצטרפים למחאה" ובונים אוהלים מול הוול סטריט. הם מעדיפים למצוא מחסה אמין ובטוח לכסף שעוד נשאר להם ואז לפתע המשק הישראלי היציב והמבודד , נראה להם מקום מוצלח מאוד להשקעות.

    זה מה שקרה עד היום ואין שום סיבה שהמצב הזה לא יימשך.
    כל זמן שהפוליטיקאים ברמאללה מתוסכלים וכל זמן שרשתות המזון נכנעות לממסד הדתי , עושה רושם שהאזרח הישראלי מקבל ממשלתו ביטחון שגם מעצמות אדירות מתקשות היום לספק.

  37. תודה. המטוטלת מתחילה להתנדנד לצד השני.

  38. צבא עם הגיב:

    כתבה נכונה ומעניינת,פשוט להתענג על כל מילה

  39. קפיטליסט הגיב:

    קראתי את הכתבה בעיון ונראה שאתה ניזון מסיסמאות שקריות במקום מהמציאות.

    הקריסה ביוון לא התרחשה מהפרטה אלא מהעובדה שאנשים יצאו לפנסיה בגיל מוקדם, חיו מקצבאות ופשוט התרגלו לחיים של בטלה. בשלב מסוים הם פשוט הבינו שאי אפשר להמשיך ואת החובות צריך להחזיר.

    מדינת הרווחה גוססת, אבל השמועות על מותה מוגזמות בהחלט. אם יפטרו אותך, המדינה תיתן לך קיצבה עד למציאת עבודה חדשה. אם מחלה או תאונה יגרמו לך לנכות, המדינה תיתן לך קיצבה. כשתזדקן, המדינה תיתן לך קיצבה. את רוב העלות של הלימודים שלך, מהגן ועד לאוניברסיטה, המדינה מממנת. מס ההכנסה פרוגרסיבי, העשירים מסבסדים את הביטוח הלאומי והבריאות של העניים (ואלו עוד שירותים שבהם העשירים כמעט ולא משתמשים!), אז איפה בדיוק אתה לא רואה מדינת רווחה?

    מדינת הרווחה גוססת, לא רק בארץ אלא בכל העולם. יודע למה? כי אי אפשר לקיים מדינת רווחה לטווח ארוך. למה? כי צרכני הרווחה מתרבים הרבה יותר מהר מאלו שמממנים את הרווחה. יש יחס ישר בין השכלה והכנסה, מצד שני יש יחס הפוך בין השכלה למספר הילדים במשפחה. וילדים שגדלו במשפחה עניה להורים עם השכלה נמוכה בד"כ גדלים להיות מבוגרים עם השכלה נמוכה. ככל שאחוז האזרחים שמקבלים תשלומי רווחה גדל, כך צריך לגבות יותר כסף. ככל שאחוז האזרחים שמשלמים על הרווחה קטן, כך צריך לגבות מכל אחד מהם יותר כסף. ובשלב מסויים תגיע לגביית מאה אחוז מההכנסה שלהם… מה יקרה אז?

    כמובן שככל שאתה נותן יותר כסף לעניים, כך יותר עניים יגיעו אליך. מצד שני, ככל שאתה לוקח יותר כסף מהעשירים, כך יותר עשירים יעזבו אותך, או ינסו להסתיר את הכסף שלהם או, אם אין ברירה אחרת, יפסיקו להתאמץ לעשות הרבה כסף כי מה הטעם? כך הגיעו למצב שבו בשוודיה, המס השולי המקסימלי בשנות השבעים היה יותר מ- 100%!

    וזו לא הבעיה היחידה. כשאתה נותן לאנשים כסף עבור X, אנשים יעשו X כדי לקבל את הכסף. זה יכול להיות לשבת במשרד ולחתום על טפסים, זה יכול להיות לקום בארבע בבוקר ולהרים פחי אשפה למשאית הזבל וזה יכול להיות לשבת בבית ולהיות נתמך סעד. כן, לא מעט אנשים עובדים בזה. יש שכונות שלמות בבריטניה, למשל, שגרים בהן אנשים בריאים לחלוטין שרובם המכריע לא עבדו יום אחד בחייהם (לא באופן חוקי, בכל אופן) ומתפרנסים רק מתשלומי רווחה (או כך הם מדווחים). מה רע? נותנים לך כסף, תלושי מזון, דיור מסובסד, אז להתאמץ שמונה שעות ביום ולאבד את כל זה? נותנים שם למשל סיוע לאימהות למשפחות חד-הוריות. התוצאה: יש המון כאלו. לא מזמן התפרסם הסבא הצעיר ביותר בבריטניה: בן 31 בלבד. הכניס את חברה שלו להריון בתיכון. הבת שלהם נכנסה להריון בתיכון. אתה יודע כמה ימים הוא עבד מאז שסיים את הלימודים ועד גיל 31? אפס. כנ"ל אישתו. כנ"ל ההורים שלו.

