השתלטות

הימין האידיאולוגי משלים בימים אלו הפיכה גמורה במדינת ישראל, שאותה קידם במשך עשר-עשרים השנים האחרונות (לפחות). כפי שנראה להלן, יעדה הסופי הוא לשלול את זכות השמאל להביע עמדות חלופיות, קודם מבחינה ציבורית, ובהמשך חוקית. אמנם אינני מכנה את עצמי "המכון לחקר האסטרטגיה הציונית", ואין לי כל כוונה לשים את הכותרת "מחקר מקיף" או "דו"ח" על לקט הנתונים הבא, והם גם לא ילוו בהודעות לעיתונות ובמודעות רחוב יקרות עם סיסמאות דמגוגיות, אבל הם יספקו תמונת מצב רוויה בדוגמאות (ובוודאי ניתן למצוא בנקל עוד המון נוספות) על האופן שבו כל מי שתומך בחיי שוויון ובהגבלת הצבא והמלחמה הפך לבוגד, על איך שמשאבי ציבור של כולנו, הוחרמו להיות משאבי ימין, ועל האופן שבו השמאל נדחף בהדרגה (ובמהירות) אל מחוץ לחוק.


רקע
המאמץ השיחי: דה-פוליטיזציה | עולם הפוך | דה-לגיטימציה | דה-ממלכתיות
המאמץ התשתיתי: מעל החוק | פוליטיזציה | השתקעות כלכלית | דה-לגליזציה
תחזית

רקע

הימין בישראל החליט שיש לו מונופול על האמת בערך סביב קריסת הסכמי-אוסלו, שלוותה ב"אמרנו לכם" קשקשני, שאותו קיבל השמאל-הלאומני בהכנעה. אמנם היו גם אחרים בחוגי-השמאל שהתנגדו להסכמי-אוסלו מטעמים הפוכים, אבל לרוב היה זה הימין הישראלי (והפלסטיני) שהתנגד(ו) בקולניות להסכמים העתידים לקרוס, לכאורה בגלל "טבעו" של הצד השני. אולם לאמיתו של דבר, לא הימין הישראלי ולא הימין הפלסטיני "חזו" את כשלון ההסכמים כמתבוננים מהצד, אלא הם גם עשו כל שביכולתם כדי לממש את "חזונם". הם פעלו בהצלחה, באלימות ובנחישות כדי לחבל באמון ההדדי וביישום ההסדרים (ובישראל זה כלל: פעולות אלימות, הגברת ההתנחלות בניגוד לחוק, הטבח בחברון והשלכותיו, שיבוש תחמני של ההסדרים וכו'; וכך הם עושים בהתמדה גם היום). כמו הימין הפלסטיני כן גם הימין הישראלי, הציג את עצמו כצודק, את הסכסוך כבלתי-נמנע, את "הצד השני" כשטני, חסר מצפון, אלים ו"לא-פרטנר", ואת בני-עמו כחפים מטעות וכקרבנות. ובסוף, כשאשר פעולות הימין הישראלי צלחו (בחסות ההנהגות השונות), וכשהם חיסלו כל אפשרות להימנע ממצבנו הנוכחי והמסוכן, הם גם הציגו את "נבואתם" כצודקת, והציבור קיבל זאת כאמיתה גמורה. כך, למרות שהמתנחלים הם האקטיביסטים שאחראים להכשלת ההסכמים, הציבור בישראל זקף את קריסתם לחובת השמאל. כתוצאה מכך, ראשו של הימין התנפח, ואילו השמאל-הציוני הפך מתנצל וחשדן, ובהדרגה נעלם.

מאז נורו הרבה כדורי-גומי בדיכוי המחאה הפלסטינית, והשואו אף חזר על עצמו ב"התנתקות". השמאל-הלאומני השתתק ונרקב, והימין עלה בקרב שני הלאומים. וכמו אצל הפלסטינים, גם אצלנו שואף עתה הימין להפסיק את הדיון הדמוקרטי לגבי המדיניות הדרושה, ולהכריע אותו אחת ולתמיד על ידי שלילת הזכות לדעה שונה. אין מדובר עוד בויכוח ענייני עם עמדות השמאל, אלא בקריאה מלאת-כעס לשלול את עצם-הזכות להשמיע עמדות כאלו, כצו השעה. כפי שנראה להלן, זהו תהליך שנבנה בהתמדה במקביל מלמעלה (הכנסת, הממשלה, הצבא) ומלמטה (פעילים, תנועות, מרכז-שלם, המכון לאסטרטגיה-ציונית, ישיבות, מתנחלים-אידיאולוגיים), ולמרות שהוא אלים, הוא לא דורש מהפיכה צבאית, אלא מתמקד בחקיקה בלתי-דמוקרטית, תקנות וחוקים פסולים; ועוד קודם לכך בניסיון להחשיד ולחסל כל התנגדות למלחמה, כל ביקורת על הצבא, כל דיבור על מוסר, כל הכרה בכיבוש ובמצור, כל מחווה של אמפתיה אנושית כלפי לא-יהודים (בעיקר ערבים), וכל חיפוש של פתרון לסכסוך שאינו מבוסס על נשק ודמוגרפיה, ושעשוי אשכרה-להחזיק (כלומר שייתפס הוגן על ידי כל הצדדים, ולא רק על ידי הצד החזק). כל מי שלא מסכים הוא בלתי-נאמן, לא-ציוני, שונא-עצמו ועמו, בוגד, מסוכן, חולה-נפש ו/או מסכן.

ההשתלטות שאותה משלים עתה הימין היא שיאו של תהליך ארוך שנעשה בשני מאמצים אסטרטגיים: שיחי ותשתיתי. המאמץ האחד, לגיטימי אך אלים מאוד, מגביל את הדיון הציבורי כך שתנאי מקדמי שלו יהיה קבלת הנחות היסוד של הימין; והשני, פשיסטי לחלוטין, אשר מונע האפשרות של יריבים פוליטיים לגייס משאבים ולהביא לשינוי חברתי (באמצעות החוק, אבל לא רק), על ידי ניכוס משאבים של כלל הציבור לטובת אינטרס פוליטי צר, והשקעה ארוכת טווח בהקמת מנגנוני מדינה שיפעלו ליישום מדיניות הימין לצמיתות. לא מדובר במעשה רגיל של מפלגת שלטון אשר מיישמת מדיניות זאת או אחרת, אלא בניסיון להכריע סופית מהם גבולות האמת, לשלול את זכותם של בעלי הצעות מתחרות להתווכח ולשכנע, ולמנוע חוקית את האפשרות שלהם לגייס תומכים, קשרים ומשאבים, בארץ ובעולם, באמצעות מהלכים אקטיביסטיים, דורסניים וחסרי-תקדים של השתלטות על מוסדות, תקציבים, נהלים ועקרונות-יסוד של החברה והמדינה כדמוקרטית. כפי שנראה שני המאמצים האלו נפגשים, מצטלבים ועוזרים זה לזה כל הזמן.


1) המאמץ להדרה מן השיח

הדרה מהשיח פירושה מחיקת זכותו של היריב הפוליטי להביע עמדה שווה, והפיכתה לבלתי לגיטימית לדיון. בישראל עשה זאת הימין במגוון אופנים:

א. נטורליזציה ודה-פוליטיזציה של טענות פוליטיות ימניות

אסטרטגיה מרכזית בהדרה מהשיח הציבורי היא שינוי ברירות המחדל שלו, והנחות הייסוד של הדיון הדמוקרטי.  קחו למשל את הדרישה החדשה, שהופכת בימים אלו לחוק, לקיים משאל-עם במקרה של יציאה משטחים שישראל מחזיקה בהם (מהגולן וירושלים). הטריק כאן הוא ברור: הצעת החוק מניחה כמובן-מאליו שאין-צורך במשאל-עם על-מנת להכריע על ההישארות בשטחים, או על מעמדם החוקי הרצוי, או על סיפוח של שטחים נוספים בעתיד, אלא שצריך לקיים משאל-עם אך-ורק במקרה של שינוי מהעמדה הימנית ביותר, שלפיה הכול שלנו. (וכמובן שאת תושבי השטחים הלא-יהודים, אף אחד בכלל לא כולל במשאל כזה). מה שנעשה כאן זה דה-פוליטיזציה של עמדות-הימין, משמע, לעשות אותן לטבעיות, שקופות, מוסכמות ו"נורמליות", וכך להציג כל התנגדות להן כלא-לגיטימית, כיוצרת קרע וכפתוחה לדיון.

poster-boy

שוב ושוב נעטפות הפעולות של הימין כברירת-המחדל, ולא נפתחות לדיון, שעה שכל חלופה להן דורשת דיונים ומשוכות פוליטיים במקרה הטוב, או תגובה קשה במקרה הרע. עוד הוכחה לכך מהימים האחרונים היא הזעם על קלינטון ש"התערבה בדיון הפנימי" כשהיא תמכה בהארכת ההקפאה. הרי באותה עזות המצח היו מברכים עליה בימין, אילו הייתה מדברת בזכותה של ישראל להיות שם. (נזכיר, בהזדמנות זאת, שנתניהו בעצמו אמר שהוא לא נרתע מלהתערב ולהשפיע על ענייניהם הפנימיים של האמריקנים). שוב, לעשות משהו ימני זה לא-פוליטי ולגיטימי; ולהתנגד לו זה פוליטי ולא-לגיטימי.

כמובן שמגמה זאת היא חמורה יותר, כאשר היא פוגעת בזכותם של האזרחים בישראל להיות פוליטיים. רק באחרונה טענה שרת התרבות ש"החרם של אמנים על ההתנחלויות יגרום לקרע בעם" ואף שאינו דמוקרטי. גם כאן, העמדה הימנית מוצגת כטבעית, והמחלוקת עליה כשינוי שערורייתי. לפי לבנת, להקים התנחלויות ומאחזים בשטח צבאי זה לא-לגרום ל"קרע" ב"עם", (למרות שחלקן נבנות בניגוד לחוק, וכנראה בניגוד לדעת רוב הציבור, ואפילו שזהות ועתיד השטחים מעולם לא הוכרעו לא על ידי הציבור ולא על ידי הכנסת).

חשבו על כך רגע, מה כבר אמרו האמנים המחרימים? שהם יופיעו רק בתוך גבולות הארץ המוכרים בחוק?! ביג דיל. הלוא לפי החוק הישראלי, על הגדה-המערבית חל החוק-הצבאי, ואם אריאל היא אכן חלק מישראל, בואו נראה את לבנת פועלת לסיפוח השטחים בחוק. הרי היא ושותפיה הם אלה שלא עושים זאת באופן חוקי ודמוקרטי. למעשה, למרות שאין הסכמה על כך, ואף לא חקיקה, המתנחלים, לבנת ויתר שותפיהם הפוליטיים יזמו ויוזמים פעולות בשטח מדי יום, זה עשרות שנים, כמסלול עוקף-דמוקרטיה, והם מי שמאלצים את המדינה לעשות התאמות לפי רצונם. רק מה, בעיני לבנת כל-זה לא "יוצר קרע" (או שאין קרע מלכתחילה), ורק ערעור על פעולותיהם הימניות (שכולנו אחראים לתוצאותיהן), דווקא הוא מה שגורם ל"קרע". וכך, אליבא דלבנת: לא-להופיע באריאל זאת כן-אמירה פוליטית, אבל משום מה כן-להופיע באריאל זאת לא-אמירה פוליטית. מאותה הסיבה, שרת התרבות, שקוראת להפריד בין תרבות ופוליטיקה (למרות שתפקידה כורך את השניים), בעצמה "מעודדת" יצירות "ציוניות". שוב, חוץ מהעובדה המטרידה שלבנת מעדיפה אמנים שיתחנפו לשלטון, כפי שנהגו בגוש-הסובייטי, הרי היצירות הציוניות בעיניה הן לא דבר פוליטי, ורק היצירות שאינן לרוחה הן פסולות. מש"ל.

בכלל, בכל עניין החרם-על-המחרימים האיוולת חוגגת. ככלל, אינני תומך בחרם על תושבי-אריאל, כי אני לא חושב שהם אחראים לכיבוש יותר מהתל-אביבים, אבל אני תומך בזכות של כולם לעשות חרם-צרכנים, או לבחור איפה לא לעבוד. אני גם לא חושב שהפחתת הנגישות לתרבות (במקום להרחיבה גם לפלסטינים) היא הפתרון, אבל זאת בהחלט זכותם של אמנים להחליט על קווים אדומים מוסריים שונים משלי. כך או כך, הדבר החשוב ביותר בנושא זה, שגם תומכי-ימין אמורים להיות מוטרדים ממנו, הוא שאמנים נדרשים לעשות אמנות "בלתי פוליטית". זוהי תביעה מגוחכת-עד-מחרידה ומדירת-שינה. הרבה יצירות אמנות נושאות מסר כלשהו, לא בהכרח שמאלי, ובדמוקרטיה זוהי צורת התבטאות שיש לברך עליה, כי היא גורמת לאנשים לחשוב, ולא משנה אם היא נעשית בצילום, במאמר, במחול, בתיאטרון או באיור. ((יכול להיות שזה קשור לכך שגם השירים ותרבות המיינסטרים נעשו שטחיים יותר ופחות פוליטיים)). ואם זה לא מספיק שהיא שוללת באופן לא-מוצהר את הזכות של אזרחים ואמנים להיות פוליטיים (כלומר לא-ימנים) היא אפילו מאיימת על זכותם ליצור באופן פוליטי, באופן מוצהר וישיר.

ב. להפוך את היום ללילה

מתודה נוספת ביצירת אמת אחת היא, שימו לב: להפוך את המציאות על ראשה. רק באחרונה נכנסה הטקטיקה המהפכת לפעולה, כאשר נתניהו קרא למו"מ בלי תנאים מוקדמים (כביכול), אך בעצמו הציב תנאים בלתי-אפשריים: (א-) שנוכל להמשיך ולבנות התנחלויות בלי הגבלה, ו-(ב-) הכרה פלסטינית ביעד המו"מ הסופי של ישראל, כמדינה עם זכויות יתר ליהודים.דוגמה ותיקה יותר היא הצגת הגדה-המערבית כאילו זאת טריטוריה פלסטינית ("הם שם"), שרק מיעוט חריג ממנה הוא התנחלויות, ולהותיר את הרושם שאפשר לתקן את הגבולות 'בקטנה' ולסיים עם זה, (וזאת גם התפיסה הרווחת בחו"ל); בעוד שבפועל, אחד מכל עשרה יהודים בישראל חי מעבר לקו הירוק, שליש מהמים בישראל גנובים מהגדה, ורק 19% משטחה (שטחי A: ערי הגדה, לא כולל חלקים מחברון ומירושלים) נשלטים על ידי הרשות הפלסטינית (וגם זה באופן מוגבל). כמעט כל הגדה (81%) נשלטת ישירות על ידי ישראל, ובכלל זה איסורי בנייה, תנועה, הפקעות, התנחלויות וכו'.

נהוג להזכיר איך פעם הייתה זאת מפא"י שפיזרה באלימות רבה מחאות-פועלים ועוד העיזה לכנות את עצמה "מפלגת-הפועלים"; ואיך היום מאמצים זאת מיני-ימנים למיניהם שאומרים על עצמם שהם תנועות מרכז ונציגיו של הרצל. אבל הם באמת רק קוריוז קטן, מפני שבישראל השיטות האורווליאניות קנו לעצמן שביתה איתנה, עד כי נדמה שמתישהו הוחלט לאמץ רשמית את סיסמת המפלגה מהספר "1984": "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח". ההיפוך בישראל נפוץ כל כך, שלעיתים מתקבל הרושם כאילו לא ישראל היא ששולטת בחיי הפלסטינים, אלא הישראלים נשלטים על ידי הפלסטינים… כאילו היו המחסומים פרושים בין עכו לצפת, ההתנחלויות הפלסטיניות מספחות את הקרקעות והמים של ת"א וראשל"צ, החומה מנתקת את כפר שמריהו מנכסיה, והריסות הבתים היו רלוונטיות ליהודים. כמו הייתה זאת בכלל אשדוד שסובלת ממגבלות על התעשייה והיצוא, כמו היה זה הצבא הפלסטיני שהעיר את תושבי עפולה, חדרה ואילת מדי לילה, כמו בחולון היו מחכים בציפיה לרבבות(!) שבויים המוחזקים בבתי הכלא הפלסטיניים, וכאילו תושבי זכרון יעקב היו כולם עובדים יוממים באזורי התעשייה הנצלניים של ג'נין. ולא היא. איך שלא נהפוך את זה, ישראל שולטת בפלסטינים ולא להפך, והיא המעצמה הצבאית האזורית.

הטכניקה של טיעונים הפוכים משמשת היום גם כדי לתאר איך באקדמיה יש הטייה "לא-ציונית". זה נעשה על ידי שינוי פוקוס: הימנים לוקחים את המיעוט הביקורתי-יותר באקדמיה, ובמקום להתמודד בהיגיון עם טענותיהם, הם מתייגים אותם בכותרות שונות והופכים אותו מאופוזיציה לגיטימית לאיום דומיננטי. (בהקשר הזה, אני ממליץ לקרוא את זה ואת זה, כי הם מסבירים את המגמות באופן נכון ומבוסס). צריך להוסיף שהדרישה להגביל את האקדמיה היא מסוכנת במיוחד, מפני שההצלחה בה לא-נסמכת ולא-צריכה להסתמך על הלכי-רוח עממיים, אלא על הערכת עמיתים אנונימית, לרוב בינלאומית, והיא שואפת לעודד דעות שונות, ולחפש אמיתות מבוססות וידיעות שאיננו מכירים, על פי אמות-מידה אוניברסליות. לכן, אם נסתום את הגולל בפני עמדות לא פופולריות (כמו שעשו פעם למי שטען שכדור הארץ הוא עגול) לעולם לא נשנה את הדעות השגויות שבהן אנו מחזיקים, ולא נתאים את עצמנו למידע חדש, כמו זה שנחשף באחרונה על מלחמות 1973 ו-1948. (והרי לא עולה בדעתנו להגיד שלא הייתה מלחמה ב-1948? אז למה אי אפשר להגיד שהייתה הנכּבה? למה אי אפשר לברר את הפרטים? למה אי אפשר להבין איך זה משפיע על המציאות בהווה? מדוע מניחים שהכול כבר ידוע ודבר מידיעותינו לא עשוי להשתנות, כשנפתחים לעיון ארכיונים ישראלים?).
ג. השתקה

מאמץ משולב מלמעלה ומלמטה

אחרי שעמדות הימין הופכות "טבעיות" ואחרי שהופכים את המציאות על ראשה, אך טבעי זה להסיק את המסקנה שלהחזיק בעמדות שמאל זה פשוט טירוף לשמו, שלעולם אין בו בדל של היגיון. מה הפלא שבימין פיתחו את השיטה שלפיה אין להתווכח עם הטענה, אלא לשלול את הזכות להחזיק בה ולהשמיע אותה. ובזאת לבנת לא לבד. גם אחרים מאיימים איומים דומים על יצירות אמנות ופילוסופיה (גם כאן וכאן) שמעיזות לא-להסכים עם הקו הימני והמלחמתי, ומותחות ביקורת על המחשבה הפוליטית והצבאית, ובהרבה מקרים הדחיקה מהשיח הופכת לפעולה ממשית של מניעת הזכות הדמוקרטית (שלילת אזרחות, סגירת עמותות וכד'). זה אמנם טרנד שמתחזק בשנה-שנתיים האחרונות בכנסת, אך למען האמת, הוא כבר ותיק למדי בחברות פרטיות וברשויות ממשלתיות. מזה שנים שנציגי ציבור ימנים מנצלים לרעה את סכמויותיהם ומונעים אפשרות מהשמאל להישמע ולשכנע, ואף מאנשי מקצוע מלהגיע למסקנות אחרות. למשל, הם פסלו פרסומות ברדיו ובטלוויזיה של "המפקד הלאומי", שקראו לדון בעתיד ירושלים, זמן קצר לפני שתשדיר אחר של עמותת-ימין המתנגד לכך אושר, בתירוץ ש[רק] כשהתשדיר הוא בעד החלוקה הדבר נתון במחלוקת פוליטית (כלומר, נטורליזם של עמדות הימין). זה קרה שוב במניעת שידור הראיון עם נציגי "יש גבול" בגלי-צה"ל, ושוב בהחלטת חברת הפרסום של "אגד", שיש לה כמעט-מונופול על הפרסום על אוטובוסים במערב-ירושלים, להימנע מפרסומות שמאל.

לעיתים כלל-לא צריך להשתיק, אלא פשוט לשלוט במידע ולמנוע גישה אליו. למדינת ישראל יש היסטוריה של הסתרת מידע על מחדליה מהאזרחים, כגון: הניסויים בחיילים, כמות השוטרים האלימים, פרשת עסק-הביש, הפעולה בקיבייה, הטבח בכפר קאסם, רצח העצורים, התאונה בכור הגרעיני, גניבת הקרקעות, ועוד ועוד. כך קורה שרק היום, כמעט 40 שנה אחרי(!) המחדלים של מלחמת 73', אנחנו רק מתחילים לגלות מה היה דפוק בממשלה ובצבא של אז… כאילו שעכשיו נפטר את גולדה, דדו ודיין… הלוא יהיה זה הרבה יותר רלוונטי לדעת מה קרה בלבנון ועזה, אבל זאת איננו יודעים וספק אם למישהו אכפת. רק באחרונה הודיעו לנו רשמית שארכיונים שאמורים היו מבחינה חוקית להיפתח לעיון הציבור – לא ייפתחו, כך שכולנו נישאר סומים וטפשים (למרות הרמזים בכתבה), ולא נוכל לדעת מה באמת אירע או מה מתרחש היום, ובמקום לדבר על עובדות, לחשוף את הנתונים וללמוד לקחים, רק נפתח פה גדול ונחכה למנה הבאה. אבן הראשה של משטר בלתי-דמוקרטי היא הסתרת העובדות. מבחינתם, אם לא מספרים לנו, אין ביקורת, ו"אין" בעיות.

ד. מערך התעמולה: לדבר בשם "כולם"

הדרך היעילה האחרונה שאתעכב עליה היא העלמת האופוזיציה על ידי התעלמות מביקורת. נודה על האמת, המחלה הזאת איננה ייחודית לימין, אלא מאפיינת את התרבות הפוליטית בישראל על גווניה השונים. יו"ר הכנסת רבלין כבר הצביע על כך שהכנסת מאבדת את הדיון הענייני הפורה והממלכתי לטובת גימיקים ופופוליזם, והצדק עימו. כל אימת שפוליטיקאי מתגלה כמושחת, שארגון מתגלה כדפוק או שבעלי תפקיד פועלים ברשלנות, הם לעולם אינם מודים, לא כל שכן משקיעים מאמץ בתיקון הכשלים, ובוודאי לא מקבלים אחריות, מתחרטים, או מנסים להשתפר. אדרבא, יועציהם לוחשים להם להכחיש בעיקשות ובהתמדה שאין בעיה, ומשקיעים מאמץ יוצא מגדר הרגיל בתדמית תקשורתית לוחמתית ומתגוננת, שמאשימה את כולם מסביב. (ר' לדוגמה תגובת המשטרה על התעללויות שוטרים באזרחים תמימים, או תגובות הצבא להרג אזרחים, שבסוף הוא מודה בהם).  אבל הדבר נכון גם לישראל כמדינה, כשהיא מקימה את מה שאורוול כינה "מיניסטריון-האמת", כלומר, "מערך ההסברה" (משרד ההסברה, דוברויות, שגרירויות, ארגוני ימין יהודיים בעולם וכו').

