השאלות שהתקשורת לא שואלת על המלחמה

במקום להיות כלב שמירה, התקשורת מפרסמת את הודעות דובר צה"ל כמו שהן.

אז הנה עשר שאלות, לעיתונאי המתחיל (והעצל):

  1. לזרים מותר לברוח, הפלסטינים נאלצים להישאר כלואים תחת ההפצצה. אם המלחמה היא באמת לא נגד העם הפלסטיני למה לא לתת לאזרחים להימלט?
  2. אומרים שלא נוכל להפיל את חמאס, וגם לא מצפים שהפלסטינים ייכנעו וימשיכו לחיות תחת המצור בלי רקטות. אז מה מטרות המבצע בדיוק? תמונת ניצחון? נקמה? הרתעה נוספת? קמפיין בחירות ציוני? האם ישראל שקלה בכלל להשתמש בדרכים לא-צבאיות/אלימות/מאיימות כדי לפתור את המשבר?
  3. באילו תנאים יופסקו ההפצצה והמבצע? באילו תנאים ייפסק המצור, שנמשך כבר יותר משנה וחצי?
  4. מדוע יש צורך בגיוס מילואים?
  5. כמה כסף עולה כל יום לחימה בעזה? מי יפצה, את כל הנכים, ההומלסים וההרוגים בשוגג או ברשלנות או באדישות שאנו יוצרים בעזה? ובכמה מוערך הפיצוי?
  6. אילו מטרות בדיוק מפציץ צה"ל כל כך הרבה? רק הלילה דווח על עשרים ומשהו. ואם כבר ידוע על אוניברסיטאות, מסגדים, משרד החינוך, משרד התחבורה, הפרלמנט ובתי חולים – יש לשאול גם: מה המטרה בהפצצתם?
  7. למה ישראל מתמקדת כל כך הרבה ב"תדמית" של שומרת על זכויות אדם ב"קרבות הסברה", במקום להשתפר במציאות עצמה? אם היא לא חוששת ממה שימצאו שם עיתונאים, למה לגרש את פקחי האו"ם? למה לאסור כניסה של עיתונאים? למה לצנזר?
  8. http://www.the7eye.org.il/interviews/Pages/140508_persico_avneri.aspx

    פעם היו עיתונאים ביקורתיים אמיתיים. כאלו שיחשפו את פרשת קו 300, וישאלו שאלות נוקבות.

    מדוע המשטרה תוקפת מפגינים פלסטינים ויהודים בלי סיבה? במו עיניי ראיתי כיצד היא מפזרת הפגנות שאינן זקוקות לאישור (פחות מחמישים מפגינים שקטים). מדוע היא לא מטפלת בשוטרים התוקפים? לדוגמה: השוטרים נעמדים בשורה צפופה ושוטר יס"מ בועט מאחור במגפו בעצמות הרגליים של מישהו, בלי שניתן לראות מיהו ולהתלונן. בעצמי חוויתי. צפו בעצמכם בוידאו. מדוע היא מנסה לאסור הנפה של דגלים של לאום שאנו ביחסים כביכול איתו (ובטח שלא בפעם הראשונה)?מי אחראי לכך שיש מאות שוטרים להפגנה של עשרות, כדי לא לאפשר את צילום המפגינים והשלטים?

  9. כאשר דורשים מהפלסטינים אזרחי ישראל להפגין לויאליות חסרת תנאים, יש לשאול מה עושה אותם ישראלים? האם אי פעם, קיבלו זכויות שוות בבנייה, בהתאזרחות, בקניין, בתכנון, בחינוך, בבריאות, בתשתיות וכו'. בצל גדילת הפערים בינם לבין היהודים – האם עליהם לשתוק, כאשר הם רואים בתקשורת את מה שהתקשורת הישראלית לא מסקרת? ובמיוחד כשבני עמם מותקפים? (קראו בהקשר זה את הטור הסקרסטי והמצוין של סיד קשוע). נזכיר שהפלסטינים, אלו שחיו כאן עד שהעפנו אותם, חולקו לקטגוריות: שטחים, אזרחים, פליטים ותושבי-ירושלים – על ידי ישראל בלבד ובאופן מלאכותי.
  10. האם יש קשר בין ההתעמרות בפלסטינים ברצועה ובגדה? בגדרות? בהתנחלויות? באישורים? בסגרים? בתקיפות? – מה אתם, הפוליטיקאים, ערב הבחירות, מציעים לפלסטינים כתקווה לעתיד, כזו שתאפשר לארץ הזו להפוך להיות מקום לכולם?
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה +כול הנושאים, חשיבה מיליטריסטית וציות, עופרת יצוקה על עזה, תקשורת לאומית ומסחרית, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על השאלות שהתקשורת לא שואלת על המלחמה

  1. יוסף הגיב:

    כמה תשובות..

