מי ינקה את האורוות (2) || מעקב

מי ינקה את האורוות, נובמבר 2010

1) אומרים לנו שיש שיטור אחר

לונדון. סיפור אמיתי.

לפני כארבעה חודשים גנבו לי את ההאופניים. אחרי שנרגעתי מהכעס והדיכאון, חיפשתי באתר משטרת לונדון איך מגישים תלונה, לצָרכי ביטוח. ציפיתי לאיזה הליך בירוקראטי רשמי ומיותר, שבו אלך לתחנה, אחכה לתורי אצל החוקרים, ואחרי שיקלידו הכול, אקבל אישור על הגשת תלונה, ואוכל להתחיל את ההליך הארוך של דרישת פיצוי מהביטוח. לשמחתי גיליתי שאני יכול להגיש תלונה לא-דחופה באתר המשטרה, וזאת הייתה ההפתעה הנעימה הראשונה בסדרה.

ביום העבודה הבא, דבר ראשון על הבוקר, התקשרו אליי(!) מהמשטרה. הם הביעו צער ואמפתיה למה שעברתי(!), והודיעו שיעשו כל מה שאפשר כדי לתפוס את האחראי ולהשיב את האופניים. הם שאלו מתי נוח לי(!) שיגיע שוטר כדי לראות את הזירה. חשבתי לעצמי שזה די נחמד שהם באים לכאן במקום שאני אלך אליהם, אבל היתר נשמע לי באותו השלב נימוסין וחנופות, במיוחד מפני שלונדון היא עיר שבה נגנבים אינסוף זוגות אופניים ביום, ומבוצעים בה מאות פשעים חמורים יותר.

הופתעתי לגלות שהשוטר לא היה מפונק ולא הגיע עם רכב, למרות המרחקים הגדולים בעיר, ולמרות שהיה כבן ארבעים לפחות, ועם ותק לא קצר במשטרה. כשוטר מקוף הוא מפטרל רגלית(!) משך שעות ארוכות עם אפוד, והוא זה שעוזר ומגיב למתרחש. משום כך הוא גם מכיר את האזור היטב, כולל חשודים מהאזור, ולכן הוא גם הגיע בתוך כמה דקות ממשימתו הקודמת. כמו בטלפון, גם השוטר שהגיע היה אדיב ואמפתי, נתן מקום לתחושות שלי, והתייחס לגניבה ולחקירה ברצינות ובמקצועיות. הוא רשם בקפידה את כל הפרטים, צבע, דגם, מיקום, שרשאות, ציוד וכו', שאל שאלות לעניין, ולא ניסה לזרז אותי או לקטוע את מה שהיה לי לומר אפילו פעם אחת. הוא לא רצה לראות תעודה מזהה כשהצעתי, לא נשא נשק, וממש לא עניין אותו שאני בכלל לא בריטי. במקום זה, הוא הסביר לי מה יקרה בהמשך. כששאלתי עד כמה החקירה רצינית, ואם הוא באמת חושב שיעשו משהו וימצאו את האופניים, הוא אמר שקשה מאוד להבטיח אבל הם יעשו הכול ותמיד יש סיכוי. חניון התחנה, לדבריו, מלא במאות זוגות שנמצאו ואין להם דורש.

התרשמתי מאוד מהאדיבות והמקצועיות, וגם מהיחס המבין לחוויה בכלל. למרות שמדובר בסך-הכול בגניבת אופניים, לא זלזלו בתלונה, והייתה מצידם התייחסות עניינית וחרוצה לכל האירוע. אבל אני מודה שהכי חשוב היה מבחינתי שלא התבקשתי לסור ברגל אל התחנה, או להוכיח שהיה פשע – אלא שהם באו אליי, וראו את כל היתר כתפקידם.

חשבתי שזה מסתיים כאן, אבל אז השוטר – שאיננו חוקר או בלש – סייר ובחן את הזירה. הוא נכנס בעצמו לחנות הסמוכה לבניין וביקש לסקור את קטעי הוידיאו ממצלמות האבטחה, משעות הערב של אותו היום. לא האמנתי. זה בסה"כ אופניים… המשטרה באנגליה בצמצומים חריפים כבר כמה שנים, יש עבירות תקיפה, אונס, סמים ורצח, ובכל זאת לא מגלגלים אותי מכול המדרגות, ולא מסתפקים באישור על הגשת תלונה, אלא באמת חוקרים. הוא הודיע במכשיר הקשר שזה ייקח לו זמן, ואחרי דקות של צפייה בהילוך מהיר נראה על המסך צילום ברור של שניים נכנסים לבניין, ואחד מהם יוצא בתוך שישים שניות עם האופניים שלי. נשבע לכם שזה כאב. בבת-אחת חזרה אליי ההרגשה המחורבנת שהייתה לי כשגיליתי שהאופניים אינם, ברגע שראיתי איך אדם זר פשוט לקח משהו שעבדתי בשבילו קשה, וגם השקעתי בו מעצמי.

