תזכורת: מה הייתה מטרת ה"התנתקות"

בראיון מדהים במוסף הארץ (8.10.04) פירט מנכ"ל משרד ראה"מ שרון דאז, דב וייסגלס, את משמעות ה"התנתקות" ותרומתה לשליטת הקבע של ישראל בשטחים.

להלן הציטוט (ההדגשות שלי):

"אם יש לכם גיבוי אמריקני ויש לכם את עיקרון מפת הדרכים, מדוע ללכת להתנתקות?

מפני שבסתיו 2003 אנחנו מבינים שהכול תקוע. ולמרות שעל פי הניטור האמריקני האשמה רובצת על הפלשתינאים ולא עלינו, אריק תופש שהמציאות הזו לא תחזיק מעמד. שלא יניחו לנו. לא ירפו מאיתנו. הזמן עובד לרעתנו. ויש שחיקה בינלאומית, יש שחיקה פנימית. בארץ בינתיים הכול קורס. הכלכלה על הקרשים. וכשמופיעה יוזמת ז'נווה יש לה תמיכה רחבה. ופה קופצים עליך מכתבי קצינים ופה מכתבי טייסים ופה מכתבי מטכ"ליסטים. ואלה לא צעירים מוזרים עם קוקו ירוק ועגיל באף שריח כבד של גראס אופף אותם. אלה אנשים כמו הקבוצה של ספקטור. באמת מיטב הנוער.

מה החשש העיקרי שלכם בחודשים הללו? מה הגורם המרכזי הדוחף אתכם אל רעיון ההתנתקות?

החשש הוא שהתקיעה של נוסחת הנשיא בוש תביא לחורבנה. שהעולם הגדול יבוא ויגיד, רציתם את נוסחת הנשיא, קיבלתם. רציתם לנסות את אבו מאזן, ניסיתם. זה לא עובד. וכשנוסחה לא עובדת במציאות, לא מחליפים את המציאות, מחליפים את הנוסחה. לכן הראייה המפוכחת של אריק אמרה, שיש חשש שיחוסל העיקרון שהיה ההישג המדיני ההיסטורי שלנו. העיקרון שחיסול הטרור קודם לתהליך מדיני. […]

כיצד ההתנתקות עוזרת כאן? מה הייתה חשיבותו העיקרית של רעיון ההתנתקות מבחינתכם?

ההתנתקות היא החומר המשמר של נוסחת הנשיא. היא בקבוק הפורמלין שבתוכו אתה מניח את נוסחת הנשיא כדי שתישמר בתוכו לתקופה מאוד ארוכה. ההתנתקות היא באמת פורמלין. היא מספקת את כמות הפורמלין הנדרשת כדי שלא יהיה תהליך מדיני עם הפלשתינאים.

בעצם המרתם את האסטרטגיה של הסכם ביניים ארוך טווח באסטרטגיה של מצב ביניים ארוך טווח.

הביטוי האמריקני הוא "לחנות בנוחות". ההתנתקות מאפשרת לישראל לחנות בנוחות במצב ביניים שמרחיק מאיתנו, ככל הניתן, לחץ מדיני. היא נותנת לגיטימיות לטענה שלנו, שאין משא ומתן עם הפלשתינאים. יש פה החלטה לעשות את המינימום הנדרש על מנת לתחזק את מצבנו המדיני. ההחלטה הזאת מוכיחה את עצמה. היא מאפשרת לאמריקנים לבוא לכל שאר העולם הרועש והרוגש, ולומר לו: "מה אתם רוצים. מה אתם רוצים", והיא מעבירה את היוזמה לידינו. היא מחייבת את העולם לעסוק ברעיון שלנו. בתסריט שאנחנו כתבנו. […]

אני רוצה להזכיר לך שתהיה נסיגה גם בגדה המערבית.

הנסיגה בשומרון היא סמלית. הסכמנו לכך רק כדי שלא יגידו שיצאנו ידי חובתנו בעזה.

ויתרתם על הרצועה כדי להציל את הגדה? ההתנתקות מעזה נועדה לאפשר לישראל להמשיך לשלוט במרבית יהודה ושומרון?