"הסברה" היא טכניקה מרכזית במחיקת השמאל, מפני שהיא עושה שימוש במידע ובתפקידים ממלכתיים באופן צר, ומציגה את ישראל כנחושה בצדקת-טעויותיה, כמאוחדת סביב מדיניות-הימין, וכבעלת חזות אחידה כלפי חוץ. (זה מעניין אגב לציין שהיחיד שסורר בקו הרשמי, הוא הראשון שבכלל דרש את אחידות כלפי חוץ). מערך התעמולה לעולם לא יקבל את האפשרות שאי-פעם טעינו במשהו. הוא מניח שאין בעיות מוסריות או פעולות והחלטות שגויות, אלא רק כישלון בשיווקן, ושהמצב שלנו בעולם הוא בכי-רע – לא בגלל עשרות שנים של שליטה בשוטים ועקרבים בעם אחר חסר זכויות, מעצרים ללא משפט, הריסת בתי חפים-מפשע, לקיחת אדמות ומשאבים ופנייה תכופה לפתרונות צבאיים – אלא פשוט מפני שאיננו יודעים להתבטא. זה הכול. לו רק ידענו "לשווק" את הכיבוש וההתנחלויות, הם היו כשרים לגמרי. ואת המחסור הזה אמורה לפתור סוללה ענקית של דוברים, שלא במקרה מכונה בישראל "הסברה": כי היא "מסבירה" לאזרחי ישראל ולעולם כולו את האמת הבלעדית והמוחלטת.

אלא שגם כאן, הממשלה איננה רק מייצגת את האזרחים כלפי חוץ, אלא גם מחנכת את האזרחים לקבל את עמדות הימין. גורמי הדוברות הממשלתיים הימנים לא עוסקים עוד בדיון במדיניות הנוכחית, אלא מנצלים את הנטיות הפטריוטיות והממלכתיות של האזרחים כדי להכתיב להם ובשמם מהי מהות המדינה הבלעדית. בעוד שבישראל אין הסכמה לגבי עתיד השטחים, ואפילו בקרב האזרחים היהודים הדבר נתון במחלוקת, המדינה משתפת פעולה עם הימין-הקיצוני, מעניקה ברוחב יד סמכויות ל-לא-אזרחים מחו"ל שמזוהים עימו, ואף מקימה ארגוני קש.  ה"הסברה" החדשה נוקטת בקו ימני-פוֹרְטֶה, ומנצלת את ההזדמנות כדי להציג עניינים בלתי-מוסכמים כמנויים-וגמורים, וכדי לנהל בשמו של כלל-הציבור קמפיין פוליטי ימני על "זכותנו" הבלעדית על השטחים, ותוך התעלמות מתושביהם הפלסטינים. פירושה של הפעלת התעמולה הימנית בחסות ממלכתית הוא הדרת עמדות של אזרחים מהשמאל כלא שייכות ובלתי-לגיטימיות, תוך ניצול פוליטי צר של משאבי ציבור משותפים.


2) שימוש והקמה של משאבי הציבור למטרות פוליטיות צרות

וכאן אנחנו כבר גולשים למאמץ השני, שהוא כבר לא רק שיחני, אלא נוגע גם למשאבים, חקיקה ומוסדות.

להוציא חוקי היסוד (כן, אני מסכים שהם לא מושלמים, ושהם ליברליים בעיקרם), השמאל-הציוני לא הצליח מעולם, ואולי גם לא ניסה, להביא לרפורמות חברתיות, כלכליות או פוליטיות רחבות היקף, כפי שהצליח הימין, בעיקר המתנחלים, בתוך השלטון ומחוצה לו. גם בעניין זה, לא מדובר בהחלטות קטנות של תיעדוף אלא בתעוזה חצופה וחסרת תקדים לבצע שינויים ארוכי-טווח, כלכליים ומוסדיים, שהופכים משאבי ציבור משותפים (שנהוג לחשוב שאינם אמורים להיות פוליטיים) לפוליטיים וצרים. ההישגים בתחום זה עוד יותר חשובים, יותר משמעותיים, ויותר מצליחים מאלו של מאמץ ההדרה מהשיח, ומטרתם היא למנוע מבעלי עמדות אחרות נגישות למשאבים, ואגב כך לשלול גם כלכלית וחוקית את זכותם לפעול בחברה. להלן חלק מהדרכים שבהן אנשי ימין אידיאולוגיים מכריעים חוקית ומוסדית את השמאל, במקום להתווכח איתו באופן דמוקרטי.

א. לגרום למדינה להתפשר על ריבונותה

ההיסטוריה של הטיית משאבים וכיפוף החוק לטובת מטרות פוליטיות צרות אפיינה בראשית המדינה דווקא את מפא"י, שהייתה ידועה בשחיתותה ובמניפולציות שהפעילה עם מפלגות לוויין והמשטרה, באופן שהקשה על יריבותיה הפוליטיות לשחק במשחק הדמוקרטי באופן הוגן. אבל זה היה פעם, והיום, כאמור, הימין הוא המפא"י החדשה. הריאקציה הימנית למפא"י התפתחה לבבואתה, והשתמשה באותה הרטוריקה ואותה הטקטיקה הפסולה של הטיית המשאבים הבלתי-דמוקרטית של מפא"י (רק בלי החזון האסטרטגי ארוך-הטווח). למן ימי ראשית  ההתנחלות, ובמיוחד מאז הקמת גוש-אמונים, נעשו המתנחלים-האידיאולוגים ללא-ספק לנושאי-הדגל המובהקים של כיפוף החוק, והם אלו שמורידים שוב ושוב את המדינה על ברכיה, ומאלצים אותה בנחישות להגן עליהם ועל עבריינותם, למרות שהיא תכופות לא-שלחה אותם לשם, ואף אסרה את נוכחותם וניסתה לפנותם. הממשלות השונות, בזאת אחר זאת, "נכנעות לטרור" שעושים המתנחלים בנו, ומתייחסות אליהם כאילו הם מעל החוק ולעיתים אף מאמצות ומעודדותפלישה, הפקעות ובנייה לא-חוקית, אכיפה-סלקטיבית, הסתרה, הטיה של משאבי-ציבור וקביעת עובדות בשטח. אין סוף דו"חות מלמדים על כך שהחוק בשטחים אינו נאכף על מתנחלים, חיילים ושוטרים התוקפים פלסטינים ופעילי שמאל, ושיש כלפיהם סלחנות רבה. במילים אחרות, בעזרת פוליטיקאים, פעילי הימין הביאו לכך שהמדינה ונציגיה התפשרו איתם על ריבונות-המדינה.

דוגמאות נוספות לויתור המדינה על ריבונותה למען הימין הן: העברת הסמכות המחקרית של הפרלמנט לקבוצות עניין צרות ומפוקפקות; מתן סמכויות דוברות לארגוני ימין; הענקת מערכת חינוך נפרדת, שבה רבנים מרביצים לעיתים בתלמידיהם תורה ימנית; והעלמת עין מכך שגם הרבנות הצבאית מנחילה רוח ימנית באזרחים היהודים הצעירים, רגע לפני שהם עומדים ברשות עצמם.

יתרה מכך, הגדרה מקובלת למדינה היא כידוע "בעלת המונופול על אמצעי האלימות", ולכן ההמחשה הטובה ביותר לפשרה שעשתה המדינה על ריבונותה, היא התפשרותה עם הימין על אמצעי האלימות, האכיפה והנשק. מזה עשרות שנים שהמדינה: מחלקת למתנחלים רישיונות נשק (והם משתמשים בהם לא-פעם שלא-כדין); מאצילה סמכויות למתנחלים-חמושים (רבש"צים); מכפיפה חיילים לסמכותם; ואף משלמת להם משכורות. הכספים האלו הם של כולנו, אך הם מוקצים לביסוס האחיזה הפוליטית בשטחים, ובכלל זה לגיבוי מאחזים לא-חוקיים, ולמרות המחלוקת הפוליטית שאינה מוכרעת. (ואגב, זה מחלחל גם לתוך 'הקו הירוק'). צריך לזכור שהמתנחלים-האידיאולוגיים אינם סוכנים או רשות של המדינה, אלא קבוצת לחץ פוליטית. יש הבדל בין דרישתם להתפשטות טריטוריאלית; לבין האינטרס של הצבא, שמעוניין בעיקר בשקט מהמתנחלים, (ולכן נמנע מלהתעמת איתם ועם עבריינותם); ולבין המשטרה, שנמצאת בכוונה בכוחות קטנים בגדה המערבית, (וגם היא לא ממהרת להיכנס איתם להתנגשויות). ועדיין, למרות שאין זהות-עניינים בין המדינה והמתנחלים, המדינה מעבירה חלק מסמכויותיה לאכיפה וביטחון למתנחלים, דווקא מפאת ביריונותם.

ב. הטיית משאבי ציבור

ישנם אתרים נוספים שבהם משאבי הציבור ה-א-פוליטיים מופנים למטרות ימין צרות, דבר אשר מניב תוצאות ארוכות טווח המונעות כל חשיבה אחרת. להלן מגוון רחב של תחומים ודוגמאות:

  • מנגנוני הגירה – הסטטוס-קוו של זכויות ההגירה של "ציונים" לישראל משפיע משמעותית על המפה הפוליטית בה, מחזק את הימין היהודי, ומחליש את הגישה הדמוקרטית והשוויונית. הרחבתי כאן על כך שהגירה היא עניין פוליטי ביותר, אבל משום-מה היא נמצאת מחוץ לדיון הפוליטי (ולראייה, גם "הקרן החדשה לישראל" תורמת לפרויקטים כמו "תגלית").
  • הפרלמנט: מדיון פורה, דרך ויכוח לוהט, ועד לגירוש ושלילה – כמו במקרה של ניצול מגמתי ופסול של סמכויות ממלכתיות בעניין ה"הסברה", ברשות השידור ובצבא, גם בכנסת לא הכול אמור להיות בלתי-ענייני. ובכל זאת, חברי הפרלמנט מהימין מפריזים לחלוטין בשימוש לרעה בסמכויותיהם, בעיקר כראשי ועדות והמליאה. בניגוד לממלכתיות שתפקידיהם דורשים, הם מדירים שוב ושוב מהדיון חברי-כנסת ומוזמנים רלוונטיים, או שוללים זכויות מחבריהם ובכך מאיימים על שמאלנים בשל עמדותיהם ופעילותם הפוליטית. כך, בעוד שהכנסת לא ממהרת לטפל בעבירות פליליות של חבריה, פעילות פוליטית שמאלית נחשבת עילה דחופה לשלילת זכויות ולגירוש מהדיון.
  • מערכת החינוך כהזדמנות לשטיפת מוח פוליטית –הרפורמות בתכניות הלימודים הן חזית חשובה של ההשתלטות. החינוך אמור להיות בשירות כלל האזרחים, וברור לכולם שלא ראוי לנצל אותו כדי לקדם אג'נדה פוליטית צרה, אלא כדי לקדם פרספקטיבה דמוקרטית רחבה. הוא אמור להכין את הפרטים לחייהם כאזרחים פעילים ומשכילים, ולא לסתם-בורים שעושים מה שאומרים להם, שכן ההנחה הדמוקרטית היא שלאף אחד אין מונופל על הצדק, ולכן צריך לעודד דיון ושאלות רבות, להגן על זכותם של אנשים לדעה אחרת, ולשמור מכול משמר על חופש המידע והעיתונות. חשיבה עצמאית וביקורתית היא אבן היסוד של כל דיון דמוקרטי נבון, והיא נושאת תקווה לדון בכשלים אפשריים, לשנות דעה ולהשתפר. לעומת זאת, החינוך להדרה פוליטית שמקדם הימין הוא הפוך לגמרי. דוגמה אחת לכך היא הכחשה עיקשת (מהמדינה מרבנים ומשרים) שיש דבר כזה שנקרא "הקו הירוק", למרות מעמדו החוקי בישראל ובעולם.

וזאת היא בדיוק המחיקה של האפשרות להתווכח, מפני שהמחלוקת על הגבול היא כידוע סוגיה מרכזית בדיון הפוליטי בישראל. ל"קו-הירוק" כבסיס לפתרון הסכסוך יש מתנגדים מימין ומשמאל, אבל ההחלטה שלא-ללמד שיש בכלל דבר כזה היא דבילית, מאחר שהוא מושג חשוב ומרכזי לתלמידים בהמשך חייהם כאזרחים, והוא בעל חשיבות חוקית והיסטורית-עובדתית. אמנם היחס הרשמי אל הקו הירוק בישראל מתאפיין בקבלה ודחיה בעת ובעונה אחת, אבל לפי החוק הישראלי, זה בפירוש הקו שבו מסתיימת המדינה ומתחיל חוק השלטון הצבאי (לכן תושביו הערבים אינם אזרחים), ומן הבחינה ההיסטורית זהו קו הפסקת-האש, שהיה גם גבולה בפועל של ישראל משך 19 שנים. לכן, גם אם אתם אנשי ימין, אתם אמורים להסכים שיש להכיר וללמד את המושג ההיסטורי ואת הויכוח עליו, ולהתנגד לשטיפת המוח ולהסתרה שמטרתה להקים דור של אזרחים בורים ומוכחשים.

איקאה, מובילים להתנחלויות באותו המחיר, אבל לא מגיעים ליישובים פלסטיניים. מגמת ההכחשה של הקו הירוק הופכת קונצנזוס. אפילו עזה עדיין במפות.

דוגמאות נוספות להשתלטות צרה וארוכת-טווח על תכנית הלימודים הן: הסתרתם של שלל אירועים היסטוריים מהתלמידים; חיזוק ערכים ימניים שנויים-במחלוקת (כאןכאןכאןכאן, וכאן); שכתוב ספרי האזרחותהסתרת תפיסות מתחרותפיקוח על רעיונות אקדמייםדרישה לפטר מרצים תומכי שמאל; והעברת תקציבים ללימודי יהדות על חשבון קיצוץ תקציב האזרחות, וסגירת המחלקה לחינוך לדו-קיום. שימו לב שלא מדובר בשימת-דגש כפויה (אך לגיטימית) על שיעורי-תנ"ך במקום מדעים, אלא בהדרת האזרחים מהבנת חשיבות אזרחותם-הפעילה, ומההבנה הפוליטית והמערכתית של דמוקרטיה, כלומר, הכתבת "אחדות" במקום מגוון ודיון.

  • מערכת המשפט – כאן גם ההזדמנות לשבור, או לפחות לסדוק, שתי קלישאות ותיקות, שבציבור מקבלים אותן כאילו הן אמת גמורה ומובנת מאליה, שאינה דורשת כל הוכחה, לפיהן, למרות שהשלטון בישראל ב-15 השנים האחרונות נתון בידי מפלגות ימין (עם הפסקה של שנה וחצי של ממשלת-ברק), למרות שהשמאל הצטמק ונעשה שולי, חרף השנאה לשמאל ברחוב, ואף על פי שלשמאל אין רוב פרלמנטרי, ציבורי או מוסדי כלשהו, איכשהו, השמאלנים ידם בכול, והשמאל לכל הפחות שולט בבג"צ ובתקשורת באורח-פלא ובמנותק מהחברה. אמונה שכאילו נלקחה גם היא היישר מספרו של אורוול, 1984:

הדבר המוזר היה שאף שגולדשטיין היה שנוא ובזוי על הכל, אף שיום-יום, אלף פעמים ביום, מעל בימות, על מסך הטלסקרין, בעיתונים, בספרים, היו מפריכים את דעותיו, מערערים אותן, שמים אותן ללעג, מוקיעים את אפסותן – אף-על-פי-כן לא פחה השפעתו, כמדומה. תמיד נמצאו פתאים מאמינים חדשים שנפלו ברשתו. לא עבר יום שמשטרת המחשבות לא גילתה את פרצופם האמיתי של מרגלים ומחבלים שפעלו על פי הוראותיו. הוא עומד בראש צבא-צללים ענקי, רשת קושרים מחתרתית, ששמה לה למטרה להפיל את המשטר.

ובכן, עתה, לעולם העובדות. ראשית, בוועדות לבחירת שופטים חברים פוליטיקאים באופן מייצג מהפרלמנט. כלומר, ככל שהשמאל הולך ונעלם, יש לאנשי ימין השפעה גדלה והולכת על בחירת שופטים, והיא רחוקה מלהיות מקצועית בלבד. למינוי של שופטים מטעמים פוליטיים עוד תהיה השפעה עצומה בטווח הארוך באמון שהציבור ייחס למערכת. אפשר לראות סממנים דומים גם במינוי וועדות חקירה שאמורות לשרת את האמת ואת הציבור, אשר מתבררות עתה כנוחות במיוחד לנחקרים, וכמתעמתות דווקא עם המומחים כך שיש חשש משמעותית שהמסקנה שלהן תשרת את הבדיקה ולא להפך.

שנית, גם במבחן התוצאה, פסיקות בג"צ ממש אינן מייצגות של השמאל. אמת, מאז שחוקקו חוקי הייסוד באמצע שנות התשעים בג"צ אכן פסק פסיקות רבות שעזרו לפרטים לזכות בשוויון ליברלי-טקטי. פסיקותיו אכן עזרו גם לערבים להשיג שוויון (על בסיס אישי), אבל הן קידמו גם נשים, אתיופים, ו… אפילו את פעילי כהנא. זה בדיוק העיקרון הליברלי, ולא העיקרון של השמאל. אבל, איך שלא נהפוך את זה, בג"צ הוא זה שאיפשר ומאפשר את הכיבוש כבר עשרות שנים, הוא אשר מונע דיון בשאלה"מיהו ישראלי", הוא מי שאישר את הדואליות של מצב השטחים, את הסיפוח החד-צדדי של רמת-הגולן ומזרח-ירושלים, הוא זה שאישר את הגדר ואתתוואי-הגדר במספר גדול של אתרים, הוא זה שאישר אתהחיסולים, ואת העינויים, ואת הגירושים, ואת שלילת התושבות, ואת פינוי הבתים, ואת המצור על עזה, ואת פיצול המשפחות, ואת המשך שעת החירום, ואת מרבית ההחלטות הימניות ביותר בהיסטוריה של ישראל. ככול שנאמרת בדיון בבית המשפט המילה "ביטחון", שגבולותיה רחבים ועמומים, ובמיוחד מפי הצבא והשב"כ, נעמדים השופטים דום ומהנהנים. ואם לא די בכך, אז ממילא החלטותיו השונות אינן זוכות להתממש משום-מה כאשר הן לא ימניות (ר' כאןכאןכאןכאןכאןכאןכאןכאן וכאן), ובקרוב גם מתכננים לעקוף אותו ולבטל את סמכויותיו החוקתיות. (מטרידה במיוחד החקיקה הזאת, שצריכה להדיר שינה מעיניי כל אזרח בישראל).

ושלישית, גם לעצם העובדה שהרוב המוחלט של השופטים הם היהודים, בוגרי מערכת הביטחון, ושאינם דוברי ערבית יש משמעות רבה בהטייה לרעת האזרחים הערבים, ולא בהכרח מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך חוויית החיים היהודית-הישראלית. לדוגמה: במשפט של אזרחים פלסטינים שנעצרו בהפגנה, הוצגה כראייה קלטת וידאו ובה דין ודברים של העצורים עם שוטרים. ברקע, המוני מפגינים התהלכו עם שלטים בערבית וקראו בקול סיסמאות בערבית. כבר ראיתי בעצמי עד כמה התרגום מערבית ואליה הוא מגוחך ונוראי במערכת השיפוט הצבאית, אבל כאן זה היה בית משפט ישראלי, בצפון, עם תרגום הוגן. ובכל זאת, מתרגמי בית המשפט לא יכולים לתרגם הכול. לכן הם תרגמו לשופט רק את הדברים שאמרו המפגינים שנעצרו, אך היה ברור לעין שהתחושה שקיבלו השופטים הייתה שהשוטרים ניצבו לפני המון שצועק בערבית מאיימת, וזאת למרות שהשלטים והקריאות היו… למען השלום ונגד האלימות. (אגב, במקרה זה כל העצורים שוחררו בסוף מחוסר ראיות, לא לפני שקטעי הוידאו סייעו להארכת מעצרם במשך שבועות, ואחד מהם גם הוכה במעצר). זוהי אך המחשה אחת לכך שהזהות והרקע היהודי והצבאי של השופטים משפיעים על תפיסת עולמם במגוון אופנים, על מה שהם מבינים ויודעים, ועל מה שלא.

  • התקשורת – וכך גם באשר לתקשורת. הקלישאות ש"התקשורת שמאלנית", הנטענות שוב ושוב כנכון-היום, ראויות לכל-הפחות לבירור. ככלל, ראוי לפתוח ולומר שתחושות פוליטיות של קיפוח-עיתונאי לטובת "הצד השני" לא רווחות רק אצל ימנים, אלא גם אצל שמאלנים, ולא רק בישראל, אלא בעולם בכלל. הסבר אחד לתופעה זאת הוא שכל-צד מתעלם מהמקרים שבהם מוצגת המציאות באופן האוהד את תפיסתו, משום שאז הדבר נראה לו טבעי, ולעומת זאת, אנו מבחינים יותר בקלות בהצגת המציאות באופן שונה משלנו. בתוך כך, (כמעט) כול מחקרי התקשורת (בישראל ובעולם), שנעשו במגוון רחב של מתודות ודרכי בדיקה, מלמדים שוב ושוב שבעוד שהציבור מייחס לתקשורת "שמאלנות", במציאות, כמו כל תקשורת מסחרית בעולם (ובישראל היא פרטית ומסחרית ברובה המוחלט), העיתונות לא מעוניינת לתפוס צד, אלא קודם כל לספק מוצר ולעשות רווח. ולכן היא משתמשת בעיקר בסיפורים מוּכָּרִים ש"מוֹכְרִים" ולא בכאלה שעלולים לאתגר את מה שידוע לנו. הם יעדיפו לפרסם דברים שאנשים אוהבים לשמוע (כמו איך יחידות צה"ל הן מוצלחות), ולהימנע מסיקור ביקורתי של מחדלי הצבא ופעולות-הכיבוש, ומסיקור אוהד/הוגן של רוב המחאות הפלסטיניות. התקשורת העברית בישראל נסמכת על קהל צרכנים יהודי, ואם הם לא קוראים/גולשים/מאזינים/צופים, פירוש הדבר פגיעה בהכנסות. זה מוכח שלהרגיז את הצרכנים זה לא כדאי ורע לביזנס (למרות שלעיתים זה יוצר דרמה, אויב משותף, או "סוף טוב"; ומצד שני שמדובר בהטייה, ולא ב"כלל ברזל").

שנית, הדברים נכונים בישראל במיוחד, מפאת ייחודיותה של השפה. כלומר, העיתונות בארץ תלויה בצרכנים קוראי העברית שנמצאים רק בישראל, ולכן היא זהירה איתם באופן מיוחד. חשבו על כך, אם יש ביקורת על הצבא האוסטרלי, היא תתפרסם באנגלית, ולכן גם אם לא תהיה פופולרית באוסטרליה, היא עדיין תתפרסם בתקשורת הבינלאומית, ותיצרך גם בבריטניה, בארה"ב, באירלנד, סקוטלנד, קנדה וכו'; וכן אם יש ביקורת בערבית על דיכוי השלטון המצרי, היא תיקרא ותפורסם בעשרות מדינות נוספות. "על הדרך" יוכלו גם אזרחי אוסטרליה ומצרים להיחשף לדברים (כך גם בצרפתית, בגרמנית, ברוסית ועוד). במקרה של דוברי העברית, לעומת זאת, אנו "סובלים" מייחודנו: בגלל שהעברית מדוברת רק בישראל, היא מחזקת אפקט של "בועתיות" שמנתק את הישראלים מהנעשה בעולם, מחזק את האתנוצנטריות שלנו, ומקשה על פרסום ביקורת.