    בקיצור, אתה מאשים את הקפיטליזם בבעיות שהסוציאליזם ומדיניות הרווחה שלך יוצרת!

  40. Eyal הגיב:

    אילו מה שכתבת היה נכון, כל הדברים האלו לא היו קיימים במדינות "קפטיליסטיות". אבל אנשים חיים על קצבאות גם בארה"ב ובבריטניה, רבים מהם פשוט לא יכולים לחיות אחרת. אחרים בהן אמנם עובדים עבור כסף, אבל הכסף לא מספיק לכלום. כך רבע מהעניים בישראל הם למעשה שכירים.

    אני אפילו לא אתחיל לפרט מה דפוק בגישה הקוראת "לעודד עשירים זרים לבוא" על חשבון תושביך העניים. זה לא עבד בשום מקום, לא חיסל את העוני, ולמעשה רק החריף אותו והנציח את נחיתות המקומיים.

    חוץ מזה, לומר ש"העשירים מממנים את הביטוח הלאומי של העניים" זה פשוט הזוי. העניים עובדים עבור העשירים. אלה עושים את העבודה הקשה, ואלה נהנים ממנה. מרוב עבודה, לעיתים בתנאים לא הולמים, לעיתים בלי בטיחות, או תוך חשיפה לזיהומים וסיכונים (בעבודה או בבית) בריאותם נפגעת. אבל רוב הציבור, שהוא כמעט כולו שכיר, תמיד חייבים לשלם מיסים. בעלי העסקים הגדולים, לעומתם, שנולדו אל העושר בהרבה מקרים, מקבלים הטבות מסים מכאן ועד להודעה חדשה. צריך לזכור שגם בעלי ההון נהנים מהשקעות המדינה: הכבישים, הטלפון, האינטרנט, היחסים הבינ"ל, מע' המשפט, המשטרה… הלא כל עסק שמצליח הוא גם תוצר של ההשקעות האלו של המדינה (=של כלל הציבור). בלי התשתיות האלו העסק שלהם אף פעם לא היה יכול להגיע לאן שהגיע. רק מה, שלא כמו השכירים, את הרווח מההשקעה בעסק מלקטים רק העשירים לבדם ולא הכלל, (כלומר, אלמלא המסים, שאתה מציע לבטל). השאלה היא מדוע שלא ישלמו (גם) הם בחזרה למדינה את חלקם בהשקעתה? הרי זה ראוי שיחזירו לנו לפחות על השימוש במשאבים הציבוריים, שכולנו הקמנו יחד. כל ההנחה שעסק הוא פרטי, עצמאי ומנותק מהמערכת הציבורית, מהמדינה, מהחוק, מהתשתיות ומיחסי-הכוח החברתיים (כמו האפשרות להעסיק עובדים, לפרסם וכו') – היא פשוט שגויה ומטעה. העסקים הם חלק מהחברה, הם נהנים מעמדות עליונות ביחסי הכוח החברתיים, ולהפוך אותם לחסינים מפני השתתפות במערך החברתי פירושו קריסה, במוקדם או במאוחר.

    גם להנחות כמו צמיחה בלתי מוגבלת וצריכה אינסופית יש הנחות הגובלות באמונה בפלאים.

    ולסיום, שאל את עצמך שאלה כזאת: מתי העבודה הופכת עבדות? האם תמורת שקל ליום? שניים? האם תמורת חמישה שקלים לשעה? איפה שמים את הגבול? או שאולי אין גבול, וגם שקל ליום זה הגיוני?

  41. ניר הגיב:

    אייל, אין בעיה שהעשיר ישלם יותר, אם עשיר ועני משלמים 10% מס הכנסה, הרי ברור שהעשיר משלם הרבה יותר מהעני, ומעטים המתנגדים לזה, הבעיה היא כשאתה מבקש לקחת מאדם יותר מסך הכנסתו ביחס לאנשים אחרים, גם אתה רואה את האי-צדק בדבר אפילו שאתה מצדיק אותו מסיבות אחרות.

    מוסכם עליי שהעסקים הם חלק מהחברה, ואכן יש מס גם על עסקים כפי שצריך להיות.
    אם זאת הטענה שעסקים הם בעלי 'עליונות' על המועסקים נובעת אך ורק ממבנה מערכת המשפט וקשרי הון-שלטון, מה שהרבה קפיטליסטים מבקשים לשנות.