אריק לא רואה היום בעזה אזור של אינטרס לאומי. ביהודה ושומרון הוא כן רואה אזור של אינטרס לאומי. הוא חושב בצדק שאנחנו עדיין מאוד מאוד רחוקים מהזמן שבו אפשר יהיה להגיע להסדרים סופיים ביהודה ושומרון.

פינוי ההתנחלויות של גוש קטיף מחזק את ההתנחלויות בגדה או מחליש אותן?

בהתנחלויות המבודדות והמרוחקות הוא לא פוגע. הוא לא רלוונטי לגביהן. לא מעלה ולא מוריד. עתידן ייחרץ בעוד שנים רבות, כשנגיע להסדר סופי. לא בטוח שכל אחת ואחת מהן תוכל להמשיך להתקיים. לעומת זאת, בעניין הגושים הגדולים, ההתנתקות הביאה לכך שיש בידינו אמירה אמריקנית ראשונה מסוגה שהם יהיו חלק מישראל. בעוד שנים, אולי עשרות שנים, כשיהיה משא ומתן בין ישראל לפלשתינאים, יבוא אדון העולם וידפוק על השולחן ויאמר: כבר לפני עשר שנים אמרתי שהגושים הגדולים הם חלק מישראל.

אם כך, אריק יכול לבוא ולומר לזמביש שהוא מפנה 10,000 מתנחלים ואולי בעתיד ייאלץ לפנות עוד 10,000, אבל את 200 אלף האחרים הוא מחזק. הוא מעמיק את אחיזתם בקרקע.

אריק יכול לומר ביושר שיש פה מהלך רציני שיגרום לכך שמתוך 240 אלף מתיישבים 190 אלף לא יזוזו ממקומם. לא יזוזו ממקומם.

הוא מקריב מעט מבניו על מנת לקבע את האחרים במקומם?

כרגע הוא לא מקריב אף אחד ביהודה ושומרון. עד שהארץ תשקוט ועד שיתחיל משא ומתן לא קורה שום דבר. והכוונה היא להיאבק על כל נקודה ונקודה. את המאבק הזה אפשר יהיה לנהל מתוך נקודת מוצא הרבה יותר נוחה. כי לגבי היישובים המבודדים יש התחייבות אמריקנית שאומרת שכרגע לא מתעסקים איתם. ואילו לגבי הגושים הגדולים יש ביטוח מדיני של ממש. יש מחויבות אמריקנית שמעולם לא הייתה כמוה לגבי 190 אלף מתיישבים.

אם מה שאתה אומר הוא נכון, המתנחלים בעצם צריכים לארגן הפגנות תמיכה בשרון. הוא עשה שירות עצום למפעל ההתנחלות.

הם היו צריכים לצאת בריקודים סביב למשרד ראש הממשלה. […] אריק הוא הראשון שהצליח לקחת רעיונות של המחנה הלאומי ולהפוך אותם למציאות מדינית שמקובלת על העולם כולו. […]

מבחינתך ההישג המרכזי שלכם הוא בהקפאת התהליך המדיני באופן לגיטימי? ברשות ובסמכות?

זה בדיוק מה שקרה. הרי המושג "תהליך מדיני" הוא אגד של מושגים ומחויבויות. התהליך המדיני זה הקמת מדינה פלשתינית עם כל הסכנות הביטחוניות הכרוכות בכך. התהליך המדיני זה פינוי יישובים, זה החזרת פליטים, זו חלוקת ירושלים. וכל זה הוקפא כעת.

בעצם הרבצתם את תרגיל המאה.

כשאתה אומר "תרגיל" זה נשמע לא טוב. נשמע שאמרת דבר אחד ויצא דבר אחר. אבל זה כל העניין. הרי מה אני צועק כבר שנה? שאני מצאתי פטנט בשיתוף עם הנהלת העולם שלא יהיה כאן שעון חול. שלא יהיה לוח זמנים למימוש הסיוט של המתנחלים. דחיתי את הסיוט הזה לתקופה בלתי מוגבלת. כי מה שאני בעצם סיכמתי עם האמריקנים הוא שעם חלק מההתנחלויות לא מתעסקים בכלל ועם חלק אחר של ההתנחלויות לא מתעסקים עד שהפלשתינאים יהפכו לפינלנדים. זו המשמעות של מה שעשינו. המשמעות היא הקפאת התהליך המדיני. […] בעצם כל החבילה הזו שנקראת המדינה הפלשתינית, על כל הכרוך בה, ירדה מעל סדר יומנו לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. וכל זה בסמכות וברשות. כל זה בברכה נשיאותית ובאישור שני בתי הקונגרס. למה עוד אפשר היה לצפות? מה עוד אפשר היה להביא למתנחלים?