שלישית, יש גם סיבות מבניות לכך שהעיתונות תלויה בבעלי הכוח והממשל (ומרכיב זה נכון הפעם לא-רק לתקשורת המסחרית, אלא גם לזאת הממלכתית). העיקרית שבהן היא שהעיתונאים זקוקים כל הזמן למידע, ומי שמייצר הכי הרבה מידע ובאופן קבוע זה הממסד. לכן, גם למתנגדי הההתנתקות היה קשה יחסית להתמודד עם הדוברות הממשלתית, בשיא תקופת מחאתם. העיתונאים, מטבע עבודתם, נעשים תלויים ביחסיהם עם דוברים ממשלתיים וצבאיים, מפני שהם אלו ששולטים בנתונים ובהצהרות המדיניות, ובגלל שאנשי השלטון הם מי שבכוחם לספק/לאשר/למנוע גישה והרשאה למקומות ולאירועים. כל עיתונאי, ובמיוחד לענייני צבא או פלילים, יחשוב פעמיים לפני שהוא יתעמת עם דוברים שאיתם הוא עובד דרך-קבע.

((אגב, הדבר חזק עד-כדי-כך, שלפעמים, לא תמיד, דווקא האנשים העוסקים בתקשורת בצה"ל בעצמם נבהלים, ואז הם אלו שמגלים אחריות לנוכח הבנתם את הכוח הכמעט-מוחלט שיש להם להעביר מסר ולייצר אמת. זה מזכיר לי, שיש סיבות מבניות דומות שמשפיעות גם על בכירים בשב"כ ובצבא, שחלקם באמת לא-מתלהבים להשתתף בדיונים על התארגנויות אזרחיות של ערבים, או מהדרישה שיתנו הערכה פוליטית, אך בהיעדר תשתית ארגונית של גופים לא-ביטחוניים ואפשרויות חלופיות, הם נאלצים לעשות זאת בכל זאת, והמשמעויות ברורות)).

ורביעית, בל נשכח, קלישאת-הקיפוח התקשורתי הביאה לשידוד מערכות בימין, ולכן הוא לא מזניח לרגע את העיתונות (והאינטרנט), ועובד איתה בשיטת "המקל והגזר". מצד אחד כל עיתונאי שמעיז לכתוב משהו לא-ימני מכיר את התופעה של הפצצה במיילים, טלפונים ופקסים (בישראל ובחו"ל). פעילי ימין מתישים את העיתונאים והעורכים אם וכאשר הם מעיזים לחשוב אחרת, או לדווח על מעשים פסולים. ובה בעת, יש גם "גזר". פעילי-הימין מחזרים אחרי עיתונאים ומזמינים אותם לימי כיף ושמוזינג, ועושים לילות כימים בהתחנפות וארגון סיורים. רק באחרונה ביקרו בהתנחלויות: מערכת וואלה!חדשות, כל כתבי מעריביאיר לפידעירית לינורבלייזראברי גלעד ושאר סלבריטיז. זה לגיטימי וסביר מצד המתנחלים, אלא שכאן הכתבים (שאמורים לסקר בהוגנות) בדרך-כלל, לא ממהרים באותה החדווה לנסוע לישובים פלסטינים או להיפגש עם פעילי השמאל בשטח, הם אינם מקשיבים להם באותה הנכונות שהם הולכים ליום-כיף בהתנחלויות, והם גם לא מגיעים לראות בעצמם מה נעשה בבלעין, נעלין, (אל)נבי סאלח, אלמעסרה, בית אומר, ואף בקושי ל(אל)שיח' ג'ראח או ל(אל)סילוואן. המידע שלהם נסמך בכבדות על הודעות לעיתונות של מערכת הביטחון והמתנחלים, ורק במקרים חריגים הם מדווחים על הפגיעה במפגינים (לרוב כשיש וידאו או נפגעים יהודים).

(אל תהיו כמותם, ראו בעצמכם: הירשמו לסיורים בחברון בירושלים או בסילוואן).

זאת אומרת, שבעוד שיש דה-פוליטיזציה שיחית, נעשית גם פוליטיזציה של הפרקטיקות.

ג. השתקעות ומנגוני תשתית

את האג'נדה המרכזית של הימין אפשר לסכם ב"להמשיך ולהתנחל", בלי תכנית של ממש לגבי העתיד, הדתיים שבהם, אף גורסים שאין צורך בתכנית לעתיד, מפני שהם מאמינים כבר יותר ממאה שנים שאנחנו בעידן של אחרית הימים. (מעניין אגב עוד כמה עשורים ימשיך הדיון העקר על זהות העמדה הכופרת, האם זהו באמת עידן הגאולה, ועד מתי יתלו את גורלנו על קרן הצבי, בלי לתכנן דבר, בתקווה שבקרוב המשיח יפתור עבורנו הכול). משום כך, הם פועלים ללא-לאות כדי להקים ולכבול את מנגנוני המדינה בכול-הרמות למדיניות השליטה בשטחים, כך שהתרת כבלי-הכיבוש תיעשה לבלתי-אפשרית, או לכל הפחות – ליקרה וכואבת. הם מקדמים בהצלחה את הקמתם של עוד ועוד מכניזמים, נהלים ונורמות שיחזקו את העובדות שהם קובעים עבור כולנו בשטח, באופן לא דמוקרטי, ולשם תכלית שאינה מדוברת.

הבולטת והמוכרת ביותר במגמות ההשתקעות היא עצם הקמת והרחבת ההתנחלויות (לעיתים בניגוד לחוק ובשיתוף המדינה), אשר מחזקת את הימין במגוון דרכים: הן בהבאת אזרחים תמימים ש"עודדו" לעבור לשטחים, והפכו לתומכים בלית-ברירה בהחזקתם; הן באילוץ לספק להם מגוון שירותי אבטחה, הסעה, בתי ספר, שירותי בריאות, כבישים, תשתית חשמל ומים וכו'; והן ביצירה של מנגנונים שיעבירו אליהם משאבי-ציבור ייחודיים. בתוך כך, צה"ל מסייע בהשתלטות הבלתי-חוקית על קרקע, בהסתרתה מהציבור, ובהעלמת-עין מהחוקים שאותם בעצמו יצר; ולמרות שאין החלטה דמוקרטית לגבי עתיד השטח, המתנחלים גם נהנים מהטבות כלכליות ועסקיות, שהאזרחים שחיים בגבולות המדינה המוכרים אינם זכאים להן (ואף מעיזים לדרוש עוד). הם מניחים שהזמן משחק לטובתם, ושכל עוד אין הכרעה דמוקרטית -מה טוב; כך רק מתאפשר להם בנוחות לעשות היסטוריה בשטח.

מאיר אריאל כתב שכל זה נעשה "כגנב במחתרת יהודה […] בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה בחסינות מושל". אבל לא רק את הפלסטינים (והעולם) הם מרמים, אלא גם את כלל האזרחים בישראל. יש מגוון עצום של דוגמאות לאופן שבו ההשקעה בכיבוש נעשית באופן לא כשר, באמצעים שאינם מוצהרים, כך שהיא תסנדל את המדינה, ולא בתום-לב. קחו למשל את מפעל הפיס שאינו מפרסם את העובדה שהוא מקים מבנים בהתנחלויות, למרות שעצם הבנייה שם שנויה במחלוקת ומחזקת את התביעה הפוליטית להישאר בהם. כאשר גוף ממלכתי ולא-פוליטי כמו הפיס, שהוא גם מונופול, הופך למושקע חלקית בכיבוש, הוא משקיע את כספי האזרחים-הלקוחות בו, בלי לשאול אותם. כספיו מועברים שלא במוצהר לביסוס וחיזוק האחיזה הישראלית  בשטחים, השנויה-במחלוקת, וליצירת מקומות עבודה ורווחה בשטח שאינו חלק מהמדינה (ומבלי להקים מבנים לרווחת הפלסטינים בשטחים).

דוגמה אחרת: הסוואת מכללת אריאל. בפרשה הזאת הוקמה אוניברסיטה-מתחזה מכספים ציבוריים, ולמטרה ימנית צרה. הסיפור התחיל כשהקימו מכללה בהתנחלות אריאל, ואחר כך ביקשו להפוך אותה לאוניברסיטה. רק מה, הגוף המקצועי (המל"ג) קבע שאין צורך ותקציב, להקים אוניברסיטה שם, ושהרמה לא מספיקה. בימין מצאו דרך להתחכם ולעקוף זאת, בעזרת כספי ציבור: הם הקימו את מל"ג-יו"ש, ושינו את שם המוסד לשם המטעה "מרכז אוניברסיטאי", כאילו לא מדובר במכללה, ובסוף, למרות שהרמה לא מספיקה ושאין גם צורך בכך, הופכים אותה לאוניברסיטה, שתמשוך את הסטודנטים במרמה ובתנאי קבלה נמוכים. (מעניין לציין שהדחפור מאחורי הפרויקט היה השרה לבנת, שהיום טוענת שאריאל היא חלק מישראל, אבל רק לא מזמן, כשפעלה להקמת מל"ג-יו"ש, היא השתמשה בטענה שאריאל איננה חלק מישראל). אגב, פרשה אחרת שלא זכתה לפרסום רב היא שעשרות מדריכי משרד החינוך, שיש להם מונופול מן המדינה לקחת כיתות שלמות, אלפי תלמידים בשנה, לסיורים בכנסת ובביהמ"ש העליון, מחוייבים להירשם כעובדי מכללת-אריאל בעל כורכם. כך דווקא הגוף בעל המונופול על הוראת סיורים דמוקרטיים, מאלץ את עובדיו להירשם כעובדים בהתנחלויות, וכך לחזק גם את המכללה ואת עיקרון ההתנחלות. ממש כמו במקרה של מפעל-הפיס.

אל תתנו להם אתים

דוגמה אחרת: ארכיאולוגיה. בשטחים מופעלים עשרות פרוייקטים ארכיאולוגיים בחסות ממלכתית או אקדמיתהמגמה מתעצמת בשנים האחרונות), ובחלקם ניתנים זיכיונות ארכיאולוגיים או גישה לפעילי ימין-קיצוני. רשויות המדינה מפעילות ו/או מרשות להם לחפור בשטחים רגישים, תחת בתים פרטיים בכוונה, בשטחים שבמחלוקת ובשטחי-הפקר, ואף לנהל את אתרי התיירות הממלכתיים; וכך הם גם מצליחים להפקיע שטחים ורכוש ולממש את חזון הטרנספר, וגם לקבל על כך כספים ציבוריים. שיטה זאת נפוצה במזרח-ירושליםסילוואן, בעיר העתיקה, בקרבת הר-הבית, במערת צדקיהו ועוד) אך גם ביתר הגדה המערבית. חלק מהחפירות באמת קשורות בעניין אקדמי ורק מקבלות עידוד כספי, לחלק אין כל עניין במשמעות הארכיאולוגית, וחלק כבר החליטו שהם ישתמשו בממצאים באופן מגמתי, ש"יוכיח" את עליונות התביעות היהודיות על הארץ, על פני שלל תקופות היסטוריות אחרות. איך שלא יהיה, מדובר כאן בהכשרה של סכומי כסף עצומים, חוזים והסדרים של המדינה, המעניקה מתנות לטובת קידומה של מטרה פוליטית צרה ולא-מוסכמת, ולמען אלו המאלצים אותנו לקיים את מדיניותם הפוליטית. בנוסף, אתרים אלו תכופות "דורשים" "אבטחה", וכאן נכנסות לתמונה חברות אבטחה פרטיות, חלקן במימון ציבורי נדיב, וברבות מהן עובדים מתנחלים אידיאולוגיים בני המקום.

וכמו בארכיאולוגיה, באקדמיה ובפיס, כך גם כל משרדי הממשלה לוקחים חלק באינספור דרכים דומות בפרויקט הימני של קביעת עובדות בשטח, ומבלי להביא להכרעת העם את שאלת השטחים. הדוגמאות רבות כל כך עד שקשה לעקוב: הם מעודדים תכניות תיירות בהיקף כספים עצום דווקא בשטחים; מכריזים על אתרי מורשת מחוץ לגבולות המדינה הקבועים בחוקכאן); מעבירים נכסים לארגוני ימין קיצוני בירושלים וממשתתפים בעלויות ההחזקה; מנצלים במחצבים מהגדה (כולל ים המלח, מים וכו'); מקימים אזורי תעשייה נצלניים; מקימים רכבות; מעודדים דיור דווקא בגדה המערבית לתושבים הזקוקים לו בתוך הארץ; ועוד ועוד… ושוב, הכול בלי להכריע על עתיד השטחים באופן דמוקרטי, או לספחם בחוק; ובהרבה מקרים גם בלי להצהיר בגלוי על המטרה הפוליטית הצרה.

כול המעשים האלו נעשים על ידי המון פקידים קטנים וגדולים מדי יום, ובכך המנגנון נהפך למתוחכם כל כך שקשה למצוא את העקבות שלו, דווקא בגלל שהוא בכול מקום. ולא בכדי קשה לאתרו. פעילי הימין משקיעים מאמץ רב בטשטוש העקבות והסתרתן. כמו שמוחקים ומכחישים את הקו-הירוק, כן גם מכחישים המתנחלים את מעשיהם, למשל, על ידי עִבְרוּת. במטרה ליצור תחושה-שקרית שכך היו הדברים מקדמת דנא, ושערבים מעולם לא היו כאן, ניתנו שמות עבריים כבר ב-1948 למאות יישובים, שלא כולם יונקים מהתקופה המקראית. למשל, השמות "אזור", "כפר סבא", "מטולה" ו"בית-דגן" ניתנו לישובים האלו סתם כדי להקנות להם צליל עברי, אפילו שמעולם לא היה מקום תנ"כי כזה שם, ושמקור שמם אינו אלא ערבי (יאזור, כפר-סאבא, אום-טולא ו-בית דג'אן). וכמותם היו עוד רבים. מאז המגמה התרחבה מיישובים לרחובות, ואחר כך לתחנות רכבת, ועכשיו אפילו המחסומים יעוברתו, עד שלא נדע לעולם שיש כאן בכלל מעשה פוליטי. מאותה הסיבה ניטעים יערות במקום ישובים שנהרסו, ונבנות שכונות ותשתיות באופן כזה שהן נמצאות משני צידיו של הקו הירוק, כך שלא ניתן יהיה להבחין בו לעולם. ממש כמו גנב שמתאמץ להסתיר את הפשע, או טירן המשכתב את ההיסטוריה.

בשנים האחרונות מגמות ההשתקעות נעשות נחרצות עוד יותר, וניתן לאתר מתיחה אל המקסימום של המשאבים העצומים והייחודיים האלו (ובהסתרתם מהציבור). מאמץ מיוחד מושקע בהשתקעות הכלכלית: שטחים ענקיים נוספו לשטחי השיפוט של "מועצות אזוריות" של התנחלויות, הוקמו ייקבים וחוות אורגניות לשיווק מוצרים, מופעלות מחצבות שגונבות משאבי קרקע בשווי מיליארדים, מפותחת תלות במשאבי-מים של הגדה, מוקמים אזורי-תעשייה ענקיים של חברות ישראליות, וסמכויות ביטחון הופרטו לחברות פרטיות. אבל מעניינות במיוחד הן חברות כלכליות שמטרתן המוצהרת היא קיום ופיתוח ההשתקעות בכיבוש. אל תטעו, "החברה לפיתוח מטה בנימין" ו"החברה לפיתוח השומרון" אינן פועלות לטובת פיתוח ריכוזי האוכלוסיה הגדולים שבאזוריהם (טול כרם, ג'נין, חברון או ראמאללה), אלא רק לטובת "המועצה האזורית". חברות אלו מספקות שירותים שונים גם למדינה ולצבא (כגון הסעות: כאן, וכאן), והכנסותיהן תורמות לפיתוחן של התנחלויות פוליטיות. וזה היה ממש בסדר אילו החברה היייתה מספרת זאת ללקוחותיה, ואם לקוחותיה אינם המדינה. אבל כאשר הצבא מזמין אוטובוסים של החברה לפיתוח השומרון בכספיו, כלומר בכספינו, כולנו אנוסים לתרום גם לביסוס האחיזה הישראלית בשטחים, הנתונים בלב המחלוקת הפוליטית בארץ. באופן שונה במקצת פועלת "החברה לפיתוח מזרח ירושלים" (שוב, גם היא לא ממש מטפחת את עניינם של הפלסטינים בעיר), מפני שהיא בבעלות המדינה והעירייה, אך גם בה כספי ציבור מועברים להקמה של פרויקטים במזרח ירושלים לרווחת היהודים בלבד.

ד. לאסור את עמדות שמאל

השלב האחרון, שבעיצומו אנו מצויים עתה, הוא הוצאת השמאל אל מחוץ לחוק, תוך גיוס והפעלה של תמיכה ציבורית רחבה. הוא התחיל בהתנשאות שמנסה לחנך יריב פוליטי בעזרת "תתביישו לכם", ובהפעלת לחץ אזרחי מגויס ועצום, בצורת בכעס ואיומים בוטים ומסיתים כלפי עיתונאים, תורמים, חנויות ספרים, מפרסמים, אמנים, ויקיפדיה, פעילים, ואפילו על קשיש שמשכיר דירה לערבים. משם היא התפתחה לקמפיין הסתה נגד הציבור הערבי ועמותות וחיילים שמעיזים לומר אמת, במטרה לשחוק את חופש הביטוי, כל עוד הוא לא נוגע להם. ועתה היא הבשילה לכדי חקיקה שתאסור פעילות שמאל, בחלק גדול מהמקרים. יש כבר סממנים של השימוש בחוק למניעת כניסה של פעילי שמאל או זכויות אדם (כאן, כאן, כאן, וכאן; ועוד מקרים אחרים שלא דווחו בעיתונות).

בעוד שהתקשורת מתמקדת בחוקים גזעניים, החקיקה האנטי-דמוקרטית מאיימת להוציא את ישראל מכלל ההגדרה הדמוקרטית, ואת העיתונות איתה.

אמנם, האזרחים בישראל לא יודעים, ולא רוצים לדעת, אך בקרוב יצטרכו להכיר בעצמם את הכללים הבאים:

ולקינוח, החקיקה החדשה מתכננת לסגור עמותות שמאל וארגוני זכויות-אדם, (ואיתם אולי גם את העיתונות הזרה). שני הבולטים שמצאתי הם "חוק ערכי המדינה" (שרק משמו אפשר להבין שהערכים צריכים להיות סטטיים ולא נתונים לדיון דמוקרטי) שלפיו כל עמותה שתתנגד לזכויות היתר של היהודים, או תקרא לביטולם, תיסגר; ו"החוק למניעת-חרם", שלפיו, עמותות וארגונים שלא ישתתפו במאמץ ההסתרה של הנעשה בשטחים, ו/או יקראו לפעולה כלשהי בנושא (פרסום, חרם צרכנים, סנקציות, מכתבים במייל וכו'), יסגרו ויכנסו לכלא. כבר עתה ההגבלות על עמותות הן בלתי-דמוקרטיות ולא הגיוניות. למשל, במקרה אחד, עמותה ישראלית שהתאפשר לה לרכוש קביים או כסאות-גלגלים לילדים בעזה, לא יכלה לקבל את המימון, בגלל שהתורם הוא קרן אסלאמית חשודה, ולמרות שהישראלים הם מי שירכשו את הציוד הרפואי, שיעבור בדיקות ביטחוניות בכניסה לרצועה. אבל עכשיו מדובר על צעדים עוד-יותר מטורפים: כל תרומה/מחאה נגד מכירת ציוד לפגיעה באזרחים, או בעד סימון מוצרי התנחלויות; פרסום/תרגום/העלאה של מידע על פעולות פסולות של צה"ל או המתנחלים (מה ש"חיובי" מותר), ואף של מפת ההתנחלויות והמאחזים; סירוב לבקר/להשתתף באירוע בהתנחלויות ועוד; פשוט ייאסרו על פי חוק.

לא זאת בלבד, הואיל ומעמד התקשורת בארץ איננו מוגדר בחוק, אין אבחנה חוקית בין עיתונאי לכל אזרח אחר, ולכן לא ברור מה ההשלכות של החוק על העיתונות. לדוגמה: האם פרסום של כתבות רלוונטיות בשפה זרה צפוי להיות אסור על פי חוק? האם עורכים ותאי-עיתונות זרה צפויים להיכנס לכלא על מידע שיפרסמו, או לחילופין – הם יהפכו המקלט היחיד לישראלים שלא יכולים לדעת? מכול מקום, קשה להאמין שתומכי זכויות האדם ועיתונאים פשוט יפסחו על ישראל בסיקוריהם. סביר יותר שהמערכת הפוליטית, שבה מצאו עד כה מרחב לפעולה, תהפוך אותם לבלתי-חוקיים, ואת עצמה לבלתי לגיטימית. אם דבר כזה באמת יתרחש ויעבור את מבחן בג"ץ, אנו צפויים לראות התפתחות של רזיסטנס נגד המשטר עצמו, וגם לכך נערכים בשלטון. אם וכאשר זה יקרה, אפשר לנחש שנתחיל לראות גם מאסרים של אישי ציבור מוכרים, וסגירת חשבונות בנק פרטיים, שכן כבר היום השב"כ עוקב אחרי שמאלנים ופעילי זכויות, מאיים עליהם ומטריד אותם בישראל ובשדות תעופה, ולשם כך מובן שהמשטרה-החשאית מנהלת, כמו במשטרים הכי אפלים, מאגרי נתונים גדולים ודקדקניים על האזרחים והזרים, הפועלים בפעילות שהיא לדעתה שמאלנית "מדי". אבל כמו כל משטר טוטליטרי, גם לכך יהיה סוף.


סיכום

כפי שראינו, הימין אמנם נבחר ל-4 שנים, אבל הוא שינן היטב את קריאת הקרב הצה"לית "המעז מנצח", והוא העז ובחר לעשות מהפכה חוקתית, כמעט פשיסטית. הימין שינה את מטרותיו מעימות פוליטי עם השמאל, לשלילת הלגיטימיות של העימות הפוליטי בכלל. בכך הוא שואף, ומצליח, לעשות לשמאל מה שקימרלינג כינה "פוליטיסייד". איון. השמדה-פוליטית. חלק מזה נעשה ברמה השיחית, קרימינליזציה של ההשקפה והפעילות השמאלית כבגידה, ובהמשך זוהי קרימינליזציה בפועל, והוצאה אל מחוץ לחוק.

התוצאות כבר נראות בשטח מספר שנים. בישראל חל שינוי גמור של מה שפעם קראו "המרכז הפוליטי" של היהודים בישראל (צומת-ליכוד-מרכז-עבודה, ולפעמים גם ליברמן ו/או מרצ), ומחיקת ההבדלים ביניהם, באופן כזה שכל מה שמפריד ביניהם אלו אינטרסים פוליטיים, סקטוריאליים, מזדמנים וטקטיים. זוכרים איך זה היה פעם כשאופוזיציה הייתה אשכרה מתנגדת למשהו? ובכן, היום אין עוד אופוזיציה אידיאולוגית להיגיונות הצבאיים והכלכליים ולדרישה ל"רוב יהודי". בתוך ישראל נותרו רק קבוצות שוליים דמוקרטיות, שזמנן קצוב. אך דווקא הדחיקה לשוליים לא מותירה ברירות, והיום אין שמאל אחר.