    1. המצרים לא נותנים להם לצאת מהגבול שלהם. אתה מצפה מישראל שתקלוט את פליטי עזה? היחידים שמוכנים לעזור להם לצאת (בלי לשוב) הם חבריו של ברוך מרזל, אבל לא נראה לי שזו סוג העזרה שאליה אתה מתכוון. איך בדיוק אתה רוצה שהם יימלטו?

    2. מטרת המבצע היא להביא להפסקת אש מחודשת בה יובטח שקט מוחלט, תהיה בקרה על מה נכנס לשטח עזה (לא טילי גראד וכד' למשל) וייקבע תג מחיר מאד גבוהה על הפרה של ההסכם, בניגוד למה שהיה עד כה, בו היישובים הישראלים היו מופגזים על בסיס יומי ובתגובה מועטה אם בכלל. אם ניתן, גם לחדש מו"מ על גלעד שליט.
    פעולות מתונות ולא אלימות היו במידה כזו או אחרת המדיניות של ישראל בשמונה שנים האחרונות. לא עוד ארגון קיצוני ופאשיסטי יכתיב את כללי המשחק.

    3. התנאי הוא פשוט – תפסיקו את האש ותתחייבו להמשך ההפסקה של האש. את ההפרה הראשונה הם עשו בחפירת המנהרה לתוך ישראל (שאין בר דעת שחושב שהגיוני היה לאפשר להם לחטוף חייל רק כדי לא להפר את הרגיעה), ואח"כ באי נכונות להמשך הרגיעה ושליחת 60 טילים ביום לאחר סיומה. התגובה היא לא מה שהם ציפו לה. בעסה להם. ברגע שהם ירצו להפסיק את האש, הם לא צריכים אותנו בשביל זה. המעברים פתוחים, ולא נוכל לסגור אותם ולהשאיר אותם סגורים כל עוד הם לא יורים (ולו רק בגלל לחץ בינ"ל).

    4. ע"ע מבצע צבאי קרקעי. בין אם מעשי בשטח או רק על מנת לאיים באחד.

    5. כמה שצריך. שיתוק הדרום והיות חצי מדינה תחת איום מתמיד עולה יותר בטווח הארוך, ולכן חייבים להסיר איום זה.

    6. כל מטרה שמזוהה עם חמאס או שיש בה אמל"ח. מסגד, בי"ס, בי"ח. הכל כשר. השיקולים לרוב הם הימצאות הרבה אזרחים באזור. כשיש הרבה מידי לא יורים. בגלל זה הם מקבלים התרעה לעזוב את המקום, כזו שמספיקה להבריח אנשים אבל לא להוציא אמל"ח. הנבלה שחוסל אתמול העדיף להישאר בבית. כאמור – בעסה לו.

    7. לא מת על המהלך של אי קבלת פקחי האו"ם, למרות שהפקח במקרה הזה הוא בערך כמו פקח פלסטיני בעניין. לגבי עיתונאים – מבחינתי שיכנסו, התמונות הבעייתיות גם ככה מגיעות משם בכל מקרה, ומי שמצנזר שם הוא לרוב החמאס. לא באמת מבין את ההחלטה לא להכניס עיתונאים, פרט לאולי סכנה שהם יפגעו, ואז כשנהרגים עיתונאים זרים זה בעייתי.

    8. יש בעייתיות קלה בהנפת דגל של מי שמוגדר האויב בעת מלחמה נגדו. למרות זאת זו זכותך, והיא הוכרה ככזו ע"י בימ"ש. לגבי המשטרה, אני חושב שהכמות הגדולה נועדה להגן עליכם כדי שלא יעשו בכם שפטים. בכל זאת, לתמוך באויב לא נראה מי יודע מה טוב, וזה עלול להרגיז לא מעט אנשים. אם כבר, אני ממליץ לכם להפגין בשדרות או באשקלון. שם תהיה קבלת פנים יותר "חמימה"..
    אגב, אני לא חושב שבעזה או אפילו ברמאללה תוכל להפגין עם דגל ישראל ככה.. אפילו אם תטיף לשלום ואחווה..

    9. הממ.. הם אכן במצב לא פשוט. מצב שדורש יותר חשיבה קדימה מאשר תגובה רגשית. לא קל, מבין את ההזדהות שלהם ומבין מצד שני את הכעס עליהם. זו המציאות של חיים בארץ,זו המציאות של בדלנות ושל אי השתלבות. זו המציאות של אי חבירה לאף ממשלה בישראל ואי שימוש בכח פוליטי להסטת משאבים (ע"ע ש"ס ואגודה). סתם למען הסדר הטוב, הקריאות האוויליות של 'שואה' או 'רצח עם' לא מוסיפות כבוד או מציאותיות לטענות הערביות.