אני חוזר על שאלתי הקודמת: תמורת הוויתור על עזה השגתם סטטוס-קוו ביהודה ושומרון?

מכובדי מתעקש על הגדרה לא נכונה. ההגדרה הנכונה היא שאנחנו יצרנו סטטוס-קוו מול הפלשתינאים. הייתה כאן חבילה קשה מאוד של מחויבויות שציפו מישראל לקבל. לחבילה הזו קראו תהליך מדיני. היא כללה מרכיבים שלעולם לא נסכים לקבל ומרכיבים שאיננו יכולים לקבל כעת. אבל אנחנו הצלחנו לקחת את החבילה הזו ולהעביר אותה אל מעבר להרי הזמן. בניהול נכון הצלחנו להוריד את עניין התהליך המדיני מעל הפרק. וחינכנו את העולם לכך שאין עם מי לדבר. וקיבלנו תעודת אין-עם-מי-לדבר. התעודה הזאת אומרת כך: א. אין עם מי לדבר. ב. כל עוד אין עם מי לדבר, הסטטוס-קוו הגאוגרפי קיים. ג. תעודה זאת תתבטל רק כשיקרה כך וכך וכך. כשפלשתין תהיה פינלנד. ד. להתראות אז, ושלום."

סוף ציטוט.

כולנו מדברים על "פשעי מלחמה", והנה שרון עשה "פשע נגד השלום".

כדאי להעיר שגם אחרי ההתנתקות ישראל המשיכה לשלוט בים, באוויר ובגבולות, בגלי הרדיו ובמנהל התושבים – של רצועת עזה, וכן לנתק אותה מהגדה. צעד לקראת עצמאות, או קיבוע השליטה? תשפטו בעצמכם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה +כול הנושאים, ישראל והעולם הגדול, עופרת יצוקה על עזה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

31 תגובות על תזכורת: מה הייתה מטרת ה"התנתקות"

  1. תמר הגיב:

    אני בהלם!

    הם צדקו לגמרי, התהליך המדיני של שטחים תמורת שלום הוקפא לחלוטין מאז.

    אני בכלל בהלם בימים האחרונים מהתגובות של חברים ומשפחה להרוגי ולפצועי מלחמת "הצדק" בעזה. אנחנו לוקים בעיוורון מוחלט. "הם אשמים שהילדים שלהם נהרגו, הם הביאו את זה על עצמם עם כל הצער" האם זה לא doublespeak מ-1984? אנחנו יורים והורגים, הם נושאים באשמה… מעניין.

    תביא חומרים (אם יש) לגבי אולמרט. מעניין אם הוא בצורה מודעת כל כך המשיך את המסורת של שרון.

  2. ברווז גומי הגיב:

    למה לתרגם בחזרה מאנגלית אם יש את המקור בעברית זמין ברשת?
    בבקשה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=486151&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
    צריך לזכור שדבריו של וייסגלס הגיעו על רקע גל מחאה גדול מאד מימין נגד התוכנית. לא קשה לראות בדבריו ניסיון לשכך את מחאת הכתומים. למעשה, התוכנית ההיא סיפקה לשרון את התירוץ לפעול בלי הצורך המעיק לדבר עם הפלסטינים. תוכנית ההתכנסות שאיתה רצה קדימה נראתה כמו המשך טבעי, וסביר להניח ששרון היה הולך באותה דרך. ההתנהלות החד צדדית נעצרה רק כשהפלסטינים והחיזבאללה החליטו להראות את הצד שלהם, בכח.

  3. אייל ניב הגיב:

    "הצורך המעיק לדבר עם הפלסטינים".

  4. אייל ניב הגיב:

    התכנית הייתה חלק מהרצון לעצירת התהליך המדיני, והחלפת "מפת הדרכים" בקיפאון.