בוידיאו הגנבים/פורצים נראו מהגב בלבד, וזה היה נראה כמו מבוי סתום. לפחות ידעו שאני דובר אמת, חשבתי, ואוכל לקבל פיצוי מסוים מהביטוח. אבל לשוטר זה לא הספיק. הוא יצא והלך בכיוון ההליכה של הפורץ ומצא חנות שנייה(!) שגם בה יש מצלמת וידיאו ליד דלת הכניסה הפונה לרחוב. הוא ביקש לראות את צילומי האבטחה שלהם באותה השעה שבה צולמו בוידיאו הראשון, והופ: קיבל תמונת פנים, עם האופניים ביד! כך, בתוך כמה דקות מרגע שהגיע שוטר לביתי, כבר היו לו ראיות מרשיעות ותמונה של החשוד/ים. השוטר בכלל לא נראה מופתע, ולא הרגיש שעשה כאן מאמץ כלשהו. זאת נראתה לו לחלוטין שגרת העבודה. לדבריו, שוטרים אחרים המפטרלים באזור יוכלו לזהות את החשודים, ואם לא הם, אז היחידה שעוסקת בגניבות אופניים, בהנחה שהחשודים מוכרים להם.

התעודדתי מאוד מעבודתו, וחשבתי שהוא פשוט חריג. אבל הסיפור עדיין לא נגמר. השוטר החליט לא לחפף והזמין מז"פ לזירה! כן, מז"פ, לפאקינג אופניים. בתוך חצי שעה הגיעה נציגת מז"פ צעירה ומלאת חיוכים עם מזוודה בידה ובה מיני-מעבדה. היא הציגה את עצמה בחביבות, לבשה כפפות ומיד בדקה את שני הפריטים היחידים שהיו במקום (שרשראות גזורות), למרות שהיה ברור מראש שאין כל סיכוי שתמצא שם משהו מראש. מבחינתה זה לא היה "בזבוז זמן", אלא התפקיד שלה. "אין מה להפסיד", אמרה, "תמיד שווה לבדוק". ובאמת לא היה שם כלום. גם היא הייתה אמפתית ואופטימית, פיזרה כמה מילות עידוד, והמשיכה לדרכה.

שום דבר שמזכיר הגשת תלונה בישראל, שלא לדבר על חקירה. בסוף אותו היום גם התקשרו אליי, שאלו אם זה זמן מתאים לדבר, הביעו צער על החוויה, ביקשו לתת לי מס' תלונה כדי שאוכל להעבירה לביטוח, ושאלו אם יש לי שאלות. אחר כך גם שלחו לי מייל מסכם ומלא אמפתיה ותודות על שיתוף הפעולה, ציינו את שם החוקרת האחראית, ואמרו שיעדכנו אותי. ובאמת, למחרת התקשר השוטר שהיה בזירה לעדכן אותי בהתקדמות החקירה. שיגעון.

אבל, חכו, לא נגמר! יום אחר כך שוב התקשרו אליי – בשלישית – לעדכן שהם שולחים טכנאי/ת שלהם לחנות הסמוכה אליי כדי לחלץ את קבצי הוידיאו, ושאלו באותה ההזדמנות אם אוכל לבוא בינתיים לתחנה הקרובה אלי כדי לתת תצהיר, ושאלו באיזו שעה נוח לי. הבנתם? לא אני רודף אחריהם לעדכונים, אלא הם אחריי, ולא אני מחכה להם בתור אינסופי לחוקר, אלא הם יחכו לי בשעה נוחה לשנינו. וכך אכן היה. בנוסף לכל זה, הם גם אמרו שיפיצו את תמונות החשוד/ים והאופניים לשוטרים המפטרלים באזורים הסמוכים, אבל -שימו לב- התנצלו על כך שעד שאין להם וידיאו ברור של הפריצה (הוידיאו שמחכה לטכנאיי-המשטרה), לא יוכלו להפיץ את תמונות החשודים, כי אין להם ביד ראיות לעבירה. זאת אומרת, לא רק שהם היו מקצועיים כלפיי, כקרבן, אלא גם הוגנים כלפי החשודים, והם לא רוצים לעצור מישהו לפני שיש להם את כל הראיות לפשע. כמה ימים אחר כך פנתה אליי מתנדבת שלהם וביקשה תמונה של האופניים. היא הודתה לי כששלחתי לה תמונה כזאת במייל, וגם הודיעה לי שהיא תופיע כבר למחרת בתדריך לשוטרי הפטרולים באזור, כי עכשיו כבר יש להם כל מה שצריך, ואם יש לי שאלות נוספות, ושלא אהסס לפנות וכו'.

הייתי קצת המום. האמת היא שבשלב הזה כבר לא היה אכפת לי ממש אם ימצאו את האופניים או לא, ועוד פחות מזה את הגנב. חשבתי לעצמי שגם ככה אין הרבה סיכוי למצוא אופניים בעיר מטורפת כזאת, שבכול פינה יש מיליון זוגות ואלפי גניבות, ונתפסתי לא-מוכן לכל הרצינות הזאת. ואולי זה בדיוק מה שעושה את הסיפור לכל כך מדהים: למרות העומס, הסיכויים הנמוכים וסוג התלונה, השוטרים היו אדיבים, יסודיים והשקיעו כל מאמץ אפשרי, בלי קיצורי דרך, ובלי לרמוז שום דבר על כמה שזה חסר סיכוי, או לומר משהו שיכול להישמע שיפוטי כלפיי או כלפי החשודים. בוודאי שלא הקלו ראש בעבירה ובחוויה שלי. אם כבר, אני זה שהורגל לרשלנות המשטרה, ואני זה שלמדתי מהניסיון שאירועים כאלה הם משהו שצריך פשוט לחיות איתו. אלא שעבורם פשע זה דבר שאין שום סיבה להשלים איתו. להפך. בדואר אף נשלח אליי עלון מפורט המציע מגוון אפיקי עזרה על היותי "קרבן פשיעה", וחשבתי על זה, הם באמת צודקים, זה מבאס נורא ומערער לך את הביטחון כשגונבים לך דברים, ואין סיבה לא התייחס לזה כטרואמה. ולסיום, מתנדבים של המשטרה גם התקשרו אח"כ – כבר שיחה חמישית או משהו כזה – כדי לקבל משוב ולשמוע מה חשבתי על אופן הטיפול בתלונה.