והכול מתחיל בכיבוש. הכיבוש כבר כמעט באמצע העשור החמישי שלו, והוא מלווה את ישראל משך רוב חייה. ההתנגדות לכיבוש ידעה צורות שונות: חמושה, עממית, לא-אלימה, נושאת-ונותנת ועוד; אלא שהכיבוש למד להכיר ולהכיל את ההתנגדות לו. הוא מאפשר אותה, כמו סיר לחץ, שכדי שלא יתפוצץ צריך כל הזמן להוציא ממנו קצת קיטור, וכך גם לאפשר את הלחץ העצום בו. לכן הותרו במידה מוגבלת הפגנות ופרסומים נגד הכיבוש, ועדיין מתאפשרים כאלה. אלא שהכיבוש הפך מפרויקט זמני לבעיה קבועה, והנכבשים הבינו שמדובר בטריקים להארכת זמן (כפי שחזה בראל; כולל האשליה של פתרון, ההתנתקות, ההצעות הכלכליות, וכו'), ולהתנגדות לא נותרה כל ברירה אלא "לשבור את הכלים". במקום לנסות "לייעל" את המערכת, החליטו להחרימה ולמוטטה. הנכבשים ביקשו "לשבור את הכלים", ובעקבותיהם גם הכובשים שוברים את הכלים. אלה פונים לחרם בינ"ל נגד הכיבוש והנישול, ומקווים לישועת זרים, ואלה מנסים להוציא את הפעילות הזאת אל מחוץ לחוק. עם הרדיליזציה של ההתנגדות לשלטון הדיכוי הצבאי, החלו הכובשים מזדרזים להקשיח את הקריטריונים הלאומניים לכדי אבסורד, שעתיד גם-הוא למוטט את המנגנונים הקיימים, ולשנותם לבלי היכר. כך שאמנם לא ידוע עדיין מי מהצדדים ינצח, הדמוקרטי או הלאומני, אך דבר אחד ברור: המערכת המוכרת לנו עומדת להשתנות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה +כול הנושאים, דה לגיטימציה ושינוי השיח, הימין הקיצוני וטרור יהודי, מערכת החינוך (לצה"ל), פלסטינים אזרחי ישראל, תקשורת לאומית ומסחרית, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

129 תגובות על השתלטות

  1. פינגבאק: Tweets that mention השתלטות « אמת מארץ ישראל -- Topsy.com

  2. Assaf הגיב:

    אייל,

    פוסט מדהים. ראוי להרחיב ולהפוך לספר ממש (בין אם ברשת או בדפוס).

    אסף

  3. יאיר ח. הגיב:

    קודם כל, כל הכבוד על העומק ועל האומץ.

    אני קצת פחות "מפחד" מהימין ממך. אני רואה אידאולוגיה שלא מצליחה למצוא מציאות, ולכן הקיום שלה הוא מסיבות של אנרציה, נוסטלגיה וקיבעון.

    ישראל נהפכת למדינת אפרטהייד מצורעת בעיני העולם, את זה הימין לא יכול לשנות, ויש לזה משמעויות אדירות. צעירים לא מבינים למה להם להתגייס לצבא שמחלק סטירות במחסומים (ולכן צה"ל מתקשה למלא את הגדודים הקרביים) – גם את זה קשה לעצור.

    אתה מבין? ככל שהמציאות נהיית הזויה יותר, יותר ויותר קשה לקיים אותה. לדעתי, עכשיו, כשהפלסטינאים למדו את הטריק שאפשר להשיג הרבה יותר ע"י דעת-קהל ומינהל תקין – אנחנו באמת באמת בישורת האחרונה לקראת מפץ (נקווה שהוא לא יהיה אלים) שבסופו תוקם מדינה פלסטינאית לצידה של ישראל. לא יבוא לציון גואל ויהיו עוד הרבה צרות, אבל זה יהיה צעד ענק לקראת הנורמליות שאנו מייחלים לה.

  4. ליאור הגיב:

    מפחיד כמה שזה נכון. ונשאלת השאלה האם יש משהו שעוד אפשר לעשות או שהקרב כבר אבוד.

  5. פוסט משובח, מהחשובים שנכתבו פה.

  6. אורן הגיב:

    כל הכבוד על העבודה האדירה שעשית למרות שאני לא מקבל את החלוקה ל"שמאל" וימין"; לדעתי אלה גם אלה פנים של האידיאולוגיה הציונית בפעולה.
    נורמליה באזור תיתכן רק כשאידיאולוגיה זאת תיעלם ביחד עם ספיחיה והריאקציות אליה.

  7. אוטו פוקוס הגיב:

    ממש כמו אסף שהגיב לפני, תוך כדי קריאה חשבתי לעצמי שאתה חייב לפרסם ספר.

  8. אסתי הגיב:

    וואו,
    מצטרפת לאלו שחושבים שהדברים חייבים לצאת בספר.
    חייבים.

  9. Eyal הגיב:

    תודה חברים. נוח תמיד לקרוא מחמאות כאלו. לא בטוח שאנשים קוראים עוד ספרים, אבל בספר קשה יהיה לתמך את הדברים בהיפרלינקים.

    יאיר,
    אני שמח על "רוח הקרב" שלך, ולפרקים גם שותף לה. מבחינה ניתוחית קרה, אין לנו דרך לדעת מה יקרה מחר. אני לא רוצה לתת תסריטי איימים אפשריים כאן, גם ברמה הגלובלית, אבל זה לא אומר שהם לא אפשריים. המסקנה שלי היא הפסקה האחרונה. לפחות כרגע.

    אורן,
    בלי לעשות אבחנות בין שמאל וימין בקרב תנועות לאומיות שונות, ובכלל זה הציונות, אנחנו מפספסים את הניואנסים, ואיתם את היכולת לזהות תהליכים ושינויים. אפשר לחלוק על החלוקה דווקא ע"פ אידיאולוגמות, ולהעדיף סקטוריאליות או אזורים גיאוגרפיים, או מעמדיים או זהותיים וכו'. אבל להניח שכל הציבור היהודי בישראל, גם זה הציוני, הוא מקשה אחת, או סטטי, זה לא רק להשטיח את המציאות, אלא גם לומר שאין כל מקום לשינוי, לשותפות או לפשרה, ושהדרך היחידה היא בעצם חיסול החברה דוברת העברית בישראל. דבר שהוא גם לא נכון, גם עצוב ולא אנושי, וגם לא ריאלי. הרי גם אם הציונות תיעלם, תנצח או תשתנה, בטווח הארוך או הקצר, יש הבדל בין – למשל – קבוצות דתיות משיחיות אקטיביסטיות, שגורמות לכיבוש להכות שורש במנגנוני המדינה והשקעותיה, לבין קבוצות חילוניות עם תסביך שואה/ביטחון/הגירה/חוסר עניין וכו'.

  10. אסתי הגיב:

    אגב אייל, רק שאלה:
    למה הכוונה בהגדרה "השמאל הלאומני"?
    מי זה אותו שמאל לאומני?
    האם אתה מתכוון ל"מתפכחים" למיניהם? כי הם מעולם לא היו שמאל. במקרה הטוב מדובר בסוג של ליברלים קפיטליסטים ולכן הם דווקא סוג הקרקע ששיטות הדמגוגיה הימנית נקלטים ומלבלבים עליה נפלא.

  11. גדעון הגיב:

    אין אלה להמשיך את השבחים של המגיבים מעלי, כל הכבוד על הסיקור הארוך והמקיף

  12. קינגסקורט הגיב:

    מעולה
    מעורר מחשבה בכל כך הרבה כיוונים
    תודה!

  13. עידן הגיב:

    בתמציתיות, כל מה שאני קורא כאן זה איך השמאל מנסה בצורה פתאטית וכמו תמיד בחדרי חדרים ושוב בינו לבין עצמו לתרץ לעצמו את כשלון הדרך ההזויה שבו הוא חיי, הלוא מעולם לא טרחתם להפריך את העובדות אותן מציב הימין אלא פסלתם אותם בטענה שהימין "הזויים" והרי זה הדדי, גם הימין תופס אתכם כהזויים,
    לצעוק "כיבוש" זו לא חכמה ולא דרך, הרי אין לכם באמת פתרון.
    חשבון פשוט יביא לתוצאה שאם השמאל היה צודק הוא היה הרוב, אבל….לא הוא לא! וזו עובדה.
    מה שכן רב אנשי השררה נמצאים בסקאלה הזו וזה די דוחף אנשים ששואפים להצליח בין אם באמנות או במקצועות הבמה ושאר ירקות, להביע דעה שאינה משקפת אותם, כי גם השמאל יודע להחרים אנשים שדעתם אינה עולה בקנה אחד עם דעת השמאל.
    אם אהפוך את הנוסח הכתבה "משמאל נגד הימין" ל"ימין נגד השמאל"
    היא תשאר רלוונטית ונכונה.

    אתם מדברים על הימין כאילו היה מדובר ב-5 אנשים בערך, וזו יומרנות עלובה.
    התפיסה שלפיה כל העולם דפוק ואתם בסדר, שמה אתכם בדיוק איפה שאתם שמים את הימין וזה עונשכם.

    לסיכום, כל הדרכים שנוסו עד עכשיו ונכשלו אלו דרכי השמאל, וכמה שיטען השמאל שהימין הכשיל אותם, לעולם תהיה זו תגובה אינפנטילית ותבוסתנית מכיוון שאם כך, אז שהרי הימין הוא גוף חזק מאין שיעור.
    אני יודע שהתגובה לא תעורר ריאקציה או הבנה לכיוון אתו אני מייצג באותה מידה שהפוסט הזה לא עורר אצלי שום דבר ממה שאני מבקש.

    אז אם אין מישהו שיודע להפריך את העובדות של הימין בפרטי פרטים מתוך ידע אישי ולא מתוך דברים שהוא שמע או קרא באיזו הרצאה, הפגנה, ספר ו/או שיחה פוסט ציונית, אל תטריחו א עצמכם להגיב.
    כל טוב

  14. Eyal הגיב:

    לא הבנתי מה הנקודה. כתבתי על פתרון אינסוף פעמים באינסוף מקומות. הנושא כאן הוא שלילת הזכויות הדמוקרטיות, כלומר, לא להתווכח פוליטית, אלא לשלול את הויכוח.

  15. תומר הגיב:

    כבר שנים שאני מציע פיתרון של 4 מדינות ל2 עמים. הפלסטינים כבר השכילו להתחלק לעזה הפנאטית והרשות המתונה יותר. ולדעתי כדאי שנלמד מהם, כי לא יגור זאב עם כבש ונוער הגבעות לא ישב עם שמאלני המפגין בנעלין. הבו לי מדינת רצועת חוף קטנה ושקטה ותראו איך לפחות חצי המדינה הזו משיגה הסכם שלום תוך שנה וחצי (נכון שזה הרבה פחות בעייתי כשאין בה שטחים שנמצאים מעבר לקו הירוק). וזו לא תהיה פעם ראשונה. שטח האדמה המסכן הזה כבר חולק בעבר לממלכת יהודה וממלכת ישראל… אני אומר למה לא?! ברור לי שזו לא אופציה ראציונאלית ואין סיכוי שתקרה, לפחות לא בלי מלחמת אחים… בתכל'ס אני מאמין שמה שיקרה פה בסוף הוא שמדינת ישראל תאמץ בלית ברירה את המודל של מדינות איסלמיות כגון מלזיה ואינדונזיה בהן יש שלטון לאומני דתי בכל חלקי המדינה ובערים הגדולות החוקים הדתיים והשמרניים לא נאכפים כל כך…. וכך יוכלו שמאלנים, הומאים וסתם בני אדם שלא דוגלים בציונות משיחית לחיות יחסית בשלום בתחומי הערים הגדולות והבועתיות ולא ינסו לפגוע בשלטון. מה יקרה עם הפלסטינים במצב כזה? אין לי מושג.

  16. עידן הגיב:

    תומר,
    לגבי כל מה שכתבת בסוף, למיטב ידיעתי קוראים לזה "תל אביב" או מש'ו כזה.

  17. אלדד הגיב:

    הצגת טענות דימונית, מלווה בצרות ראיה ומחשבה
    תזכיר לי נגד מה אתה יוצא?
    שנאה עצמית כבר אמרנו??
    אין ספק שזאת דרך פופוליסטית לגבש עדר מתלהם

  18. תומר הגיב:

    עידן: סתם ככה לתת לך נקודה למחשבה לגבי ה"חשבון הפשוט" אם רוב העולם חושב שהכיבוש והמדיניות הישראלית היא לא בסדר אז הם צודקים? אם בגרמניה הנאצית רוב תושבי המדינה תמכו בהיטלר (שנבחר בבחירות דמוקרטיות) אז הם צודקים? אם רוב תושבי רצועת עזה (והמדינות המוסלמיות באופן כללי) מאמינים שלישראל אין זכות קיום אז הם צודקים? אם רוב תושבי ישראל האמין בשלום ובחר בממשלת שמאל בתחילת שנות ה90 אז הם צודקים גם?

    אה כן… ועוד משהו: לא, אתה לא יכול להפוך את נוסח הכתבה משמאל לימין ולהשאיר אותה רלבנטית.
    לא מדברים על הימין כאילו היה מדובר ב5 אנשים (תגיד לי איפה קראת את זה? – כל העניין הוא שהימין הפך לרוב מסומם הנוהה אחר המסרים המעוותים של השלטון)
    ולא, לא כל הדרכים שנוסו עד עכשיו ונכשלו אלו דרכי השמאל – אלא אם אתה קורא לכל שנות הכיבוש וכל מלחמות ישראל ודיכוי מתמשך של מיעוטים דרכי שמאל.

    בקיצור התגובה שלך בעיקר מאששת שמה שכתוב בפוסט הזה הוא נכון.

  19. עידן הגיב:

    שוב, תומר
    ההשוואה שלך לגרמניה הנאצית היא דוגמא קלאסית לתפיסת השמאל,
    לגבי זה ששאר העולם חושב מה שחושב על "הכיבוש", מי אלו הרוב בדיוק? את זה עוד לא הצלחתי להבין, מלבד זאת זה רק טבעי שכאשר חברים כמוך "ישראלים" מעודדים את התפיסה לפיה ישראל היא לא פחות מ"גרמניה הנאצית" ומשתמשים באנלוגיה שכזו מול העולם, כי הלוא החיבוק אותו אתם מבקשים הוא החיבוק האירופאי, אשמח לראותך יוצא בפוסט כנגד שמואל הספרי אשר חי את חייו הבורגניים והבהמיים במקום לא אחר מאשר יפו, או תלמידי אוניברסיטת "שייח מוניס" חחח שזו בדיחה אחת החזקות אם לא הכי חזקה, הכי קל זה להעלות טענות ולצעוק על מנת להשתייך לאנשהו, אני בעצמי מודה שהשמאל הרבה יותר סקסי מהימין, אבל בזה זה נגמר, חוץ מאורגיות המוניות, אין בשמאל תפיסה של ממש, לא ציונית, בזכות מלחמות ישראל אתה בכלל מגיב לי, ושוב אני יודע שהיית מעדיף להיות אירופאי וכו' ומבחינתך הלוואי והיית תוקע עכשיו באגט עם "קאפרי דה דיו" בפאריס, אבל מה לעשות אתה כאן, אתם הרי אלופים בלקרוא לקבוצה של אנשים עם דעות שלא כמו שלך " רוב מסומם הנוהה אחר המסרים המעוותים של השלטון"

    אני מאתגר אותך להעלות טענות כמו שאתה טוען על ה"כיבוש" כנגד אותם אנשים שציינתי מעלה, תתחיל בשמואל הספרי, או שמא אתה שחקן צעיר שחושש שלא תתקדם אם תעלה טענות אמיתיות.
    ושוב לא העלת שום טענה של ממש אלא דקלמת מנטרות שמאליות, מה שאינכם מבינים זה שהדוגמא של מר הספרי היא אחת מיני רבות, וזה בדיוק הצביעות של השמאל שמרחיקה מעליה את כל העם.

  20. עידן הגיב:

    ועוד נקודה קטנה, השמאל הוא שהקים את אריאל, אשמח אם תפריך את זה.

  21. Eyal הגיב:

    למה להפריך? זה מחזק את הטענה. הלוביזם והאקטיביזם הימניים מצליחים באופן לא דמוקרטי ולא כנה עם הציבור בישראל. הם נהנים מכך שעתיד השטחים לא מובא להכרעה פוליטית, ומנצלים זאת בשטח. ממש לא אפריך את הדבר.

  22. יגאל כהן-שפתי כהן הגיב:

    המאמר המחכים הזה צריך להיות מאמר חובה לתעודת בגרות באזרחות.
    אנו מגדלים בארץ עשבחפ שוטים, דור פאשיסטי גזעני שלא היה כאן מעולם.
    תודה על המאמר ובהצלחה.

  23. Eyal הגיב:

    פשוט מעולה!!
    הנה זה כאן, לטובת הכלל:

  24. פינגבאק: גבולות השיח « למה אני גר באיראן?

  25. ארז הגיב:

    כתוב יפה ומנוסח יפה, רק אסון מבחינה שימושית. במיוחד מאחר שטרחת ועבדת, ערימות של לינקוקים למניהם הופכות את הטקסט לבלתי קריא. הכוונה לכך שלאף לינק אין טיטל שמלמד על תוכנו, הטקסט במקרה הטוב מסביר בערך את הכוונה (ובמקרה הפחות טוב "כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן") שלא לדבר על מקרים שבהם רק במעבר על הלינק יתגלה כי מדובר בשניים.
    הטוב ביותר לעשות הוא לתת לכל לינק טקסט מבאר "אני ממליץ לקרוא את סקירתו של … בהארץ…" במקום "את זה", להוסיף טייטל לכל לינק "על "ציונות" והתנוונות – אתר הארץ" וגם תאריך. במקומות בהם אתה מציג אסופה, עדיף להשתמש במראה מקום [1] שיפנה להערות בתחתית המאמר עם פירוט:
    [1] * לינק
    * עוד לינק…

    הפונט הבהיר לא רלוונטי, בשביל זה יש סוגריים ,הערות שוליים וכיוב. אצלי במסך הוא כמעט לא נראה, ולא ברורה הסיבה לבחירה הזו.

    יש לך תפריט, תגדיל אותו, תהפוך אותו ליותר עשיר. תן לקורא אפשרות לחזור אליו מכל פסקה.

    יש עוד הרבה המלצות. המטרה היא פשוטה, לתת למי שרוצה לקרוא את האפשרות לעבד את הטקסט, את הדוגמאות ואת הרעיונות בצורה שהוא יכול להתמודד איתה. אחרת אתה מאבד 90% מהקוראים בערך בפסקה השלישית.

  26. Eyal הגיב:

    תודה ארז על העצות. התלבטתי, ולא לראשונה, איך לארגן את הכתוב, וכך החלטתי. אני לא אוהב הפניות להערות שוליים, ולדעתי זה מרתיע, זה עניין טכני, שקשור גם במנהגי רשת ובלוגים, ומניתוחי הסטטיסטיקה נראה שאנשים בכ"ז קוראים ונכנסים ללינקים. המטרה היא שכל אחד יוכל בלחיצה לעבור ל"הוכחה" של מה שבעיניו דורש אותה. (אגב, אפשר תמיד לחזור למעלה ע"י "home").

  27. תומר הגיב:

    לעידן (וגם לקוראים ה"שמאלנים"):
    תרשה לי להפתיע אותך (בעיקר בסוף הטוקבק הארוך הזה). קודם כל הייתי מגדיר את עצמי מרכז שמאל. (למרות שזה לא ממש מדיוק אבל בוא לא ניכנס לזה כרגע) אני באמת אוהב "קאפרי דה דיו" אבל לא הייתי רוצה לגור באירופה, אלא בארץ, ולראיה אני גר כאן. הדברים שאמרתי נובעים מדאגתי הרבה לעתיד המדינה שאני אוהב מאד. על סמך ידע שרכשתי במהלך שנותי הגעתי באופן עצמאי למסקנה שדרך הכיבוש (ואני גם לא כזה אוהב לקרוא לזה כיבוש, אבל בוא נקרא לילד בשמו לצורך הדיון) היא לא דרך שתוביל אותנו כמדינה למקום חיובי וכן גם לא מפעל ההתנחלויות המישיחי, נוער הגבעות וכו'. אני מודע לחלוטין שההתנחלויות הן לא רק גחמה יהודית משיחית אלא מתן לגיטימציה (אם כי צולע במקצת) להמשך השליטה של מדינת ישראל בגדה ולהימצאות כוחות צה"ל באיזור, דבר שיש בו הרבה פסול אך אם זאת גם מהווה איזושהי תעודת ביטחון אל מול כוחות עוינים בגדה. (שדרך אגב הדבר הופך את מתנחלי יהודה ושומרון לסוג של מנוצלים ע"י המדינה, אם מסתכלים על זה מהזווית הזאת). אני לא חושב שכל בני דודינו הפלסטינים הם נופת צופים וכן עזה זה פאקינג קן צרעות שאף אחד בעולם לא רוצה להתעסק איתו. המציאות המעוותת שמציג השלטון בישראל היא פחות גרועה בהרבה מהמציאות המעוותת שמצייר השלטון במדינות ערב, בגדה ובעזה (אם כי בשנים האחרונות הפער מצטמצם, דבר שכותב הפוסט מצביע עליו ולדעתי הוא צודק)
    אני לא מאמין שנוכל להגיע לשלום בשנים הקרובות לא רק בגלל שנקודת המוצא הפלסטינית לא מאפשרת זאת אלא גם בגלל שאנחנו לא ממש רוצים כבר.
    בשביל לריב צריך שניים, ונקודת המוצא הימנית היא שרק הם אשמים במצב וזה פשוט שקר גס.

    לסיכום ולגבי השמאל הרדיקלי, אני חושב שהם חבורה של אנשים שגורמים הרבה נזק למדינת ישראל ואף לערכי השמאל. הם גורמים לערכים כמו שלום להיות מנוכסים לחבורה ראדיקלית של אנשים שנראה כי אכפת להם יותר משכינינו מאשר ממדינת ישראל. זה לא מעורר הזדהות, זה מעורר שנאה, ואני מאשים אותם ביריה בברך של השמאל הישראלי. המפגינים בנעלין והאנשים שהולכים באמצע שדרות רוטשילד וקוראים קריאות לשחרור שיח ג'ראח לא מייצגים אותי. נכון יש אמת בטענות שלהם ויש עוול ואי צדק משווע, אבל דרך המחאה שלהם מעוררת סלידה בקרב רוב הציבור ומרחיקה את המחאה שלהם מהקונצנזוס הציבורי.

    לגבי ההשוואה לגרמניה הנאצית…. לא עשיתי השוואה כזאת, יש לאנשים נטייה לראות איזושהי מילה שקשורה לשואה בתוך דיון על ה"סכסוך" וכבר אומרים "השוואה". לא השוויתי בכלל, אני לא מסכים עם השוואה כזאת. תקרא שוב את השורה ותראה שלא עשיתי שום השוואה בין המדיניות (הפאשיסטית, מיליטריסטית מוגזמת) של מדינת ישראל לשלטון הרייך השלישי. הבדל של שמיים וארץ ולא תשמע ממני השוואה כזאת בחיים.

  28. Eyal הגיב:

    לצערי, זה כלל לא נושא הפוסט. אשמח לדון בכך באחד מאינסוף הפוסטים שכתבתי בנושא.

  29. שלומי הגיב:

    המון נכתב על לא כלום ,ללא הוכחות ,ללא עובדות ,הרבה ,המון דעות .

    ידוע שהשמאל שלט ללא עוררין במדינה הזו ,תקשורת ,בתי משפט ,פוליטקאים ,
    במשך עשרות שנים זה כך .
    מה שבאמת קרה זה ,שלשמאל נמאס מהשמאל .
    נמאס מדיבורים על שלום .
    נמאס משחיתות .
    נמאס מאין אונות למול הטרור .
    נמאס לאבד ילדים ללא מלחמה .
    נמאס מ"קורבנות השלום".

    אז עשה מעשה השמאל ועקר לימין ,או יותר למרכז ,בזכות כתבות ,בדיוק כמו שנכתב כאן ,תפתח עיניים ותראה מה קרה בבחירות האחרונות ,העבודה התרסקה קדימה זה גימגום עצמי של מצע בחירות שלא באמת קיים ,ורק ראש הממשלה הנוכחי משאיר קצת אוויר למול האיום ההולך וגובר ,אתה רוצה להאמין בשלום ,רוצה לגמור את ה"כיבוש" ,תארוז מזוודה ,תעלה על מטוס ,כי זו התשובה היחידה הפלסטינים לא רוצים אותך פה ,אם לא הבנת …
    אני אשאר… ודרך אגב קצת רקע עליי :אני גר בהרצליה אב לשניים עובד בהייטק
    ממוצא אשכנזי סבא שלי ז"ל לא שרד את השואה אתה לא רוצה לדעת איך הוא מת.