    צמיחה בלתי מוגבלת וצריכה 'אינסופית' הן עובדות קיימות, ייתכן ויש להן גבול עליון כלשהו, וחשוב לבדוק את זה, אבל בדיקה פשוטה של הצריכה והייצור לנפש מהמאה 19 תוכיח לך שהאנושות, לפחות אותו חלק המתקרא מפותח אכן צומח ברציפות מאז ועד היום(150 שנה?)

    לשאלתך, עבודה הופכת לעבדות כאשר נכפה על אדם לעבוד כנגד רצונו, וגם עבודה תמורת שקל, איננה עבדות (גם לא בחינם דרך אגב)

  42. עלינו להודות לממשלת נתניהו על שהיא מצליחה (בינתיים) להחזיק את ישראל בעמדה כלכלית יציבה ומתפקדת. למרות אי הסכמות פוליטיות, עלינו להודות שישראל נוהגת באחריות, ולכן היא המדינה המערבית המצליחה ביותר מבחינה כלכלית. גם ההתפלגות החברתית בישראל סבירה. לאחר שהסתבר שרמת התעסוקה יציבה וטובה, ולאחר שהתברר שחלק ממקבלי קיצבאות השלמת הכנסה מקבלים אותן על סמך דיווחי שקר (משמעות הדבר שאחוזי האבטלה אך נמוכים יותר)., עלינו להודות לממשלה ולראשה.

  43. Eyal הגיב:

    המיתון העולמי נמשך:
    בריטניה שוקעת במיתון העמוק מזה מאה שנים – לראשונה מיתון כפול.

  44. Eyal הגיב:

    למי שהעזו בדיון לטעון שהיוונים פשוט עצלנים (או שהשכר בישראל לא נמוך):

    וכאן המשבר נמשך, ועדיין לא מסוקר כמעט בישראל:
    http://www.guardian.co.uk/business/2012/may/13/eu-leaders-showdown-eurozone-crisis

  45. sharon הגיב:

    מתי פוסט נוסף?

  46. Eyal הגיב:

    The future is not ours to see. :)

  47. קפיטליסט הגיב:

    מה לעשות שזאת האמת-במדינה שאנשים יוצאים בה לפנסיה בגיל 50 מאיפה אתה רוצה שיהיה לה כסף?
    *גם אני מחקה בקוצר רוח לפוסט נוסף*

  48. Eyal הגיב:

    רגע, באיזו מדינה יוצאים לפנסיה בגיל 50?

  49. Eyal הגיב:

    לפי הכתבה שקישרת כאן, מדובר רק בעובדי המגזר הציבורי, ואילו מסופר בה בפירוש כי רבים התרגלו לפרוש בגיל 65, שאינו רחוק מגיל הפרישה ברוב העולם המערבי. לא בגיל חמישים. אמנם מצוין כי גיל הפרישה הממוצע ביוון עדיין נמוך מ-60, אבל גיל-פרישה ממוצע הוא שונה מגיל הפרישה החוקי, שכן אנשים פורשים קודם מטעמי שחיקה ובריאות, בעיקר כשהעבודות הן פיזיות (ואינני יודע מה גיל הפרישה הממוצע במקומות אחרים שבהם עוסקים במקצועות דומים).

    אשר לפרישה המוקדמת של אנשי המגזר הציבורי ביוון, אני מקווה שאתה יודע מה גיל הפרישה של אנשי קבע בצה"ל, שהוא עדיין המעסיק הגדול ביותר במשק הישראלי. הלוא אין משמעות הדבר שישראל גורמת למשבר מקומי או עולמי. ובנוסף לכל אלה, סך שעות העבודה השנתיות ביוון מלמד שאנשים שם בוודאי לא עובדים פחות מבשוודיה, ארה"ב וצרפת:

  50. Eyal הגיב:

    ראיון מעניין מאוד ומומלץ עם הכלכלן ג'פרי סאקס: http://www.themarker.com/tv/1.1720426

  51. Eyal הגיב:

    האו"ם: "המשבר בגוש היורו – הסכנה הגדולה ביותר לכלכלה העולמית"
    בדוח פסימי שפרסם היום הארגון מצוין כי "הסלמה במשבר האירופי תביא למפולת בשווקים ולבריחה מסיכונים. הפעילות הכלכלית בחלק מן המדינות תשותק"

  52. לילך הגיב:

    מתי ייכתב פוסט נוסף?

  53. Eyal הגיב:

    במהירה בימינו, בעגלא ובזמן קריב.

  54. Not Greek הגיב:

    קצת נתונים על גיל הפרישה הממוצע לפנסיה (מאוחר מצרפת, גרמניה ואיטליה) ושעות העבודה ביוון, למי שמעיז לומר שהיוונים עצלנים:
    http://www.newstatesman.com/blogs/world-affairs/2012/05/exploding-myth-feckless-lazy-greeks

  55. Eyal הגיב:

    וויי, סליחה, אבל מכל השטויות שכתבת לעיל על יוונים ושאר הבולשיט, זה לוקח את הפרס הגדול.

