במקום לדווח התקשורת הישראלית מצנזרת

בפועל התקשורת הישראלית איננה מספרת את מה שמספרים הערוצים הזרים. היא משמשת כצנזור ולא כמפיץ מידע. הנה כמה דוגמאות שאספתי בכעשרים דקות:

• מסגד ברפיח הופצץ ועשרה בתים סמוכים נהרסו מהעוצמה, באחד מהם הסתתרו חמש אחיות קטנות. חלקי גופותיהן חולצו מבין ההריסות.
• מחסן בביה"ח שיפאא', ובו ציוד רפואי הממתין ליום שבו ישראל תאפשר להכניס חלפים – נהרס עד הייסוד.
• האוניברסיטה החדשה בעזה הופצצה ונפגעה קשות.
• מסגד בביה"ח אלשיפאא', שבו בדרך כלל לנים בני המשפחה המגיעים מרחוק – נהרס.
• המוני תושבים מקבלים שיחות טלפון במשך כל הלילה ובהן הודעה מוקלטת שעליהם לברוח מבתיהם העומדים להיהרס, למרות שמדובר בבתים רגילים ואין כל הפצצה בסוף.
• חל איסור גורף על אזרחים לצאת מן הרצועה, או על הוצאת פצועים ולו למצרים בלבד (בטח לא לגדה).
• רבים מן הנפגעים הם ילדים.
• אין אפשרות להכניס סיוע הומניטרי, חרף הצהרות הצבא הישראלי.
• הפלסטינים אף מפרסמים כי שליט נפצע בהפצצות.

דו"ח קשב בנושא התקשורת ביומיים הראשונים למלחמה.

כמובן שהטיעונים הישראלים, כפי שאמר ברק, ש"בכל בית שבו מתחבאים חמושים הוא מטרה לגיטימית" לא היו עומדים במבחן הפוך. לא עולה על הדעת שאנשים היו נפגעים בגוש דן בגלל שזה הטיווח הכי מוצלח של מפקדת צה"ל בלב ת"א, או שבתי חולים יופצצו כי מאושפזים/מבקרים בהם חיילים. כל המוסר הכפול ש"אם יש בבית חמושים כולם בני מוות" פסול וטיפשי, כי בכל בית בישראל כמעט יש חיילי מילואים, וצה"ל בעצמו נכנס לבתי תושבים (פלסטינים) ומשתמש בהם כמגן חי (ר' תמונות למטה) זה הרי חמור יותר מ"נוהל שכן". גם ההיגיון שבו כל השוטרים, כולל שוטרי תנועה, פקחים פקידים וכו' – הם בני מוות, לא רק פסול, אלא טיפשי. מי, אם לא הם, יעצור את ירי הקסאמים הבא?

כאן גרים בכפייה – משפחת אלתמימי וחמושים ישראלים.

דוגמאות לשימוש של צה"ל בבתי אזרחים כמחסה:

(להצגת התמונה בגודל מלא: מקש ימני > הצג תמונה)

(ויש גם את עניין ההתחפשות לאזרחים – "הסתערבות")