אגב, גם הביטוח היה חוויה דומה, מהירה ומפתיעה, אבל נשמור את זה להזדמנות אחרת.

עכשיו, אל תחשבו שיש להם משאבים מטורפים. המשטרה בלונדון נמתחת מעבר לקצה היכולת, סובלת מקיצוצים נרחבים מאוד, והפשיעה עדיין גבוהה בהרבה מזאת שבגוש דן, לדוגמה. רק שבלונדון המשטרה לא מסתירה או מייפה את נתוני הפשיעה הגבוהים ולא תשחק עם הסטטיסטיקה כדי להראות שיפור, כי התפיסה היא שבכלל יש לה אינטרס להראות את המצב לאשורו, כדי לבקש משאבים נוספים כשצריך. חוץ מזה, משכורות השוטרים נמוכות, העומס עצום, וחרב הפיטורים הנרחבים מרסקת את המורל כבר כמה שנים. הם עובדים קשה, ויש להם משמרות ארוכות עד השעות הקטנות של הלילה. רבים מהם מעבירים את היום בעמידה, או בהליכה, או על אופניים, גם בגשם התכוף. ובכל זאת, כשהם בתפקיד (אגב, בלי שום אקדחים או רובים, להוציא יחידות מיוחדות לענייני טרור וסמים), הם מציעים שירות אדיב, מקצועי ולא מסתחבק או יהיר. ואגב, הם גם מצליחים בעבודתם.

בוקר אחד, חודש וחצי אחרי האירוע, קיבלתי טלפון מהחוקרים. הם עדכנו אותי שהם עצרו חשוד, והוא כבר הובא להארכת מעצר. הם לא הסכימו למסור לי שום פרט עליו (האם מדובר באדם במצוקה למשל, או במנגנון גניבה משומן) ושאלו אם אסכים להעיד בבית המשפט אם יהיה צורך. בהמשך גם הודיעו לי שהם יגישו בשמי קובלנה לפיצוי כספי (כלומר, לא אני אגיש תביעה אזרחית עם עורכי דין וזה, אלא הם בשמי!). אחרי כמה ימים הגיע אליי מכתב ממתאמת העדויות בפרקליטות, המבקש ממני לפרט את התאריכים שבהם לא אוכל להגיע לביהמ"ש.

למה אני מספר לכם את כל זה? פשוט כדי להראות שאפשר אחרת. שמעתי מאז עוד כמה וכמה חוויות דומות מאחרים בלונדון, כולל תלונות על הטרדה מינית במועדונים, תקיפה, איומים, פריצה וכו'. זה לא חריג, אלא הנורמה. כך שמשטרה מתפקדת לא נמצאת רק בסדרות הטלוויזיה האמריקניות (ואני לא מדבר על The Wire, כן?). לכן גם כל פרטי-הפרטים הקטנים שבסיפור הזה חשובים. כי משטרה טובה נמדדת גם בהם. גם ישראל יכולה, אם רק יחליטו לפעול נכון. אם יקומו שרים ומפקדים בעלי שיעור קומה שיפסיקו לטייח ולגבות את הפושעים במערכת, ויחליטו לשנות בנחישות את הגישה מן הקצה אל הקצה. וכל זה תלוי בעיקר באזרחים.

2) בישראל מכחישים שיש בעיה, ומגבים את השוטרים

לפני פחות משנתיים פרסמתי סקירה נרחבת על אלימות, שחיתות ופשיעה של המשטרה ויתר רשויות החוק. כל זה היה עוד לפני התחקירים של דב גילהר מערוץ עשר על הנושא, והרבה לפני שהפגנות המצוקה החברתית-כלכלית הביאו את אלימות המשטרה לערים הגדולות, והפכו באמצעות הרשתות החברתיות את ההתנהגות המשטרתית הפושעת למוסכמה ידועה לכול. גם אנונימוס עוד לא איימו על המשטרה אז. בפוסט ההוא סקרתי את עומק הבעיה במשטרת ישראל, ותימכתי הכול בעשרות קישורים עדכניים, כמיטב מסורת הבלוג. הפוסט פורסם במקומות נוספים, אך לצערי רבים מהמגיבים הזדרזו אז "לגבות את השוטרים".

מאז השתרשרו בתגובות שמתחת לפוסט עשרות קישורים לסיפורים דומים. תשמעו, זה מדהים. תראו כמה דברים נחשפו על המשטרה הישראלית בתוך קצת יותר משנה וחצי, בתקשורת המיינסטרימית העברית (ותחשבו כמה נוספים לא נחשפו):


תקיפת מפגין לא חמוש בגז פלפל, כשהוא כבר אזוק ושלושה שוטרים מחזיקים אותו, מטווח אפס, בניגוד לפקודות, בלי כל צורך, ועם חיוך ענק מרוח על הפרצוף.

