"שלום כלכלי" = המשך הכיבוש

"בעוד [ש]הישראלי בונה את חייו וביתו וצובר בשלווה את רכושו תחת חסות המדינה, נאלץ הפלסטיני לחיות תחת שלטון פחד. שגרת חייו איננה סובבת סביב בנייה מדורגת ונינוחה של חיים ורכוש, שעה שאין לו ביטחון בזכויותיו הבסיסיות, המופרות בשרירותיות. האפשרויות העומדות לפניו מצטמצמות בין קרב ההישרדות היומיומי של המדוכאים או הצטרפות למדכאים. בעוד [שיש] לישראלי יכולת להתקדם […] נאלץ הפלסטיני הממוצע לבחור בין דלות לברוטאליות. מציאות כזו היא זו עשויה להוביל אנשים לתחושה כי אין להם מה להפסיד – ומכאן הדרך לטרור קצרה."

בנימין נתניהו, מזהה נכון את משמעות הכיבוש: אחד הגורמים לכך שאין ביטחון, הוא שלפלסטינים אין חירות ותקווה.

"השלום הכלכלי" של נתניהו הוא מכבסת מילים צורמת. פירושו דחיית זכותם של הפלסטינים לחירות עד להודעה חדשה, ובינתיים להמשיך לעשות אותם עניים יותר ותלויים יותר בישראל. במקום להפסיק בהקדם האפשרי את מה שבאמת ממרר את חייהם, כלכלית ויומיומית, כגון ההתנחלויות, הגוזלות את שטחי החקלאות, התעשייה המחצבים והדיור; במקום להפסיק לסלול כבישי-על, מנהרות אימתניות וגשרים מטורפים; במקום לסיים את מדיניות הדיכוי של אישורים-וסיבות לכל דבר ועניין; ובמקום להקנות חירות ועתיד אופטימי; מציע נתניהו להתמקד בתהליך ארוך (בהגדרה) שבו תאריך סיום הכיבוש יידחה אל מועד לא ידוע, ובמהלכו יפעלו "כוחות השוק" (כך נוכל לומר "זה לא אנחנו שכובשים, אלה "כוחות השוק"). אה, והוא עוד מציע שנקרא לזה "שלום".

פארק התעשייה החדש "שער בנימין" דרום-מזרחית לרמאללה. במונחים של שליטה מספק אזור התעשייה עוגן כלכלי להתנחלויות המנותקות מן הכלכלה הישראלית והירושלמית: כוכב יעקב, תל ציון, מעלה מכמש, אלמון, פסגות ואדם, וגם בית אל ועפרה. הפארק יגזול מרמאללה את הדינאמיות הכלכלית שלה, בכך שיספק "תעסוקה" תלותית, במקום עצמאות כלכלית. לחצו על התמונה כדי לראות מי מממן ומהן ההטבות.

נתניהו מבין שמדובר בהמשך הכיבוש, והוא אומר: "נכון שזה לא פותר את בעיית השאיפות הלאומיות". אך לא מדובר רק ב"שאיפה לאומית" שהיא דבר חשוב בפני עצמו, מדובר גם בעניין כלכלי. אין שגשוג בלי סיום הכיבוש הצבאי. מוערך כי 40% מהכלכלה הפלסטינית הפוטנציאלית קשורים במטרופולין ירושלים ("הגוש דן של הפלסטינים בגדה"), וכי השארתה בידיי ישראל "מעמידה בספק את עצם יכולת הקיום של מדינה פלסטינית". ועידת האו"ם לסחר ופיתוח קובעת כי הנזקים הכלכליים שספגו הגדה המערבית ורצועת עזה כתוצאה מסגרים, אבטלה המונית והרס תשתיות מטנקים וממסוקים של ישראל מסתכמים ב-2,400,000,000 דולר, כתוצאה מסגרים, אבטלה המונית ופגיעה בתשתיות על ידי הצבא (בשנים 2000-2003). הכלכלה הפלסטינית הפסידה הכנסות של יותר מ-4 מיליארד דולר. הבנק העולמי מעריך כי פיקוח ישראל על המשא הנכנס ויוצא מן ואל הגדה תפגע עוד יותר בכלכלה הפסלטינית, וחוקר באונ' ב"ש הוכיח במחקר עם תצפיות העומד להתפרסם בקרוב כי המשא הדרוש לאוכלוסיה הוא יותר מכפול מזה העובר במעברים. 70% מהעסקים הפלסטיניים נסגרו או צמצמו מאוד את היקף פעילותם. ברצועת עזה מגיעה האבטלה ל-67% ובגדה ל-48% (2007). 75% מהאוכלוסייה הפלסטינית, לרבות שני שלישים מהילדים, חיים בעוני ומתקיימים מפחות משני דולרים ליום. מחצית האוכלוסייה הפלסטינית נזקקת למזון ממקורות חיצוניים כדי לקבל את כמות המזון היומית המינימלית הנדרשת לקיומה. 30% מהילדים הפלסטינים מתחת לגיל חמש סובלים מתת-תזונה. 60% מהילדים ברצועת עזה סובלים מזיהומים טפיליים.