  5. לובה מאיר הגיב:

    המלחמה הזו היא מלחמה באיראן, ולא בפלסטינים. העיוורון הוא לחשוב שהנפגעים הפלסטינים הם קורבן של אטימות ישראלית. הם קורבן של אטימות איראנית, שמנסה להפיל את ישראל מצפון ומדרום, גם אם על גבם של אזרחים לבנונים או תושבים פלשתינים. היא מאמנת, היא מחמשת, היא מממנת ומניעה את המהלך שהביא למערכה הנוכחית. נכון, זה פוגע בנו, מקהה את החושים שלנו, ומנגד – כמה נאיבי זה לחשוב שהחמאס מחפש דרך לשלום. החמאס הוא טרור איראני נגדנו, נגד הפלשתינים ונגד העולם הנאור באשר הוא. אל תפלו לתוך המלכודת של צבא מתוחכם נגד מיעוט מוחלש, כי הטרור יודע את כוחן של תמונות האזרחים ההרוגים, ולכן הפך אותם למחסה. גם המצור על עזה הופסק כשהירי הופסק וחודש כשהירי חודש. אילו מחוות באו משם?
    גם הומאניזם צריך לדעת לבקר את עצמו, ולא תמיד להושיט את הלחי השנייה. כאן, במזרח התיכון, אם אתה לא הבריון השכונתי, אתה הלפלף שתמיד יחטוף ויבכה.

  6. תמר הגיב:

    לובה, הנה בדיוק לזה אני מתכוונת. להרוג 600 אנשים חפים מפשע תושבים פלשתינאים זה בסדר מקובל מוסרי ונקי כי איראן תומכת בחמאס וחמאס לא מעוניין בשלום. מה הקשר?

  7. אייל ניב הגיב:

    איזו דמוניזציה, דה-הומניזציה ונאציזציה עשית לאיראן… אני מבין שאתה חוקר איראן זה שנים, לא חלילה אזרח ישראלי שניזון מהתקשורת בישראל, נכון?

    פעם אמרו את זה על ערפאת, וקודם על סאדאת… צאו מזה. הבריטים והאמריקאים מתחילים להבין שהשטחיות שמכרנו להם על "ציר רשע" היא קשקוש והסתה, ומתפקחים, ומוטב לנו שנעשה זאת גם אנחנו, ויפה שעה אחת קודם.

  8. יניב הגיב:

    1. מדהים ומרתק.
    2. הצורך לדבר עם הפלסטינאים הוא באמת מעיק. בדיוק כמו חמה. שמעת פעם מישהו אומר, איזה כיף, חמותי התקשרה?
    3. אני חושב שיש ציר רשע, אבל הוא הרבה יותר קטן והרבה פחות ספקולטיבי ממה שלובה ציירה אותו.

    אני חושב שהמהלך של אריק שרון לא היה אווילי כמו שהוא לעיתים מצטייר. אני לא תמכתי בהתנתקות, ואני עדיין לא תומך, אבל מכיוונים שונים לגמרי.
    אני חושב שההסתכלות של וייסגלס היא התסכלות נכונה *בחלקה*. הרבה פעמים, עושים דברים על מנת להשתיק לחצים, ובצדק. אני לא רואה בביטוי הפורמלין ביטוי שדורש הדגשה מלבד לציוריות שלו. לעומת "בניהול נכון הצלחנו להוריד את עניין התהליך המדיני מעל הפרק" שזה משפט נוראי. נוראי.

  9. יוסי הגיב:

    לאט לאט באמת נגיע להתנגשות בין תרבויות.

    תרבות המערב מול תרבות האיסלאם הקיצוני.

    בינתיים הכל מתנקז בישראל וקצת מתפזר במדינות באיזור פקיסטן-הודו-אפגניסטן, לאט לאט זה יגיע לאירופה והעולם המערבי.

  10. אייל ניב הגיב:

    זו נבואה שמגשימה את עצמה. כמתרכזים רק בקיצוניים, גם אם יש מתינות היא תעלם ככל שנתעלם ממנה ונגיב בכוח. אנחנו מחזקים את הקיצוניים והמתונים ייעלמו. תהליך דומה קורה גם אצלנו. זה לא שאי-אפשר אחרת, אנחנו בוחרים שככה זה יהיה מרוב חשדנות.