כל זה תוך פחות משנתיים! אפילו שנה וחצי וקצת אם תרצו. וזה במדינה קטנה של כמה מיליוני בני אדם, לא תגידו. גם זה – לא כל האירועים, אלא רק מה שנחשף בתקשורת ברשת בעברית, ורק מה שמצאתי וזכרתי לקשר. אין לי ספק שאתם מכירים עוד מקרים נוספים, בעיקר עכשיו שהמשטרה מפזרת יותר ויותר הפגנות גם בגוש דן. אם עד לאחרונה אנשים האמינו לדוברי צה"ל והמשטרה שהאלימות (בעיקר בשטחים, אבל לא רק) מגיעה מצד המפגינים, ושהמעצרים היו מוצדקים; הרי שעכשיו ההפגנות מגיעות גם לחצר הקדמית – לשביתות, לפינויי בתים, לשגרה של אלימות ופיזור הפגנות, למעצרי שווא להמצאת אישומים, לעדויות שקר, איומים ותקיפת אנשים חפים מפשע – פתאום האמון העיוור הזה נסדק. הרבה אזרחים נראים מופתעים ומבינים שהם היו תמימים לאללה כשהאמינו לשוטרים. הישראלים – ובפרט רבים מהעיתונאים והעורכים – צריכים להתבונן היטב אל המראה ולעשות עם עצמם חשבון נפש נוקב לגבי האם הם ממשיכים לקנות את השקר גם על מקור האלימות בהפגנות, גם עם מתנחלים, חרדים, ערבים, מפגינים, שובתים ובשטחים. אחרי הכול, השוטרים והממסד הם הדבר היחיד שמשותף לכל אלה.

(לעיתונאים: שימו לב שהאתיקה העיתונאית דורשת מכם הבאת תגובתה של המשטרה, אבל אף אחד לא עוצר בעדכם להגיב לתגובה, או לא להפריך את נכונותה, או לא להמשיך ולתת הקשר ומסגור לתגובה, אחרי שהבאתם את התגובה. זה תפקידכם. כולל במקרים שבהם מסרבים במשטרה להגיב לדברים וצריך לומר משהו על כמה חמור שהמשטרה בוחרת לשתוק, ולא להגיב למקרה או לביקורת הציבורית).

3) כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ולבבך לעשותו

הסיפור הפרטי שלי מלונדון יכול להיות הסיפור של כולם בישראל. אין סיבה שלא. לשוטרים, כמו ליתר האזרחים, יש חוש צדק, הם פשוט מורגלים לגיבוי הרסני ולומדים שלא צריך להשתמש בו, ושהכול מותר להם. כמו כל ילד מופרע שמקבל גיבוי בלתי-מסויג מההורים. אם הגיבוי ייפסק, אם שדרת הפיקוד תוחלף, אם ביקורת תתקבל בברכה ולא בבוז, ואם האזרחים יתחילו לפקח על המשטרה – משטרת ישראל יכולה בהחלט להיות כמו משטרת לונדון.

כל הגישה של השיטור ביום-יום היא הפוכה: השוטרים (ועובדי ציבור בכלל, כולל ביטוח לאומי וכד') צריכים לשרת אותך, להבין אותך, לעזור לך – ולא אתה זה שנדרש לתת להם "כבוד" ו"גיבוי". הם חייבים להקשיב לביקורת, וכשצריך להודות בטעויות, כי זה תפקידם. הם הוציאו את הנשק מהיחידות העירוניות, והם משקיעים בלי סוף בהכשרה מתמשכת לשוטרים למתן שירות לאזרח, ביצירתיות, בפיקוח אזרחי על המשטרה (כולל משובים בעלי השפעה, אזרחים שנלווים לשוטרים, מנגנוני ביקורת וענישה וכד'), ובהכנסת מגוון רחב של שוטרים מרקעים שונים לכוחותיה. קחו לדוגמה את העובדה שבמהומות בלונדון בשנה שעברה (בין היתר בגין נער שנורה למוות ע"י שוטר), דווקא פיקוד המשטרה היו אלה שעמדו על כך שהפתרון הוא לא עוד אלימות, ולא פגיעה בזכויות העצורים, או השכונות, או התושבים האחרים. הם – ולא הממשלה – התנגדו לכניסה של צבא ודחו את שלל הסנקציות המתלהמות שהציעו פוליטיקאים, כמו עוצר. ובסוף, תוך שבוע ומשהו כל המהומות נרגעו, והם אף עצרו והעמידו לדין את רוב המעורבים. גם בישראל אפשר.

אל לנו להתייאש ממצבה הנוכחי של משטרת-ישראל. גם למשטרת לונדון יש היסטוריה דומה. רק בשנות השמונים-תשעים נחשפה שם שחיתות מקיפה, עם קשרים לעולם התחתון ולבתי בושת. אבל לפחות כשזה נחשף בתקשורת, הם ידעו להעיף את כל שדרת הפיקוד בגלל זה, ולהחליפה בשוטרים מהצפון. חוץ מזה הם עדיין לא מלאכים. הם סובלים מגזענות (יחסית לאוכלוסיה הכללית, כן? לא בהשוואה לישראל), והם מקבלים לא מעט החלטות שגויות – במיוחד בכל הקשור להתנהלות מול מפגינים, שובתים וחסרי-מעמד וזכויותיהם; ובכל זאת, זה כאין וכאפס לעומת מה שקורה בישראל. מבלי להחמיא להם יתר על המידה, אפשר לומר שהבריטים לא מקילים ראש בהתנהגות שוטרים. בעלי-תפקיד אלימים, או גזענים, או שסרחו, יועמדו לדין מחמיר ויפוטרו. כמו ברוב העולם, הדרישות מהם בשמים, שכרם נמוך, המשאבים מעטים, ומקור השוטרים הוא בעיקר מהמעמדות הנמוכים; ועדיין, דבר אחד הם יודעים: משימתם היא שליחות. לא ייתכנו טיוח של שחיתות, אלימות, או התנשאות על אזרחים. הפשע והאלימות לא משתלמים, לא לאחרים, ולא להם. כך שזה לא (רק) השכר, ולא עומס העבודה, ולא כמות הניידות והאמצעים, ולא היקף הפשיעה – זאת קודם כל הגישה.