אז מה מציע להם נתניהו במקום זאת? לארח תיירים ביריחו ובית לחם. זאת אומרת, כשישראל תרצה בכך היא תאפשר לתיירים להגיע לבית לחם, המוקפת כולה חומת-ענק, ואז משם יסיעו אותם ליריחו דרך מחסומים, כשברקע יימשכו חילופי האש והתורים המשתרכים במחסומים, וספק כמה תיירים ירצו להגיע לכזו מציאות, ועוד נגיד לפלסטינים שזוהי למעשה הזדמנות. כל זה כמובן רק בשטחי A (ערי הגדה, בלי חלק מחברון ומזרח-ירושלים) בלי להזכיר ששאר הפלסטינים (ב-82% מהשטח) יישארו בשליטה ישראלית מלאה.

המשך הכיבוש כהזדמנות כלכלית

נתניהו צודק בכך שהפלסטינים לא יפסיקו להתנגד בלי שיוכלו לחיות בכבוד, ולכן זה אינטרס שהוא גם ישראלי להבטיח להם שגשוג. אבל לפי התכנית של נתניהו, לא יהיה שגשוג. איך יפעיל "הפלסטיני-הממוצע" של נתניהו צי משאיות בלי חופש תנועה? איך ניתן לייבא ולייצא בלי שליטה על הגבולות? איך תתרומם הכלכלה הפלסטינית, אם כמעט בכול הגדה (82%), כל בנייה דורשת אישור ישראלי (כסף שהולך לישראל)? ואם 94% מבקשות הבנייה נדחות? איך יהנו מתעשייה או בתי עסק, אם שטחים ריקים-אדירים בגדה, סביב ההתנחלויות הגדולות, נחשבים ב"שטחי השיפוט" של ההתנחלות, וכל בנייה או פעילות בהם דורשת תשלום מס לישראל? אם גם בתי המשפט והקנסות הם הכנסה לישראל? איך אפשר לנהל כלכלה תחת סגרים? איך אפשר לנהל כלכלה כאשר למעלה מ-40% מהקרקע בגדה כבר בידיים יהודיות (התנחלויות, כבישים ומתקני צבא)? איך אפשר לדבר על שגשוג עם פרקטיקות מנהליות מגבילות את השיווק של תוצרת חקלאית? עם עקירת מאות אלפי עצי פרי וזית (כמיליון עצים נעקרו מאז 1967)? עם רישוי עסקים ופיקוח ישראלי המצמצמים את פעילות הבנקים והעסקים? מה אפשר לצפות מן התלות שיוצר מנגנון האישורים בשלטונות הישראליים – החל מבנית מבנים ותעסוקה אצל מעסיק יהודי, דרך טיפול רפואי בבית חולים ישראלי ועד אפילו לשתילת גינה בסמוך לבית או הוצאת רישיון נהיגה? ובינתיים מוקמים עוד אזורי תעשייה של התנחלויות, בהם הפלסטינים באים בבוקר, עוזבים בערב; מרוויחים מעט מאוד, ותלויים הרבה מאוד.

במקום סיום הכיבוש, מציע נתניהו להוסיף אל הכיבוש גם את "כוחות השוק". אלו אותם הכוחות שגרמו לפלסטינים לעבוד בישראל בתת-שכר, ואחר כך באזורי תעשייה בהתנחלויות ואצל קבלנים בבניית ההתנחלויות. אז מה הפלא שהם מסרבים? חשוב לומר: זה לא כוח טבע לאסור על הפלסטינים להקים תעשייה, או לשלוט בייבוא ובייצוא שלהם, ואף לגבות מהם מיסים על כך; זוהי יד מאוד-לא-נעלמה, אשר שולטת במשאבי המים, והקרקע, וכתוצאה מכך החקלאות, הדיור, התעשייה והמיסים; לא "כוחות השוק" הם שעסוקים בבניית התנחלויות; לא אצבע אלוהים היא אשר סיפחה 28 כפרים לירושלים המזרחית, עושקת אותם ממקורות התיירות, ומנתקת אותם משאר הגדה המערבית; אין זה מצב-הטבע שהיהודים בגדה מקבלים פי שש מים מהפלסטינים; וזאת גם איננה אכסיומה שהמשאבים הטבעיים של הגדה נחצבים ומיוצאים בסכומי עתק על ידי ישראלים. אל תטעו – כוחות השוק אינם כוח-מדעי, אלא כוחם של בני אדם כוחניים להשתמש בשיטה המקנה יתרון למי שיש יותר משאבים, ולהשתמש בעליונותם היחסית בארנק, כלפי אלו שיש להם פחות, בדיוק כפי שנעשה גם בישראל פנימה. זה לא מדע. יש מי שמרוויח מהכיבוש.

מרטין לותר הראה לנוצרים שהכנסייה הקתולית היא מעשה ידי אדם, והציע להם להשפיע על חייהם; והנה באים אנשי כנסייה-חדשים, כלכלנים, עם אלוהים חדש, "יד נעלמה" ו"כוחות השוק", ובמקסם שווא של מילות פיוס, כמו "שלום כלכלי" ו"שוק חופשי", שבים לרמוס אחרים למען מלכותם. אז ראו בזאת הזמנה לצאת בשאלה. לגלות שהטענה שאלו כביכול כוחות כלכליים או מדעיים היא רק כלי לכיסוי על הסיבה והמסובב הארציים: מי שיש לו כסף ונשק, שולט במי שאין לו, ומאלץ אותו לחיות בתנאי עבדות. שלום, לא ייצא מזה.

נשים עוצרות נשים במחסום חווארה.

המלחמה נגמרה, הערבים בעזה שבים לאכול את השאריות שלנו.

בקרוב: הערבים בראי החומוס.