  30. הופ הגיב:

    תודה אייל. פוסט מושקע ומצוין. אני משתף.
    (הערה לשונית אחת: מגוחכת ולא מגוכחת (פסקה אחרונה ב 1 א').
    הייתי כותב יותר אבל אני מאחר לאורגיה המונית.

  31. Eyal הגיב:

    תוקן, תודה…

  32. השאלון הגיב:

    יאללה , לכרוך ולהפיץ כ"דו"ח"

  33. עידן הגיב:

    תומר, ידידי
    למרות שהפינג פונג הפך להיות ביני לבינך, עדיין לא ענית על שום דבר ממה שכתבתי, חוץ מזה שלקחת את עניין "הנאציזם" והחזרת לשולח.
    מה עם שמואל הספרי ויפו? מה עם שייח מוניס? אריאל?

    ובוא נתייחס בכמה מילים למאמר העילג והבור הזה בפני עצמו,
    אני לעולם לא התייחסתי, לא מתייחס ולא אתייחס לשמאל ברצינות ואני מתכוון ראדיקלי או לא, עד ש… ושים לב טוב למה שאני כותב, עד שלא תקחו את אותה ההתלהבות וה"אידיאולוגיה" שלכם ותיישמו אותה ללא איפה ואיפה, אין לכם שום התייחסות ושום דחף להעיר/להגיב/להפגין על כך שבספרי הלימוד הפלסטינים והערבים ישראלים (שאנו ממנים גם כן מכספי המיסים) אין דבר הנקרא שואה, אין מדינת ישראל או הכרה בה. החינוך לשנאת האחר גואה, ואתם פשוט לא שם, כי שוב הכי "מגניב" זה להפגין בתל אביב, ויש שם בנות.
    רוצה לשקם את השמאל, רוצה לחיות אותו? תתחיל מזה, כך יקחו אותך ברצינות ולא רק בשמאל.

    הערת כותב הפוסט השטותי הזה לגבי חברינו הנחמנים "אלו המטרופים שעוצרים את התנועה ורוקדים במרכז הצמתים" דבילית בצורה ש…וואו, אני לא יודע מאיפה להתחיל לתקוף, אבל בואו נסכים שפשוט אין דבר כזה אצל ה"פלסטינים" חברה כאלה, פשוט כי אין להם שמאל,הם רק נעזרים בשמאל הראדיקלי, לממש את הגחמות שלהם, ואלא אם כן השמאל הולך להפוך אותם לחילונים, שאני בספק אם יקרה, לא יוכל להיות שלום, תנסו להפנים את זה, דת זה דת זה דת וזו ידידי מתמטיקה פשוטה מאוד.
    ואני מקווה שהתגובה הבאה שלך, תהיה פחות שמאלנית מתעלמת ויותר אינפורטיבית תשובתית לגבי טענות שאני מעלה כלפי השמאל ולא כלפיך

  34. תומר הגיב:

    עידן:
    יש לי הרגשה שאתה לא ממש קורא את מה שאנשים כותבים או את מה שאתה כותב.

    1. ההתייחסות שלך לשמאלנים היא הקצנה של אותן האשמות שלך כלפי אלה שמדברים על ימנים "כי זה מגניב להפגין בתל אביב ויש שם בנות" – זה האמא של המנטרות השחוקות

    2. לכתוב על הפוסט שהוא "עילג ובור" זה באמת ילדותי ושולל את עצם קיום הדיון (ששוב זה בדיוק מה שהפוסט מצביע עליו ואתה רק מראה שזה נכון)

    3. לגבי ההתלהבות האידיאולוגית, לצערי אתה צודק לגמרי, אבל מה לעשות ששאיפה למוסריות ולחיים שלווים היא לא דלק חזק כמו אמונה דתית ופחד מפני אוייב שקם להורגך.

    4. לגבי ספרי הלימוד הפלסטינים, מה שאמרתי על המסרים המעוותים המגיעים מהשלטון מתייחס גם לזה. נכון, הם מנחילים לילדיהם חינוך המושתת על ערכי ההתנגדות והשנאה, (לא כולם, אבל בהחלט הרוב) אני באופן אישי יכול להתבכיין על זה כמה שאני רוצה אבל זה לא יעזור. אני פשוט חושב שזה שאנחנו נעשה כמוהם ונחנך לשנאה ומיליטריזם את הילדים שלנו זה גם לא טוב ולצערי זה מה שקורה.

    5. לגבי אריאל, נכון, השמאל הקים את אריאל. כי אז חשבו שזה נכון, יכול להיות שזו הייתה טעות, בכל מקרה זה לא רלבנטי. אריאל היא אולי ה"התנחלות" הלגיטימית ביותר נכון למצב שמתקיים כיום פשוט מעצם קיומה, גודלה ואוכלוסייתה, זו המציאות. אריאל צריכה להיות חלק ממדינת ישראל, ואין באמת סנריו שנחזיר אותה למישהו כחלק מהסכם כלשהו. זה שהממשלה עדין לא הצליחה או לא מוכנה לספח אותה באופן רשמי למדינה זו הבעיה.

    6. לגבי יפו – אני לא בדיוק יודע למה אתה מתכוון, יכול להיות שפספסתי איזה איזכור. אבל אני חושב שיפו זו חבית חומר נפץ שתתפוצץ לנו בפרצוף שוב ולא על רקע פוליטי אלא על רקע של הזנחה פושעת ואפליה… גם ההתנחלויות היהודיות בשכונות ערביות ביפו לא תורמות לשקט שמה.
    אם התכוונת לזה שאומרים שיפו היא בעצם התנחלות כמו שאריאל זו התנחלות אז לדעתי זה לא בדיוק נכון כי היא כן חלק מישראל מ1948 אבל גם אם כן, לצורך העניין, כמו שכתבתי על אריאל, כרגע נכון להיום ולמציאות זה חלק אינטגראלי מהמדינה וזהו, למרות שבניגוד לאריאל, יפו שייכת באופן רשמי למדינה.

    7. לגבי שמואל הספרי אני לא מספיק סגור על מה בדיוק הוא אמר ולמה מזה אתה מתכוון אז אני אמנע מלהגיב (כי אני לא מדבר על מה שאני לא מספיק מבין בו). הוא לא מעניין אותי במיוחד בכל מקרה.

    8. לא ממש הבנתי מסוף התגובה האחרונה שלך אם אתה חושב שכל הפלסטינים דתיים. אבל אם זה מה שאתה חושב הרשה לי להעמיד אותך על טעותך.

    9. אני לא מעוניין "להחיות את השמאל" אני חושב שהוא מת ועדיף שישאר ככה. רק חבל שאין אף גוף חדש בעל הגיון בריא ונטול פוליטיקות ואינטריגות פנימיות הנגועות בשחיתות ובחיבור לגורמים קיצוניים ימנים שיכול להרים מהרצפה את ה35 – 40 מנדטים ששייכים לאלה שכבר אין להם כח ללכת להצביע.

    10.אני לא דובר השמאל, אני לא מסכים עם הרבה דברים שנאמרים בשם השמאל ותיאלץ להתמודד עם זה שאני יכול רק להביע את דעתי באופן אישי ולא לדבר בכלליות בשם "השמאל"

  35. ליאור אחר הגיב:

    הפה שלנו אכן נסתם. אבל מישהו גם ממלא אותו מים..

    אין וויכוח על העובדה שחופש הביטוי וזכויות האזרח בישראל הולכים ומצטמקים. אך האם הימין הוא האחראי לכך? לא נראה לי.

    של מי האינטרס לפרק איגודי עובדים, להביא עובדים זרים נטולי זכויות, להפריט אוניברסיטאות, לתת סמכויות שיטור למאבטחים פרטיים, להלבין כימיקלים מסרטנים באוויר במים ובאוכל, לבנות ביהודה ושומרון או על חופים ושמורות טבע, לנהל את סיפוק התשתיות לתושבי ישראל ולתושבי השטחים הכבושים, לחוקק חוקים נגד הפגנות, לבצע מיקור חוץ של תפקודי ליבה מדיניים, לצמצם את שירותי הבריאות והרווחה לאזרחים, לצמצם תקציבים לשירותים ציבוריים ולהפריטם לידיים פרטיות, לשמר תקשורת פרטית נטולת איגודי כתבים ונטולת רגולצייה, לעודד תהליכי מינוי חסויים של שופטים, וכולי וכולי..?

    הדברים הללו משפיעים על כל מי שמעורב בשיח הציבורי ובאקטיביזם פוליטי, בין אם הוא עושה זאת מהעבר הזה של הקו הירוק או מהעבר הזה.

    מה גם שהימין והשמאל הן אידיאולוגיות רבות פנים ושסעים המוצאות ביטויים שונים בחברות וקהילות שונות. הניסיון לצייר אותם כאנרגייה / מקשה / ציבור אחיד הוא שיגיון המעודד דמוניזצייה והסתה שמסתירים את העובדה שמדובר בבני אדם עם התלהבות, עם ייאוש, עם פחדים.

    מי שמצר את החירות של הישראלים מכל גווני הקשת הפוליטית הם הטייקונים שמקדמים באמצעות השלטונות את האינטרסים שלהם על חשבון האינטרס הציבורי.

    אבל הם לא יכולים לסתום לנו את הפה בלי שהציבור יתעורר וישים לב וימחה נגד העוולות החריפות הללו. ולכן הם גם ממלאים את פי הציבור בשנאה ושטנה בין מגזרית, כדי שלא נשתף פעולה ונאבק בהם.

    כל מי שמקדם עימותים בין ימין ושמאל מקדם למעשה את האינטרסים של הטייקונים, ואת כוח שלהם מול חירות הציבור.

    השיח הציבורי בישראל מנוהל על ידי משת"פים של הטייקונים מימין ומשמאל שמלבים את השסעים הבין מגזריים הללו, ומקודמים לעמדותיהם על ידי הטייקונים ששולטים באמצעי הייצור, הטכנולוגייה, התקשורת והממשל.

    תפסיקו לסתום לנו את הפה ולמלא אותו מים!

  36. ראשית הציונות הגיב:

    מאמר חשוב וראוי ללימוד בבתי ספר. לא כמאמר שמאל אלא כשיעור בלגיטימציה של עמדות בויכוח דמוקרטי.
    יש פה מגיב בכינוי עידן שנראה כאילו הובא להוכיח את טענת המאמר המרכזית בדבר הדה לגיטימציה לטענות השמאל וחוסר הויכוח העניני. האם כותב המאמר הביא אותו כדי להוכיח? בכל אופן תומר, איני מכיר אותך אבל נעים לקרוא אותך ומוזר שאתה עוד מתעמת עם עידן הזה, שאינו מביא לרגע ארגומנט בויכוח אלא עסוק בהשמצות ודה לגיטימציה. זכות כל אחד לא לאהוב מה שנכתב, ולבוא דיון אבל הוא רחוק מלעשות את זה. כמה מפתיע שזה בדיוק מה שהמאמר מדבר עליו.

  37. אפרופו הגיב:

    http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?blogid=135976

    עוד קצת בענין אריאל ולימור לבנת, בהקשר שהובא כאן.

  38. עידן הגיב:

    תומר, תגובה לעניין
    העניין אותו אני מנסה להציג הוא פשוט מאוד, וזה חשוב לצורך ה"ויכוח"
    צא מנקודת הנחה שאני ימני באותו משקל שאתה שיך לשמאל, אני לא ימני ראדיקלי באותה מידה שאתה אינך שמאלני רדיקאלי ואני איני דובר הימין כפי שאינך דובר השמאל, אני לא עוסק בהשמצות, אני טוען את דברי כלפי השמאל, כפי שאתה טוען את דבריך כלפי הימין, כמו כן כתבת שהימין הוא רוב מסומם שנוהה אחר מסרים מעוותים מהשלטון, זה לא יומרני לדעתך לכתוב על אנשים בוגרים, בעלי משפחות, למודי נסיון שהוא רוב מסומם, זו השמצה!, אני לא בא אליך באופן אישי, לגבי ספרי הלימוד, לא תמצא בשום מקום בספרי הלימוד חינוך לשנאת ערבים, ובגע שמצאת, ה"ויכוח" ביננו נגמר לטובתך,
    רצית להעמיד אותי על טעותי לגבי דתם של הערבים, אז כן
    הם מחוייבים לשמור על הדת ולא הם יומתו או יחיו בסתר, כל עוד הם כאן תחת שלטון דמוקרטי, זה לא יקרה ובגלל זה הם נלחמים שלא נספח אותם לצד הפלסטיני בחלוקה שווה, הם מודעים לגורלם! המדינה היחידה שהייתה ליברלית זו לבנון וגם זה נגמר!
    אני גם לא מסכים עם הרבה דברים בהתנהלות הימין, אך שנינו יודעים כי העם מאס בכך שכל דבר שעליו מכריזים "טעינו" נעלם מתחת לשטיח, כמו קמפ דייויד, אוסלו, התנתקות, אריאל ועוד רבים וטובים לא לפי הסדר. כך השמאל מאבד את הלגיטימציה שלו.
    ברור מאליו שאני בעד יחסים טובים עם הערבים אילו זה היה אפשרי, אך חייבים להבין את מהות הסכסוך, האם הינך מבין שאין זה נגמר בשטחים, האם הינך מבין שלעולם לא יקבלו אותך, האם אתה מבין שלמעט קומץ שרוצה לחיות איתך בשלום, הרוב רוצה לחסל אותך? וקומץ לא יכול להקים מדינה.
    לכל הדעות יצאנו מעזה וראינו מה קיבלנו, קלישאה? מנטרה? הפחדה? לא!
    לגבי התנחלויות, זו בדיוק הבעיה אנחנו ב"ימין" מודעים לעובדה שביפו גרו יהודים שהוברחו, יפו היא שלנו רשמית אך גם אותה הם רוצים, אתה תתן? גם את תל אביב, "תל רביע" הם רוצים, אתה תתן? גם רמת אביב "שייח מוניס" הם רוצים, תתן? כמו כן בחברון גרו יהודים שנטבחו, בשייח ג'ארח גרו יהודים שהיום רוצים לחזור לביתם גם כן, את זה בשמאל לא מקבלים וזו מהות הסכסוך ביננו לבין עצמנו (שמאל וימין) לגבי השלטון אין שם באמת שמאל או ימין, הם כמיקשה אחת שמנסה לשמור על הקיום הכלכלי שלהם, הם חברים מאוד טובים שהחליטו בינם לבין עצמם מי יקח את הימין ומי את השמאל, כמו משחק תפקידים, והם צוחקים עלינו מלמעלה, ומלהיטים את "האדם הקטן" כביכול אני ואתה, אך איני נגרר אחר הגחמות שלהם לא מימין ולא משמאל, אני נשען על עובדות הסטוריות בשטח, לאורך תקופת המדינה.
    בעניין המאמר, אני עדיין טוען את מה שכבר טענתי, אין במאמר הזה שום עובדה, רק דעה, הלוא אין באמת דיון כאשר אתה מציג אתדעתך ללא עובדות ברות קיימא בשטח, אני הצגתי עובדות שטח שאיתן לא ניתן להתווכח, מה הציג המאמר?
    נ"ב
    "ראשית הציונות" השם שלי הוא עידן ולא הכינוי שלי, אני לא מסתתר מאחרי כינויים"
    תומר אכן "מתעמת" איתי כי הוא מציג דעה כנגד דעה ולא מצקצק, אם יש לך עובדה שאותה אתה רוצה לטעון אשמח לקרוא!

  39. רון הגיב:

    אכן פוסט מדהים וחשוב
    לא זוכר מתי לאחרונה קראתי משהו ככ מושקע ויסודי ברשת

    בעיניי עצם הנסיון לצייר ימין ושמאל כשני מחנות סימטריים היה נואל מאז ומתמיד, משום שכל מחנה משחק לפי כללי משחק שונים. בעוד שמונחים כמו זכויות אדם, חופש דיבור וחופש הפרט הם נר לרגלו של השמאל ולכן הוא משחק לפי כללים מוסריים, המחנה ה"ימני" – או לפחות הפלגים הקיצוניים מתוכו – תמיד היו מונעים בבסיסם ע"י פונדמנטליזם דתי שמעצם הגדרתו שולל כל אפשרות לוויכוח.
    לכן בסופו של דבר הנצחון (הזמני יש לקוות ) של הימין על השמאל בארץ הוא היתרון שיש תמיד בחיים לקיצוניות על פני מתינות:

    מי שקיצוני מונע מלהט ולכן הוא נוטה יותר לפעול במקום לחשוב, ועושה במקום לדבר – בין אם "עושה" אומר מקים, כובש, רוצח או מטיס מטוס מלא אנשים לתוך מגדל.

    באותו זמן מי שמתון יושב בבית, מגרד בראש, חי לו את חייו הנורמטיביים ולא מבין למה כל זה מגיע לו.

    אפשר לעשות הקבלה מעולם הביטוח: הרי מה זה ביטוח רכב לדוגמא? בגלל שיש משוגע אחד מתוך אלף שנוהג כמו מטורף, אז כל ה 999 האחרים משלמים פרמיה הזויה כל החיים שלהם.
    אז אותו דבר בדיוק במישור המדיני – בגלל קומץ מתנחלים פונדמנטליסטים (ואני בכוונה לא קורא להם הזויים כי השיטה שלהם עובדת) – הרוב הדומם שעובד ומשלם מיסים נדפק פה כל הזמן.

    לכן הנקודה העיקרית שבה אני חולק עליך היא התחכום שאתה מייחס לימין. אין פה תחכום יתר , אלא בסך הכל "שיטת מצליח" הידועה – מעשים במקום דיבורים, קביעת עובדות בשטח במקום "נסיון להידברות". מה לעשות שבחיים האלה מעשים זה מה שקובע, לטוב ולרע. במובן הזה אני מסכים עם אנשים שכתבו פה שאתה עושה דמוניזציה לימין. בינינו, כמה תחכום כבר אפשר לייחס ללימור לבנת וזמביש?

  40. Eyal הגיב:

    לא בטוח שאנחנו חלוקים. אני מנתח את התוצאה, ולא טוען שהיא תוכננה בתכנית אב.

  41. תומר הגיב:

    עידן:
    קודם כל כמו שציינתי אני לא חושב שאריאל זו התנחלות ואני לא חושב שאי פעם נמסור אותה, על אחת כמה וכמה יפו. לכן אני לא מבין מה אתה שואל אותי לגבי רמת אביב וכו' כי נראה לי שהבהרתי שמבחינתי ומבחינת העובדות בשטח מדובר בשטח שאין עליו מחלוקת. חוץ מזה ששיח מוניס אם אני לא טועה (ויכול להיות שאני טועה) הייתה סכנאה מצרית שזה בעצם התנחלות מצרית בארץ מ1800 ומשהו ככה שגם הטיעון של הפלסטינים עליה הוא די צולע.
    במערכת החינוך הרשמית של ישראל אין כמובן הסתה ברורה לשנאת ערבים בטח לא בשום רמה שמתקרבת למה שהולך אצל בני דודינו, אבל יש בה חורים גדולים בכל מה שקשור לאינפורמציה שמוציאה אותנו לא כל כך טוב בסיפור הקמת המדינה וההיסטוריה בכלל. שוב, אני מדגיש, אין מה להשוות לעומת החינוך בצד השני אבל אני רוצה להסתכל על הצד שלי, כי זה מה שחשוב לי. חוץ מזה שבחינוך הדתי לאומי ובחוגים נוספים ישנו גם ישנו חינוך של שנאה. קריאות "מוות לערבים" מתקבלות אצל אחוז גבוהה מהציבור באדישות ואף בחיוך. נכון זה רק סממן אבל הוא מהווה אינדיקציה שהחינוך לקבלת האחר, השונה, והצד השני באופן כללי הוא לא נאור כפי שמנסים לצייר לנו.
    נכון השנאה גברה גם בגלל שהם עדיין מגלים כלפינו שנאה רבה, אבל שוב, אני רוצה להתעסק איתנו, ולא כל כך נראה לי שיש מה להשוות בינינו לבין הפלסטינים.
    אני חוזר ומדגיש: אין מה להשוות בין הישראלים לפלסטינים. שני דברים שונים לגמרי. זה כמו 2 ילדים שרבים אבל אנחנו ילד גדול, כבר 60 שנה – והם עוד לא נולדו – זה קצת לא בר השוואה בעיני – שלא לדבר על הבדלי התרבות.