אין מדינה בלי שוטרים, אבל אם כבר מדינה ומשטרה, אז בשירות האזרח לא במלחמה איתו. גם בישראל אפשר. אבל לשם כך דרוש ניקוי אורוות מקיף.

ועל מניעה ושיקום נדבר בפעם אחרת.

סוף הסיפור שלי, אגב, ממחיש שגם משטרת לונדון איננה אידיליה מהאגדות, אלא משטרה בשר ודם. בערך חודשיים אחרי שנעצר חשוד, נאלצו לשחרר אותו, מפני שהמשטרה לא העבירה לפרקליטות בזמן את חומר הראיות. די שערורייתי כחושבים על זה, אבל לי לא היה חשוב כל-כך שיענישו את הגנב, כמו שרציתי בחזרה את האופניים. והאופניים שלי כנראה פורקו ונמכרו בחלקים. עדיין, מבחינתי, זה היה כמעט מופת של שיטור. אף אחד לא זלזל בעבירה, קלה כחמורה, לא המציא סעיפי אישום, לא חיפף במשימותיו או עשה קיצורי דרך, ואנשים נהגו בהגינות בי ובחשוד, ועבדו קשה ובאדיבות כדי לנסות לפחות להשיג צדק. כן, צדק. אני חושב שזה משנה.

http://wp.me/poOxh-1bA
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה +כול הנושאים, מידע נטו, שחיתות, שלטון החוק ודמוקרטיה, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

29 תגובות על מי ינקה את האורוות (2) || מעקב

  1. daniel r הגיב:

    Excellent post, thanks for the effort.

  2. Effi Fuks-Leichtag הגיב:

    אני לא מצליח להבין, אתה מעדיף משטרה שבשורה התחתונה יש לה הרבה יותר פשיעה קלה ופשיעה חמורה, פרקליטות שעושה פאדיחות גדולות מהפרקליטות שלנו, ושבולעת תקציבים הרבה יותר עצומים מתקציבי הבטחון של מדינת ישראל רק בשביל ששוטר חייכן יבוא ויבדוק לפרטים, יזמין מז"פ ויעשה פרק שלהם של חוק וסדר על עניין שלא טופל ושתקבל 5 שיחות טלפון של עדכון ומשוב על מה שבשורה התחתונה לא טופל?
    הבטחון האישי ברחובות לונדון מזעזע עד כמה שאני זוכר מהסמסטר שלמדתי שם ומחבריי שמספרים על כך דהיום, הפרעות חוליגנים, ופוגרומים אחרים מתרחשים שם לא אחת, ואתה מביא את משטרת לונדון כדוגמא (נכונה) לשירותיות. שירותיות זה דבר חשוב, במיוחד כשאתה חברת סלולר או נותן שירותים, אבל כשאתה אמור להקנות תחושת בטחון לאזרחים שלך, אני מעדיף משטרה שתקצה יותר משאבים לטיפול בבטחון אישי ופחות לשישה טלפון ואימייל.
    ולא, אני לא מגן על משטרת ישראל, ממש לא. רק מכניס את הפוסט שלך לפרופורציות.

  3. nadavjadu הגיב:

    וואו, הקטע על האופניים ועל תודעת השירות של משטרת לונדון די מרגש !

  4. דוד הגיב:

    אפי, אתה בטוח שתקציבי הפרקליטות "הרבה יותר עצומים מתקציבי הבטחון של מדינת ישראל"?

  5. Eyal הגיב:

    אפי,
    אני חושב שאתה ציני ומגזים מאוד.

    קודם כל, העובדה שיש יותר פשיעה בלונדון לא נובעת בהכרח מהמשטרה. הייתי מחפש את הסיבות יותר בתחומי המניעה, שיקום, המערכת הסוציאלית הכושלת וכו'; לא רק במשטרה. בקיצור, אל תבלבל בין הבעיות החברתיות לבין האופן שבו המשטרה מתמודדת עם המצוי. זאת עיר של יותר מ-8 מיליון בני אדם, הרבה מהם שותים הרבה מאוד כל הזמן, הרבה מהם סובלים מעוני (תוך כדי פערים חברתיים מנקרי עיניים), והרבה מאוד נוספים הם בכלל תיירים. למעשה, דווקא בגלל שהפשיעה הנתונה גבוהה יותר, האתגר שאיתו מתמודדת המשטרה גדול יותר, וזה רק עושה את החוויה כולה לעוד-יותר מרשימה. פשיעה איננה פועל יוצא אך-ורק של אכיפה. גם, אבל בהחלט לא הגורם הראשון בגורמים לפשיעה.