    10. אם אתה מדבר על הפלסטינים תושבי יו"ש ועזה, הבחירה היא פשוטה – חמאס, שקורא למוות ולשהאדה או פת"ח שקורא לפתרון של שתי מדינות. הבחירה היא שלהם, כי הם מצביעים ובוחרים בעתיד שלהם בפרלמנט ובנשיאות שלהם. מי שבחר חמאס, קבל חמאס – ביג טיים. עכשיו שיחליטו אם הם רוצים עוד קצת חמאס או פת"ח, שבינתיים המצב באזורי השליטה שלו רק השתפר.
    לגבי אזרחי ישראל הערבים – ככל שהם יצביעו למפלגות ערביות שלא מוכנות להשתתף, כך מה שניתן יהיה 'להציע' להם יפחת. אם לא תהיה ממשלה בלי חרדים וימנים אז יחסי הכוחות ימשיכו להיות לרעתם. אם תהיה ממשלת מרכז-שמאל חזקה, אז סוגיות אזרחיות ושוויוניות יוכלו לקבל יותר תשומת לב. השר הערבי הראשון הגיע להזכירך לא מבל"ד או רע"ם אלא ממפלגת העבודה.
    אם במקום לכולם כוונתך מדינה אחת מהים עד הנהר, אז רק 2 מפלגות דוגלות בזה – רע"ם והאיחוד הלאומי. אפילו ליברמן ובל"ד לא תומכים בזה (מסיבותיהם שלהם). לא נראה לי שאף אחת מהן רלוונטית מידי או מציאותית מידי. בשורה בכל מקרה אין באף אחת מהן, ולדעתי גם לא הרבה שפיות.

    שנה טובה,
    יוסף.

  2. אייל ניב הגיב:

    זה שלך יש תשובות, לא אומר שלא צריך להיות על זה דיון. למשל (לפי אותו הסדר):

    1. המצרים לא יצרו את עזה, ישראל יצרה אותה. המצרים לא צרים על עזה, אלא ישראל. כל העולם מכיר ברצועה כיחידה טריטוריאלית אחת עם הגדה, ישראל מנתקת ביניהן, לא מצרים.

    2. מעניין שאתה יודע להגדיר, את מה שהממשלה לא. ויותר חשוב, זו תשובה חלקית, לכל הפחות – מתי תסיר ישראל את שליטתה לגמרי מן הרצועה, ובמיוחד את המצור.

    3. אם כבר, אז אין בר דעת שחושב שמיליון וחצי אזרחים שנתונים למצור צבאי אינם רשאים לפעול נגד הצבא הצר עליהם.

    4. זה לא מוכיח כלום. לא את הצורך ולא את ההיקף. אולי כאיום, אבל שוב, דרוש דיון.

    5. תשובה פופוליסטית. אין לי בעייה כשהיא באה ממך, יש לי בעיה אם היא תבוא מראש הממשלה, ואף יותר מזה – אם היא בכלל לא עולה לדיון.

    6. אתה אומר את זה על סמך? האו"ם? אני מניח שאתה נשען על התקשורת הישראלית ודובר הצבא. המקבילה היא שיירו על כל הבתים בישראל שיש בהם אנשי מילואים עם/בלי נשק, כולל בתי חולים, רחובות תל אביב וכו'. כמובן שזה לא יעלה על הדעת. אגב, משרדי החינוך והתחבורה?? ולמה שוטרי תנועה/פקידים בטקס? מאות נהרגו שם בגלל שרצו לעבוד ולקבל שכר עם בני משפחותיהם… שוב – גם אם זו התשובה, ראוי שיגיד אותה פוליטיקאי, ולשם כך – מישהו צריך לשאול.

    7. אז תן לעיתונאים להיכנס. ושנית, על פקחי או"ם אין לך הרשאה להחליט, לא אם הם טובים מדי ולא אם הם רעים מדי, ובוודאי לא כשמדובר על שטח שאינך הריבון בו. ושוב- השאלה צריכה להישאל.

    8. לא הבנתי איך זה עונה לשאלה. וגם לא הבנתי למה מותר להניף דגל ישראלי בשטחים.

    9. נכון, רק שאת המציאות הזו מוביל קו של "ייהוד הארץ" בקרקעות ואנשים. הם לא יכולים לזכות באזרחות, תכנון/בנייה, יישובים חדשים, אוניברסיטאות, רק להם יש ישובים "לא מוכרים" ורק בתיהם נהרסים. יש לכך סיבה מאוד ברורה, וזהו קמפיין המתנהל כל הזמן בתוך ומחוץ לקו הירוק – לייהד. משמעות הדבר עבורם היא נישול. איך הם אמורים לחיות עם זה?

    10. זה לא מה שחמאס אומר. זה מה שישראל אומרת שחמאס אומר. כל המפלגות הערבית תומכות בשתי מדינות, כי כל דבר אחר יפסול אותן מלהתמודד בבחירות.