    בשורה התחתונה אני לא מת עליהם והם לא מתים עלי באופן כללי, אין לי בעיה עם הפלסטינים באופן אינדיבידואלי אני מאמין שניתן לדבר עם כל אחד אבל כמדינה / רשות / איך שלא תקרא לזה, הם לא פרטנר שהייתי בוחר (והאמת שאם הייתי בצד הפלסטיני גם לא הייתי בוחר בישראל להיות פרטנר). אבל מה לעשות וזה מה יש ועם זה צריך להתמודד. ההתמודדות הצבאית (המלחמתית, ברור שצה"ל הוא חיוני ויהיה כך גם לעוד שנים רבות) אינה מועילה לדעתי, היא מלבה את השנאה, וגם אם צה"ל יהפוך את כל עזה למגרש חניה עדיין כל ערביי העולם ירצו לזרוק אותנו לים וישנאו אותנו יותר. ויצוצו לך חמסניקים ממתחת לבלטות וישגרו שוב טילים כי זה בדם שלהם ובאמונה שלהם הם בעניין של ה"התנגדות" ואתה לא גורם להם לחשוב אחרת. אין מה לעשות צריך להסתדר. חוץ מזה שאם לא תקום מדינה פלסטינית בקרוב נהיה בבעיה דמוגרפית שאין לי מושג איך נצא ממנה. עוד 2 קדנציות של בחירות לרשויות המוניציפליות (במידה וערביי מזרח ירושליים יחליטו להצביע) הם יוכלו לבחור בראש עיר פלסטיני לירושליים. אז יופי לא נחלק את ירושליים וזה מה שנקבל. חוץ מזה שזה בכלל לא נכון שהיציאה מעזה לא נתנה לנו כלום.
    א. לא מתים יותר חיילים בעזה (חוץ ממספר זעום ביותר במהלך עופרת יצוקה)
    ב. לא מתים יותר מתנחלים שסובלים מפיגועים בשטח עזה
    ג. יש לישראל לגיטימציה לעשות בעזה מה שעשתה במהלך עופרת יצוקה. בחיים לא יכולנו להפעיל כח אש שכזה אם צה"ל היה עדיין יושב בתוך הרצועה.
    ד. טרוריסטים היו שם גם לפני ההתנתקות. גם אם לא הייתה התנתקות היינו מקבלים טילים על הראש בשלב מסויים, הם פשוט היו נופלים גם על ישובי גוש קטיף.
    ועוד כמה נקודות לסיום:
    1. מלחמה מול מדינה עויינת זה משהו שהרבה יותר קל להתמודד איתו ברמה ההסברתית מאשר לחימה בשטח כבוש.
    2. אני גם לא מאמין שניתן יהיה להגיע להסכם שלום בטווח הנראה לעין, אבל לפחות יש לחתור לשם או לפחות לסוג של הסדר קבע שיעזור לנו עם הבעיה הדמוגרפית שהולכת ליפול עלינו בקרוב.
    3. אני לא רוצה שיקבלו אותי, אני לא חושב שגם אנחנו הישראלים נקבל אותם. אני רק רוצה שקט. והגישה המיליטנטית לא תורמת לכך.
    4. הם רוצים את הכל, גם אצלנו יש כאלה שרוצים את הכל "2 גדות לירדן זו שלנו זו גם כן" יש אנשים שחושבים שעוד רגע מורידים את אל אקצה ומתחילים לבנות את בית המקדש. זה אנשים חולים בראש ומסוכנים לי ולך כאזרחי המדינה – (שדרך אגב מקבלים מימון מהמדינה בקטע שערורייתי ביותר אבל זה לא לעכשיו).
    אי אפשר הכל – הם רוצים, שישארו ברצון – גם אנחנו רוצים. וכמו שאנחנו כנראה לא נוריד את אל אקצה הם לא יקבלו את תל אביב. כמו שביבי עושה שרירים גם הם עושים. זה דיון סרק שאינו באמת רלבנטי.
    5. חוץ מזה אני מאמין (אזהרת תיאוריית קונספירציה מופרכת) שכל עוד אנחנו יורים עליהם בM16 אמריקאי והם מחזירים לנו עם קלצ'ניקובים רוסים אז כנראה שיש אנשים מחוץ למזרח התיכון שעושים אחלה קופה על כל הסכסוך הזה.
    6. יכול להיות שהגזמתי עם ה"עדר מסוממים"… מתנצל, אבל אני עדיין חושב שהציבור באופן כללי (לא רק ימנים) די נסחף באופן עיוור לגישה המיליטנטית ולא ממש מבין את ההשלכות של זה.
    7. 7 זה בובה של מספר – שבת שלום :)

  42. עדו הגיב:

    סתם הערה לעידן, אולי במקום לענות עליך נוכל לצעוק כמו הילדים 'הכל חוזר עליך' או משהו בסגנון כי באמת עושה רושם שאנחנו פשוט רואים דברים הפוך.
    אתה מאשים את השמאל בכך שהוא צועק 'כיבוש' כי אין לו באמת דרך. מעניין, זה בדיוק מה שאני מרגיש לגבי הימין. או "ל הדרכים שנוסו עד עכשיו ונכשלו אלו דרכי השמאל" שוב מפתיע כמה זה מזכיר לי את הימין.
    האמת היא שכשנתניהו עלה לשלטון ב96 הייתי בטוח, מה זה בטוח ? משוכנע! שבהזדמנות הראשונה הוא פולש חזרה לשטחים, הורג את ערפאת ומספח את עזה ויריחו מחדש. הרי אנשי הימין לא הפסיקו לחזור על המנטרה 'כשלון אוסלו' אז ברור שהימין פשוט יחזיר את הגלגל לאחור ובא לציון הגואל. וההזדמנות באה במהירות הבזק – אירועי מנהרת הכותל, שוטרים פלשתינאים יורים על חיילי צה"ל, קאזוס בלי שאין כמותו על מגש של כסף ומה עושה נתניהו ? כלום, שאלתי אז את אנשי הימין שהכרתי מה התירוץ שלהם למחדל והם הסבירו לי שבגלל שקלינטון בבית הלבן ולנתניהו מראש היה רוב מאד דחוק בבחירות (האישיות להזכירך) אז אין לו אפשרות לפעול, שמאלנים הם כידוע מאד תמימים אז בלעתי את ההסבר הזה עד ששרון (!) שנוא נפשנו, הסמרטוט האדום של השמאל קם ועלה לשלטון. לא רק זה אלא שבאו החבר'ה הנחמדים מאל-קעידה וסידרו לנו ממשל אמריקאי אוהד כמו שלא היה מעולם, הרי מה אפשר להגיד לשרון אם לאחר הפיגוע במסעדת פלפל הוא היה פולש לשטחים? כשהצבא האמריקאי בעומק אפגינסטאן ועיראק? ומה עשה שרון?
    נכון! פינה את גוש קטיף. בנושא הזה תרשה לי לפתוח סוגריים ולהגיד שנמאס כבר משכתוב ההיסטוריה של הימין – שרון הוא זה שפינה את עזה, לא שמעון פרס ולא יוסי ביילין וגם אם אתה יכול למכור לשוטים שבמחנה הימין את הסיפור על השמאל ששולט בחקירות המשטרה (מעניין שיוסי שריד כנראה לא היה בעניין כשהגיש בג"ץ נגד מני מזוז שסגר את פרשת האי היווני) אז עדיין נשארים כל שאר חברי הכנסת מהימין שהצביעו בעד ההתנתקות, ההתנתקות בוצעה בצורה שבה בוצעה בדיוק כדי לחזק את החמאס ולגרום לכך שלא תיהיה נסיגה ביו"ש, מאין הקרבה של טורה כדי להציל את המלכה או משהו בסגנון, אבל זה עניין משני, העניין הוא שהימין טוען שהשמאל 'הזוי' אבל נתניהו קם ומדבר על שתי מדינות לשני עמים משל היה אורי אבנרי לפני ארבעים שנה, גדר הפרדה מוקמת בין ישראל לשטחים ואני בינתיים הבנתי סופית את ההישג האמיתי של הסכמי אוסלו.
    הרי מי שאין לו דרך הוא הימין כאן, אז מה עושים? מתחבאים מאחורי הסכמי אוסלו – "תראו, אנחנו לא היינו מפנים את גוש קטיף, אבל בגלל שהשמאלנים המנוולים האלו חתמו על הסכמי אוסלו אז.. תראו אם זה היה תלוי בנו כבר מזמן היינו כובשים את שכם אבל בגלל השמאלנים האלו.." אז אני מסכים לעיסקה, אני אהיה הבן הסורר של המשפחה, התירוץ שלכם לרדת מהעץ ואני גאה להיות השמאלני הבוגד המנוול שבאשמתו הייתם פשוט חייבים לצאת מהשטחים, רק תצאו כבר בסדר?

  43. בים הגיב:

    מצטרף ליגאל
    המאמר רחב ההיקף הזה צריך להיות מאמר חובה לתעודת בגרות באזרחות
    הלוואי ונתבדה וכל שכתוב כאן הוא מגמה שתתהפך
    אבל למה אני חש יאוש למקרא הדברים?

  44. עידן הגיב:

    לא הייתי מנהל דיון עם מישהו אחר חוץ ממך, ושוב תשובה לעניין
    למען האמת ניסיתי לדוג ראדיקל שיתעמת עם עובדות אבל לא היה אחד כזה שיכול לענות.
    שאלות ה"תתן להם" הופנו בכללית ולא שאלה ספציפית.
    לגבי הקונספירציה לדעתי העניין בכלל לא מופרך, אני מאמין גדול בעניין הזה!
    שבוע טוב ידידי

  45. ערן ר הגיב:

    לעידן, ברשותך, בקשה אחת: התוכל לפרט (כאן או בכל מקום אחר) מהן עובדות הימין, שנוכל לסתור אותן?

  46. איתי קנדר הגיב:

    דמות גאונית ה'עידן' הזה — חבל שאין עוד כאלו בפוסטים אחרים. לכל פוסט צריך שיהיה לו עידן שימחיש את הטענות שבו.
    "אז אם אין מישהו שיודע להפריך את העובדות של הימין בפרטי פרטים מתוך ידע אישי ולא מתוך דברים שהוא שמע או קרא באיזו הרצאה, הפגנה, ספר ו/או שיחה פוסט ציונית, אל תטריחו א עצמכם להגיב." חחח
    אייל אתה גדול מהחיים, תמשיך ככה.

  47. אלעד הגיב:

    פוסט מצויין, מרתק ומעורר אימה. תודה.

  48. עידן הגיב:

    לערן ר.
    קרא את התכתובת שלי ותבין את תפיסתי, תן לי טענות אני אתן לך עובדות!
    כמו כן גם עדו, קרא ותבין,
    אני לא מתייחס לאף אחד מראשי הממשלה ו/או שרים ולברלרים פוחזים למינהם בממשלה, אני נקרא "ימין" רק בעקבות חלוקה מוזרה, אריאל שרון, ביבי, ביילין ועוד
    לא מייצגים עבורי שום דבר. היום הם ימין, מחר הם שמאל וחוזר חלילה חדשות לבקרים.

  49. פינגבאק: » השתלטות « אמת מארץ ישראל מהדורה אחרונה – הבלוג

  50. אסתי הגיב:

    תומר, רק תיקון קטן
    היטלר לא נבחר בבחירות דמוקרטיות,
    הוא ביצע סוג של פוטש, נכנס לכלא. יצא ממנו, בינתיים היה שפל כלכלי וככה מפלגתו שהיתה קודם בדיחה קיבלה 30% מהמושבים ברייכסטאג, ואח"כ הוא ניצל את חולשת ממשלת ויימאר ובעיקר את חולשתו של הינדנבורג הקשיש והסנילי משהו ובתרגיל משולב עם השמרנים הצליח לשכנע את שלייכר ופון פאפן להמליץ בפני הינדנבורג על המינוי שלו כקאנצלר.
    בקיצור, היתה כאן הונאה שממנה כבר אי אפשר היה לחזור על ההמשך אנחנו לא רוצים לדבר כמובן.

  51. ארנון הגיב:

    עידן,
    בשביל לענות על כל גיבובי הסיסמאות השחוקות בהן השתמשת נדרש מקום וזמן שאינם ברשותי כרגע. אני מניח שהתכוונת ל"עובדות של הימין" שפומפמו היטב במהלך השנים והן בדיוק נושאו של הפוסט הזה. ועוד אני מניח שאתה יודע ומבין את משמעות המילה 'עובדה'. תענה לי בבקשה על שאלה פשוטה בעברית: האם "הסכם אוסלו הוא אסון" זוהי עובדה או פרשנות?

    ולענין "היום הם ימין, מחר הם שמאל וחוזר חלילה". בגין דיבר על ארץ ישראל השלמה והחזיר את סיני וימית, שרון נבחר ברוב קולות הימין ופינה את גוש קטיף, ביבי בינתיים מדבר על שתי מדינות לשני עמים (וכבר נשמעות קריאות בימין על בגידתו). צירוף מקרים מוזר, או אנשי ימין שהגיעו לשלטון וממרום מושבם הבינו שהסיסמאות על כנפיהן נבחרו אולי טובות בתור סיסמאות אך אינן בעלות שום ערך מעשי? משעשעת אותי המחשבה על היום בו, חמש שנים מעכשיו, ליברמן כראש ממשלה מפנה התנחלויות וזוכה לכינוי בוגד מהימין…

  52. גדעון הגיב:

    עידן אתה מייצג את הימין הזחוח, היהיר שהחליט שהשמאל אשם בכול, חוץ מהקמת המדינה, אוסלו השמאל אשם, בהכול,
    רק מה שלא הצגת זה את האמת של הימין, כי לימין אין אמת, כי אין לו תשובות רציניות ארוכות טווח, מלבד כוח הזרוע, שמשום מה אתם עדיין מאמינים שלא השתמשנו בו מספיק, וכל הדוגמאות מכל מקום בעולם (מלבד סין), מוכיחים שבטווח הארוך.
    טווח ארוך זה לא 3 וגם לא 10 שנים, לא מחזיק מעמד.
    אז לפני שאתה מבקש מהשמאל תשובות, תשאל את עצמך אם לך יש, אני יעזור לך, אין לימין, מלבד היפותזה, לא ברורה ולא ידועה.

  53. Ed הגיב:

    kudos! is english coming soon, or may I start working on it?

  54. Eyal הגיב:

    אד, יש מישהו שעובד על זה, אבל אני מחפש עזרה בתרגום של הרבה אחרים, אם אתה רהוט מספיק ומוכן להירתם למשימה.

  55. איל הרצוג הגיב:

    מעולה, מעמיק וחשוב. כל הכבוד.

  56. אורן ז הגיב:

    אייל,
    "למרות שהשלטון בישראל ב-15 השנים האחרונות נתון בידי מפלגות ימין"
    מתוך כל אותם שנים שמנית, רק 3 של ביבי הם בשלטון ממשלת ימין. כל השאר- או ממשלת אחדות משותפת ליכוד-העבודה, או בשלטון קדימה (בהגדרה מפלגת מרכז).

    ובכלל, אפשר לערום על זה הר של לינקים, בבוטום ליין לתקשורת בישראל הטייה שמאלנית, בית משפט נוטה שמאלה, האקדמיה במדעי הרוח היא שמאל-קיצונית, וזה הבון טון של האליטה. ולא פחות מהימין, השמאל הקיצוני הזה טוען לעליונות מוסרית ולא בעד שום "דיון" אלא אם כן מדובר בטענה פרו-פלסטינית.

    הרבה יותר קל לתת לימין איזה יכולות דמוניות ו"פרוטוקולים של זקני ציון" מאשר בעובדה הפשוטה- השמאל הציוני נכשל באופן פרקטי ומוסרי בהתנהלות מול הפלסטינים, והפך להיות לא רלוונטי. זה מבלי לדבר על השמאל הלא-ציוני, שתמיד היה בחזקת קוריוז. זה חשוב, בגלל שכל ה"השתלטות" הזו שאתה מדבר עליה עולה מנקודה פוסט-ציונית-שמאלנית-רדיקלית (פרומיל מאזרחי ישראל) שלא ימצא איתה מכנה משותף מישהו שהוא שמאל ציוני, כמוני נניח.

    "למרות שהמתנחלים הם האקטיביסטים שאחראים להכשלת ההסכמים"
    אפשר לטעון כנגד הימין על ההסתה הפרועה ועל התרומה לכישלון אוסלו, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא קו 5 עולה לאוויר פעם בשבוע בתקופת שיא אוסלו, תקופת פיגועים לפני חומת מגן, ותקופת שיא קסאמים לפני עופרת יצוקה. מה שהציבור בישראל רואה זה שלום=פיגועים, מלחמה=שקט, ו-0 מבוקשים בגדה המערבית.

  57. Eyal הגיב:

    אכן השמאל/מרכז הוא שותף גמור של הרבה מהדברים, לעיתים מתוך חוסר כנות של עצמו, ותוך ניצול לא-כנה של ההשהיות ע"י תומכי-השארת-השטחים. לכן אני מסכים עם קביעתך ש"השמאל [והימין] הציוני[ים] נכשל[ו] באופן פרקטי ומוסרי בהתנהלות מול הפלסטינים, ו[בכך השמאל לפחות] הפך להיות לא רלוונטי". הציונות אכן לא מצליחה לספק את הסחורה. לא המוסרית ולא את החזון. עתה יש שתי אפשרויות, או שמשנים את הדרך הציונית, או שזונחים אותה.

    "לערום הר של לינקים" זאת סיסמה, כמו הסיסמאות על המשפט והתקשורת.

    לגבי הכשלת אוסלו – אתה צודק חלקית. הימין הפלסטיני אחראי לפגיעה בישראל. עם זאת לא רק המדינה והצבא הישראלי פגעו בפלסטינים באופן חסר תקדים (כמו הריסות הבתים, הפקעת הקרקעות, המחסומים בין כפר לכפר, הגנה על מאחזים ו"סיורי-נוכחות" אלימים), אלא גם הימין הישראלי -בעיקר הקיצוני – עשה שמות בפלסטינים. הוא הקים מאחזים והתנחלויות הרבה יותר מאשר קודם לאוסלו, ובכך נישל אנשים תמימים מבתיהם ורכושם; הוא ביצע פעולות אלימות ביותר, כולל פוגרומים וירי, בחסות ובעזרת הצבא; הוא היה שותף-לחץ של הצבא על מדיניות הסגרים וההפקעות שרוששה את הפלסטינים; ועוד. כל אלו איששו את טענות הימין הפלסטיני שאוסלו הוא אשליה של הישראלים, רוששו את הפלסטינים והפסיקו את העסקתם בישראל , הטילו מורא על חפים מפשע, ותרמו לגיוס פעילים לפיגועים (שהתחילו בלי תמיכה מן הרחוב, וככל שהתגובה הישראלית הייתה אלימה יותר, כך גם התמיכה בתקיפה חזרה גברה; תהליך אנושי מקביל לזה שהתרחש בישראל).

    ולסיום, גם המתנחלים הקיצוניים הם פרומיל, ועדיין הם מצליחים להשאיר אותנו בשטחים כבר 43 שנים יותר. כך עוד הרוב הגדול של הציבור אינו מכריע על סיפוח השטחים או יציאה מהם, היחידים שפועלים בשטח הם מי שעושים שינוי.

  58. חגי הגיב:

    אייל,

    אני חושב שהפוסט מבריק, ולמרות האורך שלו, הוא בהחלט היה שווה את הקריאה.

    שתי נקודות עלו לי במהלך הקריאה.

    היבט ראשון שקפץ לי לראש הוא שהטקסט, במובן מסויים, מכונן את עצמו על פי הדיכוטומיה שעליה הוא מצביע ואליה הוא מתנגד. זאת אומרת, הטקסט מתייחס לעצמו ולשמאל מראש כאל הצד החלש, המובס והמוכה. תחושת ההתקרבנות הזאת, יש בה מראש משהו שאינו מאפשר התפתחות. יתר על כן, למרות שאני מסכים עם הרבה מהדברים שכתבת, אני חושב שאתה קצת ממהר להציג את המהלכים של הימין להשתקת השמאל כמצליחים. חוק האזרחות המדולל עוד לא עשה שום דבר אפקטיבי, חוק העמותות מאוד מוגבל ויכולתו למנוע כניסת כספים לעמותות שמאל היא קטנה וכדומה וכדומה. נדמה לי שהמהלך שלך לזיהוי מגמה רחבה מתעלם מהרבה היבטים שבעיניך לפחות צריכים להיות חיוביים ומתקיימים כל הזמן.

    הנקודה השניה שעלתה לי לראש היא שיש הקשרים מסויימים שהפעלת המנגנונים שתיארת להשתקת עמדות היא לא רעה. הציבור הליבראלי הנאור עושה את זה פעם אחר פעם ביחס לעמדות גזעניות לדוגמא (ואם הוא לא עושה את זה מספיק כדאי שיעשה את זה יותר). דווקא מתוך עמדה פוסט מודרניסטית, והכרה בכוחו של השיח, אפשר לחשוב על השיח כעל המנגנון היחיד שניתן לנתב דרכו עמדות חיוביות בציבור. לכן, נראה לי שהבעיה שאתה מצביע עליה היא לא (רק) באופן הפעלת המנגנונים המדינתיים שמופעלים באותה הדרך ביחס להרבה מטרות שבטח תסכים אליהן, אלא גם, ואולי בעיקר, בתוכן.

  59. Eyal הגיב:

    לגבי הנקודה הראשונה – הרבה פעמים אני מתלבט לגבי זה. התחושה שלי, ולא חייבים להסכים לה, היא שההיבטים החיוביים זניחים (ולא ברור לי למה לדעתך "חוק העמותות מאוד מוגבל ויכולתו למנוע כניסת כספים לעמותות שמאל היא קטנה"). אין לי ספק שהסגירה של השיח הציבורי (בחלק הראשון) משפיעה על הלגיטימציה, האפשרות והאפקטיביות של השלילה החוקית (בחלק השני). בראייה כוללת, המאבק נגד הכיבוש נמצא במצב של הכלה כמה שנים, ועכשיו ההכרעה מתקרבת, עוד לא ברור לאיזה כיוון. כל עוד אין הכרעה "מלמעלה" אם פנינו לסיפוח או לסיום הכיבוש, הפעילים בשטח מכתיבים את התוצאה. וזה מעניין שהם מצליחים להשפיע גם על סגירת המרחב הציבורי.

    לגבי הנקודה השניה – היא מצוינת. היא נותנת פרספקטיבה חברתית טובה לתהליכים של לגיטימציה ופרקטיקה, שהחוק הוא רק שיקוף חלקי שלהם. עם זאת, כל עוד יש חוק וניסיונות של אכיפה לפיו, אני חושב שהנוסחה הטובה ביותר צריכה להיות:
    be tolerant to everything, but intorlerance.

  60. מתן הגיב:

    פוסט מצוין, מצטרף למחמאות.

    חסר לי המימד הכלכלי-פוליטי – איך משתלבים במארג הזה הניאו-ליברליזציה שעברה ישראל בעשרים-שלושים שנה האחרונות, ההפרטה, קריסת מנגנוני מדינת הרווחה (שחלה על חלקים רחבים מהיהודים בישראל, ואפילו על חלק מהפלסטינים, עד תחילת-אמצע שנות ה-90), השינויים בהסתדרות, עליית התאגידים והטייקונים וכו'.
    אבל חוץ מזה, כאמור, פוסט מצוין וחשוב.

  61. Eyal הגיב:

    זה אספקט חשוב, אבל לא רציתי להתפזר ולהאריך עוד יותר ממה שכבר ארוך. התייחסתי חלקית לעניין הכלכלי, כי עניין אותי איך הפעילים בשטח מנצלים את שעת הכושר הארוכה של עשרות שנים, כדי להשקיע את כולנו כלכלית במפעלם, מסיבות אידיאולוגיות, לעיתים משיחיות, ולא בהכרח כלכליות. למעשה רבים מהמתנחלים אינם במצב כלכלי טוב.

    אבל זאת בהחלט תרומה חשובה, שכן ההשתקה וההדרה של הזכות הדמוקרטית, פועלת בעיקר כלפי מי שמעיזים לפצות פה על הדיכוי של הפלסטינים, שנמצאים גם בתחתית הסולם הכלכלי והדיכוי התעשייתי; ומצד שני כוחם של המושקעים בתעשיית הצבאיות.

  62. Eyal הגיב:

    דוגמה מהיום, איך יוצרים שנאה:
    מניעת מקורות מים מהפלסטינים בדרכים מקוריות –
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1199663.html

  63. ערן הגיב:

    אייל – זה אחד הפוסטים הטובים והחשובים ביותר שקראתי אי פעם. תודה.

  64. ערן הגיב:

    אגב, הטענה שבית המשפט העליון הישראלי – שהכשיר את ההתנחלויות, את סיפוח ירושלים והגולן, את כל פעולות צה"ל, כמעט, בשטחים הכבושים, את גדר ההפרדה, את זריקת הפליטים הפלסטינאים מבתיהם במזרח ירושלים לטובת התנחלות של קיצונים יהודים ועוד ועוד – סובל מהטיה שמאלה, היא מופרכת עד נלעגת. בית המשפט העליון הוא הכלי העיקרי למתן לגיטימציה לכיבוש ולהתנחלות ולצדדיהם המכוערים ביותר, ובכך הוא משרת את האינטרסים של הימין ושל הימין בלבד. הטענה לגבי הטייתה השמאלית של התקשורת (מעריב?? ישראל היום?? ידיעות?) לא פחות מופרכת.

  65. רמי הוד הגיב:

    ניתוח מעגלי שלא תורם להנהרת השינוי הפוליטי שחל בישראל בשנים האחרונות. פשיזם, לאומנות וכיבוש אינן תופעות שמסבירות את עצמן וגם אם ניתן 1000 דוגמאות לביטויים היום יומיים שלהם זה לא יעזור להסבר התופעות. אזרחים ישראלים חיים במסגרת חברתית כלכלית מסוימת, המשתנה באופן קיצוני בשנים האחרונים עם התחזקות מגמות ניאו ליברליות בכל תחומי החיים. בגילמן מרגישים את זה פחות, אבל במרבית המקומות בארץ קצת יותר- בפסיקות של בית המשפט, בבתי הספר, בשירותי הרווחה, בביטוחים משלימים למיניהם, בשוק העבודה, ובתכניות מרווחה לעבודה, ובנ.ג'.אויזציה של הפוליטיקה שלשמאל יש חלק נכבד בצמיחתו. שם מתעצבת מחדש התודעה האזרחית כאשר האזרחות הדיפרנציאלית שמציע ליברמן ותחושת השייכות לרוב ניתנת כמנגנון פיצוי לשלילת הזכויות החברתיות. בדיוק כמו שמרבית תושבי ההתנחלויות עברו לשם מסיבות כלכליות חברתיות ואימצו את האידיאולוגיה לאחר מכן, ולכן לא ניתן להסביר את המעבר להתנחלויות על בסיס " אנשים רצו להתנחל", כך לא ניתן להסביר את הפשיזציה בעזרת "הימין משתלט". ניתוח של "שיח" ושל אופני עיצוב התודעה הציבורית הם ניתוחים חשובים, וזה נעשה יפה מאוד במאמר וכל הכבוד על כך, אך הם חלקיים מאוד ומוגבלים, ובעיקר חסרי יכולת להיתרגם למאבקים פוליטיים ולבריתות אזרחיות. החרם הוא תשובה אנטי פוליטית מובהקת, אינדיבידואליסטית ומנוכרת, אשר יגרור ישראלים נוספים למגמות הפשיזציה, לתחושות כל העולם נגדנו וכו'.