    שנית, אני לא "מעדיף" משטרה אל"ף על פני משטרה בי"ת, כי זה לא רלוונטי. ממילא המציאות שלהן שונה, והערים שלהן שונות, וכו'. כדי לדייק, אני חושב למשטרה בישראל עדיין הרבה מה ללמוד מהם.

    שלישית, לא קיבלתי "רק תודעת שירות". בחייאת. קיבלתי שוטר שפיענח את המקרה, פלוס ראיות, בתוך כמה דקות, ברגל, בלי נשק, בלי משחקי כבוד, ובלי לחתוך פינות. קיבלתי משטרה שהפיצה את תמונת החשוד ואף עצרה אותו. קיבלתי משטרה שחקרה בכלל, שלא קיצרה פינות, שהתייחסה כראוי אליי ולחשוד, ולא הפרה את זכויותינו, בטח שלא לעגו לנו בתחנה, היכו אותנו, או התעלמו מהמקרה. ושסיימה את הטיפול בכל האירוע במהירות וביעילות. ולסיום, הכשל בהעברת הראיות, למיטב הבנתי, לא מייצג את מרבית המקרים בלונדון, והייתה לי גם יכולת לערער על כך. כל זה נוסף על החווייה הכוללת של האזרח, שרק חלקה הוא שירות אדיב.

    ולסיום, כיום יש ביטחון כפי שלא היה מעולם ברחובות העיר (או לפחות ברובה הגדול), ובכלל זה משגשגים איזורים רבים שבעבר נחשבו מסוכנים.

  6. k. tucholski הגיב:

    מחסור בכוח אדם במשטרה בטח גרם לזה שלא העבירו את התיק בזמן לפרקליטות. איפה בלונדון אתה גר? להערכתי יש קשר בין היחס של המשטרה למיקום, אבל יכול להיות שאני טועה. בכל מקרה המצב בארץ רע מאוד בין השאר כי למשטרה אין כוח אדם איכותי, זה לא שאין שוטרים טובים אבל מקצוע שוחק, תנאים חרא, הרמה יורדת וזה לא מפתיע.

  7. Eyal הגיב:

    על מה אתה מבסס את ההנחה ביחס לעבודת משטרה המשתנה לפי מיקום? אין לי תשובה לגבי זה. לפי סקרי משטרת לונדון מקרב כל מי שבא איתם במגע -74% מהנסקרים משיבים שהם מרוצים מהשירות ועבודת המשטרה שקיבלו. שנשווה את זה לנתונים המכפירים של אפס אמון במשטרה בישראל, והיותה הגוף השני בישראל בתלונות האזרחים עליו?

    לגבי סד"כ – עד כמה שהצלחתי למצוא, במשטרת ישראל יש כ-35 אלף שוטרים, ובמשטרת לונדון, כ-37 אלף. בישראל הם משרתים כ-7.7 מיליון תושבים, ובלונדון כ-8.5 מיליון. הבדל משמעותי בכוח האדם, לדוגמה, הוא הגיוס דרך צה"ל (מג"ב ושח"מ), העובדה שהמשטרה בקושי מגייסת ערבים, וכן כל המשימות המוטלות עליה שאינן קשורות לשיטור. כפועל יוצא גם החימוש המיותר שלהם, וההכשרה לעסוק בדברים שאינם שיטור-אזרחי בכלל.

    כמו כן, ישנה הגישה. בישראל יש טיוח וגיבוי עיוור לשוטרים ולצבא, כאילו השאיפה לשפרם היא הזנחתם פצועים בשדה הקרב.

  8. עדו הגיב:

    "להפריח את נכונותה" צריך להיות 'להפריך את נכונותה'

  9. Eyal הגיב:

    חן חן. תוקן.

  10. מני ל הגיב:

    יפה מאוד. אפשר רק לקנא. זה מה שקורה כשחיים במדינה בה תפקיד המשטרה הוא לשרת את האזרח, ולא לרדוף אחרי ילדים בסילוואן כדי להגן על עוד גזל נדל"ן.

  11. בעילום שם הגיב:

    גם אני מתגורר בבריטניה, וגם אני התרשמתי לחיוב מיחסה של המשטרה הבריטית לפונים אליה (למעט חריגים אחדים). והנה מה שחוויתי באחרונה בישראל: רכבתי על אופניי, ומכונית פגעה בי מאחור. הדבר אירע באשמתה המוחלטת של הנהגת של המכונית הפוגעת. נפצעתי ונזקקתי לטיפול רפואי ממושך. ומה עשתה המשטרה? התבקשתי לסור למשטרת התנועה, למלא טופס, וזהו. כעבור שנה הודיעו לי כי התיק נסגר "מחוסר עניין לציבור." כידוע, תאונות דרכים שבהן מכוניות פוגעות ברוכבי אופניים ולפעמים הורגות אותם, היו למכת מדינה בישראל. אבל בשביל משטרת ישראל, התאונה שאירעה לי היא חסרת עניין לציבור. שלא לדבר על המכתבים ששלחתי למשטרה (לפני שקיבלה את החלטתה השערורייתית), שלא נענו. כנראה שהמשטרה עסוקה מעל ראשה בחקירות בלתי חוקיות של מפגינים פוטנציאליים, או באלימות כלפיהם.