    ומילה אחרונה: הניתוח שלך מתרכז ב"אנחנו עושים ככה" ו"הם עושים ככה" ומתעלם מן התמונה הכוללת: ישראל שולטת בשטחים, מקימה התנחלויות, מפקיעה אדמות ושוללת זכויות פרט וקולקטיב. אי אפשר להסביר התנחלויות ב"צורך בטחוני" וגם לא למה 80% מהגדר/חומה/מכשול עוברים בתוך הגדה המערבית ולא על הקו הירוק. גם את ההריסה של 18500(!!!) בתים בגלל שאין להם "אישור" (בשטח שאנחנו בכלל לא הריבון בו) – לא מוסבר על ידי ביטחון. למעשה, הכיבוש והמצור מייצרים כל הזמן פגיעה באזרחים. טרור מדינתי. כמובן שאין לזה הסבר אחר. אם רוצים לפרק התנחלויות (או לפחות להפסיק לבנות אותן) אפשר לעשות זאת בכל רגע, אבל זה בכלל לא על הפרק, ובנייתן נמשכת, בשיטות מרמה וגזל. אי אפשר להתעלם מזה. הנה, הסברתי זאת כך: https://eyalniv.wordpress.com/?p=95

  3. יוסף הגיב:

    אייל, אני תמיד בעד דיון…

    נמשיך בגישת המספרים:

    1. עדיין לא הבנתי מה אתה מצפה שישראל תעשה? תקלוט אליה את האזרחים העזתים? (פרט לחלק קטן מהפצועים, מה שבכל מקרה קורה). חלק מהעניין הוא גם להיות ריאלי, לא רק "צודק" כביכול.

    2. הממשלה לא רוצה להגדיר בפומבי, והיא פועלת נכון, מכיוון שיש גורמים שלא תלויים בה, כמו למשל אופי הלחץ הבינ"ל ומז"א, שהם משפיעים באופן ישיר על אופי הפעולה המתאפשר וכנגזרת ממנו את מה שרצוי להשיג באופן אופטימלי במצב זה. אם אין הגבלות, אני מניח שהיו מעדיפים כניסה מוחלטת פנימה, אבל המציאות שונה, ואנחנו לא ארה"ב או רוסיה, ולכן המטרות שלנו שונות, בהתאם. ישראל תסיר את שליטתה מהרצועה באופן מוחלט כשאלו ששולטים שם יוכיחו שבכוונתם לאפשר לאלו שלא חיים שם לחיות את חייהם בשלום. לא בכאילו, לא לחודש ולא רק כשמראיינים אותם באנגלית. מי שקורא "מוות לישראל" ישלם את המחיר, גם אם הוא יודע לחייך לאירופאים תמימים בראיונות או להתמם על מר גורלו. אם הם לא יירו טילים ולא יבריחו נשק, לא תהיה סיבה לסגור עליהם או להגביל את המסחר שלהם, גם אם אנחנו לא אוהבים אותם. כרגע, המצב הוא שהם מתעקשים להמשיך לירות ולהבריח טילים, שבפעם הבאה שישוגרו כן יגרמו נזק גדול יותר, וכן יפגעו רחוק יותר. האם צריך לחכות עד שזה יקרה כדי לפעול?

    3. אני שואל אותך שאלה פשוטה – האם לדעתך היה צריך לתקוף את המנהרה או לא? האם המנהרה היא הפרה של הפסקת האש או לא? האם ירי 2-3 טילים ליום במקום 60-80 זה הפרה או לא? אתה יכול להתווכח ולאמר שהמצור לא הוסר לחלוטין, אבל התגובה תהיה שהוא לא הוסר לחלוטין בדיוק בגלל ירי הטילים ה'מועט'. המנהרה לעומת זאת היא כבר הפרה מסוג אחר, ודורשת תגובה מסוג אחר.

    4. בבקשה דיון. גיוס מילואים תפקידו להיות מוכן לתרחישים הרלוונטים. היות ויש כוונה או אפשרות של כניסה קרקעית, וזמן הפעולה הוא מוגבל ודרושה הכנה מסויימת, הגיוס נועד לצמצם ככל הניתן את משך הזמן ש'מתבזבז' על ההכנות. אם לא ייגויסו המילואים, לא יהיה מי שיכנס או ימלא את התפקידים הדרושים על מנת לאפשר כניסה של כוחות סדירים, ואז ה'מקל' אינו באמת מקל. אם אנחנו לא יכולים להכנס לעזה, אין מה לאיים בכניסה לעזה. האם למעשה להכנס, זו כבר שאלה אחרת, שאני אישית נוטה שלא לתמוך בה, משיקולים טקטיים.

    5. היא לא עולה לדיון עכשיו, כי הדיון לא רלוונטי עכשיו. זה שתקרא לתשובה פופוליסטית לא יהפוך אותה לכזו ולא יקדם את הדיון. אני לא איש מערכת הבטחון ולא מכיר את העלויות, אבל אני יודע שיש גם עלויות לאי פעולה, החל מהמחיר הנפשי שנגרם לתושבי הדרום המחיר המחיר הכלכלי שנגרם לדרום ולכלכלה כפועל יוצא מכך והמחיר של שחיקת ההרתעה, ע"י חיזוקם של גורמים קיצוניים שייתכן ולא היו מנסים לחדש את האג'נדה האווילית של נצחון ישראל בכח. לכל דבר יש מחיר.