    קודם כל, האנלוגיה למשפחה בעייתית מאוד. היא דמגוגית ומטעה, ואקדמאים רבים מסכימים על כך שמדינות הן לא משפחות או אנשים. לא כל חוב של מדינה הוא משבר חוב, משפחות לא מדפיסות כסף, לא גובות מסים, הן לא מתקיימות למשך דורות על דורות וכו'. הן גם לא יכולות להימצא במצבי חוב עצומים, ואין להן צורך לתמרץ את הכלכלה המשפחתית במצבים מסוימים.

    "There are other points which could have been made. Unlike households, governments don’t have to repay their debt. They can borrow almost without limit, especially from their own people. If interest rates go up, they can print more money to force them down again. Printing money won’t cause inflation to go up if there is a lot of unused capacity. Another myth is ‘the burden on future generations’. Provided the debt is mainly held by British citizens, there is no net loss of income from any debt repayment: it is a matter of future taxpayers repaying future bondholders.”

    מקור.

    ראה גם כאן, וכאן, וכאן, וכאן.

    והנה עוד ציטוט בשבילך, מהנ"י טיימז, של פרופ' לכלכלה מפרינסטון:

    "They see America as being like a family that took out too large a mortgage, and will have a hard time making the monthly payments. This is, however, a really bad analogy in at least two ways. First, families have to pay back their debt. Governments don’t — all they need to do is ensure that debt grows more slowly than their tax base. The debt from World War II was never repaid; it just became increasingly irrelevant as the U.S. economy grew, and with it the income subject to taxation.

    Second — and this is the point almost nobody seems to get — an over-borrowed family owes money to someone else; U.S. debt is, to a large extent, money we owe to ourselves. This was clearly true of the debt incurred to win World War II. Taxpayers were on the hook for a debt that was significantly bigger, as a percentage of G.D.P., than debt today; but that debt was also owned by taxpayers, such as all the people who bought savings bonds. So the debt didn’t make postwar America poorer. In particular, the debt didn’t prevent the postwar generation from experiencing the biggest rise in incomes and living standards in our nation’s history.

    והנה עוד ציטוט אחרון, ממאמר המערכת של הגארדיין:

    "[The chancellor, George Osborne] compared the budget deficit to a credit card: "The longer you leave it, the worse it gets." Wrong. Government finances are not like a credit card or (that other Tory favourite) a household budget – because countries are not individuals. As far as anyone can tell, the British government will last for centuries – unlike any household. The British government can print its own money and raise its own taxes – not so that nice couple on Acacia Avenue. An individual might feel good about being in the black – but, in pure accounting terms, if a government runs a budget surplus then that means businesses and households are in deficit, which isn't such good news. For a government to run a deficit makes the sort of sense that a family could never justify to itself. Mr Osborne's analogy is as off-beam as his conclusion – that what Britain needs is savage spending cuts. A powerful metaphor wins political arguments, but the wrong metaphor just distorts them.

    ולסיום, במקום הבלוג הדבילי שקישרת, של שני פיוני החצר של בעלי האינטרסים השולטים בכלכלה, הנה בלוג רציני יותר, שנכתב ע"י גדולי הכלכלנים בעולם, לא רק חסידי קפיטליזם, או חסידים בכלל: http://www.guardian.co.uk/business/economics-blog

    ואולי גם זה שווה לקשר, אוסף של אקדמאים בעלי שם בתחומם, כולל זוכי פרס נובל לכלכלה: http://falseeconomy.org.uk/cure/what-do-the-experts-say. קצת יותר רציני משני הליצנים של מעריב (שאולי אתה אחד מהם?)

  56. קפיטליסט הגיב:

    ההבדל קיים אבל הוא לא עקרוני
    ההסבר המלא בספר של אורי רדלר http://www.youtube.com/watch?v=pHtA3j6wGsA

  57. Eyal הגיב:

    טוב, מספיק. אני לא הולך להגיב לכל שטות שתמשיך להנפיץ, תוך התעלמות בוטה ומזלזלת מהתייחסויות רצינויות, מפורטות ומגובות בהוגים ומחקרים קצת יותר רציניים מרדלר האלמונימי הזה. שלום.

  58. פינגבאק: השוודים העצלנים | אמת מארץ ישראל

  59. פינגבאק: השוודים העצלנים • מחאת הדיור

  60. Eyal הגיב:

    עלייה חדה בהתאבדויות בבריטניה בשנתיים של המשבר
    http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1806741
    http://wsws.org/articles/2011/may2011/suic-m18.shtml

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s