  66. מירי פארי הגיב:

    פוסט חשוב ביותר. ואני שמחה שהגיע אלי. ואין ספק שרבים חייבים לקרוא אותו. הוא מספק גם דוגמאות ותובנות לאנשים שאכפת להם.

    החלוקה של שמאל וימין אינה רלוונטית בארץ. השמאל זוהה עם עמדות חברתיות-כלכליות הומניות הרבה יותר מהימין שדגל בכלכלה של "חוסר התערבות" דה יורה, או מיעוט התערבות בכוחות השוק , אבל למעשה חיזק את הקשרים של הון ושילטון.
    אני מסכימה עם רמי הוד שיש לנתח את התהליכים מחדש על סמך ההתרחשויות הכלכליות.
    אגב , פרצים של לאומנות חריפה התקיימו על פי רוב כשהשילטון אינו יכול לפתור את המצוקות היומיומיות: שנאה לאחר והתלהמות זה סם נפלא, משכך כל כאב ודוחה את פתרון המצוקות עד אחרי המלחמה הבאה.

  67. אתה פשוט בור.

    בית דגן זה לא שם מהתנ"ך?

    תכף תגיד שעזה לא נמצאת בתנ"ך.

    קצרה היריעה מלהגיב לשאר, אבל בעקרון כל מה ששמת כאן זה ערימה של לינקים. כל הכבוד על עבודת האיסוף, אבל עובדות – אין פה.

  68. Eyal הגיב:

    נתחיל בזה שכתבתי את בית דגן לצד אזור, כפר סבא ומטולה, ובחרת באחד מארבעה. שנית, בית דגן המקורית היתה בפלשת, לא בקרבת ראשון לציון, ושמה הוא פגני, על שם האליל דגון. וגם ה"ועוד" מתייחס לעוד רשימה ארוכה של ישובים, כמו רמלה, חדרה וגליל-ים (רמלה, חודיירה ואג'ליל), שמקורם איננו בעברית או במקרא, אלא ברצון להקנות למקום "צליל עברי".

    להגיד שאין כאן עובדות, זה שטחי ומגוחך, ולא ראוי להתייחסות רצינית. החל מניתוח השיח, נתניהו שמתערב בענייני פנים בארה"ב, ליברמן שמפר את הנחיות ספרו-שלו, אמנים שנדרשים לעשות אמנות לא פוליטית (כלומר, ימנית), עובדות שמוצגות במהופך, הסרת פרסומות שמאל מהרדיו ואוטובוסים, מניעת גישה למידע חשוב, הסברה באמצעות ארגוני ימין, כיפוף החוק, חלוקת נשקים וסמכויות למתנחלים, טשטוש הקו הירוק, הקמת תשתיות בשטחים שלא במוצהר (כמו הפיס, ה"אוניברסיטה" באריאל, ופעולות משרדי הממשלה), חברות לפיתוח כלכלי, שינויי העמדות של לבנת כלפי אריאל, ובסוף גם רשימת האיסורים על ארגוני שמאל ואולי אף התקשורת. בקיצור – להגיד שזה בליל של כלום, זה ממש לא רציני.

  69. פינגבאק: השתלטות / אייל קליין | מחשבה אורחת

  70. אריאל הופמן הגיב:

    מרשים, מדהים, מפחיד, מעורר, מאתגר, מושקע.

    כל הכבוד.

  71. דניאל ר הגיב:

    מרשים מאוד

  72. יריב מוהר הגיב:

    אייל, סחטיין וסחטיין,

    ראוי גם להוסיף לדעתי שני דברים:
    אחד, ברוח ספרם של אריאלה אזולאי ובן זוגה (זהירות: ניסוח פמיניסטי מתחכם), הייתה פה מעין הפיכה רכה והדרגתית שסיפחה דה-פאקטו (גם אם לא דה-יורה) את השטחים והפכה את ישראל ממדינה דמוקרטית, פגומה ככל שתיהיה, למדינה דו-משטרית (כשבשטחים מתקיים מישטר אפליה פר-אקסלנס, בין יהודים שליטים לנתינים פלסטינים). על מהלך זה (שהוסווה כלא מהלך, פשוט משום שהוא מעולם לא היה צעד אחד וברור אלא תהליך הדרגתי ו"שקוף") מעולם לא התקיימו בחירות או משאל עם (ואכן נגעת בכך כבר). המיסגור של הפיכה, הוא מיסגור שצמוד לעובדות משמעותיות (יעני, כזה שניתן לכנותו "נכון"), ובנוסף הוא יעיל: הוא מבהיר בפשטות ובלאקוניות, ברמה של קופי-רייטינג, את המהלך השקוף והחמור שנעשה פה.

    עניין שני, הוא הבידול בין שני סוגים של עמדות המכונות "פוליטיות": השמאל עשה לא מעט דה-לגיטימציה לעמדות ימניות (לא פעם בצדק, ואפרט מייד) ונקודה זו תישלף בוודאי על ידי הימין על מנת להראות שהלכלוך, במידה ובכלל מכירים בו, בא משני הצדדים. כאן חשוב להבחין בין שני סוגים של עמדות פוליטיות: עמדות ערכיות וכאלו הנוגעות לעקרונות חלוקתיים או הסדרים חלוקתיים. התפישה כי יהדות דורשת חינוך לצניעות או שבישראל ראוי להוריד את נטל המס או שבישראל ראוי שתיהיה תחבורה ציבורית בשבת הן עמדה ערכיות\פרקטיות (פוליטיות ולעיתים גם תיאולוגיות). העמדה שיהדות דורשת כי נשים לא תצבענה לכנסת איננה עוד עמדה פוליטית, אלא מטא-פוליטית: היא חורגת מעמדה ערכית רגילה ונוגעת לעקרונות חלוקתיים (הפרת עיקרון החלוקה השווה של הזדמנויות להשפעה פוליטית בדמוקרטיה – לכל אדם יש קול). בהשאלה: העמדה שלפלסטינים לא צריכה להיות זכות בחירה לפרלמנט של מולדתם (אם משום שהם נתינים תחת משטר צבאי או משום שעמדותיהם הרווחות ייחשבו לבגידה שדינה שלילת אזרחות) איננה עוד עמדה פוליטית-ערכית, אלא שלילה של עיקרון חלוקתי יסודי בדמוקרטיה: שיוויון בזכות הבחירה לפרלמנט.

    לכן חשוב להדגיש שהוויכוח הפוליטי בישראל עשה גם נטורליזציה של עמדות החותרות תחת עקרונות חלוקתיים יסודיים, והפך אותם לעוד עמדות פוליטיות. וכך לשניהם אסור לעשות דה-לגיטימציה או לשניהם מותר לעשות כן (גם העמדה שלפלסטינים אסורה זכות הבחירה המהותית וגם העמדה שעל ישראל לסגת מהשטחים, נניח, שתיהן עמדות שוות מעמד).

  73. Eyal הגיב:

    תודה יריב.
    וגם נעדכן שהבוקר נפצע פלסטיני נוסף בשל חפירות של עמותת המתנחלים אלעד מתחת לביתו: http://silwanic.net/?p=8771

  74. אלי הגיב:

    ממש מדינה נוראית ולא ברור אייך אנשים יכולים לחיות בה…
    אם כן אייך אתה מצליח ?
    ובלי ציניות:יש כאן בחירות כל 4 שנים והימין מנצח בהם-לכן המשטר והאנשים בו הם יותר ימין משמאל.
    אף אחד לא מפריע פה לבטא דעה קיצונית ככל שתהיה.
    הבעיה היא שיש שליטה של השמאל באקדמיה ובתקשורת ורק עכשיו מתחיל להשמע קצת הקול של הימין כמו בישראל היום.
    אתה מתלונן למשל שרוב הצבא הוא ימין אז אני יכול לענות שרוב מי שהצביע בבחירות הוא ימין ומי ששמאל בדר"כ לא הולך לצבא.
    מה שאתה צריך לשאול את עצמך זה אייך זה שאחד כמוני שהפגין ופעל רבות למען השלום החליף צד והצביע לראשונה לימין בבחירות האחרונות.אולי יש גם משהו בצד השני שלא רוצה שלום ?

  75. עדו הגיב:

    אלי, לגבי הקביעה 'אף אחד לא מפריע פה לבטא דעה קיצונית ככל שתיהיה'.. נו, אז על זה כל הפוסט אבל אני רוצה לשאול אותך, כשאתה מדבר על 'אף אחד' ועל 'לא מפריע' אתה כולל בזה מקרים שבהם אנשי ימין מתנפלים על מפגיני שמאל? והאם זכות הדיבור מתייחסת רק למי שתעודת זהות כחולה ברשותו ?
    הנה למשל מישהו שרצה להתבטא ולא נותנים לו
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2089
    לגבי השאלה למה החלפת צד, הממ.. אולי כי הבנת שהימין בסופו של דבר קיבל למעשה את עמדת השמאל אז בשביל מה לך להיות 'בוגד' אם במילא הימין הולך לפנות פה שטחים והתנחלויות?

  76. יובל הגיב:

    אבל ארז,
    אם אייל יארגן את הטקסט באופן קריא אנשים ישימו לב שאין באמת כוונה להרחיב את חוק משאל העם גם לנסיגות מיו"ש.
    ככה הוא יכול פשוט לשים לינק על האמירה שלו, כשבעצם בלינק אין שום דבר שמגבה אותה, ואנשים יתעצלו להקליק ואשכרה לגלות את זה. הפוסט יהיה הרבה יותר מרשים, ועדר המתלקלקים יגיד לו שהוא צריך לכרוך אותו לאנציקלופדיה. מעניין איך לינקים עוברים לנייר.

  77. Eyal הגיב:

    אם אנשים כמו יובל יקראו, הם יצטרכו להגיב עניינית למלכוד עצמו, לא לעניינים טפלים:

    "הטריק כאן הוא ברור: הצעת החוק מניחה כמובן-מאליו שאין-צורך במשאל-עם על-מנת להכריע על ההישארות בשטחים, או על מעמדם החוקי הרצוי, או על סיפוח של שטחים נוספים בעתיד, אלא שצריך לקיים משאל-עם אך-ורק במקרה של שינוי מהעמדה הימנית ביותר, שלפיה הכול שלנו. (וכמובן שאת תושבי השטחים הלא-יהודים, אף אחד בכלל לא כולל במשאל כזה). מה שנעשה כאן זה דה-פוליטיזציה של עמדות-הימין, משמע, לעשות אותן לטבעיות, שקופות, מוסכמות ו"נורמליות", וכך להציג כל התנגדות להן כלא-לגיטימית, כיוצרת קרע וכפתוחה לדיון."

    מעניין איך תגובות מנסות להסיט את הדיון.

  78. יובל הגיב:

    סליחה באמת שאני מסיט את הדיון עם כל מיני "עובדות". אתה הכותב הכל יכול, אם בא לך להגיד שיש כוונות זדון להרחיב את החוק ליו"ש, ואתה יודע שאם תכתוב את זה בלי לסמך תצא אידיוט, אז פשוט תשים לינק למשהו כלשהו איפשהו (אפשר נניח לריקרול) ותקווה שאף אחד לא ישים לב. מצליח מצליח, לא מצליח לא נורא. ממילא מסתובב פה בעיקר "רוב מסומם הנוהה אחר המסרים המעוותים של הבלוג".

    רוצה דיון על התוכן? בכיף. הנקודה שאתה מעלה אווילית. משאלי עם (או הצבעה בכנסת לצורך העניין) לא עושים על השארת סטטוס קוו (כל כמה זמן תעשה כזה בדיוק?). כשיש תוכנית, מעלים אותה לדיון ולהצבעה. אם יהיה משאל עם בעד או נגד הסכם, אזי מן הסתם הצבעה נגד ההסכם כמוה כהצבעה בעד המשך השליטה בשטחים האמורים, ולהפך.
    וכרגע (כמו בכל רגע ב-19 השנים האחרונות) החזרת שטחים היא מה שעל הפרק, ולא (למשל, אם לזה חתרת) הסדר קבע שבמסגרתו הכל יישאר אצלנו. אתה מאשים שהכל בא מהשקפת עולם ימנית, אבל אם לא היתה דעה מאוד רווחת שכל הסכם שתחתום ממשלה בישראל עם סוריה יכלול את החזרת הגולן (דבר שהוא הגיוני קצת פחות מלבקש מארה"ב להחזיר את קליפורניה למקסיקו), לא היתה מועלה הצעת חוק כזו. אז מה פה עמדת ברירת המחדל?

  79. יובל הגיב:

    אה, כן: ואם אתה מבין "מדינה יהודית" בתור "מדינה ליהודים בלבד", ואם ב-83 תגובות אף אחד לא אומר על זה מילה, המצב כנראה באמת חמור. כי זה סימן שבאמת נמאס לכם שם בשמאל הרדיקלי להפעיל איזה מינימום של מחשבה, או לחלופין ביקורת עצמית.
    אנא, אנא כתוב ספר על איך ביבי דורש מאבו מאזן להכיר בישראל כ"מדינה ליהודים בלבד". אם זה לא יהיה כתוב בספר, ההמונים לא יבינו שזה נכון.
    פאתטי.

  80. Eyal הגיב:

    אתה אשכרה לא שם לב שאי-החלטה היא החלטה בפני עצמה? שבזמן שאין הכרעה יש מי שעושה ומכריע בשטח? אין דבר כזה סטטוס-קוו של יציאה משטחים – זה בדיוק העניין. אתה מיתמם או שאתה באמת לא מבין שהתשובות תלויות בשאלה – נגיד – שאם תשאל אם צריך להישאר שם, תקבל תשובה שונה מאם תשאל אם לעזוב, ואם תשאל על כך עכשיו, מאשר אם תשאל על זה רק במצב שאולי יבוא – ביום מן הימים – תרחיש האימים של מי שרוצה להישאר בשטחים – שבו תהיה אפשרות לצאת בנסיבות אחרות?

  81. naima הגיב:

    are you surprised that some people like yuval are trying to change the subject with irrelevant issues. in fact he is the pathetic one himself, for this is what he took from the entire essay. indeed it is sad.

  82. יובל הגיב:

    אני חושש שאתה לא מבין מה זה "סטטוס קוו".
    נניח שיש עכשיו משאל עם על האם צריך להישאר בשטחים, ונניח שהרוב מצביע נגד. מה קורה מחר? כלום, כי לא הוצגה תוכנית לגבי יציאה.
    נניח שהרוב מצביע בעד. האם לגיטימי עוד חודש להציג עוד משאל עם? או רק עוד שנה? חמש שנים?
    הטענה שלך חסרת הגיון. משאל עם עושים על תוכנית. לא על שאלות שברומו של עולם. הישארות בשטח פירושה אי שינוי של מה שקורה כרגע. ואין שום טעם לערוך על זה משאל עם, כי הוא יהיה חסר משמעות פרקטית.
    כמו שלא יעשו הצבעה על השארת רשות השידור כפי שהיא (אלא על תוכנית הבראה, או על פירוקה), ולא יעשו הצבעה על האם להשאיר את מערכת הרווחה בישראל כמו שהיא, ועל האם להשאיר את רשות הנמלים כמונופול שחונק את המשק. תביאו תוכנית, נצביע עליה.
    להציג אמיתות לוגיות בתור קונספירציה ימנית זה, איך לומר, לא מוציא אותך טוב.
    חוץ מבפני נעימה כמובן, שלא טורחת לחשוב. מהההה.

  83. ח"ח על שני התיקונים בגוף הטקסט, אגב. עכשיו שמתי לב.

  84. גיל הגיב:

    אין באמת סטטוס-קוו בשטחים הכבושים. מה שיש זו "תוכנית מתגלגלת", גם אם לא עומדת מאחוריה שום תוכנית במובן המקובל של המילה.
    בכל שנה, כבר עשרות שנים, מקצות ממשלות ישראל (ודואגות להסוות זאת בדרכים שונות ומשונות) תקציב בלתי מבוטל המיועד לעידוד הגירה של יהודים אל מעבר לקו הירוק – כך למשל הגענו למצב שבו ממאה אלף יהודים בשטחים בזמן חתימת הסכמי אוסלו עלינו לכשלוש מאות אלף יהודים עשר שנים מאוחר יותר. במה שמכנים אצלנו ירושלים המזרחית מתרחש כבר שנים ארוכות טרנספר זוחל, את החלקים הרועשים יותר שלו ניתן לראות בשייח ג'ראח וספיחיה. המאמצים לנתק בין הגדה המערבית לעזה, ההשתלטות על מקורות מים, מחצבות, אדמות, הגבלת הפיתוח של הפלסטינים, החלוקה של הגדה לתאי שטח מגודרים ומחוסמים, כל אלו אינם איזה מצב סטטי קבוע, אלא פרוגרמה בלתי כתובה ומתפתחת אשר הציבור הישראלי מעולם לא נשאל לגביה. להתעלם מהמדיניות הזו או להתייחס אליה כ"סטטוס קוו" זו היתממות, או סוג של עיוורון עליו מדבר אייל בפוסט הזה.

  85. לא מיתמם הגיב:

    לא רק שזה נכון רק אם מחליטים לצאת משם, זה גם נכון כדי לגבור על הכנסת רק כדי לבטל הסכם שהיא אישרה, לא כדי לאשר הסכם שהיא ביטלה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1200509.html

  86. לא מיתמם: מן הסתם. ההגיון הוא שצריך *גם* כנסת ו*גם* משאל עם כדי לאשר הסכם, לא שהעם גובר על הכנסת. קצת מיתמם, לדעתי.
    ואגב, חיפשתם משהו שהוא נגד הסטטוס קוו והוא ימינה? סיפוח שטחים הוא כזה. הציעו לדב ולג'ומס שיחוקקו חוק כדי לאשר סיפוח במשאל עם, ואתמוך במלוא מרצי. סגרנו?

  87. גיל הגיב:

    אבל יובל, הדברים שאתה כותב הם חסרי היגיון. "סיפוח שטחים" לא עומד על הפרק. לעומת זאת, עידוד ותקצוב של הגירה יהודית אל מעבר לקו הירוק כן עומד על הפרק, שימוש ב"גדר ההפרדה" לטובת גזל אדמות שאינו קשור לביטחון או לטרור גם כן עומד על הפרק, הטרנספר השקט במה שמכונה בישראל ירושלים המזרחית עומד על הפרק. כל הדברים הללו אינם "סטטוס קוו" מבחינת זאת שהם כלל אינם סטטיים – מדובר על פעולות גזל ועוול מתמשכות ורצופות אשר דורשות בירוקרטיה, תכניות, ומנה לא קטנה של זדון ורשעות. הם כן "סטטוס קוו" מבחינת זאת שהם נעשים למרות שמעולם לא הועלו להצבעה בפרלמנט הישראלי ובוודאי שמעולם לא שאלו את הציבור הישראלי על עמדתו לגביהם. הסטטוס קוו הישראלי כיום הוא להחמיר ולדרדר את המצב, לגזול עוד ועוד ולפגוע עוד ועוד באנשים חפים מפשע, ולקנות לנו הישראלים שנאה שאין בה חפץ.

    ולכן, כל ההסברים שלך על כך שהסכם שלום הוא "שינוי המצב" ועל כן נתון בדין להכרעת הציבור לעומת "להישאר בשטחים" שהינו המצב הסטטי הקיים, וכל ההשוואות לרפורמה במערכת הרווחה או ברשות השידור הינן היתממות, חוסר הבנה, או הטעייה מכוונת. אין שום "מצב קיים", זהו סתם ספין שמתאים למשחקי הכאילו של הציבור בישראל, ולתפיסה שלנו את הסכסוך עם הערבים כמשהו שאו-טו-טו הולך להיפתר. ישראל מבצעת מדיניות בשטח, מדיניות "ימנית" מובהקת, אשר משנה את המצב לרעה מיום ליום, ואף אחד מעולם לא חשב לעצור רגע ולשאול את העם אם המדיניות הזו נראית לו. אבל הסכמים? אבוי, לשם אלו צריכים דמוקרטיה, הכרעת העם, וכל אלו.

  88. שמפטל הגיב:

    תקשורת:

    שכחת לציין את הלגליזציה השערורייתית של ערוץ 7, שבשילוב עם ערוץ 9, ההיימנה של התקשורת החרדית והתקשורת הרוסית – כולם הפכו לשופר סופר-ימני. וזה עוד בלי להזכיר עברייני שידור כהניסטים, כמו עו"ד שפטל.

  89. Danton de Choc הגיב:

    השמאל, לא רק שהמיט עלינו את השואה, אלא סובל מדפקט גנטי, ובנוסף, מתומרן ע"י "הבונים החופשיים" לטובת כינון סדר עולמי חדש שיביא לחיסול הסופי של עם ישראל. אתה מכיר את התיזה הזו? אם לא, הגיע הזמן, תהנה:

    http://conspil.com/2010/11/26/%D7%9B%D6%B4%D6%BC%D7%99-%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%97%D6%B7-%D7%99%D6%B4%D7%96%D6%B0%D7%A8%D6%B8%D7%A2%D7%95%D6%BC-%D7%95%D6%B0%D7%A1%D7%95%D6%BC%D7%A4%D6%B8%D7%AA%D6%B8%D7%94-%D7%99%D6%B4%D7%A7%D6%B0/

    כמה ציטוטים עסיסיים לפתיחת התאבון:

    " אותם חלקים זניחים בעם כיום אשר אבותיהם נטלו חלק בהמטת האסון הגדול ביותר על העם היהודי באירופה, נימצאים בינינו ו"סובלים" מאותה מוטציה גנטית "ליברלית-אוניברסלית-גלובלית" אשר אינה מאפשרת להם, בין אם ירצו ובין ימאנו, להבין לאשורו את מצב הסיכסוך בינינו לבין אויבינו הפלסתינים וגרוע מכך, אין סיכוי כי יבינו, באשר הינם מנותבים בידי אותה מוטציה גנטית חסרת שליטה.

    מעטים מודעים לעובדה כי "הקרן לישראל חדשה" קשורה בטבורה, דרך מעגלי השליטה המהווים את המבנה ההיררכי של "הסדר העולמי החדש", באלמנטים מובהקים של אירגוני "הסדר" כדוגמת ה"סי.אף.אר" האמריקני ו"קבוצת בילדרברג" האירופית אשר כדרכם האידאולוגית, מקדמים יצירת ממשלה עולמית בילתי-ניבחרת, טוטליטרית תוך ביטול כל מוסדות לאומיים ודתיים כבל רחבי העולם (ישים הקורא ליבו לזהות המוחלטת בין האידאולוגיות הנאציות והקומוניסטיות שתוארו לעיל, לנאמר כאן). ברי הוא שאנו, היהודים אשר אך זה הפכנו בעת החדשה שוב ללאום הנובע וניבנה על נידבך דת העיברים, נידמים כאבן נגף בדרכם ובמיוחד הסקטור הדתי בינינו המהווה אנטיטזה אדירת ממדים בפני יצירת "מדינת כל אזרחיה" דהיינו, מדינה נוספת ערבית במזרח תיכון הומוגני ונקי מיהודים "עקשנים, כופרים ומעצבנים".