    6. כשאתה אומר 'לא יעלה על הדעת' למה אתה מתכוון? הלוואי ואלו היו המטרות שלהם בלבד. הם יורים על כל מטרה שנמצאת בהישג ידם. אזרחים היא מטרה לגיטימית שלהם. אצלנו, ולא רק בגלל שיקולים הומאניים, אלא יותר משיקולים של איך זה גורם לנו להיראות, לא מכוונים ישירות על אזרחים על מנת להרוג בהם. יש מקרים לא מעטים שבגלל הצפיפות העובדה שיש מחסני נשק ושיגורי טילים מאזורים מאוכלסים – נהרגים מהם אזרחים. נכון, המקרה עם השוטרים הוא יחסית מצער, אך הרעיון הוא פשוט. כל מה שמזוהה עם חמאס, בוחר לשתף איתו פעולה ולעודד אותו ולעזור לו הוא מטרה. השיקול האם לפגוע בו או לא הוא שיקול נטו של תדמית. החיילים לבשו מדי משטרה של חמאס. זה השלטון שם וזה המחיר של השתייכות אליו. לצורך העניין אם היו יורים בשדר גל"צ הוא היה נחשב מטרה מאד לגיטימית כלובש מדים, למרות שמבחינה מבצעית הוא כנראה מסוכן כמו ארנבת מסורסת.

    7. בימ"ש אשר היום לעיתונאים להכנס. למדינה יש הרשאה להחליט מי עובר בתחומה. לא מסכים עם ההחלטה באופן אישי, אבל למדינה יש סמכות להחליט על כך. אם האו"ם רוצה להכניס אותו ללא אישור ישראל – בבקשה. שיצניח אותו מהחלל עם קפסולה. אנחנו כנראה לא ניירט אותו.

    8. שאלת לגבי הנפת דגל אש"ף וקבלת תשובה. שאלת לגבי מספר השוטרים הרב, וגם קבלת תשובה. לגבי עצם פיזור ההפגנה – אני לא יודע, אני לא נציג המשטרה ולא הייתי במקום. ייתכן והפיזור היה הכרחי על מנת לשמור על חייכם מפי המון זועם. אני אישית מבין את ההמון, גם אם לא תומך באלימות כלפיכם. ברמה המעשית, אם ההפגנה חוקית ומאושרת יש לאפשר אותה, בכפוף להחלטת המשטרה בנוגע לסכנות הרלוונטיות וההפרעה לסדר הציבורי. בדיוק כשם שהיה ראוי ונכון למנוע את הפגנת הפאשיסטים מימין באום אל פאחם, שרצו לצעוד עם דגלי ישראל באופן לא אלים לאור הסכנה להם ולהשפעה על בטחון התושבים. חופש הביטוי הוא זכות ייסוד, אך גם היא אינה מוחלטת, כמו שאר זכויות הייסוד, וניתן להגבילה כשהיא מתנגשת בזכויות ייסוד אחרות.

    9. שוב, הקו הממשלתי הוא בעייתי ואין לי כל כוונה להגן עליו בכל מה שנוגע ל"ייהוד הארץ". אני לא מבדיל בין אזרחים על רקע דתם או אמונותיהם. אזרח המדינה הוא אזרח המדינה, וככזה מוקנות לו זכויות. את השאלות האם הוא צריך להיות אזרח מלכתחילה על המדינה לפתור, ולהתמודד עם החלטותיה. בכל הנוגע לשאלת ההישגים והפיתוח, הרי שהתשובה נעוצה בין השאר בעניין המעורבות וההשתתפות הפוליטית. ככל שהיא תקטן וככל שהפוליטיקה ה'ערבית' תשלול שותפות אמת בממשלה, ותצדד במי שמוגדרים אויביה של המדינה (בין אם בצדק ובין אם לאו) כך משקלם הסגולי בתהליך קבלת ההחלטות ובהסטת המשאבים למגזרים אותם הם מייצגים (או כביכול מיצגים, תלוי את מי אתה שואל) ייקטן. מעבר לכך, קיים אי שוויון ארוך שנים, והפתרון לו הוא רק שילוב כוחות, עבודה משותפת ובניית חברה סבלנית החיה בשותפות ובדו קיום. הפתרון לצערי יוכל להגיע כנראה רק לאחר פתרון הסוגיה המדינית עם המדינות והיישויות הסובבות אותנו, ובכל מקרה, התהליך הוא ארוך מאד וקשה, אך לדעתי מאד הכרחי.