  11. יוסי הגיב:

    כמו הסרט "מליון קליעים באוקטובר" נראה לי שהדבר הכי חשוב שהתקשורת הישראלית צריכה לעשות זה לא לשכוח ולא להשכיח את ההיסטוריה המיידית. חשוב להסביר בדיוק מה היתה המטרה של ההתנתקות.

    למשל, לאחרונה קראתי את גדי טאוב מציג את ההתנתקות כעיסקה: אנחנו ניסוג ואתם תישקטו. הרי זה טירוף מוחלט, כשהמשא ומתן נכשל, להגיד: טוב אז אני אתן לכם רבע ממה שרציתם ובזה תם הסיפור.

    זה בדיוק כמו הפסקת האש הנוכחית. הישראלים אומר לעזתיים: יצאנו למלחמה בגלל שאתם התקפנו אותנו, ובאופן חד-צדדי אנחנו עכשיו מכריזים על הפסקת האש ואוי ואבוי אם תפרו את הפסקת האש שכלל לא חתמתם עליה. זו התנהגות כוחנית ואווילית. טוב, אולי היא לא אווילית בכלל בעצם, אבל היא לא מוסרית והיא מתכון להמשך האלימות.

  12. מוחמד הגיב:

    נשאר רק לחכות עוד קצת ואחמדינג'אד יעזור לכל העולם לחזור לשורשי האיסלאם. הפצצות כבר מוכנות ליירוט אל תוך הערים.

    שוויה שוויה

  13. עופר הגיב:

    אייל תוכל לתת את הלינק למקור בבקשה?

  14. חיים הגיב:

    השאלה היא האם צריך להאמין לדברי הרהב של וייסגלס?

    אני סבור שלא. בוגי יעלון כותב בספרו שלהתרשמותו שרון בתקופת וייסגלס היה מנותק למדי מהסביבה, לא קרא כלום ונרדם הרבה באמצע היום, ואת כל ידיעותיו שאב מדברים בעל פה שווייסגלס נהג לומר לו.

    ועובדה שלאחר שנתיים הוא הביע תמיכה בהתכנסות, בטענה שאין טעם להמתין עד שהפלסטינים יהפכו לפינלנדים:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=734998

    המסקנה שלי שמלכתחילה הוא ראה בהתנקות שלב ראשון לפני נסיגה מלאה מהשטחים, ודבריו הפומביים באותה התקופה היו לצרכי הסברה פנימית בלבד, כדי להעביר את ההתנתקות בקרב אנשי המרכז.

  15. ברווז גומי הגיב:

    לעומת יעלון, עפר שלח ורביב דרוקר טוענים בספרם "בומרנג" ששרון שמר את הקלפים קרוב לחזה ואיש לא ידע באמת מה המשמעות האמיתית של ההתנקות, כולל וייסגלס. אני חושב שלאור תוכנית ההתכנסות ניתן לראות שוייסגלס פשוט מרח איזה סיפור כדי להפחית את ההתנגדות לתוכנית.
    לההפחית את ההתנגדות ברחוב. ולא בקרב אנשי המרכז, כיוון שהראיון ניתן מספר חודשים לאחר המשאל בליכוד.

  16. אייל ניב הגיב:

    הסיפור של וייסגלס מתיישב יופי עם ההיסטוריה. ביוני 2002, גיבש "הקוורטט" (האיחוד האירופי, האו"ם, רוסיה וארה"ב) את תכנית "מפת הדרכים" לסיום הכיבוש והקמת "מדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית וברת-קיימא" עד שנת 2005(!). התכנית התפרסמה באופן רשמי במרס 2003, ונראתה כאופק חדש בעיני עצמם. בישראל היו ספקנים.