    כפי שאבותיהם של השמאלנים הקיצונים החיים בינינו שימשו "אידיוטים מועילים" בידי אנשי "הסדר העולמי החדש" במאה הקודמת, כך בדיוק משמשים אירגוני השמאל הקיצוני בישראל כ"אידיוטים מועילים" בידי אותם חסרי עכבות, אותם אשר האל אינו נימצא בליבם מקרב תומכי וניתמכי "הקרן לישראל חדשה" אשר הם מצידם מהווים אך את זרועה הישראלית של "הסדר העולמי החדש". "

    האם אלו הם שוליים הזויים וקיקיוניים, או שמא עוד ביטוי להליכים הפשיסטיים המתעוררים? אגב, גם מאמר זה מוקדש לבניית הדלגיטימציה של השמאל. וגם, האתר המפרסם תכנים אלו מעורר תהודה וזוכה לקהל תומכים הולך וגדל.

  90. ניסים הגיב:

    **************הודעת נאצה*************** נמחקה

  91. Eyal הגיב:

    שפים ממסעדות יוקרה בירושלים ות"א באים לראות איך מכינים שמן זית בשטחים, על אדמות שמחוץ לגבול המדינה, ו"להפריד את זה מפוליטיקה".

    http://news.walla.co.il/?w=%2F1%2F1761409

    טירוף.

  92. Eyal הגיב:

    סקירה רוויית דוגמאות על אהרון ברק, לא ממש בג"ציסט שמאלני, כפי שהצליח למצב את עצמו בתודעה הציבורית: http://www.yeshgvul.org/shame_0107.asp

  93. Eyal הגיב:

    הרשות הממשלתית למטבעות ומדליות מעודדת את ההתנחלות אריאל:

  94. נטליה הגיב:

    לא הבנתי למה תושבי אריאל לא אחראים לכיבוש יותר מתושבי תל-אביב. באותה מידה אפשר לומר שמי שמשרת במחסום לא אחראי לכיבוש יותר מסרבן. למה להיות טהרניים כל-כך? יש דרגות של אכזריות, יש דרגות של התעמרות. התל-אביבי מתעמר על ידי זה שהוא משלם מיסים ולא עושה כלום. האריאלי מוסיף לזה כל מיני דברים אחרים, ובראשם – הגבלת חופש התנועה וזכויות אזרח בסיסיות מכפרים שמסביבו בעיקר בגלל שהוא נמצא שם. אם לא היו מתנחלים הכיבוש היה נראה אחרת, לא? אולי עדיין היה, אבל הוא היה נראה אחרת. איך אפשר לומר שאין דרגות של אחריות על מעשים? הלא כל פעולה היא פעולה פוליטית, נכון? אם הכל פוליטי, אז קשה לי להבין איך לשבת בשטח כבוש זה לשאת באותה אחריות כמו לא ללכת לשם על אף מחירי הדיור מרקיעי השחקים במרכז…

    אני לא משווה בשום פנים ואופן (ושוב – בשום פנים ואופן) בין מה שקורה בשטחים לבין מה שקרה באירופה במלחמת העולם השנייה, אבל אפילו הפרמטרים של ישראל ברדיפת הנאצים משקפים תפיסה כזאת – יש דרגי אחריות. לא רדפנו אחרי כל גרמני שישב מהצד ולא עשה כלום. לא רדפנו אפילו אחרי החייל הפשוט. רדפנו אחרי אנשים ספציפים. לא שזה חכם במיוחד לדעתי (שיתנו להם למות בשקט ויעזבו אותנו כבר עם סיפורי התפיסה הגריאטרים האלו, זה סתם ממניעים לאומניים לדעתי) – אבל זה מדגים משהו נכון לדעתי: שיש דרגים של אחריות, ובספקטרום הזה אריאל, מה לעשות, חוטאת יותר מתל-אביב או נתניה, למרות ששתיהן יושבות על כפרים של פליטים ב-48, כי 48 זה לא רשיון לעוולות בלתי נגמרות, 48 זה שלט מהבהב שקורא לא לעשות זאת שוב, ולפצות את אלו שנגרמו להם עוולות אלו. אריאל מאוד מונעת את הדברים האלו. נתניה פחות. תל-אביב פחות. כך אני חושב. אם נהיה טהרניים לא נגיע לשום מקום, כי כולנו חוטאים כל הזמן, אז פשוט עדיף לא לעשות כלום ולחכות אני לא יודע למי.

  95. Eyal הגיב:

    "לא הבנתי למה תושבי אריאל לא אחראים לכיבוש יותר מתושבי תל-אביב"

    זה לא מתוך טהרנות. אלא מתוך כך שאריאל היא עיר – לא פחות. חיים בה לפחות 17 אלף בני אדם, ורבים מהם נולדו אליה או נדחקו אליה, לא בחרו בה, ולא מתוך אמונה בא"י השלימה. למעשה רבים מהם חיים שם רק מתוך צורך כלכלי (שנובע בין היתר מהגידול בפערים הכלכליים, וכך ההתנחלויות אולי מפצות במעט על המצוקה של השכבות הנמוכות ביותר). הפערים האלו פחות מורגשים באזור המרכז (להוציא אולי דרום ת"א ויפו) ולכן לתלאביבים קל יותר לשכוח מהם, אבל הם שיקול משמעותי.

    אבל אילו היית אומרת חברון, סוסיא או חוות-גלעד – במקום אריאל – הייתי כנראה מסכים.

  96. פינגבאק: פשיזם תרבותי « אמת מארץ ישראל

  97. פינגבאק: היש פשיסטים בלי פשיזם? | העוקץ

  98. רמונה הגיב:

    כבר הרבה זמן יש לי מחשבות על זה שישראל מתדרדרת למקום מסוכן שממנו אין חזור. הפוסט שלך אכן חושף רק קצה קרחון, כמו שאתה מציין בפתיחה.
    אני בדרך כלל שונאת לקרוא עיתונים, אך השבוע בעקבות השריפה יצא לי לפתוח את "ישראל היום" ונגלתה לעיני דוגמה שמייצגת את כל מה שרע, הפוך, סוטה ומעצבן בגישה של המדינה והתקשורת כלפי מתנחלים לאחרונה.
    והרי הציטוט:
    ישראל היום, יום שישי, 3.12.10
    כותרת: "ערבים זה לזה: נערכים לקלוט מפונים"
    "המועצות ביהודה ושומרון נרתמו לקלוט את תושבי הצפון המפונים. ראש המועצה האזורית שומרון עידכן את שר הרווחה, כי תושבי הישובים והמאחזים בשומרון נערכים למבצע הקליטה, על בסיס התוכנית שהוכנה לאחר מלחמת לבנון השנייה על ידי רשות החירום."
    בהמשך מוזכרים לפי הסדר הבא גם הגופים הבאים שמוכנים לארח משפחות: הקיבוץ הדתי, עיריית רמת השרון ואתר "הומלס" באינטרנט.

    זו רק דוגמה קטנטונת אך מייצגת לתופעות הרבות:
    1. ההתנשאות האיומה של מתנחלים כאילו הם הציוניים האמיתיים.
    2. התכחשות עצמית עמוקה של מתנחלים לעובדה שאת הוילות הלא שרופות שבהם הם יארחו את תושבי הכרמל הם השיגו באופן לא כשר, בדרכים עקלקלות ובניצול מתמשך של המדינה דרך הטבות מס וארנונה משמעותיות ביותר.
    3. התכחשות עצמית עמוקה לעובדה שאם היו מפנים מקצת מן המשאבים שהקצו להתנחלויות ולמצב הבטחוני שנוצר עקב הקמת התנחלויות הרבה גופים שהוזנחו לא היו מוזנחים. – הקשר בין אסון מסוג כזה לבין אחריותם הלאומית נראה להם בטח כמו עוד קשקוש שמאלני.
    4. המתנחלים לוקים בתחושת חשיבות עצמית יוצאת דופן שמקרינה על סביבותיה עד שאפילו מחבר הכתבה טחו עיניו מראות את הסטייה שבניסוח "ראש מועצה עידכן את שר הרווחה" מיהו בכלל שיעדכן משהו?! זה שר הרווחה צריך לעדכן אותו לגבי משהו על הקשר בין וילות בשומרון לבין רווחה.
    5. התקשורת מועלת בתפקידה שוב ושוב ובמקום לחשוף את השקר וההונאה העצמית וההתנשאות חסרת התקדים הזו היא מדווחת עליה באובייקטיביות מקוממת. יש פספוס חוזר ונשנה בתקשורת והוא קשור בטבורו להתרפסות המתנחלית שדיברת עליה: המתנחלים נתפסים בסך הכל חבורה איכותית מאוד, מחונכת מאוד, אוהבת את העם והארץ ועומדת בחוד החנית של הציונות – ומוכנה לכל שליחות לטובת העם והארץ. יש לי תחושה שעד עכשיו רק הם ראו את עצמם ככאלה, ואילו כעת הם הצליחו לשכנע את כולם בזה. אפילו את מה שהם תמיד מכנים בלגלוג "תשקורת".
    6. הקשר הגורדי צבא-מתנחלים נלקח כמובן מאליו (הרי לאן יפונו תושבי הצפון אם לא לשומרון בעת מלחמה?!?!). מכיוון שהצבא תמיד צודק, והצבא מכין תוכניות מדי פעם וזו זכותו – מי אנו כי נלין? למה להתקרצץ? ועוד על צה"ל צבא העם! לא יפה. תראו מה קרה לענת קם כשניסתה לעשות את זה. לא יפה ולא כדאי.
    בפועל לדעתי הבעייה היא לא פוליטית כמו תרבותית: יש פה קבוצה מאוד מיליטנטית של אנשים בעלי תרבות חשוכה ואנטי דמוקרטית. והזרוע המבצעת שלהם היא התפיסה הפרגמטית הביטחוניסטית הבית"ריסטית שכנגד לה אין שום מענה מוסרי או אידיאולוגי, ושהמרכז הבינתחומי הרצליה ושלוחותיו מקדמים אותה באמצעות דמגוגיה זולה. כל מה שנשאר זה רק לסתום קצת את הפה למה שכעת כבר לא מכונה שמאל אלא "אנרכיסטים קיצוניים".

  99. Eyal הגיב:

    קריאה מעניינת מאוד בנושא זה:
    http://www.hahem.co.il/scissors/?p=410

  100. Eyal הגיב:

    מפגינים שם? נהפוך את זה לאתר ארכיאולוגי שממצאיו חסויים.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1204450.html

  101. גל הגיב:

    איל.
    אני לא מסכים עם רוב מה שאתה טוען וכותב.
    לגביי התקשורת- אני חושב שכאשר כתבת שעיתונאים נדרשים לעמדה ימנית- זה קצת מנותק מהמציאות, למרות שהבאת מספר דוגמאות לכך- הן אינן מעידות על הכלל.
    לגביי חרם האמנים- אני לא חושב שצריך לעשות חיבור בין מוסיקה לפוליטיקה, רק אתמול התבשרנו שמר רוג'ר ווטרס מסרב להגיע להופיע בישראל והתראיין על כך בערוץ "אל- גז'ירה". האם אתה באמת סבור שפעולות כאלו יועילו לפתיחות וסובלנות. אותי חינכו שמוסיקה אמורה לקרב בין אנשים ולא להרחיק. זאת גם הסיבה שאין לי שום בעיה לשמוע מוסיקה (של מוסיקאים טובים) בערבית, למרות דעותיי הפוליטיות. אני עושה את ההפרדה בין השפה והתרבות לבין הסכסוך והמצב הלא פשוט.
    ודבר נוסף- הפוסט שלך מנסה להראות שיש תהליך (לדברייך- תהליך מואץ ביותר) של הדרת השמאל, האם אינך חושב שבמשך שנים רבות השמאל היה (ועודנו) שולט בכל הנוגע להשכלה הגבוהה (האוניברסיטאות) בארץ? כיצד ייתכן שכל הסגל במדעי החברה באונ' ת"א לדוגמא משתייכים כמעט כולם לשמאל הרדיקלי (כלומר- מפגינים בשיח'-ג'ארח, כותבים נגד מדיניות ישראל בחו"ל, מרצים באוניברסיטאות בחו"ל וקוראים לחרם אקדמי על ישראל)?
    תמונת המצב שאתה מצייר פה היא מאוד חד- מימדית וחבל. אם יש דרישה מצד השמאל להכרה בעמדותיו (הרסניות ככל שיהיו) יש לקיים גם הכרה בעמדות הימין. קיצוניים יש משני הצדדים. יש דברים רבים שאיני מסכים איתם במדיניות כזו או אחרת, אך עם זאת- איני יכול לשאת שבפקולטה שבה אני לומד קוראים לחיילי מילואים "חיילים בצבא הכיבוש" או "קלגסים". אלו אנשים שהקריבו המון למען מדינתם, מפסידים חומר רב באוניברסיטה (ולא זוכים כמעט לעזרה) וכאשר הם מגיעים לפקולטה לאחר חודש מילואים הם צריכים לראות מודעות של "סולידריות" המבזות את שמם. למודעות אלו אין מקום על לוח מודעות רשמי של הפקולטה אלא מחוצה לה.
    למרות זאת, אתה כותב בצורה מפורטת מאוד ומשכנעת וחשוב מאוד לקרוא אותך. אני נהנה מאוד לקרוא אותך ולמדתי ממך המון.

    גל

  102. AbeBird הגיב:

    יכולתי לטעון את אותן טענות בדיוק גם כנגד השמאל. השמאל הקשה טען תמיד שהכיבוש משחית ושצריכים לסגת מכל שיטחי הכיבוש כדי להגיע ל"חזון השלום" עם השמאל הפלסטיני. ככל שישראל הלכה ונסוגה מעמדותיה ביחס לשלום ולשטחי הכיבוש, כך התעצמה התנגדות השמאל הפלסטיני להגיע למחוזות השלום והטרור הרים ראשו, כי הוא זיהה הצלחה במאמציו. השמאל הישראלי והשמאל הפלסטיני הציגו עצמם כצודקים ואת הצד השני כשטני, חסר מצפון, אלים ו"לא פרטנר". השמאל הישראלי שלל את דיעות הימין והציגן כהזויות. תוצאות אירוע פינוי עזה שרק החמיר את הסיכונים הביטחוניים על ישראל, הוצג על ידי שני הצדדים כהוכחה לצדקת דרכם. וכו' וכו'…. . בסופו של דבר סקיצות וסכמות פשטניות כאלה מראות על ניסיון להתעלם מהמציאות הקשה והמורכבת ומעידה על חוסר הבנה מהותי של מהות הסכסוך. דווקא עמדות השמאל הן ה"טבעיות" והן שהפכו מציאות על פניה והביאונו הלום.

    לשמאל אין שום בעיה להציג את עמדותיו פוליטיות בכל פורום ומרחב. דווקא הימין מקופח לאורך עשרות שנים. מספיק להסתכל באתרי החדשות במרחב הקיברנטי ולראות שרוב רובם של הכתבים ושל המגישים הם מן המרכז ושמאלה. ידיעות על המתרחש בימין מצונזרות, מעובדות ונערכות בהתאם לקונספציה השמאלנית. שפת מרחב האקטואליה היא שמאלניות.

    באותו אופן הטענה כאילו הימין מונע אפשרות של ארגוני שמאל לגייס כספים די מטעה. הבעיה היא שאף אחד לא מפריע וישנה הפקרות בעניין הזה. ה"קרן לישראל החדשה" היא בכלל קרן אמריקאית, ואין ספק ששמה הוא האמא של ההונאה. הקרן הזאת פועלת בארץ למימון ארגונים "וולונטריים" אנטי ציוניים דרך עמותת "שתיל". אבל זו רק בעיה אחת. בעיה אחרת היא שאת הקרן הזאת ומכאן שגם את הארגונים הניזונים ממנה מממנים בעיקר מדינות אירופאיות וערביות (בעיקר סעודיה, אבל גם כווית, ירדן ודובאי) שמזרימות כספים למטרות מוגדרות שזהות לאינטרסים שלהן. יש כאן מעורבות מסוכנת של גורמים מדינתיים בתוך ענייניה הפנימיים של ישראל, דבר שאף ממשלה אחרת בעולם לא היתה מקבלת. במדינות אירופה ובארה"ב גורמי אכיפת החוק היו עוצרים את הנוגעים בדבר ופותחים בחקירה פלילית מקיפה. מצב זה יוצר תלוש של "מתנדבי" ארגוני השלום למשלמי שכרם. מנהלי הארגונים מרוויחם שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש, אחזקת רכב, משרד, עובדים, הוצאות רכב ואביזרי צילום, נסיעות לחו"ל למפגש עם מפעיליהם ולהרצאות עוכרות ישראל בפני פורומי שמאל אנטי ציוני ואסלאמיסטי.

    נתניהו לא הציב תנאים לחידוש המו"ם עם הפלסטינים אלא הפלסטינים הם שמציבים. הפסקת הבניה בשטחים היא תנאי שהפלסטינים מציבים. טענתו של נתניהו שהמשך הבניה בשטחים אינה צריכה להפריע למו"ם היא נכונה, משום שלישראל יש דרישות לסיפוח גרעיני ההתיישבות וכל הפסקת בניה עכשיו תשחק לידי הפלסטינים. אין שום הכרח שישראל תיסג לגבולות 67' ואסור להניח מראש שאלו יהיו התוצאות הסופיות של המו"ם. כך גם דרישתו של נתניהו שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי ויכולת ישראל לפקח על בקעת הירדן (נתניהו לא טען שמדובר בסיפוח הבקעה לישראל) הן דרישות לגיטימיות שיועלו על ידי ישראל בתחילת המו"ם ולכשיחודש.

  103. פינגבאק: שנים עשר הדיברות של השמאל « שחרור יונים

  104. ניסים הגיב:

    סתימת הפיות היא מצד השמאל המגובה בעזרת התקשורת ובית המשפט העליון
    אבל לא תתן לעובדות לבלבל אותך

  105. עמית הגיב:

    אפשר לתמצת את המאמר הארוך (והמושקע, בלי ספק) ב:
    הימין עושה דה-לגיטימציה לשמאל, על ידי זה שהוא מחזיק בעמדות ימין.

    הימין כועס על הצהרה של אובמה בעד עצירת הבנייה בהתנחלויות? דה לגיטימציה לשמאל.
    הימין מחוקק חוק שמעגן עקרונות שהוא חושב לנכונים? דה לגיטימציה לשמאל.
    הימין חושב שהוא צודק ופועל בשם ההנחה הזו? נטורליזציה של עמדות הימין, דה לגיטימציה לשמאל.
    הימין רואה אריאל כלגיטימית, חושב שצריך להעביר כספים לישובים בהתנחלויות, חושב שהפלסטינים צריכים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, חושב שכעיקרון הצדק בצד של ישראל וצריך להסביר את זה? זה דה לגיטימציה,דה לגיטימציה, ועוד דה לגיטימציה , כנגד השמאל..

    המאמר הזה הוא טוקבק וויינטי ארוך בתחפושת. כמו שטוקבקיסטים רואים בכל דבר כדה לגיטימציה לישראל, הכותב רואה בכל דבר כדה לגיטימציה לשמאל. ואם החזקת עמדות ימין, כפי שיוצא מהמאמר, הם דה לגיטימציה לשמאל, הרי שעמדות הימין עצמן הן לא לגיטימיות, ואם כך….

  106. אייל הגיב:

    צר לי לומר, עמית, אבל הצלחת לדלג על עיקרון מרכזי שחזר שוב ושוב במאמר. הימין לא מחפש רק להשפיע ולהתווכח, אלא להכריע את הדיון ולמנוע אותו. הבאתי לכך דוגמאות וקישורים לכל אורך הטקסט, חבל שלא קראת.

  107. פינגבאק: Repentance « אמת מארץ ישראל

  108. פינגבאק: מילון כיס שימושי:חד צדדיותה של החד-צדדיות « אמת מארץ ישראל

  109. Eyal הגיב:

    חבר בוועדה למינוי שופטים: מינוי נועם סולברג לעליון מובטח
    באחרונה מופעל על הוועדה מכבש לחצים מימין למנות את סולברג, מתנחל מגוש עציון, שעורר בעבר ביקורת על פסיקות העלולות לפגוע בחופש העיתונות

    http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1531270

  110. Eyal הגיב:

    בג"ץ קבע: לעמותת הימין הקיצוני אלע"ד סמכויות נרחבות להפעלת הגן הלאומי "עיר דוד" בכפר סילוואן במזרח ירושלים. http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1532115

  111. פינגבאק: תכנית ההתנתקות של מועצת יש"ע | אמת מארץ ישראל

  112. Eyal הגיב:

    סדרת כתבות נוספת של הארץ על המהלך לפירוק הדמוקרטיה:
    http://www.haaretz.co.il/magazine/democracy-under-attack

  113. Eyal הגיב:

    תחקיר נרחב: עשרות תיקי חקירה נסגרים בגלל רשלנות של מחוז ש"י: http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1587226

  114. פינגבאק: תקיפת הכור העיראקי – האמנם הצלחה? (חלק א’) | חיים שרירותיים

  115. שימי הגיב:

    אייל אתה אמרת:"אינני תומך בחרם על תושבי-אריאל, כי אני לא חושב שהם אחראים לכיבוש יותר מהתל-אביבים."
    אתה חושב שהתל אביבים אחראים באותה המידה כמו האריאלים לכיבוש?
    אם כן אז למה?
    ומה ההבדל בעיניך בין תל אביב להתנחלות רגילה?כי בעיני ההבדל הוא עצום.

  116. Eyal הגיב:

    שימי, השבתי לכך בפוסט.

  117. חגי הגיב:

    טיעונים כל כך ילדותיים וחסרי בסיס על פני מלל כל כך ארוך לא ראיתי כבר הרבה זמן. כל הטיעון כאן יוצא מנקודת הנחה ומן הסתם מוכיח אותה על ידי מידע חסר והרבה פרשנות, אך ללא הרבה עיסוק אמיתי בעובדות. די עלוב.
    נתחיל מהטיעון המרכזי שנזרק כעובדה- הימין מבצע "מהפיכה" ומנסה " לשלול את זכות השמאל להביע עמדות חלופיות" ציבורית וחוקית.
    כדי בקצרה לזרוק את הטיעון המרכזי לפח- השמאל מחזיק במהפיכה כבר עשרות שנים. הימין נדחק בקביעות מהשיח התקשורתי ומקבל שם במה מזערית ביחס לגודלו באוכלוסיה. כל טיעון ימני זוכה לקיתונות בוז ולתזמורת שלמה של עיתונים שמתנגדים לו ומכפישים את הדובר ואת מי לא, במקום לעסוק בטיעון עצמו.
    לגבי חוקיות- בתי המשפט שופטים כבר שנים כנגד החלטות הכנסת ובשפיטה מאוד שמאלנית (פרט למקרים מעטים), גם כאשר הדבר גובל באבסורד. ארגוני השמאל "גילו" את השיטה יחד עם "המהפיכה החוקתית" של אהרון ברק- כל צעד של הממשלה ניתן לתבוע כנגדו בבג"ץ והאחרון, כאילו לא היה רק רשות אחת משלוש, מחליט בשביל מדינה שלמה בנושאים שמחוץ לסמכותו וראה זה טוב (לשמאל).
    לצערי מימין ומשמאל חלה התדרדרות באיכות השיח (שמראש לא היה ברמה גבוהה מדי). במקום לעסוק בטיעון, בעובדות, במסקנות, בפתרונות מנומקים העיסק כולו הוא בהכפשת האחר, דה-לגיטימציה ודמוניזציה. כך גם מאמר עלוב זה.

  118. Eyal הגיב:

    טוב, בין פוסט מאוד מתומך ומקושר לעשרות עובדות ספיציפות, לבין תגובה קצרצרה חסרת כל תימוכין, אני מרגיש בנוח להסיק את שהסקתי, ולהתעלם מהתגובה שלך, אלא אם תגובה בעובדות ולא בקלישאות ותחושות בטן.

  119. פינגבאק: ועדה קרואה | אמת מארץ ישראל

  120. פינגבאק: Domination | Truth from Eretz Yisrael

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s