    10. חמאס אומרת שהיא לא מוכנה להכיר בישראל. היא מוכנה לקבל מדינה פלסטינית זמנית בגבולות 67 בתמורה להפסקת אש זמנית, וזאת לאחר שיבת הפליטים. היא סרבה לקבל על עצמה את ההסכמים הקודמים (אוסלו ושות') על אף שהיא פועלת פוליטית על בסיסם, והיא קוראת להשמדת ישראל בכל הפגנותיה. היא סרבה להמשך הרגיעה כמו גם להגעה לשיחות על ממשלה האחדות הפלסטינית, וזאת לאחר שכבר הפרה את הסכם דוחא (או ריאד, לא סגור על זה) ופנתה להפיכה צבאית מול הפת"ח. כל עוד זו המגמה והם לא מוכנים לקבל פתרון של 2 מדינות ולהכיר בישראל (כיישות קיימת ולאו דווקא בזכות ההסטורית), או אפילו לאפשר לעם הפלסטיני להחליט ולנשיאות לקיים מו"מ על כך – על מה יש לדבר איתם? על סידורי ההלוויה של ישראל? שיעורי שחייה המוניים לפני שיזרקו אותנו לים או שיעורי ערבית לשאריות שיהיו פה ויהיו מוכנים לחיות תחת כיבוש ערבי?

    ישראל שולטת בשטחים וכובשת את השטח. אין עוררין על כך (לפחות לא אני), השאלה היא אם יוצאים, מי מקבל עליו את האחריות, מה הבטחונות ליציאה מהשטחים הללו? באיזו יישות מדובר? אם הם לא מוכנים לדבר איתנו ולא מוכנים להכיר בנו או לחיות איתנו בשלום, או מוכנים רק להפסקת אש זמנית ולמעשה להשאיר אותנו כתלויים לחסדיהם (ולהיפך) אז איזה אינטרס יש לישראל לפנות למהלך כזה? מי יבטיח שלא יורידו את המטוסים בנתב"ג או ספינות סוחר בנמלי ישראל, בלי מערכת משטרה ושלטון אמיתית בצד שלהם שתקבל על עצמה אחריות? אני לא מבקש שיאהבו אותי ולא רוצה שיחבקו אותי או שיזמינו אותי לנגב חומוס. אני מבקש ערבויות אמיתיות לבטחון שלנו והכרה מלאה בסיום הכיבוש והסכסוך, על מנת למנוע שפיכות דמים עתידית. זה המינימם שנדרש. השטחים עצמם הם לא הבעיה, וגם לא פינוי ההתנחלויות. המצב הפוליטי בישראל, והפוטנציאל של הסדר הוא הפונקציה האמיתית של פינוי התנחלויות ומאחזים (פרט לימים של בחירות שכמה שרים וראשי ממשלה עושים 'בכאילו'). מה לעשות, גם אצלנו יש פוליטיקה וצרכים. אגב, זה מה שחמאס לא הבין.. שהשאלה כאן היא לא של צדק, אלא של מצב פוליטי. הם המרו לא נכון, על כך שלא נגיב, או שנגיב באופן מוגבל. מה אני אגיד – על טעויות משלמים.

    שבת שלום,
    יוסף.

  4. אייל ניב הגיב:

    אתה באמת לא מבין אותי, או שאתה לא מבין מה תפקידה של תקשורת בחברה דמוקרטית…
    אני לא מחפש שאתה תשיב, אלא שהתקשורת תשאל!
    הכי חשוב כאן זה לא מה שנינו מקשקשים בתגובות לאיזה בלוג, אלא עצם הצורך בקיומו של דיון ציבורי.

    .
    .
    .

    שאר התגובה זה רק כדי שלא תרגיש שכתבת שעה והתעלמתי:
    1. אולי כן, אפילו זמנית, או לתת להם לצאת. שוב – שהתקשורת לפחות תשאל.

    2. (א) לא הממשלה להחליט האם ההתקשורת צריכה לשאול. במשטר פשיסטי הממשלה לא חייבת דין וחשבון לאזרחים. בדמוקרטי כן, ואני בעד האחרון על פני הראשון. (ב) חמאס קרא גם קריאות אחרות לשלום/הודנה/מו"מ, פשוט לא מקשיבים/מאמינים לו, ואז זה תקוע. (ג) גם ישראל עסוקה בייבוא וייצור נשק. זה לא אומר שצריך לחנוק את כל יכולתה לייבא ולייצא. (ד) האם מי שקורא "מוות לערבים" משלם את המחיר? האם אלוף הפיקוד שאומר שהוא רוצה לקחת את עזה עשרות שנים לאחור, כאילו שהיא איננה מפגרת גם ככה, משלם מחיר?