    הנשיא בוש הצהיר על "מחויבותו האישית" ליוזמת מפת הדרכים. הוא גיבה את ההצהרה בביקור באזור ביוני 2003. טוני בלייר דיבר בלהט על התייחסות "ללא משוא פנים" המעמידה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כשווה לסכסוך בעיראק (זיקה שישראל דוחה). אירופה, באופן כללי, הביעה תמיכה חמה ביוזמה: פקידים בכירים במשרדי החוץ השונים וכן מיגל מורטינוס, נציג האיחוד האירופי לתהליך השלום, מילאו תפקיד מכריע בגיבוש "מפת הדרכים". טרייה לארסן, שליחו של מזכיר האו"ם לאזור, דיפלומט מנוסה מאוד, המכיר ממקור ראשון את "העובדות בשטח", מילא גם הוא תפקיד מכריע. אפילו כשהיה נדמה שהיוזמה תקועה וכמעט גוועת, יזמו הרוסים במועצת הביטחון בנובמבר 2004 החלטה, שאִשררה פה אחד את חשיבות מפת הדרכים במדיניות העולמית כלפי המזרח התיכון. הפלסטינים קיבלו את המסמך, וישראל קיבלה אותו "על תנאי", והציגה 14 הסתייגויות. היא לא רצתה לצאת, ולא רצתה את הארבעה כמתווכים, אלא רק את ארה"ב.

    כתהליך פוליטי היעד הסופי של מפת הדרכים ממשי בהרבה מזה של תהליך אוסלו:
    • הסכם שיושג במשא ומתן ויוביל ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד שנת 2005, כולל סוגיות הגבולות, ירושלים, הפליטים, ההתנחלויות; והסכם כולל בין ישראל, לבנון וסוריה.
    • סיום הכיבוש.
    • הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית ודמוקרטית החיה בשלום ובבִטחה לצדה של ישראל ושאר שכנותיה.
    • מענה לצרכיה האסטרטגיים של ישראל בתחום הביטחון וההשתלבות באזור.

    לקראת סוף דצמבר 2003, חשף שרון את התכנית המלאה שלו ל"התנתקות" מהפלסטינים. הוא בחר להגדירה כ"יוזמה ביטחונית" ולא כתכנית מדינית, כדי לא לפגוע ב"מפת הדרכים" ולהרגיז את האמריקנים. בעודו מביע תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, לכאורה, הטיל שרון על הפלסטינים את האשם בכישלון "מפת הדרכים" ואמר שאינם "שותפים לשלום". בדרך זו שרון כביכול קיבל את "מפת הדרכים", אך למעשה נִיטרל אותה. הוא הכשיר את הצעדים החד-צדדיים של ישראל בעזה, בלי לקבל את האחריות שהחוק הבינלאומי תובע מן הכוח הכובש, הן בנוגע לחובה להכריע את עתיד עזה רק במשא ומתן, והן בנוגע לדאגה לרווחת האוכלוסייה המקומית.

    שרון גרם לאמריקנים להסכים לסידור הקבע של סיפוח "גושי ההתנחלויות" ו"ירושלים רבתי", כפי שהם מוגדרים על-ידי מכשול ההפרדה, והקמת "מדינה" פלסטינית בחסות ישראל, באפריל 2004, בחליפת המכתבים המפורסמת עם בוש.

    בוש: "לאור המציאות החדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסייה ישראליים גדולים [כלומר, גושי התנחלויות וירושלים רבתי], אין זה מציאותי לצפות שתוצאת המו"מ על הסדר הקבע תהיה חזרה מלאה ושלמה לקווי שביתת הנשק מ-1949, וכל המאמצים בעבר לשאת ולתת על פתרון של שתי מדינות הסתיימו באותה מסקנה. […] ארה"ב מבינה, שאחרי שישראל תיסוג מעזה ומחלקים בגדה המערבית, ועד שיושגו הסכמים על הסדרים אחרים, יימשכו ההסדרים הקיימים בעניין השליטה במרחב האווירי, במים הטריטוריאליים ובמעברים בגדה המערבית ובעזה."

    המכתב שינה את גישתה של ארה"ב באופן יסודי. במעשה דיפלומטי נועז אחד, שינה שרון את הכיבוש ממצב צבאי זמני לעובדה פוליטית קבועה ומוכרת על-ידי הממשל האמריקני. מ-לא לכיבוש, כן למדינה פלסטינית בתיווך עולמי; זה הפך ל-כן למדינה פלסטינית מתישהו, ומוגבלת, עד אז כיבוש על כל המשתמע, בגיבוי אמריקאי.