  12. Sela Yair הגיב:

    לי דווקא הייתה חוויה אחרת שנשדדתי באוטובוס בלונדון. אמנם באו שוטרים, אבל הזמינו אותי לבדוק תמונות של חשודים רק אחרי חודש, וכאילו אזכור איך הם נראים, ואף אחד לא עשה כלום עם זה שיש הקלטה באוטובוס של מה שמתרחש, למרות בקשתי.

  13. Eyal הגיב:

    יאיר, אני מצטער לשמוע. גם זה שבאו שוטרים על שוד באוטובוס זה לא מובן מאליו בישראל… ובעצם ברוב העולם. כפי שכתבתי בפוסט, כל החוויות ששמעתי בעצמי היו חיוביות (בערך שש או שבע). אבל גם אם אלה היו המיעוט, זה עדיין מראה שאפשר. :)

    למען הסר ספק – הפוסט לא עוסק במשטרת לונדון. הפוסט עוסק בישראל, כמו כל הפוסטים בבלוג. הוא שואף להציע קצת פרופורציות ומעוף לאזרחים בישראל, כדי שישפרו את איכות חייהם. הדוגמה מלונדון היא של חוויה אמיתית מהתקופה האחרונה (בדיווח הכי מדוייק שיכולתי), ומטרתה להמחיש שאפשר גם אחרת. אני עדיין מצפה שחלק מהמגיבים (כאן ובמקומות אחרים) יתעקשו שאי אפשר אחרת, ושנגזר עליהם לחיות עם משטרה אלימה, עצלנית, פושעת, מזלזלת ושהציבור לא מאמין בה. לפי סקרי משטרת-לונדון 74% ממי שבאו איתה במגע ברבעון האחרון דיווחו על חוויה ושירות טובים ומועילים.

  14. טראומה הגיב:

    גם לי גנבו את האופניים, לפני כמה חודשים, מחצר הבניין התל אביבי שבו אני מתגורר. גם אני כעסתי והתמרמרתי אך לרגע אחד לא העליתי בדעתי פנייה למשטרה, לא מתוך ניסיון אישי רע עם שוטרים אלא משום שמעולם לא שמעתי על טיפול משטרתי יעיל בעבירת רכוש כלשהי בת"א, שלא לומר אדיב ומתחשב. בלעתי רוק ועשיתי מנוי לתל-אופן. הפוסט שלך מאלף.

  15. א.ה. הגיב:

    אפי, אני חושב שאתה לא מעודכן בנתונים. שיעור מקרי הרצח (לדוגמא) כפול בישראל לעומת בריטניה. גם בשאר הנתונים ישראל לא מבריקה במיוחד בהשוואה. אני חי בלונדון כבר שש שנים ולא נתקלתי בפשיעה חריגה, בוודאי לא בהשוואה לישראל.

  16. guyguy הגיב:

    אפי – בדקתי את תקציב המשטרה בלונדון מול ישראל. שים לב שבלונדון יש 8 מיליון תושבים (קצת יותר מאשר בישראל), אבל מצד שני השטח שלה קטן הרבה יותר, כך שהייתי אומר שצריך להזהר מההשוואה. ובכל זאת:

    התקציב של משטרת לונדון הוא 61.2 מיליון פאונד, שזה 380 מיליון שקל.
    תקציב משטרת ישראל הוא 8.4 מיליארד שקל. פי יותר מ- 20.
    שים לב ששטח מדינת ישראל הוא פחות מפי 15 משטח לונדון, ככה שאפילו לפי שטח התקציב של משטרת ישראל גדול בהרבה מהתקציב של משטרת לונדון. מה שבטוח זה שהטענה שהיא "בולעת תקציבים הרבה יותר עצומים מתקציבי הבטחון של מדינת ישראל" הוא מופרך. לא רק שהתקציבים קטנים מתקציב הביטחון של ישראל, אלא אפילו קטנים בהרבה מתקציב המשטרה של ישראל.

  17. נירס הגיב:

    בקשר ללונדון (שהיא כמובן לא העניין): שימו לב שהתנהלות השוטר באירוע נגזרה מיכולת המעקב הביומטרית יוצאת הדופן שיש בחלקים נרחבים בלונדון. רק מזכיר שרבים וטובים בארץ מתנגדים נחרצות להצבת מצלמות בכל קרן רחוב, איסוף מידע ביולוגי מאזרחים (שחיוני לבדיקות מז"פ כמובן) וכו'. אי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו. זו סתם בגדר נקודה למחשבה.
    בקשר למשטרת ישראל, אכן המצב חמור מאוד. לדעתי פרויקטים בהם יתבצע מעקב סדור אחרי תלונות אזחרים נגד שוטרים יעזרו לשפר את המצב, בבחינת "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". פרויקטים מסוג "ממשל פתוח" לדעתי יכולים להיות מאוד משמעותיים בהקשר זה.

  18. guyguy הגיב:

    נירס – להיפך. עצם זה שהשוטר צריך ללכת אישית לחנות ולבקש את ההקלטה של המצלמה מראה שלא מדובר על מצלמה "ממשלתית". לא מדובר על מצלמות שמגיעות אוטומטית למאגר מרכזי שלשוטרים יש גישה אליו (שים לב שבכלל היה עיכוב בגלל שהיה צריך לשלוח טכנאי כדי להעביר את קבצי הווידאו. בפרט הקבצים לא מגיעים אוטומטית)

    מי שמתנגד (כמוני) להצבת מצלמות בכל קרן רחוב ואיסוף מידע ביומטרי מאזרחים, מתנגד שלממשלה (משטרה) יהיה שילטה בלעדית וחסרת פרופורצייה במידע הזה. אין לי בעייה שיהיו מצלמות בכל מקום כל עוד המצלמות האלה הן לא ממשלתיות אלא בידי אזרחים, כך שלאף אירגון לא תהייה גישה בילעדית או יחודית למידע.