    3. (א) המנהרה איננה הפרה של הפסקת האש, כשם שאסיפת מודיעין ישראלי בתוך עזה איננה הפרה. שתיהן מתכוננות לסיבוב הבא. (ב) הניתוח הישראלי מתעלם מהתמונה הכוללת של כיבוש ומצור ופגיעתם באוכלוסיה. אפשר לומר שהמנהרה היא הפרה רק אם אין סגר, ואין ניתוק מהגדה. במילים אחרות, כל עוד יש כיבוש, מותר להתנגד לו באמצעות פגיעה בחיילים הצרים עליו. לא רק החוק הבינ"ל קובע זאת, גם פוליטיקאים ישראלים מכירים בכך. כולל שליט. ויש כיבוש על עזה. זה המצב כבר 41 שנים מתוך ה-60 (ועוד 19 שנות פליטות לפניהן). רק לחשוב שיש אנשים שהם בני 41, ולא ידעו יום בחייהם של חירות, רק צבא, מחסומים, סגרים וכו'… קל לך ולי לדבר, אבל תנאי החיים שלנו שונים. אנחנו לא הדור של הפליטים מאירופה, אנחנו חיים די טוב בסה"כ. (ג) כמובן, שדעתי ודעתך לא חשובות כמו דעתם של הפוליטיקאים, ולכן – שהתקשורת לפחות תשאל.

    4. (א) ומהו המקל על ישראל? והאם המצור אינו מקל? והכיבוש? (ב) שוב – שהתקשורת תשאל את מי שחשוב. לא אני אותך. עם כל הכבוד, אנחנו עדיין לא "דיון ציבורי".

    5. (א) אוקי, הנה תגובה אחרת: זו תשובה שאין לה יכולת להתרחש במציאות. זה כמו לומר "אני אשים שוטרים במניעת תאונות, כמה שרק צריך", כשברור שיש מגבלה כספית/אנושית/הכשרתית/ציוד/גיוס/התאמה וכו'. זו לא תשובה של מנהל/מנהיג. כך גם משרדי החינוך, הבריאות והאוצר היו רוצים לעשות "כל מה שצריך". אבל זו סיסמה, לא תכנית עבודה. לתכניות עבודה יש משמעויות כלכליות, תכנוניות, חברתיות וכו'. (ב) אולי עכשיו ניחשת כבר – התשובה שלך ושלי איננה רלבנטית כמו הצורך שהתקשורת תשאל את השאלות באופן ציבורי עבור כולנו.

    6. בסדר, לדעתך כל מה ומי שאי פעם כתב "חמאס" הוא לא רק אויב, אלא בן-מוות. לפי ההיגיון הזה, אם תוריד פצצת אטום על הרצועה, אני בטוח ששיעור הטעות יהיה קטן משיעור הטעות עכשיו. אבל ברצינות – (א) מה שנועד לאזן בין הצורך להילחם לבין שמירה על אזרחים, הוא החוק הבינ"ל. ישראל רומסת אותו ברגל גסה. למשל, אחד האלמנטים המרכזיים בו נקרא "עקרון ההדדיות", שכשמו לא-כן הוא, עקרון שאומר, שגם אם א' הפר את החוק הבינ"ל, אין זה נותן ל-ב' זכות להפר אותו, וזאת כדי למנוע הדרדרות מהירה. לכן, זה שישראל מייצרת כיבוש, מצור הרעבה, כליאה וכו', לא נותן לפלסטינים זכות לפגוע באזרחים, אבל גם זה שהם פוגעים באזרחים לא נותן לנו אפשרות לעשות את אותו הדבר. כדאי לדעת קצת מהי "הגנה על אזרחים". הנה סדרת סרטונים בנושא מהטלביזיה החברתית. (ב) האם המצור איננו פוגע במיליון וחצי אזרחים? האם חשבת פעם מה משמעות הדבר שלא נותנים להכניס חלפים לבי"ח כי זה "ציוד רדיואקטיבי"? או איך אפשר לקבור אנשים בלי מלט? או מכונות בבתי חולים בלי חשמל/סולר? כשהאו"מ אומר שהוא מפסיק לחלק מזון? במי זה פוגע בדיוק? האם אפשר להתעלם מן המצור בניתוח הכולל? (ג) מה המדד פה ל-להיות נדונים למוות בדיוק, אני רוצה להבין? מדים? כי אז גם אפשר להרוג באישה במד"א? או פקידה במשטרה בדרכה הביתה? שניהם אגב אסורים על פי החוק הבינ"ל, גם אם לך זה מתאים תדמיתית. או שאולי זה כל מי שמזוהה עם השלטון, ואז ההגדרה גדולה ורחבה בהרבה, וכוללת גם פקידות במשרד הפנים ומורות? (ד) החוק ההומניטארי הבינלאומי חל על מדינות. שחרר את הפלסטינים מעול הכיבוש, חזור אל הגבול המוכר על ידי כל העולם, הפסק לשלוט בגבולותיהם ומרשם האוכלוסין, ואז תוכל להתחיל לדרוש אותו גם מהם. זה מגוחך לטעון שישראל פועלת מתוקף החוק הבינלאומי… (ה) מה שאנחנו עושים כאן, זה לא דיון ציבורי. התקשורת וגו'.

    7. (א) אתה טועה. אנחנו מעצמה כובשת, וזה לא "מעבר בשטחנו" אלא אחריותנו. ישראל לא הייתה נותנת לו להגיע גם אם היה עובר דרך גשר אלנבי. (ב) זה למעשה קאונטר פרודקטיב. (ג) זה חלק מתהליך, שכתבתי עליו כאן וכאן וחוץ מזה, אם קראת את הפוסט הזה, ראית שמדובר בדרך של הפחדה זולה ופסולה. (ד)התקשורת עדיין צריכה לשאול.