  17. לילוש הגיב:

    שלום רב, רציתי להפנותכם לקישור המלא של הכתבה שממנה ציטט כותב הבלוג. אנא קיראו אותה לעומק ושימו לב להשמטות המגמתיות שעורך בלוג זה עושה. הוא נמנע מהלזכיר כל דבר שמקשר את מדינת ישראל לעשית דברים טובים והגיוניים. למשל, ההבנה של אריק שרון שחיסול הטרור בעזה קודם לקיום משא ומתן עם הפלסטינאים. ולכותב הבלוג- אתה מצוטט מה שנוח לך מהכתבה. אתה משמיט את כל מה שלא נוח לך. אתה מגמתי, מטעה, ומקצין. פעם חשבתי שיש בדבריך טעם, היום אני מאוכזבת ביותר ממך ומדרכיך המכוונות לעיוות המציאות. הקישור: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=486151&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

  18. אייל ניב הגיב:

    הבאתי את מה שרלבנטי בעיניי להיום ונשכח, וזה בכלל לא משנה שהוא מדבר על דברים נוספים. מצידי שיסביר למה זה צודק לעשות כיבוש… הדברים נאמרו והם מדוייקים, וכל השמטה כשהייתה סומנה בבירור.

    אני לא חושב שאני צריך להיות עיתון הארץ ולהכניס ראיון ארוך ומשמים, ואני גם לא מתכוון להיות הבמה של וייסגלס להבעת כול עמדותיו הימניות על הפלסטינים, שכולן בוטאו שוב ושוב. מספיק לי פעם אחת. למשל, מה שאת קוראת ה"הבנה" (כאילו כל ניתוח אחר הוא כשל בהבנה) שחיסול הטרור בעזה (כמובן שחיסול הכיבוש איננו רלבנטי, רק הטרור) קודם לקיום משא ומתן עם הפלסטינאים – היא בדיוק מה שאמר וויסגלס בטקסט כאן:

    "התהליך המדיני זה הקמת מדינה פלשתינית עם כל הסכנות הביטחוניות הכרוכות בכך."

    ושוב כאן –

    "א. אין עם מי לדבר. ב. כל עוד אין עם מי לדבר, הסטטוס-קוו הגאוגרפי קיים. ג. תעודה זאת תתבטל רק כשיקרה כך וכך וכך. כשפלשתין תהיה פינלנד. ד. להתראות אז, ושלום.”

    וזוהי בדיוק ה"הצלחה" של וויסגלס ושרון – במקום מפת הדרכים שיש בה מחויבויות ושלבים לשני הצדדים, בגיבוי הקוורטט, הם "הצליחו" לדחות את התהליך המדיני לתנאים שבהם הפלסטינים מפסיקים כל התנגדות מכול סוג (פינלנד), בעוד שישראל איננה נדרשת להפסיק התנחלויות/הריסות בתים/הקלות על חיי האוכלוסיה/לו"ז ליציאה וכו', ובתיווך ארה"ב בלבד. למעשה דורשים מהם: "הפסיקו להתנגד לכול שליטה ישראלית, ורק אז נחשוב ונדבר על הסרתה אולי כמה שיבוא לנו איפה שיבוא לנו וכו' ".

    כל אחד מוזמן לקרוא בעצמו ולהחליט.

  19. פינגבאק: היכונו, הולכים לבידוד « אמת מארץ ישראל

  20. פינגבאק: הכרזה חד צדדית לא תפסיק את הכיבוש « אמת מארץ ישראל

  21. פינגבאק: חשבון נפש: אולי בכול זאת צריך לחשוב על מה שעשינו שם? « אמת מארץ ישראל

  22. פינגבאק: לא צריך לפנות התנחלויות « לא למות טיפש

  23. פינגבאק: האינטרס הלאומי « אמת מארץ ישראל

  24. פינגבאק: למה ליברמן ו"אם תרצו" מצליחים כל כך? « אמת מארץ ישראל

  25. פינגבאק: השתלטות « אמת מארץ ישראל

  26. פינגבאק: השתלטות / אייל קליין | מחשבה אורחת

  27. פינגבאק: דו"ח ושמו פאלמר « אמת מארץ ישראל

  28. פינגבאק: They didn’t even say that “the blockade on Gaza is legal” « Truth from Eretz Yisrael

  29. פינגבאק: Palmer raporunun ardından – Eyal Clyne (+972blog) « Dünyadan Çeviri

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s