    תחשוב על ההבדל בהפגנות בין המצלמות הרבות שיש בידי המפגינים לבין מצב שיש אותה כמות מצלמות, אבל כולן בשליטת המשטרה, שתחליט בעצמה מה לפרסם ומה לא. במקרה השני אתה לא תתפלא אם אלימות משטרתית "תעלם" מהמידע, ורק התנהגות בילתי הולמת של מפגינים (בלי שום קונטקסט) תפורסם. זאת להבדיל מהמקרה הראשון בו המשטרה תאלץ לבקש מאזרחים (ואולי אפילו להכריח אותם בעצמאות צו בית משפט) לספק העתק של הסרטון אם קרה אירוע מיוחד, אבל היא לעולם לא תוכל להסתיר את מה שהיא לא רוצה שהציבור יראה, ויותר מכך – היא לא תוכל לעבור על הסרטים אם אין לה סיבה מראש רק כדי למצוא מידע מפליל כלשהו.

    בהקשר של מידע ביומטרי, זה כבר סיפור למקום אחר.

  19. guyguy הגיב:

    שוב לאפי – אני מצטער, היתה לי טעות בנתונים.

    מסתבר שיש 2 משטרות לונדון, והתבלבלתי בינהן.
    למשטרה ה"אמיתית" יש תקציב של 4 מיליארד פאונד שזה 25 מיליארד שקל. שזה פי- 3 מתקציב משטרת ישראל למספר תושבים שהוא כמעט זהה לזה של ישראל, ושטח הרבה יותר קטן. לצורך ההשוואה – זה חצי מתקציב צבא ישראל כולו… כולל חייל האוויר והים.
    אז אני חוזר בי – עם תקציב גדול פי- 3 אפשר להעלות את המשכורת של השוטרים משמעותית (ולכן לקבל כח אדם הרבה יותר איכותי), להגדיל את כמות השוטרים ובכלל, לעשות מהפכה אמיתית במישטרת ישראל. אתה צודק לגמרי בהקשר הזה (למרות שבהקשר של "הרבה יותר פשיעה" אני לא מצאתי סימוכין).

  20. Eyal הגיב:

    לשאלת המצלמות והביומטרי:
    גיא צודק במקרה הנוכחי (אלה אינן מצלמות ממשלתיות, אלא של החנויות, ולכן לא מדובר באחיזה בחבל בשני קצותיו), אבל נירס צודק באופן כללי – לונדון מלאה גם במצלמות מהסוג השני, ואף מפורסמת בכך. עם זאת, נירס טועה לגבי מאגר ביומטרי. בבריטניה יש מאגר שכולל רק מהגרים ופושעים. את העבודה המשטרתית הם עושים בלי מאגר טוב מאוד.
    באופן כללי, אני מעדיף שהממשלה לא תאסוף מידע כזה ממי שאין לו עבר פלילי מהטעמים שניר העלה, ובמיוחד כאשר הרקורד של הממשל והמשטרה בישראל מפוקפק כל כך.

  21. נירס הגיב:

    הערה קטנה לאייל- קל מאוד לאחוז בחבל בשני קצותיו. במקל דווקא יותר קשה (אם קצותיו רחוקים מספיק)…
    (:

  22. Eyal הגיב:

    אולי, אלא אם המקל הוא קצר. אבל זה המקור בשפה העברית, הלקוח מן המקורות. אני מניח שהמשל הוא של חבל מתוח.
    :)

  23. shay הגיב:

    כל מילה בסלע !! פשוט פוסט מדהים ששווה שיתוף בכל הרשת

  24. sharon הגיב:

    איזה מוזר לקרוא שאתה גר בלונדון. אמת מארץ ישראל..?!

  25. Eyal הגיב:

    שרון, התייחסתי לזה כאן.

  26. kerenmk הגיב:

    במוצ"ש, בעודי סוגרת איזה עניין בחדר הכושר, נכנס מתאמן, שלפי ההסתחבקות שלו עם פקידת הקבלה הוא בטח אחד מהקבועים. כולו טעון אדרנלין, שלף את הסמארטפון והקרין לעובדים שמאחורי הדלפק את ההתרחשות האחרונה. הוא תפס גנב אופניים. בתמונות: מכונית משטרה ושוטר שאוזק את הגנב. עד שהמשטרה הגיעה הוא פוצץ אותו במכות, כך סיפר בגאווה. "חצי אימון עשיתי עליו", הוא ציין בפני העובדים.
    כי מי צריך אלימות משטרתית כשהאזרחים לוקחים את זה על עצמם?
    יצאתי מהמכון ובליבי איחלתי למתאמן סרטן דם (ואם אפשר, אז גם טיפול בבית חולים בפריפריה). כן, בליבי. אני צריכה שהוא יעשה עלי עוד חצי אימון?
    סתם, נזכרתי, בגלל האופניים וזה.

  27. אודי הגיב:

    אומנם זה לא הנושא, אבל הנה לינק מעניין בנושא גניבת אופניים:

  28. Eyal הגיב:

    עשו לינץ' בערבים: המשטרה איבדה את הרישומים
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4311064,00.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s