    8. טוב, זו התמונה הנפוצה בתקשורת, אך הרחוקה מהמציאות. כאשר מתנחלים מתפרעים בחברון, עומדים בדרך כלל ומגינים עליהם. כששמאלנים מפגינים עם פלסטינים מול האוניברסיטה, יש צבא של יס"מ ומג"ב שלא מגן עליהם, אלא מצלם אותם, מתנכל להם וכו'. זה מאוד נאיבי, ומומלץ לבוא ולחוות את זה פעם אחת. ושוב- התקשורת צריכה לשאול. ווי, זה מעייף.

    9. (א) זה לא קו ממשלתי, זה המבנה החוקתי של המדינה. קניין קרקעות, חוקי אזרחות, חוק השיבה וכו'. גם אם היהודים יהיו מיעוט, המדינה תישאר יהודית. (ב) לא הפוליטיקה הפלסטינית בדלנית, אלא היהודים בישראל לא משתפים אותם בממשלות. על כל החלטה משמעותית רוצים "רוב יהודי". גזע פר-אקסלנס. (ג) האם אפשר להאשים מישהו שלא מסכים להשתתף במשחק שחוקי מכורים מראש נגדו?

    10. (א) וישראל מכירה בחמאס? לעולם לא. לדעתי זה לא רלבנטי. עוד מעט תבקש שיכירו בזכותנו הדתית על הארץ. (ב) חמאס נבחרה פוליטית ברוב ברור. מרגע זה זה לא עניינך. אם הם יקיימו ישות פוליטית נפרדת ועצמאית, זה טוב מספיק. זו לא טובה שאתה עושה למישהו, זו זכותם. מה, אם ישראל בוחרת ליברמן מותר להיכנס ולהחליף את המנהיג פה? (ג) אתה טועה, הם מוכנים לקבל הפסקת אש לזמן לא מוגבל (כמו סוריה נגיד) בתנאי שהכיבוש יסתיים (שטחי 67' הופכים ריבוניים, שחרור כל האסירים, אין שליטה על הגבולות). מה שיעשו בשטחם לא רלבנטי. גם אתה מתעצם, וגם אתה מאיים עליהם, וזו לא עילה למנוע ממך חירות ועצמאות. (ד) גם אני חושב היום שלא הייתי מסכים לקבל את אוסלו. (ה) מי השתלט על השלטון נתון למחלוקת, טו סיי דה ליסט… הפת"ח הפסיד בבחירות פעמיים, ועדיין שולט. (ו) ככה לא עושים פשרה… אתה לא יכול להציב את תוצאת המו"מ כתנאי לקיומו… (ז) עם כל הכבוד ליצרי הפחד של כולנו, ישראל לא מאויימת ולא תהייה מאויימת מחמאס, באופן קיומי. (ח) זו לא שנאה פלאית. מי שמקיים את הקיצוניים ומחזק אותם, והתנאים ליצירת השנאה – כולם נעשו ונעשים במו ידינו, ואת כולם אפשר (בתהליך) לשנות. (ט) ביטחון הוא חשוב מאוד, אבל לא רק לנו. ביטחון צריך להיות לכולם. אין מקום להניח שאם ישראל שולטת בהכול יש לפלסטינים ביטחון. וזה לשון המעטה.

    לגבי הפסקה האחרונה:
    אין לישראל כל אינטרס קצר-טווח לצאת מן השטח. היא מקבלת שליש מהמים מהגדה המערבית, מנצלת את כוח האדם הפלסטיני, גונבת אדמות (=כסף), מייצאת שיש וכו'. בטווח הארוך, אם ישראל לא תצא מהשטחים, היא תמשיך לבחור לקיים מצב מלחמה, ובכך לא רק לעשות את המקום ל-לא-נעים לחיות בו ולא-מוסרי, אלא גם תסכן את עצם קיומה בטווח הארוך.

  5. אייל ניב הגיב:

    או! יש שיפור. שאלה אחת נשאלה. זה עדיין לא דיון ציבורי, אבל זה משהו.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1052799

  6. פינגבאק: פוסט של אחרי מלחמה « אמת מארץ ישראל

  7. פינגבאק: סיכום ביניים: המלחמה שאפשר היה גם בלעדיה (המיטב) « אמת מארץ ישראל

  8. פינגבאק: חשבון נפש: אולי בכול זאת צריך לחשוב על מה שעשינו שם? « אמת מארץ ישראל

  9. פינגבאק: מה עושים כשמסתבר שוועדת גולדסטון צדקה? ממשיכים לשקר « אמת מארץ ישראל

  10. פינגבאק: המראות הקשים מסוריה והצביעות הרגשית | אמת מארץ ישראל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s